רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. הליך זה התחיל בהגשת שתי בקשות לביצוע שטרות, במסגרת שני תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד הנתבעת 1.

2. תיק הוצל"פ 01-49909-33-6, נפתח ביום 12.12.11, על ידי התובע 1 לביצוע שני שיקים, המשוכים על חשבון הנתבעת 1, על סך של 230,000 ₪ ו-10,000 ₪.

הנתבעת 1 הגישה, ביום 25.1.12, התנגדות לביצוע שטר אשר נתמכה בתצהירו של הנתבע 2, עמית פורת, שטען כי התובע 1 אינו זכאי לפירעון שני השיקים נשוא תיק ההוצל"פ היות והוא נטל אותם ללא רשותה של הנתבעת 1 והפקידם בבנק בניגוד להוראותיה. עוד נטען, כי טענת התובע לפיה השיקים ניתנו לפירעון הלוואה הינה טענה מוכחשת שכן מעולם לא נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה וכי הלוואה כאמור אם ניתנה אינה עומדת בדרישות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. הנתבעת הוסיפה, כי החוב הנטען על ידי התובע 1 היה במחלוקת בין הצדדים והנתבעת 1 לא ביקשה לחמוק מתשלומו, ככל שקיים אם בכלל, אלא ביקשה לעשות סדר בכרטסות החברה ולבדוק אם קיימת יתרת חוב לטובת התובע.

במקביל להגשת ההתנגדות הוגשה על ידי הנתבע 1 בקשה לביטול עיקולים שהוטלו בטרם הומצאה האזהרה לידי הנתבעת 1.

3. הדיון בהתנגדות ובבקשה לביטול העיקולים הועבר לבית משפט שלום (תיק 61554-01-12) וביום 12.2.12 התנהל דיון במעמד שני הצדדים בשתי הבקשות.

במהלך הדיון האמור, הגיעו הצדדים (התובע 1 והנתבעת 1) להסדר דיוני, שקיבל תוקף של החלטה, ולפיו סוכם על ביטול חלקי של העיקולים ועל מינוי רו"ח כמומחה מטעם בית המשפט, אשר יתבקש לבדוק את הכרטסת ודפי החשבון של המבקשת על מנת לבחון האם עולה מן הנ"ל כי ניתנה הלוואה על ידי התובע באופן אישי, ואם ניתנה, מה היה סכומה והאם שולמו תשלומים על חשבון פירעונה.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי סכום התובענה יעמוד על סך של 274,000 ₪, נכון ליום 1.9.11, וב"כ התובע 1 יגיש בקשה להגדלת קרן בתיק ההוצל"פ כמו כן, ישיב התובע 1 לנתבעת 1 את כל השיקים של הנתבעת 1 המצויים בידיו לרבות פנקסי שיקים.

בהמשך להסדר האמור, מונה רו"ח יעקב אביטל, כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה נתן חוות דעתו ביום 21.3.12, ולפיה הגיע למסקנה כי התובע 1 נתן לנתבעים הלוואה במספר תשלומים בסך כולל של 414,000 ₪ וקיבל על חשבון פירעונה תשלומים בסך של 154,000 ₪ ויתרת החוב עומדת על סך של 260,000 ₪.

הנתבעת 1 חלקה על מסקנות המומחה וביקשה לחקור אותו.

בהמשך הגישה, ביום 12.12.12, תביעה שכנגד נגד שני התובעים, על סך של 899,081 ₪, וזאת בגין התנהלותם הרשלנית של התובעים כלפיה ואשר גרמה לה הפסדים כספיים והוצאות רבות.

הנתבעים התגוננו בפני התביעה שכנגד כפי שיורחב בהמשך.

­­­

4. תיק הוצל"פ 20-16187-11-1, נפתח ביום 28.11.11, על ידי התובעת 2, לביצוע שלושה שיקים, על סך של 5,162 ₪, 4,060 ₪ ו-8,700 ₪.

הנתבעת 1 הגישה, ביום 28.3.12, התנגדות לביצוע שטר שנתמכה בתצהירו של הנתבע 1 אשר טען כי התובעת 1 קיבלה מלוא התמורה בגין השיקים הנ"ל שכן אלה הוחלפו בשני שיקים בסכום כולל זהה (9,222 ₪ ו-8,700 ₪) ושני השיקים החלופיים נפרעו.

במקביל הוגשה על ידי הנתבעת 1 בקשה לביטול העיקולים שהוטלו לפני המצאת האזהרה.

הדיון בהתנגדות ובבקשת ביטול העיקול הועבר לבית משפט שלום (תיק 8712-04-12).

דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 28.2.13, ובהסכמת הצדדים התקבלה ההתנגדות והדיון בשני התיקים אוחד.

5. משלב זה שני התיקים התחילו להתנהל יחדיו ובשלב מסויים ביקשה התובעת 1 לצרף נתבע נוסף להליך, הוא הנתבע 2, עמית פורת, הבקשה התקבלה והוגש כתב תביעה מתוקן, ביום 10.12.13.

כתב התביעה המתוקן הוגש על ידי שני התובעים כנגד שני הנתבעים בעילה חוזית ועילה של עשיית עושר ולא במשפט. סכום התביעה הועמד על סך של 260,000 ₪. הנתבעים הגישו כתב הגנה.

זה המקום לציין, כי טענות התובעת בתיק ההוצל"פ השני (20-16187-11-1) נזנחו הן בכתב התביעה המתוקן והן בניהול ההליך בכללותו והן בסיכומים. על כן, אין מקום לדון בטענות הנ"ל.

למעשה, מהשלב הזה ההליך התנהל כתביעה רגילה לחיוב הנתבעים בהחזר יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת, בסך של 260,000 ₪, וכן תביעה שכנגד לחיוב התובעים (הנתבעים שכנגד) בתשלום סך של 899,081 ₪.

התביעה המתוקנת

6. התובע 1 (להלן: "התובע") הינו המנהל והבעלים של תובעת 2 (להלן: "התובעת") ובמקצועו הוא מעניק שירותי חשבונאות וייעוץ פיננסי ללקוחות שונים.

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת/החברה"), הינה חברה העוסקת במתן שירותי תיירות ונופש, והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו מנהל החברה ובעל המניות היחיד.

7. על פי הנטען בכתב התביעה, בין התובעת לבין הנתבעת, נכרת הסכם התקשרות, ביום 11.7.10, שלפיו התחייבה התובעת באמצעות מנהלה התובע, לספק לנתבעת, שירותי הנהלת חשבונות החל מחודש 7/2010. השירות כאמור סופק בפועל החל מחודש 7/2010 ועד 9/2011.

8. במהלך התקופה בה ניתנו השירותים כאמור, ולאור מצבה התזרימי הבעייתי של הנתבעת, ויחסי הידידות שנרקמו בין התובע לנתבע, פנה הנתבע לתובע בהזדמנויות שונות וביקש ממנו להעביר כספים כהלוואה לצורך סיוע לנתבעת.

ההלוואה הועברה בתשלומים שונים, החל מיום 14.3.11 ועד ליום 26.10.11. חלק מהתשלומים הועבר לחשבון הנתבעת וחלק נוסף הועבר באופן ישיר לחשבון הנתבע. מועדי העברת התשלומים הוא בהתאם למפורט בחוות דעת מומחה בית המשפט.

לטענת התובעים, בתמורה למתן הלוואה, התחייב הנתבע, בשמו ובשם הנתבעת, להעביר לתובע מניות בחברה, דבר שלטענת התובעים לא נעשה. בנוסף ובהסכמת הנתבעים, החזיק התובע המחאות ביטחון מטעם הנתבעת לפירעון ההלוואה – 10 שיקים על סך של 130,000 ₪, וכן 2 שיקים לביטחון: אחד על סך 230,000 ₪ ושני על סך של 40,000 ₪.

התובעים הוסיפו, כי חלק מההלוואה הוחזר (כמפורט בחוות דעת מומחה בית המשפט) אולם ההלוואה לא סולקה במלואה, כך שנותרה יתרת חוב על סך של 260,000 ₪.

9. התובעים הוסיפו וטענו, כי הנתבע 1 שהוא מנהלה ובעל מניותיה היחיד של הנתבעת, מנהל את ענייניה באופן בלעדי, הוא הרוח החיה הפועלת במסווה של הנתבעת והוא זה שעמד בקשר רציף ואישי עם התובע וקיבל חלק מההלוואה לחשבונו האישי והבטיח העברת המניות וחזרת ההלוואה, על כן הוא חב גם באופן אישי בתשלום יתרת החוב.

