עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עפ"י הנטען במהלך עבודתו אצל הנתבעת.

נתוני רקע:

1. התובע יליד 24.12.1947 עבד בשירות הנתבעת החל משנת 1978 ועד לשנת 2006. בתחילת עבודתו היה התובע טבח מן המניין במרכז הרפואי רמב"ם (להלן – "בית החולים"), וזמן מה לאחר מכן קודם לתפקיד הטבח הראשי. בשנת 2006 פרש התובע מעבודתו כשהוא בן 59 שנים.

2. התביעה סבה סביב שני אירועי נזק שונים: האחד, בגין טנטון שנגרם לפי הנטען בשל הרעש התעשייתי המזיק במקום עבודתו של התובע. האירוע השני מתייחס לתאונה שארעה ביום 6.12.2001 כאשר החליק התובע תוך כדי עבודתו במטבח בית החולים ובעקבות כך נפגע בגבו (להלן – "התאונה").

3. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר וייס בתחום האורטופדי, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. כמו כן, הוגשה חוות דעתו של ד"ר נצר בתחום א.א.ג, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות לצמיתות בגין טנטון בשיעור של 10%.

4. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר רינות בתחום האורטופדי, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות הנובעת מהתאונה. כמו כן, הוגשה חוות דעתו של פרופ' קרוננברג בתחום א.א.ג אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות בגין טנטון או בגין ירידה בשמיעה.

5. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים מטעמו, כדלקמן: ד"ר רנד נחשון בתחום האורטופדי, וד"ר גבריאל רוזן בתחום א.א.ג.

6. ד"ר נחשון קבע בחוות דעתו, כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% לצמיתות בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני, ואולם רק רבע מהנכות נובעת מהתאונה, והיתרה נובעת מתהליכי הזדקנות ושחיקה טבעיים שאינם קשורים לתאונה.

7. ד"ר רוזן קבע בחוות דעתו, כי עקב חשיפת התובע לרעש תעשייתי ממושך נגרמה לו פגיעה בכושר השמיעה בתדרים הגבוהים, באופן שאינו מזכה אותו בקביעת אחוזי נכות. כמו כן, לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין טנטון תמידי.

8. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וועדה רפואית קבעה כי לתובע נותרה נכות בשל הגבלה בעמוד השדרה בשיעור של 10% החל מיום 28.12.2001. אשר לטנטון, המל"ל קבע כי לתובע לא נותרה נכות כלשהי.

דיון בשאלת האחריות בקשר לטנטון:

9. כפי שצוין מקודם, התובע טען כי עקב חשיפתו הממושכת לרעש תעשייתי באזור המטבח הוא סובל כיום מטנטון תמידי.

10. הגם שהמומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רוזן, קבע כי התובע סובל מטנטון תמידי הנובע מחשיפה ממושכת לרעש תעשייתי, אין מנוס מדחיית התביעה בקשר לנזק זה מחמת אי עמידה בנטל ההוכחה.

11. אפרט – התובע טען אומנם בכתב התביעה המתוקן ובסיכומים מטעמו כי נחשף לרעש מזיק במהלך שנות עבודתו אצל הנתבעת, בעיקר מרעש שנבע ממכונות וציוד המטבח, ואולם בתצהיר עדותו הראשית אין כל זכר או טענה אודות רעש חריג או בלתי סביר בסביבת עבודתו. גם העדים שהעידו מטעמו לא נתבקשו להעיד אודות רמות הרעש שהיו במטבח ובסביבתו.

12. די בכך כדי לקבוע כי התובע לא הוכיח חלק זה של התביעה.

13. יחד עם זאת, ועל מנת למנוע ספקות בנדון רואה אני לנכון להתעכב על המסמך שנערך בידי 'המוסד לבטיחות ולגיהות' ואשר צורף כנספח לתצהירו של התובע (עמ' 172-173 בתיק האלקטרוני). מדובר במסמך שנערך בידי המוסד הנ"ל והוגש למוסד לביטוח לאומי. במסמך צוין כי לבקשת המוסד לביטוח לאומי נערכה בדיקת רעש במטבח של בית החולים ביום 18.12.2007 אשר גילתה רמות של רעש מזיק נכון ליום הבדיקה.

