ובעניין הודעה א' לצד שלישי:

בעניין הודעה לצד רביעי (בהודעה א' לצד שלישי):

ובעניין הודעה לצד חמישי:

ובעניין הודעה ב' לצד ג'

בהודעה לצד רביעי (בהודעה ב' לצד שלישי):

פסק דין

א. ההליך

1. התובע, יליד 8.2.1986, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעים יחוייבו לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, בעקבות תאונת שאירעה בתאריך 12.3.2010 במהלך עבודתו. כתוצאה מהתאונה, התובע נפגע קשות ברגלו השמאלית (להלן –"התאונה").

ב. רקע

2. בזמן התאונה, התובע עבד כמלקט סחורה. העבודה בוצעה באמצעות כלי הנקרא "מלקטת", במחסן המופעל והמנוהל על ידי הנתבעת מס' 1. במסגרת תפקידו היה על התובע לאסוף סחורה במחסן, להעמיסה על המלקטת באופן ידני, ולהעבירה לשטח אחר באתר לצורך ביקורת.

3. על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 12.3.2010 בסמוך לשעה 01:00 בלילה, בזמן שהתובע ירד מהמלקטת, כדי לאסוף סחורה בהתאם להזמנה שהייתה בידו, עובד אחר, שעבד על מלקטת אחרת בסמוך לתובע, ניסה לבצע סיבוב פרסה עם המלקטת שהופעלה על ידו. תוך כדי סיבוב הפרסה, עלה העובד האחר על רגלו השמאלית של התובע, ומחץ את כף רגלו השמאלית.

4. ממקום התאונה, הובהל התובע לבית החולים אסף הרופא כשהוא סובל מכאבים בכף רגלו השמאלית. לאחר צילום הרגל וטיפול בחבישה אלסטית, התובע שוחרר לביתו להמשך טיפול במסגרת קופת החולים בה הוא חבר.

5. מפאת כאבים מהם סבל, התובע הופנה על ידי הרופא האורתופד לטיפולי פיזיותרפיה. ואולם, מצב הרגל לא השתפר והתובע המשיך לסבול מכאבים.

6. מספר חודשים לאחר התאונה אובחן התובע כסובל מתסמונת CRPS ( Complex regional pain syndrome ) סוג 1. מדובר למעשה בכאב כרוני באחת הגפיים, המופיע לאחר חבלה באותו אזור. הכאב הוא כאב קשה וגורם לסבל, ולרוב אינו פרופורציונלי לעוצמת החבלה. במקרה שמדובר בתסמונת CRPS סוג 1, התסמונת מופיעה ללא עדות לפגיעה עצבית מקומית.

7. בחודש יוני 2011, בבדיקות CT ו- MRI שביצע התובע, אובחן אצלו שבר ללא איחוי של המטטרסוס של האצבע השניה ברגל שמאל, ונזק שנגרם לרקמות הרכות של כף הרגל. בעקבות הממצאים האמורים, ועל רקע תסמונת ה - CRPS, הועלתה אפשרות של קטיעת כף הרגל, ולחלופין ניתנה המלצה לניתוח לקיבוע השבר.

8. ואכן, בתאריך 27.7.2011, עבר התובע ניתוח לקיבוע השבר של המטטרוסוס של האצבע השניה באמצעות פלטת מתכת בבית חולים השרון. ברם, מצב רגלו החמיר עוד יותר, ועקב זיהום מקומי, עבר התובע בחודש אוקטובר 2011 ניתוח נוסף להוצאה פלטת המתכת מכף רגלו.

9. גם כיום ממשיך התובע להתלונן על כאבים כרוניים בכף רגל ובברך שמאל, ועל כאבים בגב התחתון. בנוסף מתלונן התובע על קושי בניידות. בחוות הדעת שצורפו מטעמו של התובע מצוין, כי אינו מסוגל לנעול נעליים או לגרוב גרביים עקב אי סבילות למגע.

10. כתב התביעה הוגש כנגד מספר גורמים, אשר לטענת התובע אחראים לנזקים שנגרמו לו ואלה הם:

(א) הנתבעת 1, החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ (להלן - "הנתבעת 1"), חברה העוסקת, בין היתר, בייצור, שיווק והפצה של משקאות, לרבות מוצרי חלב של חברת "טרה". בזמנים הרלוונטיים לתאונה הייתה מעסיקתו בפועל של התובע, ובעלת השליטה במחסן בו אירעה התאונה.

(ב) הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן - "הנתבעת 2 או חברת כלל"), ביטחה במועד הרלוונטי לתאונה את אחריות הנתבעת מס' 1 בפוליסת חבות מעבידים.

(ג) הנתבעת 3, דנאל (אדיר יהושע) בע"מ (להלן - "הנתבעת 3 או חברת דנאל"), היא "חברת כוח אדם", ובזמן הרלוונטי לתאונה היא שהציבה את התובע לעבודה במחסן הנתבעת מס' 1.

(ד) הנתבע 4, ד"ר מארט אברבוך (להלן - "הנתבע 4 או ד"ר מארט"), הוא הרופא האורתופד שטיפל בתובע במסגרת קופת החולים. לגביו נטען, כי הוא הרופא שהחמיץ את השבר, בצילום שנעשה לתובע בעת הגיע לבית החולים לאחר התאונה.

(ה) הנתבעת 5, שירותי בריאות כללית (להלן - "הנתבעת 5 או שירותי בריאות כללית"), היא קופת החולים שהעסיקה את הנתבע מס' 4, ולטענת התובע היא האחראית על הטיפול שניתן לו.

11. כל אחד מהנתבעים הכחיש אחריותו לתאונה, והשליך את תוצאותיה על נתבעים אחרים ועל צדדים שלישיים להם נשלחו הודעות לצדדים שלישיים (והכל כמפורט בכותרת פסק הדין).