עוד נטען, כי התנהגות הנתבעים מהווה הפרה להסכם ההלוואה שנכרת במפורש או מכללא בין הצדדים ועשיית עושר ולא במשפט, על כן יש לחייבם בתשלום סכום התביעה .

ההגנה

10. הנתבעים טענו בהגנתם, כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים שבמסגרתה סיפק התובע, "בכיסוי התובעת" שירותי הנהלת חשבונות לנתבעים, אולם הוא עשה זאת בצורה רשלנית וברמה מקצועית ירודה שגרמה לנתבעים נזקים רבים. הנתבעים הדגישו כי "ליאור (התובע) וחשבות (הנתבעת)– חד הם" (סע' 22 לכתב ההגנה).

הנתבעים הכחישו, כי הם נטלו הלוואה כלשהי מהתובעים. לטענתם, התובעים ניצלו לרעה את אמונם של הנתבעים ומשכו המחאות ללא אישור ומבלי לציין זאת בכרטסת הנהלת החשבונות.

עוד טענו הנתבעים, כי הם הפקידו בידי התובעים את פנקסי השיקים של הנתבעת כדי שישולם באמצעותם לספקים ולרשויות ואף צירפו את התובע כמורשה חתימה לצד חתימת המנכ"ל של הנתבעת (גב' יוטבת ברבי). לטענת הנתבעים, התובע פעל בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, הן במתן השירות לנתבעים, והן במשיכת המחאות ללא אישור וללא רישום בפנקסי הנהלת החשבונות ויצר מאזנים שליליים וגרם נזקים כלכליים עצומים אשר כמעט והובילו לפירוקה של החברה.

עוד נטען, כי לא ברור מהו סכום ההלוואה שניתן וכי קיימות מספר גרסאות של התובעים לעניין סכום ההלוואה.

11. הנתבעים הודו בעובדה כי הנתבע הינו בעל המניות היחיד בחברה אולם טענו, כי מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות ואין לאחדן.

12. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי ההלוואה הנטענת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993, (להלן: "חוק ההלוואות"), שכן לא נערך בין הצדדים הסכם הלוואה בכתב לפי דרישות החוק, כמו כן, התביעה לא עומדת בתנאים שנקבעו בסע' 8 לחוק הנ"ל, היות ולא צורף הסכם ההלוואה לכתב התביעה ולא נכללו כל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף הנ"ל בכתב התביעה.

התביעה שכנגד

13. בתביעה שכנגד חזרה הנתבעת/התובעת שכנגד על מרבית הטענות שהועלו בכתב ההגנה. לטענתה, התובע/הנתבע שכנגד, סיפק בפועל שירותי הנהלת חשבונות לנתבעת, בשם התובעת, ובגין שירותים אלה הנפיק חשבוניות מטעם התובעת ובזה הסתכם תפקיד התובעת בקשר שבין הנתבעת לתובע. התנהלותם הלקויה והשירות הרשלני שסיפקו התובעים לנתבעים גרמו נזקים לנתבעת וכי השיא של ההתנהלות הלקויה של התובעים היה במשיכת השיקים ללא היתר ובניגוד לסמכויותיהם של התובעים וללא כל הרשאה שבדין או אחרת מהנתבעים.

הנתבעת פירטה בכתב התביעה שכנגד את ההתנהלות הרשלנית של התובעים בכל הקשור לניהול ספרי הנתבעת ואשר בעקבותיה נגרמו לנתבעת הנזקים כדלקמן:

• 194,736 ₪ שולמו על ידי הנתבעת לצורך תיקון הליקויים והכשלים שגרמו הנתבעים.
• 4,345 ₪ קנסות ותשלומים מיותרים לרשויות, שהנתבעת נשאה בהם.
• 450,000 ₪ ריביות בגין הלוואות שהתקבלו ובגין חריגה ממסגרות אשראי.
• 50,000 ₪ בגין תשלומי מס ביתר.
• 200,000 ₪ פגיעה במוניטין הנתבעת בפני הבנקים, הספקים והעובדים.

סה"כ הסעד שנתבע 899,081 ₪.

14. כבר ייאמר, כי המומחה שמונה מטעם בית המשפט, רו"ח יעקב אביטל, מונה לפני הגשת התביעה שכנגד לכן בחוות דעתו הוא לא התייחס כלל לטענות המועלות בתביעה שכנגד. כמו כן, מטעם הנתבעים/התובעים שכנגד לא הוגשה חוות דעת כלשהי הערוכה כדין, בתמיכה לטענות המועלות בתביעה שכנגד, ולמעשה לא עמדה בפני בית המשפט חוות דעת כלשהי בעניין הטענות באשר לשירות המקצועי הרשלני שניתן על ידי התובעים לנתבעת ותוצאותיו של השירות הנטען, היינו הנזקים שנגרמו בעקבותיו.

הגנה שכנגד

15. התובעים הגישו כתב הגנה שכנגד, וטענו כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שמטרתה הינה ליצור משקל נגד לתביעתם המוצדקת של התובעים ולהתחמק מהחזר ההלוואה. עוד הוסיפו כי התביעה שכנגד נולדה בעקבות קבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט אשר קבע כי קיימת יתרת חובה לטובת התובעים.

הנתבעים הכחישו את הטענות בעניין השירות הרשלני וחוסר המקצועיות שיוחסו להם וחזרו על טענותיהם שהועלו בכתב התביעה העיקרי.

העדויות

16. מטעם התובעים העידו: התובע, צבי טל-עבד אצל הנתבעת כמנהל תפעול ויוטבת ברבי פלדמן-עבדה אצל הנתבעת במספר תפקידים.

מטעם הנתבעים העידו: ענת פורת-אימו של הנתבע, לי-און פרוסט-שימש כרואה החשבון של הנתבע החל מחודש 1/2012, רו"ח נועם זנטי, הנתבע ואופיר ברון-שותף בחברת "אפקטיב".

בנוסף, נחקר רואה החשבון יעקב אביטל-המומחה מטעם בית המשפט.

דיון בתביעה

מתן ההלוואה וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

17. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה אם ניתנה הלוואה לנתבעים, ואם כן מה סכום ההלוואה והאם שולמו תשלומים על חשבון פירעונה ומהי יתרת ההלוואה.

כאן המקום לציין, כי למרות שהתביעה הוגשה על ידי שני התובעים, נעשתה אבחנה ברורה בין חלקו של התובע לבין חלקה של התובעת כאשר לפי טענות התובעים עצמם, ההלוואה ניתנה בפועל על ידי התובע ולא הנתבעת. לפיכך, הדיון במסגרת סוגיה זו יתמקד אך ורק בשאלה אם התובע עצמו נתן את ההלוואה האמורה וכן ביתר השאלות הכרוכות בכך.

18. כאמור, בית המשפט מינה מומחה מטעמו, בהסכמת הצדדים, אשר חיווה דעתו בשאלות שבמחלוקת.

המומחה בדק את כרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה מטעם כל צד, העתק ההמחאות שניתנו ע"י התובע לנתבעת וההיפך, העתק דפי החשבון של כל צד, התכתבות בדוא"ל שהייתה בין התובע לבין הנתבע וכן מכתבו של רו"ח נועם זנאתי – רואה החשבון של הנתבעת, מתאריך 16.3.12.

לאחר בדיקת המסמכים, הגיע למסקנה, כי התובע נתן הלוואה לנתבעים שמסתכמת בסך של 414,000 ₪, וזאת במועדים שפורטו בפרק ב' לחוות דעתו. מהבדיקה שערך המומחה עולה, כי שולמו תשלומים על חשבון פירעון ההלוואה, המסתכמים בסך של 154,000 ₪.

המומחה בדק גם את טענת הנתבעת לפיה היא שילמה לתובע סך כולל של 334,000 ₪, מהבדיקה שביצע הגיע למסקנה כי אין לזקוף את הסכום הנ"ל לטובת הנתבעת שכן עיון בדפי הבנק מלמד, כי הסך של 230,000 ₪ שניתן כשיק, בוטל כך גם לגבי שיק נוסף על סך של 10,000 ₪, ואילו לגבי יתרת השיקים, כמפורט בעמ' 4 לחוות הדעת, השיקים הוחזרו לנתבעת.