14. התובע ביקש בסיכומיו להסתמך על המסמך הנ"ל להוכחת תנאי הרעש בהם עבד בבית החולים. אין בידי להיעתר לכך שכן מדובר במסמך אשר בדק את רמות הרעש לאחר שהתובע פרש כבר מעבודתו, כך שאין בידי לקבוע כי ממצאי הבדיקה משקפים בהכרח את המצב ששרר בזמן שעבד שם, שכן אין לדעת אם מצב הציוד ומספר המכונות במטבח נותר כפי שהוא מאז שהתובע פרש. כמובן, אילו היה התובע מצהיר או מעיד בעדותו אודות הרעש החריג אליו נחשף בשנות עבודתו, ייתכן שניתן היה להסתמך על המסמך הנ"ל כראיה המשקפת את תנאי הרעש שהיו גם בעבר, אך בהעדר התייחסות מצדו לטענה העובדתית לגבי הרעש ששרר במקום, אין מנוס מהמסקנה כי התובע לא הוכיח את התביעה בקשר לאחריותה של הנתבעת.

15. אשר על כן, אני דוחה את התביעה בכל הקשור לנזקי השמיעה והטנטון.

דיון בשאלת האחריות לתאונה:

16. בתצהירו ובעדותו בבית המשפט מסר התובע גרסה מפורטת לגבי נסיבות התרחשות התאונה. לפי גרסתו, במועד התאונה שאירעה ביום 6.12.2001 ותוך כדי עבודתו באזור הבישולים של המטבח החליק ממים ושומן שהיו על הרצפה, וכתוצאה מכך נפל ונפגע בגבו. חבריו לעבודה, שאף הם ראו את התאונה, ניגשו אליו וסייעו לו לגשת לחדר המיון של בית החולים. במסגרת עדותו לפניי הוסיף התובע, כי המים מהם החליק היו מהולים בשומן וגם בחומרי ניקוי ששימשו כנראה לניקוי שומנים, וההחלקה אירעה חרף העובדה כי נעל נעלי עבודה מתאימים.

17. התובע הבהיר בחקירתו הנגדית, כי במסגרת תפקידו הוא אחראי על כל מה שקשור בהיגיינה האישית של הטבחים וניקיון האוכל, ולא על ניקיון הרצפה, שנמצאת באחריותם של עובדים אחרים, הם עובדי הניקיון. התובע הוסיף, כי אם הוא מבחין במים או בלכלוך אחר על הרצפה הוא דואג לנקותה מידית מבלי להמתין להגעת עובדי הניקיון, וזאת במטרה למנוע פגיעה של מי מעובדי המטבח, אך הדבר נעשה מיוזמתו האישית ולא משום שהוא מחויב לכך. אלא שביום התאונה הוא לא הבחין במים הרבים שהיו על הרצפה, והוא החליק ונפל.

18. גרסתו של התובע לגבי נסיבות התאונה ותחומי אחריותו מקובלת עלי במלואה, שכן התרשמתי ממהימנותו ומאמינותו של התובע. לא זו אף זאת, גרסתו של התובע נתמכה בעדותם של העדים מטעמו. שניים מהעדים הם עדי ראיה שעבדו עמו באותו יום וראו אותו מחליק ממים ומסבון, ואלה הם: מר יהודה אסולין ומר לאוניד גרשוויג.

19. שני העדים תמכו בגרסת התובע לגבי מהות תפקידו והנושאים שנמצאים באחריותו, וכן לגבי עצם קרות התאונה והסיבה להתרחשותה. בגדר זאת אישרו השניים, כי התובע שימש כטבח ראשי ובמסגרת תפקידו הוא אחראי על הטבחים ועל בישול האוכל, ולא על עבודות הניקיון במטבח. לגרסתם, ישנם עובדים אחרים שאחראים על עבודות הניקיון, ואין זה מתפקידו של טבח לנקות את הרצפה.

20. אשר לאירועי יום התאונה, השניים העידו כי עבדו עם התובע באותו יום וראו אותו נופל בתנועת החלקה עם הרגליים כלפי מעלה. השניים מסרו גם שכשניגשו לתובע הבחינו במים וסבון על הרצפה, וכי התובע נעל באותו יום נעלי עבודה ואולם גם איתם אפשר להחליק.

21. על אף שלא הוגשו תצהירים מטעם שני העדים, והם זומנו לדיון רק לאחר שמיעת עדותו של התובע, אני לא מוצאת כי הדבר פוגם בצורה כלשהי באמינותם, ולו מהטעם כי התובע ציין את שמותיהם כעדי ראיה לתאונה עוד בטופס ההודעה על התאונה שהוגש למל"ל בסמוך לאחר התאונה.

22. עד נוסף שהעיד מטעם התובע היה מר נתן לפלר ששימש בתפקיד מנהל המטבח. הלה אישר כי התובע לא היה אחראי על הניקיון ועיקר תפקידו היה לדאוג שהאוכל יבוצע לפי התפריט, שהאוכל יוכן בזמן ולדאוג להיגיינה האישית וללבוש של שאר הטבחים. לעומת זאת, עבודות הניקיון היו באחריותם של עובדים אחרים ואשר עבדו במטבח במשמרת בוקר ובמשמרת ערב.

23. כמו כן, מר לפלר אישר בעדותו כי קיבל מהתובע דיווח על התאונה ולאחר מכן הראה למר ליאור כהן (עד ההגנה) את המקום בו ארעה התאונה.

24. עדותו של העד מקובלת עליי, ובכל מקרה הוא לא נחקר ע"י ב"כ הנתבעת בחקירה נגדית לגבי גרסתו (הוא נשאל בחקירה נגדית רק לגבי נסיבות זימונו לבית המשפט), ולכן יש לראות בעדותו כעדות שלא הופרכה, הן בנוגע למהות התפקיד של התובע, והן לעובדה כי הראה לעד ההגנה מר כהן את מקום התאונה – באופן שמפריך את גרסתו של מר כהן, אשר העיד כי לא קיבל מאף אחד דיווח לגבי התאונה.

25. הנתבעת טענה כי התובע לא מסר כל הסבר מדוע הגיע לחדר המיון שנמצא בצמוד למטבח רק בשעה 14:30, כמצוין על גבי המדבקה של גיליון חדר המיון, אם התאונה ארעה לפי גרסת התובע בין השעות 12:00-13:00. ובכן, התהייה שמעלה הנתבעת בנדון דינה להידחות משני נימוקים: האחד, משום שהתובע לא נשאל אודות כך ולא נתבקש להסביר את פער הזמן שחלף מעת התאונה ועד להגעתו לחדר המיון הקרוב. השני, מגיליון חדר המיון כלל לא ברור באיזה שעה התקבל התובע. אומנם על המדבקה צוינה השעה 14:30, אך בתחתית המסמך מופיעה חתימתו של הרופא מהשעה 13:00 פלוס (רישום הדקות אינו ברור אך הוא מתאים לשעה 13:25), באופן שמלמד על הגעת התובע לחדר המיון הרבה לפני השעה 14:30.

26. טענה אחרת שהועלתה בידי הנתבעת מתייחסת לטענתו של עד התביעה מר נתן לפלר אשר העיד כי בחלק המטבח היכן שנמצאים הדוודים הרצפה עשויה רשת על מנת לאפשר ניקוז מים ושאר הנוזלים שנופלים על הרצפה. בהתאם לכך טוענת הנתבעת, כי גרסת התובע לגבי הצטברות מים רבים על הרצפה אינה נכונה ואינה הגיונית.

27. גם טענה זו כמו קודמתה דינה להידחות. הנתבעת לא שאלה את התובע ושאר העדים, אם המקום בו נפל הוא אותו אזור של הדוודים אליו התייחס העד הנ"ל, ולכן לא ניתן להגיע למסקנה כי מדובר באותו מקום.

28. לבסוף, הנתבעת תהתה הכיצד ייתכן הדבר שהתובע ושני העדים שעבדו בקרבתו לא הבחינו מבעוד מועד במים שהצטברו על הרצפה. ובכן, אין לשלול את האפשרות כי בלהט העבודה התובע והעדים לא הבחינו במים, ובכך אין כל פסול, וודאי שאין בדבר כדי להצביע על כך כי מלכתחילה לא היו שם מים.

29. אשר על כן, אני מוצאת כי הנתבעת נושאת באחריות לתאונה בהיותה מעבידתו של התובע והאחראית לכל מערך הניקיון בסביבת עבודתו, ללא שהוכח אשם תורם מצדו של התובע.

דיון בשאלת הנזק:

30. חרף התוצאה אליה הגעתי בשאלת האחריות, אני מוצאת כי דין התביעה להידחות בהיותה נבלעת בתשלומי המל"ל.

31. אפתח את הדיון בשאלת גובה הנכות שנותרה אצל התובע עקב התאונה. מקודם ציינתי, כי התובע צירף חוות דעת רפואית לפיה נכותו מהתאונה עומדת על 10%, כפי שקבע המל"ל, ואילו הנתבעת צירפה חוות דעת לפיה לא נותרה אצל התובע נכות כלשהי. בשל הפער בין חוות הדעת, מיניתי מומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי מצבו של התובע מתאים אומנם לנכות בשיעור של 10% (בגין הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני), ברם, רק רבע ממנה, קרי 2.5%, קשורה ונובעת מהתאונה, ואילו יתרת הנכות נובעת מתהליכי הזדקנות טבעיים.

32. בהיות המומחה מטעם בית המשפט מומחה אובייקטיבי וניטראלי, ומשלא נטען בסיכומים כי הוא שגה במלאכתו וממילא לא נחקר על חוות דעתו, אני מעדיפה אותה על שאר חוות הדעת שבתיק. מדובר בחוות דעת מאוזנת, מפורטת ומבוססת על הממצאים שהמומחה סקר שם בהרחבה.

33. לפיכך אני קובעת, כי נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 2.5%.

34. אין חולק, כי התובע נעדר מעבודתו למשך שלושה שבועות. בתקופת אי הכושר התובע קיבל את מלוא שכרו, שכלל דמי הפגיעה אשר שולמו באמצעות הנתבעת. יוצא אפוא, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר בתקופת אי הכושר.

35. לאחר תום תקופת אי הכושר, התובע חזר לעבודתו באותה משרה בה עבד לפני כן, ומנתוני השכר שהוצגו לתיק, לרבות אשור המל"ל לגבי הרציפות בעבודה, ניכר כי לאחר התאונה התובע המשיך לקבל אותו שכר ואף הצליח להגדיל משמעותית את שכרו בשנים שלאחר מכן.

36. בחלוף 5 שנים מהתאונה התובע פרש לגמלאות כשהוא בן 59, ומאז הוא מקבל גמלה חודשית.

37. כזכור, הנכות הצמיתה הנובעת מהתאונה היא בשיעור של 2.5% בלבד – נכות זניחה לכל הדעות, אשר אין בה כדי להשפיע באופן משמעותי על כושר ההשתכרות, ולראיה, הדברים שצוינו לעיל לגבי הכנסותיו של התובע מאז התאונה ועד לפרישתו.

38. אגב כך יובהר, כי לא הוכח לפניי כי פרישתו המוקדמת של התובע מהעבודה, היא בעטיה של התאונה או קשורה אליה באופן כלשהו.

39. אשר להוצאות שנגרמו לתובע – התובע לא טען בתצהירו כי נגרמו לו הוצאות עקב התאונה. יחד עם זאת, אני רואה לנכון לציין, כי התובע קיבל את כל הטיפולים הרפואיים להם נזקק במסגרת מערכת הבריאות הציבורית. יש לזכור גם, כי התאונה היא תאונת עבודה, ולכן כל הוצאותיו של התובע בגין טיפולים רפואיים ובגין נסיעות אמורות להיות מכוסות על ידי המל"ל. לפיכך, אם הייתי פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בקשר לנסיעותיו בעבר, הרי שהפיצוי לא היה עולה על 4,000 ₪.

40. למעשה, רכיבי הנזק היחידים שהתובע זכאי להם עקב התאונה, הם בקשר לכאב וסבל ועזרת צד ג' בעבר (אף שבתצהירו של התובע אין התייחסות לנושא העזרה בעבר). בשים לב לפגיעה ממנה סבל התובע, הטיפולים הרפואיים להם נזקק והנכות הצמיתה שנותרה אצלו, אני מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל על 25,000 ₪, ואילו הפיצוי בגין עזרה בעבר (שממילא לא צוין בתצהיר) על 5,000 ₪.

41. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה ומענק נכות. מאחר שדמי הפגיעה שולמו חלף שכרו של התובע בתקופת אי הכושר, אין מקום להורות על ניכויים. ואולם, המענק ששולם לתובע בגין הנכות עמד על 33,888 ₪ נכון ליום 9.6.2006, ואותו יש לנכות מהפיצויים.

42. ברי אם כן, כי הפיצוי לו זכאי התובע נבלע בתשלומי המל"ל.

אחרית דבר:

43. אני מורה על דחיית התביעה.

44. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הקשורים לתיק, לרבות הסיבה שבעטיה נדחתה התביעות בקשר לשני האירועים, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' ניסן תשע"ו, 28 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.