בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 7.10.2008 נגד המבקש (להלן: "פסק הדין"), ובקשה לביטול פסק הדין.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, אני מורה על דחיית הבקשה.

ראשית לכל, הבקשה לא נתמכה בתצהיר כדין ודי בכך על מנת לדחותה. התצהיר המצורף לבקשה הינו תצהיר עדות ראשית אשר הוגש בתיק 52309-12-14.

מעבר לאמור, דין הבקשה להידחות אף לגופה משאינה מגלה עילה להארכת המועד, לא כל שכן, לביטול פסק הדין.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 8.1.18, דהיינו כעשר שנים לאחר חלוף המועד להגשתה. בהתאם לתקנה 201, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות"), בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לבעל הדין אשר מבקש לבטלו. מדובר במועד שנקבע בחיקוק, ולכן על פי תקנה 528 לתקנות, על המבקש להראות טעם מיוחד אשר מצדיק את הארכת המועד.

בהתאם לפסיקה, "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני שאיננו קשור בבעל הדין, ואין לו שליטה עליו. כמו כן, נקבע כי מחדלים של בעל דין ו/או ב"כ אינם מקיימים טעם מיוחד (ראה: ב"ש 5579/98 פולק נ' עזבון המנוח שלום יעיש ז"ל (פורסם בנבו, 17.12.98)).

במקרה דנן, הבקשה לא מתייחסת כלל למועד ידיעתו של המבקש על פסק הדין. מתגובת המשיב עולה כי פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ ביום 6.7.08, וביום 6.9.11 התקיים דיון בפני רשמת ההוצל"פ. הווה אומר, כי המבקש ידע על קיומו של פסק הדין לכל הפחות לפני 7 שנים.

ברם, המבקש לא סיפק כל הסבר לאיחור הניכר בהגשת בקשתו, ואף לא הניח בפני בית המשפט כל נימוק כיצד זה לא פעל להגשת הבקשה לאחר קבלת האזהרה בתיק ההוצל"פ ו/או לאחר הדיון אשר התקיים בתיק ההוצל"פ ביום 6.9.11.

במצב דברים זה, קבלת בקשתו של המבקש תחתור תחת עקרון סופיות הדיון ותפגע קשות בחובה לכבד את סדרי הדין ולנהוג לפיהם.

לא זו אף זו, המבקש התייחס בבקשתו רק לסיכויי ההגנה ולא פירט את סיבת מחדלו אשר הובילה למתן פסק הדין, והסתפק בהפניה להליך נוסף שמתנהל בין הצדדים 52309-12-14.

נוכח האמור לעיל, משלא הצביע המבקש על טעם מיוחד לקבלת הבקשה, לרבות מתן הסבר למחדלו, הרי דין הבקשה להארכת המועד והבקשה לביטול פסד הדין להידחות.

לאור התוצאה אליה הגעתי ולפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאת.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ח, 06 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.