12. ואולם, בתאריך 20.7.2015, הגישו הנתבעים הודעה על הסדר דיוני שנעשה ביניהם. לפי הסדר זה (שסומן "פ/1"), לאחר ניכוי שיעור אשמו התורם של התובע לתאונה, האחריות שתוטל על הנתבעים, לנזקים שנגרמו לו, תחולק בין הנתבעים והצדדים השלישיים באופן הבא:

(א) הנתבעות 1 ו- 2 תישאנה באחריות בשיעור 22.5%.

(ב) הנתבעת 3 וחברת הביטוח "מגדל" תישאנה אף הן באחריות בשיעור 22.5%.

(ג) הנתבעים 4 ו- 5 ישאו באחריות בשיעור 30%.

(ד) צדדי ג', מר אברהם, חברת הביטוח "הראל" וחברת "ג'וב פלייס", יישאו באחריות בשיעור 25%.

התובע לא היה שותף להסכמה דיונית זו, ובא כוחו טען, כי החלוקה שנעשתה בין הנתבעים אינה יכולה לפגוע בזכויות התובע, אם יתברר שתביעתו נבלעת בקצבאות, שהוא זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

13. לאור ההסדר הדיוני שנעשה, נותר עתה לקבוע, האם יש מקום להטיל על התובע אשם תורם, ואם כן - מה שיעורו. כמו כן יש לדון בגובה הנזק שנגרם לתובע.

ג. אשם תורם

14. באי כוח הנתבעים טענו, כי יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם בשיעור של 50%. לטענת הנתבעים, בהתאם לעדות התובע הוא הבחין במלקטת השנייה, שעבדה באותו "מסדרון" בו עבד התובע, ומשכך היה עליו לזוז ממקומו ובכך למנוע את הפגיעה.

15. מנגד טען בא כוח התובע, שאין להטיל על התובע אשם תורם כלשהו. לטענתו על אף שהבחין במלקטת השניה, לא יכול הוא היה לצפות, שהמלקטת השנייה תבצע פנית פרסה במקום, וזאת משום שתנאי המקום הצר לא אפשרו זאת. לטענת ב"כ התובע, התובע עשה את עבודתו כמתחייב, ונפגע בעת שעובד אחר פעל בניגוד לנהלים. ב"כ התובע הוסיף וטען, כי הנתבעים לא הוכיחו רשלנות כלשהי מצדו של התובע, שהוא עבד באופן לקוי או חרג מנהלי העבודה.

16. ההלכה היא, כי רמת הזהירות הנדרשת מעובד במהלך עבודתו איננה מגיעה לרמה של זו הנדרשת ממעבידו, ואין מקפידים עם העובד (ראו: ע"א 617/80 גבאי נ' תע"ל, פ"ד ל"ו(3) 337; ע"א 701/77 רשות הנמלים בישראל נ' עזרא, פ"ד לג(1) 737; ע"א 477/85 בוארון נ. עירית נתניה ואח', פ"ד מ"ב(1) 415). הנטייה היא, שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל "האשם התורם", אלא "במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" (ע"א 3769/97 דהן ואח' נ' דני, פ"ד נ"ג(5), 581, 587-588).

17. בנסיבות המקרה שלפני, הנני סבור, שהנתבעת מס' 1 לא הנהיגה אמצעי בטיחות נאותים לעובדי המחסן, ולא הקפידה עם עובדיה על נוהלי תנועה בטוחים עם מלקטות במחסן. התובע, אשר היה עסוק בהוצאה לפועל של משימות הליקוט שהוטלו עליו, לא יכול היה לצפות, שמפעיל מלקטת אחר יבצע פניית פרסה דווקא במקום בו התובע עבד.

18. על כן, הנני דוחה טענת הנתבעים, כי יש מקום לראות את התובע כמי שתרם לתאונה באשמו.

ד. נכותו הרפואית של התובע

19. הנכות האורתופדית:

(א) מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורתופדית ורפואת ספורט (מוצג ת/1). ד"ר גורן תאר את הפגיעה שנפגע התובע, וקבע בחוות דעתו, כי הטיפול הלקוי שהתובע קיבל בעקבות התאונה גרם להתפתחות תסמונת ה- CRPS. לדעת ד"ר גורן "יש להחשיב את הנכות כאילו מדובר בקטיעה" שכן התובע אינו יכול להשתמש ברגלו ("האיבר אינו מתפקד כלל"). את נכות התובע בגין הפגיעה ברגל העמיד ד"ר גורן על שיעור של 50%, ולכך הוסיף נכות בשיעור 10% בשל הגבלה קלה שנגרמה לעמוד השדרה המותני. בסך הכל קבע ד"ר גורן, כי לתובע נותרה נכות אורתופדית משוקלת בשיעור 55%.

(ב) מטעם הנתבעות 1 ו- 2 הונחה לפני חוות דעתו של ד"ר ליאור דיין (מוצג נ/25), אף הוא מומחה לאורתופדיה. לדעת ד"ר דיין, מצבו של התובע שקול למצב של קטיעה נמוכה של הגפה השמאלית, דהיינו נכות צמיתה בשיעור 50%. עם זאת, ד"ר דיין סבור, שאין מקום לקבוע נכות עקב הגבלת התנועה של עמוד השדרה המותני.

(ג) מטעם הנתבעים 4 ו- 5 הוגשה חוות דעתו של האורתופד פרופ' מאיר ניסקה (מוצג נ/27), מומחה לכירורגיה אורתופדית ולבעיות של הקרסול וכף הרגל. אף פרופ' ניסקה סבור, כי מצבו של התובע מתאים למצב של קטיעת השוק, ונכותו בעניין זה מגיעה כדי 50% לצמיתות.

