1. האם מזמין העבודה נותר חייב כספים לקבלן שביצע עבודות הכנה ליציקת קיר, או שמא הסכם בכתב שנערך ביניהם כעבור כשנתיים, בהקשר של מחלוקות אחרות ביניהם, כלל בתוכו אף את סילוק החוב לקבלן ?

גרסת התובע

2. ביום 31.3.2008 הגיש התובע בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב, שתמציתה הינו כדלקמן: בחודש מאי 2004 הזמין הנתבע מהתובע ביצוע עבודות בטון בביתו. למרות שהיה על הנתבע לשלם לתובע 17,808 ₪ בגין עבודות טפסנות וחפירות שביצע התובע, שולמו לו רק 2,100 ₪. התובע עתר לתשלום יתרת החוב בסך 15,708 ₪.

3. בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) מסר התובע גרסה מפורטת יותר אודות נסיבות ביצוע העבודה בביתו של הנתבע: לדבריו, הוא הספיק לבצע רק חלק מהעבודה שהוזמנה על-ידי הנתבע, ובטרם השלים את יציקת קיר שלם - נעצרה עבודתו על-ידי דוד של הנתבע, אשר טען כי העבודות מבוצעות בשטחו. הנתבע הוא שהורה לתובע "לפרק את העבודה" והבטיח להתחשבן עמו בגין הוצאותיו לרכישת חומרים ובגין העבודה שהספיק לבצע.

לטענת התובע, בפגישה עם התובע בביתו של הנתבע, נערכה באוקטובר 2006 ההתחשבנות "ויצא החשבון הסופי 15,708 ₪", מתוכם שילם הנתבע באותו מעמד סך 2,100 ש"ח.

לתצהיר צורף העתק קבלה מס' 8 בסך 2,100 ₪ והעתק של חשבונית-מס 0008 מיום 1.11.2006, בסך 15,708 ₪, המורכב מסכום (לפני תוספת מע"מ) של 13,600 ₪ ומסכום המע"מ בסך 2,108 ₪. הסכום של 13,600 ₪ היווה סיכום של הפירוט הבא:

(1) 8,000 ₪ "עבור ביצוע עבודת טפסנות + חפירות + חשבון חומרים (בטון וברזל) + פירוק עבודה מסביב לבית שלך + מסביב לבית של סבא שלך + חשבון חומרי בנין", לפי חישוב של "20 קוב טפסנות" כפול 400 ₪ "מחיר ליחידה";

(2) 2,400 ₪, לפי חישוב של "16 קוב פירוק ללא יציקה" כפול 150 ₪ "מחיר ליחידה";

(3) 1,200 ₪ עבור "ברזל בטון".

כן צורפו תמונות (ת/2 - ת/6) המשקפות את העבודות אותן הספיק התובע לבצע, בטרם נדרש להפסיקן.

4. בחקירתו הנגדית בישיבה מיום 15.6.2009 בפני השופטת סמסון העיד התובע כי הוא הכין את הקיר ליציקה, ביצע עבודת חפירה וטפסנות אך לא יצק את הקיר בסופו של דבר. הוא אישר כי במועד מאוחר יותר הנתבע הועסק אצלו בעבודות בנין, מבלי ששילם לו עבור עבודתו, אך טען כי סוכם ביניהם שהסכום המגיע לנתבע יקוזז מתוך דמי שכירות שיגיעו לו מהנתבע.

התובע העיד כי ההסכם בכתב מיום 2.6.2006 בינו לבין הנתבע, אשר צורף לתצהירו של הנתבע, עסק רק בסיום יחסי משכיר ושוכר ביניהם ותשלום כספים מהתובע לנתבע, ולא כלל התחשבנות בגין עבודות הקמת הקיר בשנת 2004. הוא טען כי במעמד החתימה על אותו הסכם - בו נכחו, מלבדו ומלבד הנתבע, שני אנשים נוספים: בן דודתו נביה איברהים וחמאדה - לא נדונה עבודתו בבית הנתבע. מעמד הוצאת חשבונית-המס והקבלה, ביום 1.11.2006 - חמישה חודשים לאחר כריתת ההסכם - התרחש כאשר הנתבע הגיע אל ביתו, שמע ממנו את המחיר הנדרש ואף דחה את ההצעה של התובע להביא אדם שלישי אשר יכריע בשאלת שווי העבודה שביצע התובע.

