1. בפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 14/2/2010 על כביש 6 לכיוון דרום בסמוך למחלף ראש העין.
2. התובע היה בעליו של רכב פרטי מסוג וולוו 940 שנת ייצור 1998 מ.ר. 28-741-17 (להלן: רכב התובע). לדבריו, במועד לעיל, בסביבות 0630 בבוקר הוא נסע, עם עוד שני נוסעים, ברכבו בכביש 6 לכיוון דרום. הכביש באזור התאונה (כביש 6; לפני מחלף ראש העין; כיוון דרום) כלל שלושה נתיבי נסיעה וכן נתיב נוסף, רביעי, לצורך עליה על מחלף ראש העין. התובע תיאר כי הוא נסע על הנתיב הימני (המערבי) ביותר מבין אלה המוליכים דרומה (היינו הנתיב השלישי מתוך הארבעה לעיל). לפתע, משאית חלוקה שנסעה בנתיב הימני ביותר (אותו נתיב עליה למחלף ראש העין) סטתה שמאלה, באופן שחלקה השמאלי אחורי פגע בחלקו הימני קדמי של רכב התובע. שני הרכבים נצמדו האחד לשני ובעוד שלמשאית נגרם נזק קל יחסית, בעיקר במוט ההגנה המצוי בדופן שמאל מאחור, הרי שרכב התובע הוגדר כאובדן גמור. התובע תיאר זאת כך:". . הגיע נהג משאית בנתיב הכי ימני. הוא הגיע מאחורי ורצה להמשיך ישר ולא לפנות ימינה למחלף ראש העין ולכן הוא פנה שמאלה, פגע בי מצד ימין . . הוא פגע בי עם החלק השמאלי, יש שם מוט שמגן על המשאית . . ולקח אותי יחד עם המשאית ואני לחצתי ברקסים וצפצפתי ולא היתה לי שום שליטה על האוטו . . הוא לקח אותי כמעט 100 מטר עצרנו בצד ימין על הכביש. . " (עמ' 1, שורות 15-24). במילים אחרות, לגרסת התובע - נהג המשאית ביקש, ככל הנראה, לעבור לנתיב בו נסע התובע וסטה שמאלה מבלי לשים לב להמצאות רכב התובע באותו נתיב, וכדברי התובע:". . הוא חתך אותי. הוא עוד לא זיהה שהוא עוד לא עקף את הוולוו. הוא נלחץ כי הוא לא רצה לעלות ימינה לראש העין. . " (עמ' 3, שורות 5-6). התובע העיד מטעמו אחד מתוך שני נוסעי הרכב – מר חמאדה זגייר, שישב במושב האחורי מצד ימין ומסר גרסה דומה לזו של התובע. כמו כן, הגיש התובע חוו"ד שמאי ותמונות של הרכב.
3. נהג המשאית הינו הנתבע 2 (הנתבעת 1 הינה בעלת הרכב ומעסיקתו של הנתבע 2 והנתבעת 3 הינה חברת הביטוח). נהג המשאית מסר, כי הוא אכן נסע בנתיב הימני – הוא הנתיב ממנו ניתן לפנות ימינה למחלף ראש העין. אולם, הנתבע 2 המשיך והוסיף, כי הוא מעולם לא הסיט את משאיתו שמאלה, לנתיב המקביל, וזאת משום שהוא ביקש להמשיך ולנסוע ישר עוד מספר מאות מטרים ואז לפנות ימינה למחלף ולהמשיך משם לכיוון תל אביב. לדבריו, התובע הוא זה ש"נכנס" במשאית. זאת ועוד, הנתבע 2 מסר, כי לאחר התאונה, כששוחח עם התובע מסר לו האחרון כי הוא כנראה ונרדם. כמו כן, מסר הנתבע 2 שהתובע התוודה בפני ושטרת שהגיעה למקום כי הוא אכן נרדם (ר' עדות הנתבע 2 עמ' 4 שורה 26). מטעם הנתבעות העיד גם מר אגבריה מאג'ד שישב לצד הנתבע 2 בעת האירוע. הלה מסר גרסה דומה לזו שמסר הנתבע 2. כמו כן הוגשו תצלומי המשאית (נ/1).
4. לאחר שבחנתי את ראיות וטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת במשפט האזרחי וכי גרסתו הינה המסתברת בנסיבות העניין וכעולה מהראיות. אציין, כי עיון בתצלומים שהוגשו ובחינתם לאור גרסאות הצדדים, מעלה, כי אין הם יכולים לחזק בהכרח גרסה אחת על פני רעותה. יחד עם זאת, נתתי אמון בגרסת התובע והעד מטעמו כי המשאית היא זו שסטתה שמאלה. ייתכן, כי הנתבע 2 אכן ביקש להמשיך בנתיב הימני ביותר ולפנות ימינה בהמשך הדרך (כעבור מס' מאות מטרים) אך, עדיין, הדבר לא סותר את האפשרות שהוא סטה קלות שמאלה – ייתכן בטעות וייתכן כתוצאה מהסטה קלה של ההגה - וכך נוצר המגע בין הרכבים. זאת ועוד, יש להניח כי באם התובע היה מוסר לשוטרת שהגיעה למקום כי נרדם (גרסה המוכחשת מכל וכל על ידי התובע והעד מטעמו), הרי שהיתה לכך אינדיקציה כלשהי בחומר המשטרתי. עיון מסמך המשטרתי הבודד שהוגש (מטעם הנתבעות – נ/2) ובו צוינה גרסת התובע, מעלה כי אין זכר לאותה אמירה שיוחסה לתובע (לפחות בחלקים הקריאים של המסמך).
5. לעניין גובה הנזק, התובע הפנה לדו"ח השמאי שקבע את ערך רכבו על סכום של 24,500 ₪, אך שכח, משום מה, להפחית 2,450 ₪ בגין שרידים. עוד נתבע סכום של 5,000 ₪ בגין הפרשי הצמדה – סכום חסר אחיזה במציאות. הסכומים בגין שכ"ט שמאי (1,462 ₪) והוצאות גרירה (519 ₪) גובו במסמכים.
6. סוף דבר, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום סכום של 24,030 ₪. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום האירוע - 14/2/2010; ובנוסף, בשכ"ט שמאי בסכום של 2,400 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום והעד יום התשלום בפועל.
7. לשלוח לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.