לאור האמור, המומחה הגיע לידי מסקנה כי יתרת ההלוואה עומדת על סך של 260,000 ₪ (414,000 – 154,000 ₪)

19. לטענת הנתבעים, המומחה התעלם מטענותיהם וממכתבו של רו"ח זנאתי. מה גם, בחוות דעתו הוא התבסס על כרטסת הנהלת החשבונות שהכינו התובעים בעצמם תוך שהוא מסיק מכתב המינוי ומטענות הצדדים אודות קיומה של ההלוואה כשהוא מתעלם מכך כי ניתן להעביר כספים אף אם אין המדובר בהלוואה. עוד טענו הנתבעים, כי המומחה הסתמך על הכרטסת, כאשר רו"ח זנאתי הבהיר כי לא ניתן להסתמך על הכרטסות, המומחה השיב כי הוא הסתמך על דפי הבנק כאשר בחוות דעתו ציין, כי הוא הסתמך על דפי בנק למועדים ספציפיים.

עוד טענו הנתבעים בעניין הכרטסת, כי המומחה התעלם מהנתונים שהוצגו על ידיהם זאת למרות שהוא אישר כי יכול להיות מצב שבו ישנם שיקים שלא נרשמו בכרטסת ותקבולים שלא נרשמו בכרטסת (עמ' 76, ש' 26-28).

20. בחקירתו השיב המומחה לאותם טיעונים שהועלו ע"י הנתבעים.

הוא התייחס בחקירתו לדו"ח זנאתי שטען, כי לא היה מקום להסתמך על הכרטסת שהתובעת בעצמה הכינה:

"כפי שהונחיתי בכתב המינוי, התייחסתי לכרטסת ולשיקים. הדוחות הכספיים לא מעניינים אותי במקרה הזה כי הם לא רלוונטיים. השתמשתי בחומרי הגלם, שיקים שהועברו מצד לצד, גם תשלומים של ההלוואה וגם תשלומים על חשבון ההלוואה, השוויתי את זה לדפי הבנק של שני הצדדים והשוויתי לכרטסת. קיבלתי את החומר מכם עם הערות בכתב יד. בדקתי את הכרטסת והתייחסתי לזה בחוות הדעת" (עמ' 72, ש' 9-13)

המומחה אישר בעדותו, כי הכרטסת אינה שלמה וכי חלק מהשיקים לא נרשמו, אולם הוא הדגיש, שהוא בדק את דפי הבנק כדי להתגבר על בעיה זו:

"ש: האם, מתוך הנתונים שהוצגו לך שמראים שיש שיקים שלא נרשמו בהנ"ח, אתה יכול להסתמך על הכרטסת?

ת: הסתמכתי על כרטסת הנה"ח ודפי הבנק. מה שהיה רלוונטי וחזק יותר מכרטסת הנהלת החשבונות שלטענתך היא לא שלמה והיא אכן לא שלמה, זה שיקים שנרשמו לפקודת המלווה אך לא הגיעו אליו (עמ' 72, ש' 20-24)

ובהמשך הוא פירט והסביר:

"הכרטסת הזאת שאתה (הכוונה לב"כ הנתבעים-נ.ד.מ.) שלחת אלי, לוקה בחסר בכך שלא נרשמו בה הסכומים שבוטלו. יש פה סכום בסך 230,000 ₪ שבוטל וראיתי שבוטל. יש פה עוד סכומים של 10,000 ₪ שהוחזרו למושך השיקים ולא נפרעו ועוד שיק של 4,000 ₪ שגם הוא הוחזר למושך השיקים, כך שהכרטסת, לשם הדיוק, אמרתי שהיא לא הייתה מושלמת, כי לא נרשמו בה שיקים שניתנו, אבל גם הביטול שלהם לא נרשם ואם אנחנו היינו לוקחים את הכרטסת ורושמים אותה במלואה, היינו רואים סכומים של חובה וזכות והיתרה הייתה חוזרת לאותה יתרה שקיימת בכרטסת" (עמ' 73, ש' 18-24)

המומחה המשיך והסביר בחקירתו, כי הסכום שאליו הגיע לא היה כבול או קשור לסכום התביעה:

"ת: בדיון מיום 12.2.12, יש הסכמה מטעם שני הצדדים שסכום התביעה יעמוד על 274,000 ₪. זה בפרוטוקול הדיון.

ש: יש בכך הסכמה לך שזה סכום החוב?

ת: אם אתה מסכים לכך שזה סכום התביעה. אם אני מסכם את הנתונים נכון ליום 1.11.11 זה בדיוק הסכום.

ש: כלומר, הסקת מהאמור בפרוטוקול הדיון שברגע שהוגשה תביעה שסכומה מוסכם – 274,000 ₪, הרי שמדובר בחוב שמוסכם ע"י הצדדים, וזאת מבלי לברר את התביעה?

ת: לא. אחרי שבדקתי את כל הסכומים והשוויתי את כל האסמכתאות, קיבלתי חיזוק לחוות דעת שהסכום שבדקתי וסיכמתי מתאים להסכמה" (עמ' 75, ש' 24-32)

21. למומחה נשלחו גם שאלות הבהרה והוא השיב עניינית לשאלות וגם שם נתן הסברים משכנעים. כך, למשל, השיב המומחה לשאלות ההבהרה, מיום 20.5.12, שנשלחו אליו מטעם התובעים כשנשאל מדוע לא התייחס בחוות דעתו לתוכן מכתבו של רו"ח זנאתי:

"לפרטים אלו במכתבו של רו"ח זנאתי אין רלוונטיות לחוות הדעת, היות ונתבקשתי לבדוק רק את נושא ההלוואה ולא את כל הדוחות הכספיים של הנתבעת. בחוות הדעת הסתמכתי על דפי בנק והעתקתי המחאות – חומר גלם שגם אם לא נרשם בהנהלת החשבונות, הרי שנלקח בחשבון בהכנת חוות הדעת"

כך גם הוא השיב לטענה, כי לא ניתן להסתמך על כרטסת הנהלת החשבונות של החברה לאור הנתונים החלקיים שהתקבלו ואשר אינם משקפים את היתרה האמיתית. הוא גם המשיך ופירט, כי הוא התייחס לפירעון בפועל של השיקים ללא קשר אם נרשמו או לא בהנהלת החשבונות.

בהמשך הוא הסביר, כי הוא אימת את הנתונים בכרטסות הנהלת החשבונות עם מה שרשום בדפי הבנק של חשבון התובע וחשבון הנתבעת, כך שגם אם הרישום היה לקוי או שגוי כגון: לא נרשמו תקבולים או, למשל, העובדה שאין דו"ח מאזן מבוקר לשנת 2010, הרי שלדעתו, בדיקת דפי החשבון עקפה בעיה זו.

הוא גם הסביר מדוע הגיע למסקנה כי ההמחאה על סך של 230,000 ₪ בוטלה וזאת מבלי שהיא נרשמה כלל בכרטסת, כשלדבריו ההסבר לכך הוא כי בדף חשבון הבנק של הנתבעת נרשם כי המחאה בסך 230,000 ₪, אשר הוצגה לפירעון, לא נפרעה כי נתקבלה הוראת ביטול.

בתשובותיו לשאלות ההבהרה והן בחקירתו, הבהיר המומחה כי במידה וניתנו המחאות נוספות לאלו שהוצגו בפניו, היה על הצדדים להציגן בפניו. משלא עשו כן, אין להם אלא להלין על עצמם.

22. המומחה השיב היטב לכל השאלות שהוצגו לו הן כשאלות הבהרה והן בחקירה נגדית, והדבר הוסיף לאמינותו ומקצועיותו.

הגם שעדות עד מומחה אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, הרי משמינה בית המשפט מומחה מטעמו בכדי שיבדוק את הנתונים המקצועיים בתחום מומחיותו ויסייע בידי בית המשפט להכרעה בסכסוך, לא בנקל יסטה בית המשפט ממצאי חוות דעתו של המומחה, והוא יעשה זאת רק אם מצא סיבה משמעותית ובולטת לעין. בהקשר זה, יפים הדברים שנאמרו בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי (31.12.88):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן"

ואכן בנסיבות שלפנינו, לא הצביעו הנתבעים על קיומם של נימוקים כבדי משקל או טעות בולטת לעין שמצדיקים לסטות מחוות דעתו של המומחה.

23. המומחה נחקר על ממצאי חוות דעתו, השיב לכל השאלות שהופנו אליו, תוך שהוא מספק תשובות משכנעות המתיישבות עם יתר הראיות שהוצגו. הוא גם השיב לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ונתן מענה מספק והגיוני. כמו כן, ממצאי חוות דעתו התיישבו עם יתר העדויות והראיות שהוצגו בפניי, כפי שיפורט להלן.

24. מהתשתית הראייתית שהוצגה בפניי עולה, כי הנתבעת נתקלה בקשיים תזרימיים כבר בתחילת הקמתה. כך, למשל, העיד טל, מנהל התפעול הראשון שעבד אצל הנתבעת:

"ש: כלומר, אתה יכול להגיד מידיעה כי לאורך כל התקופה בה עבדת באוליב נתקלת בבעיות של תזרים מזומנים, באיחור בתשלום לספקים ועובדים?

ת: כן.

ש: אתה התחלת לעבוד לפני שליאור הגיע לעבודה?

ת: כן" (עמ' 24, ש' 1-5)

כך גם העידה יוטבת:

"ש: את לא חושבת, בתור מנכ"לית, שבעוד 60 יום תצליחי לשלם ובעוד 30 לא?

ת: לא יכולתי לומר זאת, הייתה בעיה תזרימית בחברה.

ש: מהתחלה?

ת: כן" (עמ' 42, ש' 8-11)

עדויות אלה מתיישבות גם עם עדותו של התובע ומחזקות את גרסתו בעניין נסיבות העברת ההלוואות:

"ש. האם נחתם הסכם הלוואה בינך ובין עמית?

ת. לא.

ש. בינך ובין אוליב?

ת. לא נחתם שום הסכם הלוואה בינינו, בשום שלב.

ש. הוגדרו תנאי תשלום להלוואה שאתה טוען לה?

ת. לא היו צריכים להיות תנאי תשלום, כי לא חשבנו על הלוואה. הזרמתי כסף בלי לחשוב יותר מדי. זה היה SOS שהיה צריך. עמית ביקש את עזרתי בהזרמת עוד כסף, ביקש שאזרים ואקח שיקים מהחברה כנגד הכסף, מנובמבר 2011 ואילך, והוא עוד אמר לי שאקח הלוואה מבנק ואקח שיקים שיכסו את ההלוואה. למזלי לקחתי את הכסף מאמי ז"ל. (עמ' 8 ש' 13-28)

25. העדויות הנ"ל מתיישבות גם עם תוכן ההתכתבויות (נספח ב' לתצהיר ת/1) שהיו בין התובע לבין הנתבע ואשר מהם עולה, באופן ברור, כי הנתבעת סובלת מקשיים תזרימיים עד כדי כך שהנתבע נאלץ להוציא סכומי כסף מכיסו הפרטי (כדוגמא: תשלומי רכב, שכירות ותשלומי חוב חשמל).

26. עניין זה מתיישב גם עם טענת התובעים שלפיה הנתבע פנה לתובע מתוך מצוקה כלכלית וביקש הזרמת כספים לחברה. במילים אחרות, התובע סיפק הסבר הגיוני ומשכנע לשאלה מדוע הזרים כספים לנתבעים. הרי מסדרת ההתכתבויות שנוהלה בין הצדדים עולה, כי בשנת 2011 ועקב מצוקה אליה נקלעה הנתבעת, פנה הנתבע לתובע וביקש שהלה יזרים כספים לחברה. ואכן, המועדים בהם הוזרמו כספים לחברה, כמפורט בחוות דעת המומחה, מתיישבים עם מועדי פניות הנתבע לתובע לקבלת מימון. אמנם, לא כל התשלומים מלווים בפניה בכתב של הנתבע לתובע להעברת כספים, אולם עצם העובדה שהיו פניות כאמור בחלק מהמקרים מלמדת על אמינות טענות התובע לעניין נסיבות העברת ההלוואה והעברת הסכומים בפועל ומפריכה את טענתם של הנתבעים לפיה התכחשו לעובדה שניתנה בכלל הלוואה.

27. להלן מספר מקרים בהם פנה הנתבע לתובע בכתב בבקשה לקבלת סיוע כספי.

ביום 11.3.11 פנה הנתבע לתובע בזו הלשון:

"אני רוצה לבקש ממך אם תוכל אני מאוד יעריך (כך במקור-נ.ד.מ.) את זה להכניס 50,000 שקל עד ...

אני גם מוכן שה-50,000 שאתה מכניס תגבה עמלה או ריבית או כל מה שתרצה ותראה לנכון אפילו גבוהה יותר באופן משמעותי מכל השקעה אחרת שיש לך לשים את הכסף כך שיהיה לך כדאי" (נספח ו' לתצהיר ת/1)

התובע השיב לנתבע:

"מקוה שאוכל להפקיד ביום ב'" (נספח ו' לתצהיר ת/1

עיון בחוות הדעת מעלה, כי ביום 14.3.11 הועבר על ידי התובע לנתבעת סך של 40,000 ₪.

גם ביום 5.5.11, פנה הנתבע, שוב פעם, לתובע וביקש להעביר לחשבונו הוא סך של 20,000 ₪:

"... אודה לך אם תוכל לעזור לי עד יום ראשון עם 20,000 ₪ אני אודה לך אני אחזיר ביום ראשון בבוקר פשוט השבוע הזה תפסו אותי לא מוכן וחשוב לי לשמר את היחסים עם הבנקים .....

המספר חשבון בנק שלי הוא 21320063 סניף 965 עפולה" (נספח ו' לתצהיר ת/1)

בחוות הדעת מציין המומחה, כי בוצעה העברת סכום של 20,000 ₪ על ידי התובע ביום 10.5.11 לחשבון הפרטי של הנתבע.

במסגרת אותן התכתבויות, אף עלתה ההצעה להעביר מניות של הנתבעת לתובע בתמורה להזרמת כספים מטעם התובע, כך, למשל, נכתב בהודעת הדוא"ל, מיום 18.6.11, שנשלחה מהנתבע אל התובע:

"בהמשך לשיחתנו בנושא המניות - רכישת המניות בשווי הנוכחי בגלל מחסור במימון אינה צעד אסטרטגי חכם, יחד עם זאת מאחר ומדובר בך יש לכך ערך מוסף מאחר ואתה מכיר את העסק ויכול לסייע בביצוע התהליכים השונים לקידומו ופיתוחו, כל זאת מול חלופה של הכנסת גורם אסטרטגי בנקודת זמן הזו שיכולה להיות טעות אסטרטגית משמעותית.

............

אני רוצה שנגדיר את רכישת המניות אפילו עבור הרשימה בספרים בלבד כי שווי של ה10% מהחברה הם 300,000 ₪. כאשר נעשה אותם בשיטה שאתה הצעת:

השלמה של הסכום שהשקעת עד כה ל 150,000 ₪ כרגע שירשמו כהלוואת בעלים ויוחזרו לפי סדר קדימות הכנסת הכסף של בעלי המניות, ועוד 150,000 ₪ שיהיו הלוואה שמועדי ההחזרה שלה יהיו ללא קשר להשקעות/הלוואות הבעלים והחזרתם תחולק לתשלומים החל מה1 לנובמבר" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.) (נספח ז' לתצהיר ת/1)

28. אומנם, בסופו של יום, לא נכרת בין הצדדים הסכם להעברת מניות אולם לא ניתן להתעלם מכך שבין הצדדים התנהל מו"מ והתכתבויות שונות שבמסגרתן אף הועברה טיוטת הסכם (נספח ח' לתצהיר ת/1).

כך, למשל, נרשם בהודעת דוא"ל ששלח הנתבע לתובע, ביום 4.7.11:

"היי ליאור,

מצורפת טיוטת הסכם ראשונית למכירת מניות שהוכנה על ידי אהוד"

והתובע השיב, בהודעת דוא"ל, מיום 6.7.11, כדלקמן:

"היי עמית

להלן הערותיי:

1. למיטב הבנתי יש פה עסקה של הקצאת מניות כנגד הכנסת כסף לחברה ולא עסקת מכירה מצד א' לצד ב'. לכן סעיפי ההואיל אינם נכונים.

2. סעיף 2.6 – האחוז הוא לאחר גמר ההסכם וחלוקת המניות בינך ובין יטבת ...

............

6. יש לפרט את הסכומים שיוכנסו כהלוואת בעלים וצורת פרעונם ...."

29. כאן המקום לציין, כי התובע נתן הסבר משכנע בתגובה לטענת הנתבעים לפיה קיימות מספר גרסאות לעניין הסכום שהעביר התובע כהלוואה.

התובע הסביר, כי ההלוואה הועברה במספר תשלומים החל מחודש 3/2011, הסכומים הגיעו, עד ליום 18.8.11, לסך כולל של 274,000 ₪. בשלב זה החלו מגעים בין הצדדים בנושא פירעון ההלוואה והתקיימו פגישות, בחלקן השתתף אף ב"כ התובע, עו"ד גרשטיין, וסוכם בין הצדדים, כי התובע יעביר עוד סכום בסך של 140,000 ₪ וזאת על מנת למנוע הגבלת חשבון הנתבעת (סע' 63 לתצהיר ת/1).