גרסת הנתבע

5. בתצהירו של הנתבע מיום 22.6.2008, שצורף לכתב ההתנגדות לתביעה בסכום קצוב, ואשר - על-פי החלטת הרשמת (כתוארה אז) אייזנברג מיום 19.11.2008 - הפך לכתב ההגנה, הוא אישר כי בשנת 2004 התובע בנה עבור אביו קיר בטון, וכי הוא (הנתבע) התחייב לשלם לתובע את התמורה בגין עבודתו. הנתבע טען כי התמורה התבטאה בכך שבמשך ארבעה חודשים הוא עבד אצל התובע בעבודות בנין, ובכך סילק את מלוא חובו.

6. בתצהיר עדות ראשית של הנתבע, מיום 11.3.2009 (נ/1), שוב לא מופיע המשפט שהופיע בתצהירו הראשון - "ואכן בתמורה עבדתי אצל המשיב בעבודות בניין למשך ארבעה חודשים". תחת זאת נאמר: "במקביל עבדתי אצל התובע כעובד בניין שכיר במשך כארבעה חודשים". עם זאת, בהתייחסו להסכם מיום 2.6.2006 שנחתם ביניהם (ראו להלן), ציין הנתבע בתצהיר השני כי "התובע קיבל ממני את כל המגיע לו על דרך קיזוז משכר עבודתי אצלו".

7. לטענת הנתבע, התובע מונע ממניעי כעס ונקם, שמקורם בהליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידי הנתבע נגד התובע, בעקבות הפרה של התובע את תנאיו של הסכם ביניהם מיום 2.6.2006, בו נקבע כי על התובע לשלם לנתבע כספים, לרבות חמישה שיקים מעותדים, ואשר מסתיים במלים: "הסכם זה מבטל כל הסכם שלפניו". בעוד שבתצהיר הראשון ציין הנתבע כי הסכום שהיה על התובע לשלם לו, על-פי ההסכם מיום 2.6.2006 נועד "לסיום כל המחלוקות בינינו", הרי בתצהיר השני הוא ציין מפורשות כי "ההתחשבנות שנערכה בינינו בשנת 2006 כללה את כל ההתחייבויות ההדדיות בינינו לרבות עלויות בניית הקיר" (ההדגשות הוספו – א"ג). לטענת הנתבע, בעקבות חילול השיקים המעותדים וגבייתם בהליכי הוצאה לפועל, נקט נגדו התובע בלשון איומים, הגיש תביעת לשון הרע ואף הוציא חשבונית-מס ודרש כספים בגין העבודה שביצע בשנת 2004.

8. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי בתמונות ת/2 - ת/6 משתקפת העבודה שביצע התובע, וכי הוא יצק מדרגות והחל בעבודות הקמה של קיר תומך.

9. לתמיכה בטענה לפיה ההסכם מיום 2.6.2006 הביא לסילוק כל המחלוקות, הוגש תצהירו של רואה-החשבון איברהים חמאדה (להלן: רואה-החשבון) (נ/2), שבסעיף 10 לתצהירו ביקש לשפוך אור על נסיבות כריתת ההסכם:

"אמנם בהסכם לא הוזכר עניין שכר הנתבע מעבודתו עם התובע כעובד שכיר, וכך גם לא הוזכר עניין השכר המגיע לתובע מהנתבע בגין בניית קיר בטון, אך לצדדים וכך גם לנו היה ברור כי ההסכם מסיים את כל המחלוקות ביניהם לרבות כל העניינים שהוזכרו לעיל".

ובחקירתו הנגדית (בעמ' 15) אמר:

"אני לא זוכר בוודאות אם עבודות הבטון שעשה אסד אצל אמין נכנסו לחישובים של מטרים, אבל הוזמנו לסיים את הסכסוך הכספי בין השניים, גם אני וגם אברהים נביה. ההסכם רשום בכתב ידי. אני רשמתי את הפרטים של חשמל וארנונה. אני לא זוכר למה לא ציינו עבודות בטון בהסכם. אני לא זוכר אילו עבודות בטון אסד ביצע עבור אמין. הועלו סכומים הדדיים ונעשו קיזוזים מהסכום שאסד היה צריך לאמין ..".