(ד) הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה, שלתובע נכות (רפואית) בשיעור 50% בגין מצב הרגל השמאלית. אציין, כי הועדה הרפואית קבעה, כי בנוסף לנכותו של התובע בתחום האורתופדי, נגרמה לו נכות נפשית (רפואית) בשיעור 10%, ועל שיעור הנכות הכולל שהתקבל (55%) הופעלה "תקנה 15", בשיעורה המלא. על כן, נכותו של התובע, לצורך קבלת קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, הועמדה על שיעור של 83% (ראו – פרוטוקול הוועדה הרפואית מתאריך 6.9.2012, אשר צורף לתעודת עובד ציבור של הגב' סיגלית דרור מתאריך 28.4.2014).

(ה) לאור חוות הדעת של המומחים, נחלקו הצדדים בשאלה, האם יש מקום לקבוע, שלתובע נגרמה נכות אורתופדית נוספת בשל הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, כפי שקבע ד"ר גורן. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, ועל רקע חוות הדעת הרפואיות השונות, וחקירת שלושת המומחים בתחום האורתופדי, הנני סבור כי יש להעדיף את חוות דעת המומחים מטעם הנתבעים. לפיכך, הנני קובע, כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בתחום האורתופדיה, מגיעה כדי שיעור של 50% לצמיתות, בגין מצב הרגל השמאלית.

20. נכותו הנפשית של התובע:

(א) באי כוח הצדדים הסכימו, כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות נפשית (רפואית) בשיעור 15% לצמיתות (ראו ההודעה שנמסרה לבית המשפט בתאריך 5.1.2015).

(ב) על כן הנני קובע, כי לתובע נגרמה נכות נפשית (רפואית) בשיעור הנזכר.

21. על יסוד האמור לעיל, נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה מגיעה כדי שיעור של 57.5% לצמיתות.

ה. נכותו התפקודית של התובע

22. מאז התאונה התובע לא שב לעבודה. לטענת התובע, בשל מצב רגלו השמאלית, אין הוא כשיר לחזור לעבודתו הקודמת, ואף איבד לחלוטין את יכולתו לעסוק בכל עבודה אחרת, לרבות עבודה משרדית בישיבה. עוד טען התובע, כי הוא אינו יכול לכופף את רגלו, וכל מגע ברגל גורם לו כאבים עזים, מה עוד, שמגוון העבודות הפתוחות בפניו מוגבל ביותר. התובע הוסיף וטען, כי מצבו צפוי להחמיר, והגם שהמומחים הרפואיים קבעו, כי נכותו שקולה למצב של קטיעה של הרגל מתחת לברך, הרי התסמונת עלולה "לטפס" ולפגוע בחלקה העליון של הרגל (בירך).

23. התובע סומך טענותיו על חוות דעתו של ד"ר גבריאל זייליג, מומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום (מוצג ת/9). בחוות דעתו קבע ד"ר זייליג, כי תפקודו הבסיסי של התובע מוגבל ביותר, ואף ניכרת הדרדרות במצבו התפקודי שתמשיך גם בעתיד. ד"ר זייליג ציין, כי סקירה נרחבת בקרב חולים הסובלים מתסמונת CRPS מצביעה על כך, שבאף מקרה לא חלה נסיגה של המחלה, ועל פי רוב חלה החמרה בתסמינים המאפיינים תסמונת זו. הן בחוות דעתו והן בעדותו, אישר ד"ר זייליג, כי "אפשרויותיו להשתכר בשוק החופשי מצומצמות, ולמעשה לא קיימות" (ראו עדותו של ד"ר זייליג בעמ' 101 לפרוטוקול שורות 10 - 12).

24. להתרשמותי, באי כוח הנתבעים נטו להקל בשיעור הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע.

ב"כ הנתבעות 1 ו-2, ביקשה להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 40%. באת כוח הנתבעות 1 ו- 2 סמכה את טענותיה על חוות דעתו של ד"ר אולג שפיר, מומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום, שבדק את התובע בתאריך 21.2.2014 (מוצג נ/13). בהתאם לחוות דעת זו, קיים צורך בהערכה של התאמתו למסגרת של שיקום מקצועי במוסד לביטוח לאומי. ד"ר שפיר סבור, כי התובע זקוק לעבודה המתבצעת בישיבה בסביבה משרדית באינטראקציה פחותה עם קהל. כאמור, התובע שלל יכולתו לבצע עבודה לרבות עבודה משרדית המתבצעת בישיבה בין היתר בשל אי יכולתו לכפוף רגלו, ובשל הכאבים העזים בהם הוא חש בכל מגע. ב"כ הנתבעות 1 ו- 2 עמדה על כך שהתובע לא נעזר בתרופות משככי כאבים שיכולים לעזור לו בהקלה בכאב דבר שיאפשר לו לבצע עבודות המותאמות לו.

25. ב"כ הנתבעת 3, טוען שאת נכותו התפקודית של התובע יש להעמיד על שיעור של 50%. בא כוח הנתבעת 3 הצביע על כך שהתובע נוהג בעצמו, ועל כן אין לדעתו סיבה שהתובע לא יעבוד ולו באופן חלקי.

26. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שיש לקבוע ששיעור נכותו התפקודית של התובע עולה על שיעור נכותו הרפואית. תסמונת ה - CRPS מתבטאת בכאבים עזים, והיא גורמת להגבלה משמעותית בביצוע פעולות היום - יום.

על כן, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכך שהתובע התפרנס מעבודה פיזית, הנני סבור, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 80% לצמיתות.

ו. השתכרותו של התובע

27. כאמור, התובע נולד בתאריך 8.2.1986, וביום התאונה היה כבן 24 שנים. התובע סיים לימודיו בבית ספר תיכון, והוכשר כחשמלאי מוסמך. בהתאם לתצהירו (ראו: מוצג ת/3), לפני התאונה התובע עבד כחשמלאי בניין ובעבודות פיזיות נוספות. התובע התחיל לעבוד במחסן הנתבעת 1 בתאריך 3.1.2010, דרך חברת דנאל. לטענת התובע, אלמלא נפגע בתאונה, היה נקלט כעובד מן המניין של הנתבעת מס' 1, דבר שהיה עשוי להביא להעלאה בשכרו (ראו: סעיפים 44 עד 50 לתצהיר עדותו הראשית של התובע מוצג ת/3).

28. התובע מבקש להעמיד את בסיס שכרו, לתקופה שקדמה את התאונה על סך 7,523 ₪ לחודש וזאת בהתאם לשכר הרבע שנתי שנקבע לו במוסד לביטוח לאומי. לעומת זאת, הנתבעים סבורים כי יש להעמיד את שכרו של התובע על סך 6,400 ₪, וזאת בהתאם לנתונים העולים מתלושי השכר של התובע, שצורפו לתצהירו, ובהתחשב בכך שבתקופה שקדמה לתאונה עבודת התובע לא הייתה יציבה ורציפה. ב"כ הנתבעות 1 ו-2 הוסיפה וטענה, שהשכר הרבע שנתי, שנקבע על ידי מוסד לביטוח לאומי, אינו מהווה ראיה לגובה שכרו של התובע, במיוחד כאשר קיים פער בין תלושי השכר, שהוא בעצמו הגיש, לשכר הרבע שנתי, שנקבע לו במוסד לביטוח לאומי.

29. מאותן סיבות גם בא כוח חברת דנאל טען, בתחשיב הנזק שהגיש מטעמה, שאת בסיס שכרו של התובע יש להעמיד על סך נמוך מזה שנקבע במוסד לביטוח לאומי, וביקש להעמידו על סך 7,000 ₪. לטענת בא כוח חברת דנאל, סכום זה הוא סכום האמצע בין השכר שקבע המוסד לביטוח לאומי ובין ממוצע שכרו של התובע בשנתיים האחרונות (6,400 ₪).

30. אציין, כי בהתאם למסמכי המוסד לביטוח לאומי, שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על סך של 22,596 ₪, שהוא 7,523 ₪ לחודש, ובהתאם לו חושבו הגמלאות, לרבות קצבת הנכות מעבודה המשולמת לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות התאונה, אותה יש לנכות מהפיצויים שייפסקו לזכות התובע (ראו- מוצג נ/20). נתון זה אף עולה מחוות הדעת האקטוארית, שהוגשה מטעם הנתבעים בעניין קצבת הנכות מעבודה (ראו מוצג נ/12), וכן מתעודת עובד ציבור - יחידת נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי מיום 28.4.2014. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, והראיות שלפני, הנני סבור, כי השכר הרבע שנתי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, משקף באופן אמין ונכון את כושר השתכרותו של התובע, בעבר ובעתיד, ולפי נתון זה יחושבו הפיצויים המגיעים לתובע.

31. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שקיים קושי עם עמדת הנתבעים, המבקשים לקבוע, כי הפיצויים יחושבו על בסיס שכר נמוך יותר, מהשכר המשמש לחישוב התגמולים, שהם מבקשים לנכות מהפיצויים. גישה הוגנת מחייבת לקבוע בסיס אחד, לפיו יחושבו הן הפיצויים והן התגמולים.

על כן, הנני קובע, כי שכרו של התובע, לצורך חישוב הפיצויים, יעמוד על סך 7,500 ₪ ערב התאונה. בשערוך סכום זה לתאריך פסק דין זה, לפי השינויים בשכר הממוצע, השכר במועד פסק דין זה עומד על סכום של 8,678 ₪, ובמעוגל – 8,700 ₪ ברוטו לחודש.

ז. הפסד השתכרות לעבר

32. לטענת התובע, בעקבות התאונה, הוא אינו כשיר לעבוד כלל, ועל סמך כך מבקש הוא לחשב את הפסדי השתכרותו לתקופת העבר בהתאם ל 100% נכות.

33. הנתבעים לעומת זאת מבקשים לחלק את תקופת הפסד השתכרותו של התובע בנוגע לתקופת העבר לשתי תקופות, כאשר הראשונה היא תקופת אי כושר מלא והשנייה בהתאם לאחוזים בהם נקבו בתחשבי הנזק מטעמם.

34. על פי מסמכי המוסד לביטוח לאומי, התובע לא היה כשיר לעבודה ממועד התאונה (12.3.2010) ועד לתאריך 1.8.2012. ואולם, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור כי יש לקבוע שהתובע לא היה כשיר כלל לעבודה תקופה ארוכה יותר, ועל כן הנני מעמיד את תקופת אי הכושר המלא על 3 (שלוש) שנים, כלומר מיום התאונה ועד ליום 31.3.2013.

החל מיום 1.4.2013 ועד למועד מתן פסק דין זה, יחושבו הפיצויים לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע, דהיינו - 80%.

35. על יסוד הנתונים שלעיל, הפיצוי לתובע בגין הפסדי ההשתכרות בעבר מגיעים כדי הסך 561,200 ₪.

החישוב נערך על ידי באמצעות תוכנת "המשערכת", ותויק בתיק המוצגים כ"חישוב מס' 1".

ח. הפסד השתכרות לעתיד

36. התובע טוען, כי את בסיס שכרו בנוגע לתקופת העתיד יש להעמיד על סך של 10,000 ש"ח ברוטו לחודש, וזאת נוכח הצפייה, שאלמלא התאונה היה ממשיך התובע בעבודתו ובמהלך הזמן רמת השתכרותו הייתה הולכת ועולה. לטענת התובע ביום התאונה הוא השתכר סכום שהיה קרוב לשכר הממוצע במשק, ועל כן הוא טוען, כי יש להעמיד את בסיס שכרו, לצורך חישוב הפיצויים לעתיד, על סכום הקרוב לשכר הממוצע במשק כיום.

37. על רקע נתוניו של התובע והשכלתו, לרבות הראיות בנוגע לעברו המקצועי, אינני מקבל את טענת התובע, שאלמלא התאונה התובע היה מתקדם לדרגות שכר גבוהות יותר. על כן, הפסדי ההשתכרות לעתיד יחושבו לפי השכר ערב התאונה, משוערך למועד מתן פסק דין זה. כאמור לעיל, השכר המשוערך עומד כיום על סך 8,700 ש"ח ברוטו לחודש. את הפיצוי יש לחשב עד למועד הגיע התובע לגיל 67 שנים, ושיעור נכות של 80%.

38. על יסוד הנתונים שלעיל, הפסדי ההשתכרות בעתיד עומדים על סך 1,860,636 ₪, ובמעוגל – 1,860,600 ₪.

החישוב שערכתי תויק בתיק המוצגים, וסומן כ"חישוב מס' 2".

ט. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים

39. בעקבות צו הרחבה שניתן, החל מיום 1/1/08 מחויב כל מעסיק להבטיח ביטוח פנסיוני לעובדיו. על פי ההלכה שנפסקה, יש לחשב את הפסדי הפנסיה בעתיד בשיעור של 12% מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד.

40. לפיכך, נזקו של התובע בראש נזק זה מגיע כדי סך 290,600 ₪.

י. עזרת הזולת לעבר:

41. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופת העבר, אותה הוא מבקש לחלק לשתי תקופות:

(א) התקופה הראשונה היא התקופה שמיום התאונה ועד לסוף חודש פברואר 2013. בתקופה זו אשתו של התובע הייתה זו ששהתה לידו, סעדה אותו ועזרה לו בכל הפעולות היומיומיות. עבור תקופה זו מבקש התובע לפסוק פיצוי בסך של 128,421 ₪.

(ב) התקופה השניה היא התקופה שמיום 1.3.2013. לטענת התובע, כיוון שהוא לא היה כשיר לעבודה, נאלצה אשתו לצאת לעבודה. על כן, בתאריך 1.3.2013 כרת התובע הסכם עם אחותו, הגב' מרים אבו ריאש, ולפיו, תמורת עזרתה לתובע בפעולות היום - יום, היא תקבל שכר בסך 35 ₪ לשעה (ראו: נספח ב' לתצהיר עדותה הראשית של הגב' אמאל אלעוור מוצג ת/9).

42. באי כוח הנתבעים לעומת זאת גורסים, שהסכומים להם עתר התובע מופרזים, ואין מקום לפסוקם על אף שהתובע צירף את ההסכם אותו חתם עם אחותו, את ההמחאות ואת תיעוד שעות העבודה. באי כוח הנתבעים טוענים, כי הן בחוות הדעת והן בעדותו של התובע הוכח, שאין הוא צריך את העזרה לה טוען, וכי הוא עצמאי ברוב פעולות היום-יום שלו.

43. הן אשתו של התובע והן אחותו העידו לפני (ראו: עדותם בעמ' 54 עד 59 וכן עמודים 70 עד 74 לפרוטוקול). שוכנעתי, כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה ובסמוך לאחר מכן, היה התובע מוגבל והתקשה לשרת את עצמו. מטבע הדברים, בני משפחתו של התובע ובעיקר אשתו ואחותו סעדו אותו. אולם אין אני מקבל את טענות התובע בדבר היקף העזרה שנתנה לתובע, הן מכיוון שהתובע יכל לבצע חלק לא מבוטל מפעולות היום-יום לבדו.

44. על כן, לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני פוסק לתובע סכום גלובאלי עבור עזרת הזולת בעבר, בסכום כולל של 120,000 ₪.

י"א. עזרת הזולת לעתיד:

45. ביחס לתקופת העתיד הוגשו לפני חוות דעת של מומחים שונים, בהם התייחסות למצבו של התובע ולצורך שלו בעזרת הזולת בעתיד.

46. מטעם התובע ובנוסף לחוות דעתו של ד"ר זייליג (מוצג ת/9), בה קבע, כי התובע זקוק לעזרה כיום למשך 8 שעות ביממה. כמו כן הוגשה גם חוות דעת של הגב' נורית איבינצקי, העוסקת בריפו בעיסוק (ת/2), בה היא גם עומדת על הצורך של התובע בעזרה בפעולות היומיומיות לרבות הלבשה, רחצה, בישול והגשת אוכל נשיאת חפצים, ועזרה במשק הבית.

47. לעומת חוות הדעת שהוגשו מטעם התובע, הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעתו של ד"ר שפיר (מוצג נ/13), לפיה, התובע עצמאי ברוב תפקודי היום-יום הבסיסים, למעט צורך בעזרה בלבוש וברחצה של פלג גופו התחתון. ד"ר שפיר ציין שהתובע זקוק כיום לעזרת הזולת בתפקודי היום-יום המורכבים בהיקף של שעתיים ביממה, 7 ימים בשבוע, וכי כל עוד הוא מתגורר עם אשתו אינו זקוק לעזרה במשק הבית.

48. תוצאות הבדיקה שערך ד"ר שפיר לתובע הראו, שהתובע ביצע פעולות יומיומיות בכוחות עצמו, לרבות מעבר מישיבה בכיסא לעמידה ומעמידה לישיבה בתמיכת קביים. בנוסף צויין, כי בהתאם לדבריו של התובע, גם את המעברים משכיבה לישיבה ומישיבה לשכיבה, הוא מבצע באופן עצמאי, ומתנייד בעזרת ובתמיכת קביים קנדיות.

49. מומחה נוסף מטעם הנתבעים, שחיווה את דעתו בעניין הצורך בעזרת הזולת היה מר גדעון האס, שציין בחוות דעתו (מוצג נ/6), שככל שהתובע יזדקק לעזרה סיעודית, יהיה זכאי לקבלה מקופת החולים, המספקת עזרה כאמור של עד 8 שעות ביום. מר האס עומד על כך שאין צורך של התובע בעזרה במשק בית.

50. להערכתי, התובע יזדקק לעזרת הזולת גם בעתיד. אמנם, התובע מסוגל כיום לבצע את רוב פעולות היום-יום בכוחות עצמו. למעשה, כיום זקוק התובע לעזרה בלבישת בגדיו וברחצת חלק גופו התחתון. עם זאת, יש להביא בחשבון, שככל שהתובע יתקדם בגילו, ובמיוחד בשנים המאוחרות יותר בגילו, הוא יתקשה יותר ויותר בביצוע פעולות אלה, והעזרה שיזדקק לה למעשה תהיה גדולה יותר. ואולם, יש לזכור, שחלק מהעזרה שהתובע יזדקק לה בעתיד, יוכל הוא לקבלה מקופת החולים בה הוא חבר.

על כן, הנני סבור, כי בשקלול של צרכיו של התובע, לאורך כל תקופת חייו, יש להעמיד את היקף העזרה על שלוש שעות ביום לאורך כל התקופה.

51. הצדדים חלוקים בשאלת המחיר שיהיה על התובע לשלם עבור כל שעת עזרה שיקבל, והנני מעמיד את המחיר על סכום של 40 ₪ לשעה, ובסך הכול סך 3,600 ₪ לחודש (3 x 40 x 30).

על כן, סכום הפיצוי עבור עזרת הזולת בעתיד מגיע כדי הסך 1,123,668 ₪, ובמעוגל 1,124,000 ₪.

החישוב שערכתי תויק בתיק המוצגים כחישוב מס' 3.

י"ב. ניידות והוצאות נסיעה

52. הצדדים אינם חלוקים על כך, שיש מקום לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה, והמחלוקת נטושה בשאלת גובה הפיצוי.

53. הן המומחה מטעם התובע, ד"ר זייליג (בחוות דעתו מוצג ת/9), והן המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר שפיר (בחוות דעתו נ/13), קבעו כי התובע זקוק לרכב מותאם למצבו, וזאת על פי הנחיות והמלצות המכון הלאומי לבטיחות בדרכים.

54. התובע עותר לפיצוי בסך 714,156 ₪ בגין הפגיעה בניידותו, וזאת משום שלטענתו, בעקבות התאונה ולמשך תקופה ארוכה היו לו ולבני משפחתו הוצאות נסיעה רבות מבתי החולים השונים לביתו בעיר לוד.

55. יצוין, כי ועדה ערר לניידות במוסד לביטוח לאומי, קבעה כי לתובע נגרמה מגבלת ניידות בשיעור 80% (וראו: תעודת עובד ציבור מטעם המוסד לביטוח לאומי מתאריך 28.4.2014). בנוסף, מתעודה זו עולה, כי התובע קיבל הלוואה עומדת לרכישת רכב בסך של 63,805 ₪, בנוסף קיבל הוא מענק מיוחד חד פעמי בסך של 92,742 ₪ . החל מהתאריך 1.3.2013 נקבע כי התובע זכאי לקצבת ניידות כבעל רכב, נוהג, לא משתכר לרכב עד 1,800 סמ"ק ובסך 2,364 ₪.

56. כל אחד מן הצדדים הגיש חוות דעת בנוגע להוצאות הניידות (עלות רכישת רכב בהתחשב במענקים ובהלוואות המתקבלים מאת המוסד לביטוח הלאומי, עלות אחזקה חודשית, וכן עלות אביזרים ואחזקתם בהתחשב בהלוואה הניתנת בעניין זה). מטעם התובע הונחה לפני חוות דעתו של הכלכלן מר משה קצין, ומטעם הנתבעים הונחה לפני חוות דעתו של השמאי מר בועז מוגילבקין. שני המומחים אף נחקרו על חוות דעותיהם.

57. מר משה קצין ערך את חישוביו בחוות דעתו (מוצג ת/5) לרכב מסוג הונדה סיוויק בנפח מנוע 1,800 סמ"ק עם פטור מלא ממסים. מר קצין קבע, שעלות רכישת הרכב הראשון, לאחר פטור מסים מלא, הינה 70,743 ₪, ועלות אחזקת הרכב מגיעה כדי 1,672 ₪ לכל 1,000 ק"מ.

58. הנתבעים לעומת זאת סבורים, כי הפיצוי בראש נזק זה צריך להביא בחשבון את העובדה, שאלמלא התאונה, התובע היה רוכש לעצמו רכב רגיל, ועל כן, יש לנכות מהפיצוי את עלות רכישת הרכב הרגיל ואת הוצאות האחזקה שהתובע היה נושא בהן אלמלא התאונה. לשיטת הנתבעים יש לערוך החישוב בגין עלות רכישת הרכב על פי חוות של מר מוגילבקין (מוצג נ/7), בה גם נערכו החישובים לרכב מסוג הונדה סיוויק בנפח מנוע 1800 סמ"ק. לפי חוות דעתו של מר מוגילבקין, עלות רכישת רכב כאמור, בפטור מלא ממיסים, הינה 64,743 ₪, ועלות אחזקתו החודשית של רכב זה עם פטור ממסים לנסיעות עד 1,000 ק"מ היא 1,292 ₪.

59. בחוות דעתו קבע מר מוגילבקין, שיש מקום להניח, שאלמלא התאונה התובע היה רוכש מכונית עם מנוע בנפח 1,500 – 1,600 סמ"ק. עלות אחזקת רכב חדש עם נפח מנוע כאמור מגיע כדי סכום של כ- 2,850 ₪, בעוד שאחזקת מכונית משומשת שגילה כ- 5 שנים, מגיע כדי הסך 1,717 ₪.

60. נפסק לא אחת כי מעלויות אחזקת הרכב וכל הנלווה לכך, יש להפחית את ההוצאות שהיה הניזוק מוציא ממילא, גם אלמלא התאונה, והפיצוי לו זכאי הניזוק הוא רק הפיצוי בגין ההוצאה העודפת שנאלץ הוא להוציא עקב התאונה (ראו לדוגמא: ע"א 9499/07 פלאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו,8.12.09). כמו כן יש להתחשב בתועלת שתצמח לבני משפחתו של הניזוק מהשימוש שייעשה על ידה ברכב (ראו ע"א 3263/96 קופת חולים כללית נ' שבודי, פ"ד נ"ב(3) 817, 831 (1998)).

61. בתאריך 11.2.2013 אושר לתובע מענק לרכישת רכב על ידי המוסד לביטוח לאומי. לכן, ממועד התאונה ועד לתאריך 28.2.2013 התובע נאלץ להתנייד במוניות. נוכח חומרת הפגיעה, והטיפולים הרפואיים שהתובע עבר בתקופה זו, הנני מעריך את הוצאות הניידות בתקופה זו בסכום של 2,000 ₪ לחודש. הפיצוי עבור תקופה זו מגיע כדי הסך 78,118 ₪, ובמעוגל 78,000 ₪.

החישוב שערכתי תויק בתיק המוצגים כחישוב מס' 4.

62. החל מיום 1.3.2013 ואילך, יש לפצות את התובע בגין עלויות רכישת המכונית הראשונה וכן יש לפצותו עבור עלויות האחזקה החודשיות. את עלויות רכישת המכונית הראשונה הנני מעמיד על סך 70,000 ₪ (לאחר פטור ממסים), כערכו של סכום זה בתאריך 1.3.2013. הוצאות האחזקה החודשיות תעמודנה על סך 2,000₪ לחודש, הם דמי הוצאות האחזקה שהנני מעריך כהוצאות "עודפות", שנגרמו לתובע בעקבות התאונה. על כן, הפיצוי לתקופה שתחילתה בתאריך 1.3.2013 יהיה כדלקמן:

(א) רכישה ראשונית 70,000 ₪

הצמדה וריבית 2,440 ₪

------------------

סך הכל עבור רכישה ראשונית 72,440 ₪

(ב) הוצאות אחזקה מתאריך 1.3.2013 ועד לתאריך פסק דין זה

לפי 2,000 ₪ לחודש (חישוב מס' 5) 76,000 ₪

(ג) הוצאות אחזקה בעתיד (חישוב מס' 6) 624,000 ₪

-----------------

סך הכל 772,440 ₪

63. על יסוד האמור לעיל, הפיצוי הכולל לתובע בראש נזק זה, בגין תקופות העבר והעתיד גם יחד, יעמוד על סך 850,440 ₪.

י"ג. התאמת דיור

64. התובע עותר לקבל פיצויי בגין הוצאות להתאמת דיור. לטענתו בעקבות נכותו יהיה עליו להתגורר בבית צמוד קרקע או בבית דירות עם מעלית רחבה. עוד טוען התובע, כי נוכח הצורך בעזרה צמודה, קיים צורך בחדר נוסף, שישמש את המטפל שישהה לידו, נוכח האמור עותר הוא לקבוע, כי עלות התאמת דירה למגבלותיו הינה 300,000 ₪. יצוין כי בתצהירו מציין התובע שהוא מתגורר יחד עם אשתו בדירת קרקע (ראו סע' 73 לתצהירו מוצג ת/3)

65. ד"ר זייליג, המומחה מטעם התובע ציין בחוות דעתו, שהתובע ואשתו מתגוררים בבית קרקע ששטחו 16 מ"ר, הממוקם בחצר בית ההורים. בית זה כולל מטבחון, שירותים ומקלחת, ובצמוד לו מצויה חניה למכונית, עם גישה נוחה לכניסה. בהמשך חוות דעתו קובע ד"ר זייליג, כי "דירתו של התובע תצטרך להיות מותאמת למצבו דהיום, כלומר לאפשר ניידות על קביים וגם ישיבה על כ"ג באותם מצבים שבהם הוא יישאר לבדו בבית וחייב יהיה לדאוג בעצמו לצרכיו האישיים".

66. לעומת טענות התובע, טענו באי כוח הנתבעים, שלא הוכח צורך בהתאמת דיור, ולא הוגשה מטעם התובע חוות דעת בעניין. לטענתם, בהתאם לתצהיר התובע הוא מתגורר בדירה קרקע, ולאורך כל התקופה הוא לא הצביע על קושי שנגרם לו. באי כוח הנתבעים אף סבורים, שאין מקום לקבל טענת התובע בדבר הצורך בחדר נוסף למטפל, משום שמי שמטפל בתובע הוא אשתו שהמתגוררת והתגוררה עמו לאורך כל הזמן.

67. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים וחוות הדעת שלפני, הנני סבור, שלאור נכותו של התובע, הוא יזדקק להתאמות שונות בדירתו. התאמות אלה מוערכות על ידי בסכום של 50,000 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

י"ד. הוצאות עבור טיפולים רפואיים, אביזרים וציוד רפואי

68. התאונה שאירעה לתבוע היא "תאונת עבודה" כמשמעות הדבר בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995.

על כן, כל הוצאותיו של התובע לטיפולים רפואיים, אביזרים וציוד רפואי, מכוסים על ידי המוסד לביטוח לאומי.

ט"ו. הוצאות מוגברות לביגוד, כיבסה, מים וחשמל

69. התובע טוען כי נוכח מצבו יזדקק הוא לשימוש מוגבר בביגוד. לטענת התובע יש לפצותו גם עבור הוצאות הפעלת מכונת כביסה בתדירות יומית שכן, לטענתו, נוכח פגיעתו עליו להחליף סדינים, מצעים, מגבות ובגדים רבים המתלכלכים במהלך היום. עוד טוען התובע, כי בעקבות הפגיעה הוא ישהה זמן רב יותר בביתו, ויהיה עליו לשאת בהוצאות דיור מוגברות, כולל מים וחשמל.

70. לא מצאתי מקום להיעתר לעתירת התובע בראש נזק זה.

ט"ז. מיזוג אוויר

71. התובע עותר לכך שייפסק לו פיצוי עבור רכישת מערכת מיזוג אוויר כדי לשמור על טמפרטורה אחידה בבית הן במהלך חודשי הקיץ והן במהלך חודשי החורף.

72. לא מצאתי מקום להיעתר לעתירת התובע בראש נזק זה. אציין, כי פיצוי לרכישת מערכת מיזוג אוויר יש להעניק למי שנפגע באופן כזה, שאינו יכול לווסת את חום גופו (כגון מי שגופו שותק בשל פגיעה בחוליות עמוד השדרה הצווארי). למרבה מזלו של התובע, הוא אינו נמנה על מקרים קשים אלה, והתאונה לא גרמה לו כל נכות במנגנון ויסות חום הגוף.

י"ז. נזק שאינו נזק ממון

73. הפגיעה גרמה לתובע נכות קשה, והתרשמתי שעדותו, בקשר לכאבים העזים מהם הוא סובל מידי יום, לרבות כאבים כאשר רגלו באה במגע עם מים, היא עדות אמינה.

על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך 400,000 ₪ בראש נזק זה.

י"ח. ניכויי תגמולי המוסד לביטוח לאומי

74. הנתבעים הניחו לפניי חוות דעת מעודכנות של אקטוארית ענת ספיר בנושא הקצבאות ששולמו ואשר עוד תשולמנה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי. בחוות הדעת פורטו הסכומים המהוונים של הקצבאות ששולמו ואשר עוד תשולמנה לתובע, וכן פורטו סכומי ההלוואה העומדת והמענק שהתובע קיבל לרכישת רכב.

ככל שהדברים אמורים בהלוואה העומדת, אין מקום לנכות סכום זה, שכן מדובר בהלוואה אותה לכאורה יהיה על התובע להשיב במועד כלשהו. על כן, הסכומים שיש לנכות מהפיצויים הם הסכומים הבאים:

(א) קצבת נכות מעבודה 1,854,981 ₪

(ב) קצבה מיוחדת 571,955 ₪

(ג) קצבת ניידות 799,364 ₪

(ה) מענק חד פעמי לרכישת רכב 96,251 ₪

------------------

סך הכל 3,322,551 ₪

י"ז סיכום

75. על יסוד כל האמור לעיל, חישוב הפיצויים המגיעים לתובע יעשה כדלקמן:

(א) הפסדי השתכרות בעבר (סעיף 35 לעיל) 561,200 ₪.

(ב) הפסדי השתכרות בעתיד (סעיף 36לעיל) 1,860,600 ₪.

(ג) הפסדי פנסיה (סעיף 40 לעיל) 290,600 ₪.

(ד) עזרת הזולת בעבר (סעיף 44 לעיל) 120,000 ₪.

(ה) עזרת הזולת בעתיד (סעיף 51 לעיל) 1,124,000 ₪.

(ו) ניידות (סעיף 63 לעיל) 850,440 ₪.

(ז) התאמת דיור (סעיף 67 לעיל) 50,000 ₪.

(ח) כאב וסבל (סעיף 73 לעיל) 400,000 ₪.

------------------

5,256,840 ₪.

(ט) ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי 3,322,551 ₪.

-------------------

סך הכל 1,934,289 ₪.

חרף העובדה, שחלק נכבד מסכום הפיצוי נבלע בקצבאות המוסד לביטוח לאומי, היתרה גבוהה מסכום השווה לרבע מהפיצויים, ועל כן אין התובע זכאי לתוספת לפי סעיף 330(ג) לחוק ביטוח הלאומי.

76. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 1,934,289 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

(ב) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 465,000 ₪.

(ג) החלוקה בין הנתבעים לבין עצמם תעשה לפי ההסדר הדיוני שנעשה ביניהם, כדלקמן:

(א) הנתבעות 1 ו- 2 (החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ וכלל חברה לביטוח בע"מ) תשלמנה, ביחד ולחוד 22.5% מהסכומים הנזכרים בסעיפים (א) ו- (ב) שלעיל.

(ב) הנתבעת 3 (חברת דנאל אדיר יהושע בע"מ) וחברת הביטוח "מגדל", תשלמנה ביחד ולחוד 22.5% מהסכומים הנזכרים בסעיפים (א) ו- (ב) שלעיל.

(ג) הנתבעים 4 ו- 5 (ד"ר מארט אברבוך ושירותי בריאות כללית) ישלמו ביחד ולחוד 30% מהסכומים הנזכרים בסעיפים (א) ו-(ב) שלעיל.

(ד) הצדדים השלישיים ג'וב פלייס בע"מ, מנחם אברהם והראל חברה לביטוח בע"מ, ישלמו ביחד ולחוד 25% מהסכומים הנזכרים בסעיפים (א) ו- (ב) שלעיל.

ניתן היום, י"ח אדר ב' תשע"ו, 28 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.