בחקירתו הבהיר התובע, כי הסכום של 140,000 ₪ הועבר לנתבעת ביום שבו הוצג השיק לבנק והיה חסר של 140,000 ₪ בחשבון הבנק ולכן ועל מנת למנוע החזרת השיק מסיבת אכ"מ, דבר שיגרום נזק לחברה, פנה הנתבע אליו למשרד ובנוכחות עו"ד גרשטיין, ובניגוד לדעתו של עו"ד גרשטיין, הסכים התובע לתת שיק על סך של 140,000 ₪ תוך התחייבות הנתבע להחזרתו למחרת. מכאן הבהיר התובע כי כשנקב בסכום ההלוואה הוא לא התייחס לסכום הנ"ל של 140,000 ₪ כי בעיניו זה לא היה חלק מההלוואה. הסכום האמור הועבר לנתבעת ביום 26.10.11 (עמ' 12 ש' 1-10, וש' 21-32).

דברים אלה מתיישבים עם חוות דעת המומחה לפיה ביום 26.10.11 הועבר סך של 140,000 ₪ על ידי התובע לנתבעת.

30. לא זו אף זו, למרות שהנתבעים הכחישו תחילה עניין נטילת הלוואה מהתובע וקבלת כספים (ראו סעיף 11 לכתב ההגנה), בעדויות שהושמעו מטעמם מתקבל הרושם כי אין הם מכחישים עצם קבלת כספים מהתובע.

כך, למשל, העיד הנתבע בחקירתו הנגדית:

"ש: ביום 5.5.11 אתה כותב לליאור מייל אישי: "הייתה לי ישיבה לא נעימה עם אלי וגלעד ... אני מודה לך אם תוכל לעזור לי עד יום ראשון עם סך 20,000 ₪. אני אודה לך אחזיר ביום ראשון בבוקר, פשוט השבוע תפסו אותי לא מוכן..." מס' החשבון המפורט במייל הוא מס' החשבון הפרטי שלך?

ת: כן.

ש: את זה לקחת כהלוואה?

ת: העברתי את הכסף הזה לחברה, וההחזר היה אמור להימשך מהחברה.

ש: זה ניתן לך כהלוואה?

ת: לא ניתן לי כהלוואה. אני לא יכול לענות לך על זה.

ש: זה ניתן לאוליב כהלוואה?

ת: אני לא יודע אם ההלוואה זו המילה הנכונה. זה כסף שהועבר אלי והיה אמור להיות מוחזר אליו.

ש: "אם תוכל לעזור לי עד יום ראשון", זו הלוואה או השקעה?

ת: כל ראשון וחמישי היו מבקשים ממני להזרים כסף עד שלא נותר כסף. ליאור אולי ניצל את זה והזרים מזומנים, אני תפסתי את זה כלקיחת אחריות. הדברים הגיעו לכך בעקבות הליקויים שלו" (עמ' 85, ש' 17-32)

ראו גם, בהמשך חקירתו בעמ' 86, ש' 32 ועמ' 87, ש' 1-2.

כך גם העיד עד ההגנה, רו"ח לי-און פרוסט:

"ש: את ההעברות שקציר עשה לבנק של אוליב, ראית?

ת: יש סכומים שראינו שעברו" (עמ' 57, ש' 12-13)

31. למעשה, הנתבעים לא סיפקו כל הסבר שהיה בו כדי להניח את הדעת, לגבי אותן העברות כספיות שבוצעו על ידי התובע. עניין שעולה, כפי שהוסבר לעיל, לא רק מחוות דעתו של המומחה והמסמכים שהתבסס עליהם, אלא גם מההתכתבויות שהיו בין הצדדים ומהעדויות שהושמעו בפניי, כאשר ברקע קיימת העובדה שהנתבעת סבלה מקשיים תזרימיים, דבר שיש בו כדי להסביר גם מטרת העברת הכספים לנתבעים.

32. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את ממצאי המומחה ומקבלת את גרסת התובע בעניין העברת ההלוואה, הסכומים ששולמו על חשבון פירעונה, ויתרת החוב הקיימת ומעדיפה אותה על פני גרסת הנתבעים, אשר התגלו בה סתירות ואשר כאמור לעיל, חזרו והודו בקבלת ההלוואה.

אי לכך הנני קובעת כי התובע העביר לנתבעים, במועדים שונים, סך כולל של 414,000 ₪ מהם השיבו הנתבעים סך של 154,000 ₪ ובכך נותרו הנתבעים חייבים סך של 260,000 ₪.

33. באשר לתובעת, ומשלא נטען ולא הוכח כי היא העבירה הלוואה כלשהי לנתבעים או מי מהם (ראה בעניין זה עדות התובע עצמו, עמ' 13, ש' 19-25) הרי שדין תביעתה להידחות.

אזכיר, וכפי שצוין לעיל, כי תיק ההוצל"פ הנוסף שנפתח על ידי התובעת נזנח והצדדים התמקדו בכתב התביעה המתוקן שהוגש לאחר איחוד הדיון בשני התיקים.

תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993

34. הנתבעים טענו, כי התביעה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בחוק היות ולא הוגשה בהתאם לדרישות סע' 8 לחוק, כמו כן לא נכרת בין הצדדים הסכם הלוואה בכתב כדרישת סע' 2 לחוק.

35. בטרם נדון בטענה הנ"ל, חשוב לעמוד על מטרתו של חוק ההלוואות שנועד להתמודד עם ריבית הנשך שנגבתה בהלוואות שניתנו ללווים על ידי גופים שאינם בנקאיים ("השוק האפור").

בהצעת החוק נאמר: "מוצע לקבוע בחוק שיעור מרבי לריבית בהלוואות שאינן בנקאיות, ובדרך זו, למנוע ממלווים שאינם תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח, לנצל את מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח, ועקב כך מסכימים לוות כספים בתנאים בלתי סבירים" (הצעת חוק הסדר הלוואות חוץ-בנקאיות, תשמ"ד-1993, ה"ח 2172, בעמ' 116).

מטרת החוק הינה הסדרת הריבית המקסימלית שמלווים יכולים לגבות מלווים, בהלוואות הניתנות מחוץ למסגרת בנקאית. החוק קובע מספר תנאים שעל המלווה לעמוד בהם והכל במטרה לספק ללווה את ההגנה.

החוק קובע, בין היתר, כי על המלווה לערוך הסכם בכתב המעיד על ההלוואה ועל ההסכם לכלול פרטים מסויימים כמפורט בסע' 2 לחוק. כמו כן, נקבעו סדרי דין מיוחדים, בסע' 8 לחוק, באשר לדרך בה תוגש תביעה או בקשה לביצוע שטר לצורך פירעון ההלוואה, כך שעל המלווה לצרף לתביעתו את הסכם ההלוואה וכן, לפרט בתביעה את הפרטים הנדרשים בסע' 8 הנ"ל.

36. החוק חל במקרה של "לווה" שאינו תאגיד, בהלוואה מ"מלווה" שהינו "מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ...".

החוק חל רק במידה והלווה הינו יחיד, היינו אינו תאגיד. במקרה שלפנינו, ההלוואה הועברה גם לתאגיד וגם ליחיד שכן וכפי שנקבע לעיל הנתבע הוא שביקש את ההלוואה והבטיח החזרתה, הכספים הועברו לבקשתו לחשבון החברה ולפעמים לחשבונו הפרטי. בנסיבות אלה ובשל הערבוביה הנ"ל והיות והתביעה מוגשת כנגד שני הנתבעים, אשר הם עצמם טוענים לתחולת החוק, ומאחר ומטרת החוק הינה הגנה על יחידים הנוטלים הלוואות, יש להחיל אותו.

הסכם הלוואה בכתב

37. סעיף 2 לחוק ההלוואות קובע, כי חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב, אולם בהמשך, סעיף 15(א) לחוק קובע, כי סעיף 2 לא יחול "על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק".

כאן מתבקשת השאלה, האם ההלוואה שניתנה, בהנחה שניתנה, ניתנה על דרך עיסוק או שלא על דרך עיסוק?

38. כידוע הנטל להוכיח שההלוואה ניתנה שלא דרך עיסוק חל על המלווה (ע"א (מחוזי-ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם (21.1.2009), ע"א (מחוזי-ת"א) 33642-05-14 מאור נ' מאור (27.5.2015) ו-ע"א (מחוזי-חי') 5099-05-13 עזבון המנוח שלמה גלבוע ז"ל נ' עבדייב (19.2.2014)).

השאלה הנ"ל נדונה לאחרונה בע"א (מחוזי-חי') 41627-02-17 דוירי נ' חביש (12.06.2017), שם נקבע:

"אני סבור שהשאלה האם במקרה פלוני מדובר במלווה "שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק" ולכן אינו חייב לקיים את הוראות סעיף 2 לחוק הנ"ל, תלויה בנסיבות העובדתיות של המקרה הקונקרטי. השאלה איננה אם פלוני מגדיר עצמו כמי ש"עוסק" במתן הלוואות חוץ-בנקאיות. ברור שהחזקה היא שהלוואה ניתנה על-ידי מי שעיסוקו בכך ושהנטל לשכנע שמדובר בחריג רובץ על הטוען זאת."

39. במקרה שלפנינו, השאלה הנ"ל לא הועלתה לדיון, כך שהתשתית העובדתית שנפרסה בפניי לגבי עניין זה הנה דלה ביותר. עם זאת, עיון בראיות שהוצגו, לרבות ההתכתבויות שהיו בין הצדדים וכן בכתבי הטענות שהוגשו מטעם שני הצדדים, מלמד כי אין המדובר בחברה או אדם שדרך עיסוקו הוא מתן הלוואות. כך, למשל, בכתב התביעה נטען כי התובעת מעניקה "שירותי חשבונאות וייעוץ פיננסי לחברות ולקוחות שונים". כך גם בכתב ההגנה של הנתבעים, לא נטען כי התובעים עסקו במתן הלוואות:

"התובע מס' 1 ... באמצעות ובכיסוי התובעת מס' 2, סיפקו שירותי הנהלת חשבונות, ברמה מקצועית ירודה ביותר, לנתבעת מס' 1" (סע' 2 לכתב ההגנה)

לכל אורך ניהול ההליך, לא נטען כי התובעת או התובע נותנים הלוואות על דרך עיסוק. יתרה מזו, וכאמור לעיל, הצדדים שקלו התקשרות עסקית של מכירת מניות תמורת אותם סכומים מה גם, לא נדרשה על ידי התובע ריבית כלשהי בגין ההלוואה הנ"ל וגם עתה במסגרת כתב התביעה אין כל דרישה לתשלום ריבית כלשהי ומעולם לא נטען כי סוכם על תשלום ריבית כלשהי. למעשה, מלבד הדרישה להחזר קרן החוב, מעולם לא ביקש התובע או התובעת תשלום ריבית או עמלה או קבלת רווחים כלשהם בגין ההלוואה, והדבר מחזק את המסקנה כי התובע אינו עוסק במתן הלוואות וההלוואה לא ניתנה על דרך עיסוק כאמור.

בנסיבות אלה ולאור כל האמור, לא היתה מוטלת על התובע החובה לערוך הסכם בכתב.

דרישות סע' 8 לחוק ההלוואות

40. סע' 8 לחוק קובע סדרי דין מיוחדים להגשת תביעה לפירעון הלוואה שהחוק חל עליה. על המלווה מוטל הנטל לעמוד בדרישות המפורטות בסע' 8 כדלקמן:

"(א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה לפי הענין.

(ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו וכן פרטים אלה:

(1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב);

(2) התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום;

(3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה;

(4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה;

(5) כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה;

(6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטית בהתייעצות עם שר האוצר."

41. טענת הנתבעים הינה, כי התובעים לא עמדו בדרישות סע' 8 לחוק ההלוואות על כן יש לדחות את תביעתם.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן משנקבע כי לא היתה מוטלת על התובע חובה לערוך הסכם הלוואה בכתב הרי שלא חלה עליו החובה לצרף הסכם הלוואה לכתב התביעה כפי שלא חלה עליו חובת הפירוט שבסע' 3(ב) לחוק, המתייחס לפרטים שיש לכלול בחוזה הלוואה. באשר ליתר הפרטים הנדרשים בסע' 8, הרי שכתב התביעה כולל אות הפרטים הנ"ל, שכן בכתב התביעה נטען כי ההלוואה הועברה במועדים שונים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ואכן בחוות הדעת יש פירוט לסכומים ומועד תשלומים, כמו כן בכתב התביעה נטען כי התשלומים ששולמו על חשבון ההלוואה הם התשלומים שמופיעים בחוות הדעת, ואכן בחוות הדעת קיים פירוט להחזרים שהיו, והוא הדין לגבי יתרת החוב הקיימת.

באשר לפירוט הנדרש בעניין הריבית וריבית הפיגורים, הרי שלא סוכם על תשלום ריבית או ריבית פיגורים, ריבית כאמור מעולם לא נדרשה, ולא שולמה ואין כל דרישה בכתב התביעה לתשלום ריבית.

מכאן שהתביעה עונה על דרישות סע' 8 לחוק ההלוואות ודין הטענה בעניין זה להידחות.

42. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם אם תתקבל מסקנה לפיה התביעה אינה עומדת בדרישות סע' 8 לחוק, אין במסקנה כזו להביא לדחיית התביעה, שכן המחוקק מקנה לבית המשפט, במקרה כזה את האפשרות לבטל את חוזה ההלוואה או תנאים ממנו או לשנות את תנאיו באופן שיתאימו לחוק, לרבות שינוי גובה הריבית (סע' 9 (א) ו-(ב) לחוק ההלוואות).

במקרה דנן וכאמור לעיל, אין כל דרישה לתשלום ריבית או עמלה או קבלת רווחים כלשהם, אלא אך ורק החזרת קרן החוב, מכאן גם אם יבוטל ההסכם, הרי שקמה חובת השבת סכומים שהתקבלו בהתאם להסכם, מכאן בכל מקרה יהא על הנתבעים להשיב לתובע את הסכומים שהתקבלו וטרם הוחזרו. לעומת זאת לא תחול על התובע חובה להשבת סכום כלשהו שהתקבל כריבית או עמלה או רווח אחר כשלהו בגין ההלוואה, היות ולא היו סכומים כאלה. במילים אחרות, קבלת התביעה לא תחטיא את מטרת החוק שהיא הגנה על לווים.

התביעה שכנגד

43. כאמור, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד נגד התובעים/הנתבעים שכנגד בטענה, כי הם סיפקו שירותי הנהלת חשבונות וניהול כספים בצורה רשלנית ומשכו המחאות ללא היתר וללא הרשאה, ובכך הם גרמו לתובעת שכנגד נזקים רבים כמפורט בהרחבה בכתב התביעה שכנגד.

44. ראשית יצוין, כי מאחר ותביעת התובעים התקבלה וכפועל יוצא מכך התקבלו גם טענותיהם בכל הנוגע לתשלום הכספים שהעבירו לנתבעים, אזי, באופן אוטומטי נדחות גם טענות התובעת שכנגד בכל הנוגע למשיכת המחאות ללא היתר וללא הרשאה. דבר שיש בו כדי להסביר את עניין הזרמת הכספים על ידי התובע לנתבעים.

45. לעניין טענת ההתרשלות בשירות העסקי והמקצועי שסיפקו הנתבעים שכנגד לתובעת שכנגד, אקדים ואציין, כי לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים והתרשמתי מעדויות העדים וכן עיינתי בראיות השונות שהוצגו בפניי, הגעתי למסקנה שדינן להידחות.

46. העדים שהעידו מטעם התובעת שכנגד, טענו כי הנתבעים שכנגד התרשלו במתן שירותיהם לתובעת שכנגד ובכך גרמו לאי סדר וכאוס בהנהלת החשבונות של החברה ולהתמוטטותה כלכלית. העדים נתנו מספר דוגמאות להמחשת הפעילות הרשלנית, אולם לא הוצגה בפני ראיה כלשהי התומכת בטענות הנ"ל, ובמיוחד לא הוצגה מטעם התובעת שכנגד חוות דעת מקצועית שתפרט את כל הליקויים והפגמים שהתגלו בספריה של התובעת שכנגד, שתצביע על הפעילות הרשלנית של הנתבעים שכנגד ותצביע על הקשר הסיבתי בין הפעילות הרשלנית הנ"ל לבין הפגמים והליקויים כאמור וכן הנזק שנגרם כתוצאה מכך.

אין די, בהבאת דוגמאות לרישום המוטעה שבכרטסות, כמו למשל הטענה בדבר העדר רישום שיקים או הטענה שיטבת ברבי קיבלה תשלומי שכר ביתר, ואין די בהעלאת טענה לפיה היו רישומים כפולים או אי התאמה בין המסמכים פיזית לרישומים שבכרטסות, על מנת להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה של התובעת שכנגד, אלא היה עליה להציג חוות דעת של מומחה שיפרט את כל הפגמים והליקויים ויצביע על ההתנהלות הרשלנית ולקשור בינה לבין הנזקים שנגרמו.

העדים נשאלו מספר רב של פעמים אם יש בידיהם להציג מסמך או אסמכתא כלשהי המלמדת על הליקויים הנטענים בניהול ספרי התובעת שכנגד, אולם לא היה בידי מי מהעדים מסמך כאמור, וכמובן שלא הוגשו ראיות כאלה בדרך אחרת כלשהי.

ראה, למשל, עדותו של לי-און פרוסט, אשר שימש כרו"ח של החברה החל מחודש 1/2012:

"ש. האם יש בידיך אסמכתא לאיזו פעולה אחת מוטעית שמר ליאור קציר עשה.

ת. פה אצלי לא. בתצהיר לא. אני יכל הסביר למה הכוונה.

ש. ... אתה יכל להראות דוגמה אחת בתצהיר שלך, במסמכים שיש בידיך, התומכת בעובדה כי הנהלת החשבונות בתקופת ליאור קציר היא בכאוס

ת. כאן לא, לא יכול להביא את כל הנהלת החשבונות לכאן" (עמ' 58, ש' 22-28)

וכך לאורך כל חקירתו נשאל העד אם יש בידו להציג מסמכים המעידים ותומכים בטענה לעניין הכשלים בניהול הספרים והקשר הסיבתי שבין הטעויות או הכשלים לנזקים שנטען כי נגרמו לחברה, אולם לא עלה בידו לעשות זאת.

אמנם, העד הצביע על ליקויים שגילה בספרי החשבונות של החברה, אולם אין די באמור כדי לקשור בין הליקויים לבין הנזקים הנטענים, לרבות הבעיות התזרימיות אליהן נקלעה החברה והמצוקה שאילצה אותה לקבל הלוואות ולשאת בריביות וכמובן שאין באמור כדי לקשור בין תשלומי המסים הנטענים, הארנונה ותשלומי המשכורות ביתר לבין התנהלות הנתבעים שכנגד.

47. גם העדה, ענת פורת, אימו של עמית (הנתבע), העלתה לאורך כל עדותה טענות כלליות אודות התנהלות רשלנית של הנתבעים שכנגד בניהול הספרים, אולם לא הציגה ראיה כלשהי בעניין. אמנם, היא העידה אודות המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה החברה וכן ההלוואה שהיא אישית נאלצה לתת לחברה על מנת לעזור לבנה, אולם אין בעדותה כדי לקשור בין המצב הקשה של החברה לבין התנהלות הנתבעים שכנגד או מי מהם.

יש להזכיר כאן, כי החברה היתה במצב תזרימי קשה עוד מתחילת ההתקשרות עם התובעים דבר שחייב את הנתבע לפנות לתובע ולבקש ממנו הלוואות על מנת לעזור לו במצוקתו הכלכלית (ראה בעניין זה חלופת המכתבים נספח ב' לתצהיר ת/1).

48. הנתבע טען בתצהיר עדותו הראשית, כי התובעים התנהלו בצורה רשלנית בניהול הספרים של החברה וגרמו נזקים כבדים דבר המעלה חשש כי התובע ניסה במכוון לגרום לקריסתה הכלכלית של החברה ובכך להיות "המושיע", כאשר יקבל חלק ממניותיה בעלות אפסית ובתמורה ל"הצלתה" (סע' 14 לתצהיר נ/7). עוד הוסיף, כי הוא ומנהלים נוספים גילו בחודש יוני 2011, אי סדרים רבים בכרטסות הנהלת החשבונות (סע' 46 לתצהיר נ/7) וכי לאור מצבה העגום של החברה הפסיקה מנכ"לית החברה גב' יוטבת ברבי את ההתקשרות עם החברה, לאחר שהובנו המחדלים שהביאו את החברה לפי תהום (סע' 23 לתצהיר נ/7). הנתבע הוסיף כי התנהלותם של התובעים אילצה אותו לשכור שירותיהם של רו"ח לי-און פרוסט, צור בקר ונועם זנאתי, מנהלת חשבונות מירב מימון, וכן חברת "אפקטיב", כל זאת לצורך תיקון הליקויים שהותירו התובעים בהנהלת החשבונות של החברה ונאלץ לשאת בעלויות השירותים הנ"ל בסך של כ-200,000 ₪.

49. כפי שצוין לעיל, עדותו של הנתבע בעניין קבלת ההלוואה נסתרה והוא עצמו אף שינה גרסתו בסופו של דבר והודה בהעברת הכספים על ידי התובע. הוא הדין לגבי טענתו בעניין התנהלות התובעים והנזקים שגרמו לחברה, טענתו זו נסתרה בעדותה של יוטבת ברבי עצמה.

יוטבת עבדה בחברה מאז 2010 עד תחילת 2012, מילאה מספר תפקידים בחברה ולבסוף היתה מנכ"לית החברה, היא התייחסה בעדותה למצב החברה ואף העידה כי גם היא בשלב מסויים, ומתוך יחסי חברות טובה עם הנתבע, נתנה שיק אישי לנתבע בסך של 140,000 ₪ (עמ' 29, ש'23-25) הנתבע הבטיח להעביר לה מניות ולהכניס אותה כשותפה בחברה, הסכום האמור הועבר ללא חוזה ובסוף נאלצה לפנות לבית משפט ורק בעקבות כך קיבלה בחזרה את כספה.

יוטבת הרחיבה בעדותה בעניין המצב הכלכלי אליו נקלעה החברה והתנהלות הנתבע והתובע במהלך תקופת ההתקשרות החוזית עם התובע וכן התייחסה לצורך בשכירת שירותי רו"ח נוספים לרבות חברת "אפקטיב":

"ש. את יכולה להסביר לי מדוע החברה הפסידה כסף בתקופה של 2010 ו-2011?

ת. בדיעבד, היום קל יותר לנתח את מה שלא היה ניתן לנתח בזמנו. נושא התרשים ופעילות החברה תלויה בפרמטרים שלא נלקחו בחשבון בזמנו. זו הייתה חברה בתמיכה. ההיבט התפעולי היה לו משקל רב. הייתה מכירה שלא הייתה נכונה. מכרנו קופונים שהעלות שלהם הייתה זולה לעומת תפעול החדר. זה יוצר בור תזרימי. היו אתרים שהייתה התעקשות לקחת אותם כשהשכירות הייתה גבוהה לעומת ההכנסות. היו הרבה פרמטרים. זו הייתה חברה שצמחה כל כך מהר, היה כוח אדם גדול, זה היה בית מלון שפרוס על כל הצפון. התפעול היה מאוד קשה ותוך כדי עבודה למדנו, היה המון ניסוי וטעיה. לא הייתה תוכנית עסקית.

...

ת. הבעיה עם תיירות היא שזה ענף עונתי. כשעונה מסתיימת, אתה נתקע עם כוח אדם שאתה לא יכול לפטר אותו. ... עמית לא היה ברור לגבי כמה כסף הוא מכניס לעסק. היינו בהליכים לקראת השגת אנשים, וישבנו על תכניות וצפי של דברים שאנחנו רוצים שיהיו. ירדנו לפרטים של הכנסות לאתר.

.....

הגעתי לחברה בשם אפקטיב, שהרעיון היה שתעזור לנו מול הבנקים. .... חלק מהתהליך היה שרצינו שהשליטה הייתה בעייתית, חלק מהבעיה של העסק. המנהל נמצא ברמת ישי ואין לך מנהל באתר בצפת. יש בעייתיות לזה. זה נושא של גניבות, כוח אדם, איחורים. יש הרבה בעיות תפעוליות. ....

ש. ומה אמרו לך באפקטיב?

ת. נכנסנו לעובי הקורה כדי לנתח מהן העלויות האמיתיות לתפעול חדר. שם קפצו לי המספרים בצורה משמעותית. היו מקומות שעל כל חדר הפסדנו כסף, כי מכרנו שובר, כי היינו בלחץ להשיג מזומנים. אני התרעתי ואמרתי שזה יפגע. אלו החלטות שקיבלנו יחד כי היינו בלחץ שיהיה כסף. זה היה באלפים. כל קופון כזה זה הפסד, ומתישהו מגיעים לבור הזה. כל פעם היינו מגיעים לתפעול אחר. היה גם מקום שבו הסכם השכירות היה מטומטם לחלוטין.

ש. מי עשה אותו?

ת. אנחנו , עמית ואני. לא היה מקום שעמית לא היה שותף להחלטות.

ש. אמרת קודם שהמספרים קפצו לעיניים. לא הבאת אותו לידיעת עמית?

ת. כל דבר שעשינו היה בידיעתו.

...

"ש: אומר עמית שלא כל החשבוניות היו רשומות. לאחר סיום עבודתו של ליאור, גילית איזה שהם טעויות או מחדלים בכרטסות?

ת: אני אישית לא. אך כשישבתי עם מירב, לא היו. מירב בפירוש אמרה לי שהכל בסדר. ישבנו אצלה בבית. יצאנו מהמשרד ועשינו את העבודה אצלה בבית. היו חשבוניות שהגיעו באיחור. וזה הגדיל את החוב" (עמ' 40, ש' 17-21)

ובהמשך:

"ש: אפקטיב לא אמרו שיש אי סדרים בכרטסות?

ת: לא. כשישבתי עם מירב היא אמרה שהכרטסות בסדר" (עמ' 44, ש' 12-13)

עוד הוסיפה העדה והתייחסה לטענה לפיה התובעים הם האשמים במצב אליו הגיעה החברה והיא שללה את האפשרות הזו:

"ש: טוען עמית שליאור קציר אשם בכך שלא שלומו לספקים תשלומים ו/או שיצאו שיקים מאוחרים. האם את יכולה להסביר לי אם יש ממש בטענה זו?

ת: היו מצבים שגם אני כעסתי על ליאור. היינו במצוקה תזרימית כל כך גדולה כשספק מתקשר ואומר שלא יביא סחורה או את הכביסה, קל להאשים את צד ג'. מה שהיה בהתנהלות הוא שהנה"ח לא ישבה אצלנו במשרדים, צריך לקחת את זה בחשבון, וזה היה ההסכם מול ליאור. חלק מהבעייתיות שהייתה בחברה זה שהעובדים בשטח לא העבירו חשבוניות אלינו, או שהם בכלל לא הגיעו. היה בלגאן בהתנהלות בנושא של הנה"ח, כי ספקים לא ידעו איך להתנהל מולנו, ואנחנו לא ידענו איך לעבוד איתם. החשבונית לפעמים נשארה באתר במשך חודש לפני שהועברה אלינו. להאשים את ליאור בהכול, זה נראה לי לא אחראי ואפילו עוול. כשיש בית מלון שפרוש על כל אזור הצפון, יש בעייתיות.

ש: את אומרת שהחשבוניות הגיעו באיחור לא באשמת ליאור?

ת: נכון. לפעמים הוא היה מרים טלפון לספק כדי לשאול מה עם החשבונית. החשבונית הייתה אמורה להגיע אלי כדי שאאשר, ואם לא הייתה מגיעה, הספק היה צועק על ליאור.

לעדותה של יוטבת חשיבות רבה לאור התפקיד שמלאה בחברה, העדה הותירה רושם חיובי ואמין, ועדותה עדיפה בעיניי על עדותו של הנתבע אשר, עדותו נסתרה ולא נמצא לה תימוכין בחומר הראיות ובמיוחד כשהכחיש כי התובע העביר כספים לחברה ואליו אישית ומאוחר יותר ולאחר שעומת עם הראיות שבתיק, הוא שינה גרסתו והודה.

50. חשוב לציין, כי הנתבעים לא מצאו לנכון להציג את הכרטסות שנטען כי נוהלו בצורה לקויה ואין ספק, כי מדובר במסמכים חשובים שהיה בהצגתם כדי לשפוך אור על המחלוקת שלפנינו.

אשוב ואדגיש, כי לא הוצגו ראיות הקושרות בין ההתרשלות הנטענת של התובעים לבין הנזקים שנטען כי נגרמו לתובעת שכנגד כתוצאה מכך. גם העדים שהעידו מטעם הנתבעים לא היה בעדותם כדי להרים נטל ההוכחה בדבר הקשר שבין המצב הקשה אליו הגיעה החברה לבין התנהלות התובעים.

51. גם לגבי טענת התובעים שכנגד בדבר שכירת שירותיהם של צור בקר ומירב מימון, התובעת שכנגד לא הוכיחה שהדבר נעשה לאור המחדלים של התובעים. דווקא מעדותה של יוטבת עולה כי הדרך הקלה הייתה להטיל את האשמה בדבר מצבה של התובעת שכנגד על כתפי התובעים, אולם בהמשך התברר כי הבעיה הייתה נעוצה באסטרטגיה שננקטה:

"ש: ליאור אשם בכך שהחשבוניות הגיעו אליו באיחור?

ת: היה לי קל להאשים אותו בכך, אך בדיעבד אין לו אשמה. היינו צריכים להבין שהנה"ח הייתה צריכה להיות 'אין האוס'. אמרתי זאת לעמית, הוא אמר שהוא לא רוצה...." (עמ' 33, ש' 22-24)

גם לגבי העסקת רו"ח צור בקר, מעדות יוטבת עולה, כי הדבר נעשה לשם מציאת פתרונות בעניין הרכש:

"הכנסנו בחור בשם צורי, כשרצינו לנהל את נושא הרכש, אך זה לא צלח" (עמ' 37, ש' 20-21)

ובהמשך:

"ש: למה צור סיים את תפקידו?

ת: זה לא התאים לו, הוא היה אמור להביא יותר פתרונות לנושא הרכש. בנושא הנה"ח עמית, בסופו של דבר, החליט שהוא לא רוצה שצור יתעסק עם זה, כי, מבחינתו צור היה בוק וזה לא התאים" (עמ' 46, ש' 29-32)

52. עדותו של אופיר ברון, שותף בחברת "אפקטיב מנהלי כספים והשקעות בע"מ", מלמדת כי החברה היתה במצב קשה מאוד, הוא העיד כי ספרי הנהלת החשבונות של החברה לא שיקפו נכונה את מצב החברה, אולם אין בעדותו כל רמז הקושר בין המצב האמור לבין התנהלות התובעים.

העד הסביר כי "אפקטיב" הינה חברה הנותנת ייעוץ כלכלי ומומחיותה בשיקום ופיתוח חברות שנמצאות ב"סטרס", וכי התובעת שכנגד שכרה את שירותיה על מנת לנסות ולהציל את החברה. לדבריו החברה היתה בסוג של חדלות פירעון עם חובות בסדר גודל של כ-7 מיליון ₪, והבנקים לא היו מוכנים לתת מימון כי החברה לא הייתה ראויה לקבל אשראי בנקאי וכי לא היו דוחות בזמן ולא היה כלל שיח עם הבנק לצורך קבלת מימון. העד הוסיף, כי בשל גודל החוב המשקיעים לא הזרימו כספים (עמ' 101-103). אולם כאמור לא ניתן לקשור בין המצב אליו נקלעה החברה לבין ההתנהלות של התובעים.

53. בנוסף, מהעדויות עולה כי התנהלותה העסקית של התובעת שכנגד, לרבות עניין תמחור החדרים שהיא משכירה, הוא זה שגרם לקריסתה הכלכלית (ראו עדות יוטבתה בעמ' 32, ש' 21-26 ועדות אופיר ברון בעמ' 105, ש' 18-19).

עניין זה מחזק את המסקנה כי התנהלותה הכושלת של התובעת שכנגד היא זו שהביאה לקריסתה העסקית ולא ההתנהלות הרשלנית המיוחסת לנתבעים שכנגד. כך גם הרושם שמתקבל מעיון בסדרת ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים, שכן עיון בהתכתבויות אלו מלמד כי התובעת שכנגד הייתה במצוקה כלכלית וכי העברת הכספים אליה לא באה על רקע מחדלי הנתבעים, אלא כסיוע לה.

54. הוא הדין לגבי טענת התובעים שכנגד בנוגע לפגיעה במוניטין ובתשלומי מס ביתר, הרי שטענות אלו לא הוכחו ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין המעשים או המחדלים שהתובעים שכנגד מייחסים לנתבעים שכנגד.

55. לאור כל האמור לעיל, ומשלא הצליחה התובעת שכנגד לעמוד בנטל ההוכחה שמוטל עליה, דין התביעה שכנגד להידחות.

סיכום

56. מן המקובץ לעיל מתקבלת המסקנה כי דין תביעת התובע להתקבל, דין תביעת התובעת להידחות ודין התביעה שכנגד להידחות.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 260,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (10.12.13) ועד לתשלום המלא בפועל.

הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ח, 27 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.