הערה דיונית

10. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 15.6.2009, ובהגיע התיק לשולחני התברר כי טרם הוגשו סיכומים בכתב של כל בעלי הדין וטרם ניתן פסק דין. ביום 19.12.2012 וביום 31.1.2013 הודיעו באי-כוח הצדדים על הסכמתם, לפיה על אף שישיבת ההוכחות התקיימה בפני השופטת סמסון, פסק הדין בתיק זה יינתן על ידיי. לאחר שהוגשו סיכומים בכתב זימנתי את באי-כוח הצדדים לישיבת תזכורת ביום 2.5.2013 לקבלת הבהרות והשלמה. בישיבה זו ציין בא-כוח התובע כי בשנת 2009 הוא הציג בפני בא-כוח הנתבע את פנקס החשבוניות של התובע ממנו הופקה ביום 1.11.2006 חשבונית-מס 0008 הנזכרת לעיל, אך הסביר כי כיום לא ניתן למצוא את פנקס החשבוניות המקורי.

הכרעה

11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בכתבי הטענות ובסיכומי באי-כוחם, ואת החומר הראייתי, הגעתי למסקנה כי ההסכם מיום 2.6.2006 כלל אף את ההתחשבנות הכספית בין התובע לנתבע בגין עבודת התובע בשנת 2004. הטעמים למסקנה זו הינם כדלקמן:

(1) בהסכם שנכרת ביום 2.6.2006 צויין כי הוא מבטל כל הסכם שלפניו. מבחינה לשונית ניתן ללא קושי לפרש נוסח זה כמתייחס אף למחלוקת הכספית נשוא עבודות התובע אצל הנתבע בשנת 2004. טענה נגדית היא המצריכה ראיה, וכזו לא הובאה. עדותו של רואה-החשבון, שכתב את ההסכם, ונכח במעמד החתימה עליו, תומכת בפרשנות הלשונית הטבעית של הכתוב.

(2) קשה להלום כי הסכם פשרה בין צדדים נצים, שנערך בשנת 2006, ובו התחייב התובע לשלם כספים לנתבע, יותיר מחלוקת כספית בלתי פתורה משנת 2004, ובמיוחד כזו שבה הנתבע הוא אשר מחוייב לשלם כספים לתובע. רוצה לומר: הדעת נותנת שכספים שעל התובע לקבל מהנתבע יקוזזו מכספים שעליו לשלם לנתבע.

(3) בעוד שרואה-החשבון שנכח במעמד החתימה על ההסכם ביום 2.6.2006 (ואף כתב אותו) העיד וביסס את גרסת הנתבע, לפיה ההסכם שם קץ לכל המחלוקות הכספיות שהיו תלויות באותה עת בין התובע לנתבע, נמנע הנתבע מלהעיד את האדם הנוסף שנכח באותו מעמד – והוא בן דודתו נביה איברהים.

כידוע, אי הבאת עד רלבנטי, בהעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובת בעל הדין שנמנע מלהשמיעו, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובתו.

במקרה הנוכחי מדובר בעד שעדותו חשובה לשני הצדדים, אולם הנתבע שעליו נטל השכנוע הצליח, מבלי להעיד את נביה איברהים, להביא ראיות מספיקות אחרות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל התובע. כלומר, אף אם תאמר שמלכתחילה היה על הנתבע לזמן את העד הרלבנטי, הרי הוא הצליח אף בלעדי עד זה להעביר את נטל הבאת הראיות אל התובע. במצב זה אי העדת נביה איברהים פועלת לרעת התובע. (וראו: ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן, פסקה 28 (פורסם בנבו, 26.8.2012)).

(4) התובע התבסס בתביעתו על סכום חשבונית-המס שהוצאה על-ידו חמישה חודשים לאחר כריתת ההסכם ביום 2.6.2006. גרסתו, לפיה חשבונית-מס זו הוצאה במעמד הנתבע, אשר הגיע לביתו, לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי. הנתבע התכחש לגרסת התובע, והתובע הודה כי לא היו עדים למעמד זה.

(5) לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע התובע עיגן בכתב את דרישתו הכספית לראשונה רק בנובמבר 2006, בעת הוצאת חשבונית-המס. מדוע המתין למעלה משנתיים עד להוצאת חשבונית-המס, ומדוע לא ניצל את שעת הכושר שנקרתה לו בחודש יוני באותה שנה לשם עמידה על זכותו לקבל תמורה בעבור עבודה שבוצעה על-ידו בשנת 2004. לא למותר לציין כי עיתוי הוצאת חשבונית-המס, לגרסת התובע, התרחש בעת שיחסיו עם הנתבע עלו על שרטון, עקב חילול השיקים המעותדים שמסר התובע לנתבע ונקיטת הליכי גבייה על-ידי הנתבע.

12. לאור המסקנה האמורה, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט וכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים.