לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

בבסיס התביעה ניצבת טענת התובע כי ביום 11.2.06 הוא נפגע כהולך רגל מרכב מסוג הונדה אשר היה נהוג על-ידי הנתבע 1, עאמר חטיב (להלן – הנתבע), שהוא בן דודו. בעת האירוע הנטען היה הרכב מבוטח על-ידי הנתבעת 2, מנורה חברה לביטוח בע"מ.

בין הצדדים מחלוקת עובדתית חזיתית בשאלה האם התרחשה התאונה העומדת בבסיס התביעה, כטענת התובע, או שמא לא היו דברים מעולם, כטענת הנתבע.

גרסת התביעה:

1. על-פי הנטען בתצהיר העדות הראשית של התובע, ביום האירוע, בשעות הערב, הוא נפגש עם חבר בבית קפה בכפר מגוריו מכר. בסביבות השעה 21:00 הוא נפרד מחברו ופסע על הכביש הסמוך לכיוון ביתו. הסיבה שהלך על הכביש היא שאין מדרכות מוסדרות במקום. רכב שהגיע פגע בו מאחור והוא נפל. הוא ראה כי הרכב הפוגע הוא הונדה שחורה. כן ראה את הנתבע, שהוא בן דודו, יוצא מהרכב הנ"ל. הנתבע ניגש אליו, הכניסו לרכב והסיע אותו לרופא בכפר, ד"ר עפיף כיאל, הגר בסמוך למקום הפגיעה. הרופא הפנה אותו בדחיפות לבית החולים בנהריה.

2. מטעם התובע הוגש תצהיר של מי שנטען כי היה עד לתאונה, יאסין זהראן (להלן – יאסין). לפי האמור בתצהירו של יאסין, ביום התאונה הוא ישב יחד עם אדם נוסף ברכב חונה בכביש המוביל מכפר מכר לג'דידה. בסביבות השעה 20:00- 21:00 הוא שמע חריקת בלמים ומכה חזקה. הוא יצא מהרכב וראה את התובע שוכב על הכביש. כן ראה רכב הונדה בצבע שחור בסמוך לו. בזמן שהחל להתקרב ראה את נהג רכב ההונדה מכניס את התובע לרכב, מבצע פניית פרסה ונוסע מהמקום. למחרת היום הוא שמע מחברים כי מי שנפגע הוא התובע, אשר לא היה מוכר לו קודם לכן באופן אישי, ואז ניגש לבקרו בבית החולים.

3. בבית החולים אובחן התובע כסובל מפגיעות בחלקי גוף שונים; שבר מרוסק ברדיוס הדיסטלי בשורש כף יד ימין, שבר בגג ארובת עין ימין, שברים באגן וכן מפגיעה בכתפיים ובברכיים. התובע עבר ניתוח לקיבוע השבר ביד ימין באמצעות מסמרים וידו הושמה בגבס. בתום תשעה ימי אשפוז שוחרר לביתו ולמעקב בקופת חולים.

4. מומחה רפואי שמונה במסגרת ההליך, ד"ר גנאיים מאג'ד, קבע כי פגיעות התובע הותירו אצלו נכות רפואית בשיעור 20% לפי סעיף 35 (1) ג' לתקנות.

גרסת ההגנה:

5. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע. הנתבע הכחיש כליל את גרסת התובע בדבר נסיבות פגיעתו, וטען להתרחשות עובדתית שונה לחלוטין. לפי האמור בתצהירו, בערב יום האירוע הנטען, הוא נהג ברכבו בעיר עכו. בסמוך לתחנת אגד בעיר הוא ראה את התובע יושב בצד הכביש על המדרכה. הוא עצר את הרכב וראה כי פניו שטופי דם. הוא סייע לתובע להעלות אל רכבו, ולבקשתו לקח אותו לרופא בכפר מגוריהם, ד"ר עפיף כיאל. לטענתו, התובע סיפר לו ולרופא כי נפגע על-ידי ווספה. בהתאם להנחיית הרופא הוא פינה את התובע לבית החולים.

6. לטענת הנתבע, לאחר שהתובע השתחרר מבית החולים הוא פנה אליו במספר הזדמנויות, ודרש ממנו שיספר כי הוא פגע בו עם רכבו, וזאת על מנת שיוכל לקבל אישור משטרה על תאונת דרכים ולתבוע זכויות כספיות. נוכח הפניות הנ"ל, החליט הנתבע להקליט את השיחות עם התובע. אחת ההקלטות נמסרה למשטרה. העתק מתמלילי ההקלטות הוגשו מטעם הנתבעים.

7. יצויין כי האירוע נשוא התביעה נחקר על-ידי המשטרה, בעקבות התלונה שהגיש התובע על פגיעתו. לאחר שהנתבע הכחיש בחקירתו את האירוע, וטען כי התובע דרש ממנו להעיד כי פגע בו אף שהדבר איננו נכון, נחקרו שני הצדדים באזהרה בחשד לעבירות של שיבוש מהלכי משפט ומסירת הודעה כוזבת, בנוסף לחקירתו של הנתבע בחשד לדריסה. בסופה של החקירה הוחלט על גניזת התיק מחוסר ראיות מספיקות.

דיון והכרעה:

8. כעולה מהמקובץ לעיל, השאלה שיש להידרש לה הינה בראש ובראשונה האם הוכיח התובע את עילת התביעה, קרי, את פגיעתו בתאונה בנסיבות המפורטות בכתב התביעה.

9. אקדים ואציין את מסקנתי, לפיה התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

10. אדרש תחילה לעדותו של התובע. לעניין זה יש לציין בראשית הדברים, כי נסיבות הפגיעה תוארו על-ידי התובע באופן שונה בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית. כך, בעוד שבתצהיר תואר תרחיש בו התובע פוסע לכיוון ביתו על הכביש, דבר שהוסבר בכך שאין מדרכה לצד הכביש, וכי נפגע על-ידי רכב שפגע בו מאחור, בחקירתו הנגדית תוארה השתלשלות שונה, לפיה התובע נפגע בעת שחצה את הכביש במעבר חציה במקום, מרכב שהגיע ופגע בו מצד ימין. התובע שרטט את זירת האירוע ואת מסלול הנסיעה של הרכב (נ/4), ומשרטוט זה, כמו גם מעדותו, עולה כי הוא הספיק לחצות את הכביש במעבר החציה באופן כמעט מלא בעת שנפגע. תיאור זה נעדר משום מה מתצהיר העדות הראשית בו תוארה ההשתלשלות באופן שונה.

11. עדות התובע באשר לנסיבות פגיעתו, סותרת את הגרסאות אשר נרשמו במסמכים הרפואיים סמוך לאחר הפגיעה. כך, בתעודת חדר המיון בבית החולים הגליל המערבי מיום התאונה צוין: "לדבריו נדרס מאופנוע" (נ/5); בדיווח הסיעודי בגיליון האמור צוין: "הובא ע"י מכר מכפר מכר לדבריו נימצא על הרחוב לדברי החולה נפגע עם ווספה נחבל בראש..." (נ/5). בדו"ח העברה למחלקה הכירורגית בבית החולים מיום 12.12.06 נרשם: "מדובר בגבר בן 21 בריא בד"כ, אשר בערב קבלתו נדרס על ידי וספה"; במסמך קבלת התובע למחלקת מיון טראומה בבית החולים צוין "נדרס ע"י אופנוע", ודיווח דומה מופיע במסמכים רפואיים נוספים. זאת ועוד, במסמך הפניה של קופת החולים של התובע, מיום 25.12.06, צויין - "לדבריו היה מעורב בתאונת דרכים – נדרס עי רכב – לא ידוע לו על הרכב", ותיאור זה גם צוין במסמכים רפואיים מאוחרים יותר (נ/5). הנה-כי-כן, הגרסה שנרשמה מפי התובע מיד לאחר הפגיעה, הינה שונה מהותית מגרסתו בתביעה, לפיה הוא נדרס ע"י אופנוע או ווספה, ובהמשך שונתה הגרסה לפגיעה על-ידי רכב לא ידוע.

12. התובע טען כי המידע בדבר פגיעה על-ידי אופנוע נמסר לרופאים על-ידי הנתבע, אשר הביאו לבית החולים, ואשר ביקש להסתיר את העובדה כי הוא אשר פגע בו. לטענת התובע, הוא היה מחוסר הכרה באותה עת ולא יכול היה למסור מידע זה. טענה זו אינני רואה לקבל. הרישום במסמכים הרפואיים מצביע על דברים שנמסרו מפי התובע ("לדבריו..."; "לדברי החולה..."), וחזקה כי הרישום מבטא את אופן מסירת המידע בפועל, כל עוד לא הוכיח התובע אחרת. הטענה כי התובע היה מחוסר הכרה בחדר המיון איננה נתמכת ברשומה הרפואית ואיננה עולה ממנה. זאת ועוד, על-פי מסמכי קופת החולים ממועדים מאוחרים לשחרורו של התובע מבית החולים, התובע דיווח על פגיעת רכב שאיננו ידוע לו, בשונה מגרסתו דהיום כי ידע גם ידע מי פגע בו. הסברו של התובע לעניין זה בחקירתו הנגדית, לפיו כוונתו היתה שלא ידוע לו מספר הרישוי של הרכב הפוגע, איננו סביר בעיני, בהינתן שמדובר במידע הנמסר לרופא ולא לרשות חוקרת, ואינני רואה לתת בו אמון.

13. גם בעדותו של העד יאסין נפלו סתירות ממשיות ולא ניתן לקבלה כבסיס מהימן לטענה בדבר אופן פגיעתו של התובע.

ראשית, יאסין טען בתצהירו כי התובע כלל לא היה מוכר לו עובר לאירוע. טענה זו איננה מתיישבת עם גרסתו של התובע במשטרה מיום 15.1.07, שם תיאר כי עובר לפגיעה הוא ראה מעברו השני של הכביש "חברים שלי עומדים בצד עם רכב", וכי ביקש לחצות את הכביש במטרה להגיע אליהם, ואז נפגע (נ/7).

שנית, עדותו של יאסין היתה בלתי עקבית ביחס לגרסאות קודמות שנתן. כך, בהודעתו הראשונה במשטרה מיום 15.1.07 טען כי הוא ראה את הפגיעה בתובע ("אני עצרתי סמוך למעבר חצייה וראיתי איך פוגע בו", נ/2). בהודעה שניה למשטרה, מיום 23.1.07, עולה תיאור שונה, לפיו יאסין לא ראה את הפגיעה עצמה, אלא רק שמע חריקת בלמים וראה את הנתבע עוזר לאדם אחר להיכנס לרכבו (נ/3). יאסין ציין כי באותה עת הוא לא זיהה את אותו אדם אחר, ובלשונו – "אני באותו רגע לא ראיתי מי זה האדם שהוכנס לרכב". בעדותו בפניי עלתה גרסה שלישית, לפיה הוא שמע חריקת בלמים ובנוסף - חבטה, וזיהה בו במקום כי התובע הוא אשר נפגע, ובלשונו – "ראיתי מיד שזה חטיב עלי (התובע, ע.ג). רק אחרי כמה שעות שמעתי שזה עלי אבל אני כבר ידעתי" (עמ' 12, ש' 7). משעומת בחקירה הנגדית עם גרסתו במשטרה לפיה הוא לא זיהה את התובע בעת ההתרחשות עצמה, חזר בו באופן תמוה ביותר מעדותו שניתנה שניות ספורות לפני כן, תוך שהוא מסביר זאת בהעדפתו להיצמד לגרסה בתצהיר שכן הוא "לא רוצה להיות חלק לא טוב בתיק" (עמ' 13, ש' 20-24). לשוני בגרסאות העד ביחס למה שראו עיניו בעת האירוע הנטען, כאשר מדובר בפרטים מהותיים להתרחשות, לא ניתן כל הסבר של ממש, והדבר מכרסם מהותית במהימנות שניתן לייחס לדבריו.

שלישית, סתירה נוספת בעדותו של יאסין נוגעת לשלב בו ביקר את התובע בבית החולים, כאשר בעוד שבהודעותיו במשטרה ציין כי הוא הגיע לבית החולים מיד באותו לילה, בתצהירו ובחקירתו הנגדית טען כי ביקר אותו רק למחרת בבוקר (עמ' 14, ש' 5-12).

14. עולה מהמפורט לעיל כי עדויות התובע והעד מטעמו לא היו קוהרנטיות, הן סתרו גרסאות קודמות שנמסרו מפיהם, ללא שניתן הסבר מניח את הדעת לפער בין הדברים ולאופן בו השתנו והתעדכנו הגרסאות עם חלוף הזמן לאחר האירוע.

15. לכך יש להוסיף כי מעדותו של התובע ומהודעותיו למשטרה עולה כי לפי גרסתו, היו גורמים נוספים בעלי זיקה לאירוע, שאת שמותיהם ציין במשטרה כמי שיכולים לחזק את גרסתו. כך, לפי טענת התובע, יחד יאסין היה ברכב אדם נוסף, חבר של התובע, בשם סעיד סמרי, אשר היה עד להתרחשות במקום התאונה. במהלך חקירתו השניה במשטרה העלה התובע טענה נוספת לפיה אדם בשם איאד חמוד אמר לו שהנתבע התקשר אליו בליל התאונה, סיפר לו שפגע בתובע וביקש ממנו לקחת אותו מנהריה בשל כך שהוא שתוי. איאד חמוד הנ"ל נחקר במשטרה, וציין כי אדם שלישי, בשם אחמד מועטי אסף את הנתבע מנהריה, ואילו מועטי הנ"ל, כשנחקר במשטרה, הכחיש זאת כליל. כל אותם אנשים נוספים לא זומנו לעדות על-ידי התובע, על-אף שהם רלוונטיים להוכחת גרסתו, דבר הפועל לחובתו ומציב סימן שאלה ביחס לטענותיו כפי שהועלו לאחר הפגיעה במהלך חקירת המשטרה.

16. הקושי ביחס לגרסת התובע מתחדד עוד יותר לנוכח תמלילי השיחות בינו לבין הנתבע שהוקלטו על-ידי האחרון. יצויין כי בדיון ההוכחות הוריתי על מסירת הקלטות והתמלילים לב"כ התובע, תוך שאפשרתי לתובע להעלות כל הסתייגות בעניינן, ככל שיש לו, אולם הדבר לא נעשה על-ידו ובסיכומיו מיעט להתייחס אליהם. עיון בתמלילים מלמד כי בין הצדדים התקיימו שיחות בקשר לאירוע, במהלכן הפציר התובע בנתבע לומר למשטרה כי הוא שפגע ברכבו, תוך שהוא מדגיש את פגיעתו הפיזית הקשה ואת הסבל שהיא מסבה ותסב לו בעתיד, עד כדי איום כי יפגע בעצמו. במהלך אותן שיחות עמד הנתבע פעם אחר פעם על כך שהוא לא פגע בתובע, וכי התובע מבקש ממנו להודות בדבר שאיננו אמת. תגובת התובע לדברים לא היתה עמידה ברורה ותקיפה על כך שהדברים אכן אירעו בפועל, כפי שהדעת נותנת כי יעשה מי שגרסתו היא גרסת אמת, להבדיל מניסיונו לשדל את הנתבע לשתף אתו פעולה. אפנה בעניין זה למפורט בתמליל (תמליל א'), כדלקמן:

"ע (תובע) – אבל אם אתה לא... אני אפסיד את החיים שלי, בשביל מה לי לחיות עוד היד שלי גמורה, האגן גמור, העין, נשבע לך בכבוד של אחותי וכמה שאתה יקר לי, אני אתלה את עצמי, אתה תשמע שעלי נפטר, אז תגיד

נ (נתבע) - אני עובד וחושב על הסיפור עובד וחושב על הסיפור אני לא יודע מה לעשות

(תובע) - אז נפתור את זה וזהו אין כלום

נתבע- אבל כשאני אין לי שום קשר לעניין למה לי לטעון שאני דרסתי אותך

תובע- אתה תעזור לי עמאר ואני אעזור לך, אני לא אעזוב את עמאר

נתבע - זה לא עניין לעזור, אתה חושב לעזור לי בדרך לא נכונה?

תובע - אבל יש עו"ד פה, לא דרך לא נכונה ולא כלום זה ביני לבינך והעו"ד אני...

נתבע - אבל הם ידעו שזה לא נכון

תובע - איך לא נכון

נתבע- ואז אתה "תאכל אותה" אתה והעו"ד

....

וכך באים הדברים לידי ביטוי בתמליל הנוסף (תמלילי ב'):

"תובע – נלך ל... נגיד לו מה נטען בדיוק, שאתה נסעת, אני חציתי את הכביש, פגעת בי, לקחתי אותו לרופא והרופא אמר תפנה אותו לבי"ח ולקחתי אותו לבי"ח אני אגיד שהוא נראה איתי כל הימים ועזר לי, נשאר איתי ועזר לי, והכל ואז יונפק אישור המשטרה, ואז אני אדע מה לעשות שיונפק אישור המשטרה ואני אסגור את החובות הכבדים לבי"ח ....

נתבע – אבל עלי שאני אגיד משהו שהוא לא קרה אתה חושב שזה קל?

תובע – מה קל, נלך לחקירה תגיד אני פגעתי בו אני הנהג, הוא חצה את הכביש לא ראיתי אותו, אין אורות, פגעתי בו ופיניתי לבי"ח וזה כל מה שקרה שם, מה יכול לקרות לך..."

ובתמליל השלישי:

"תובע - עומר אני רוצה את מה שמגיע לי מהממסד, זה לא נוגע אליך, נלך למשטרה ונגיד שאתה דרסת אותי

נתבע – אמרתי לך אני אחשוב על זה קודם כל הרכב שייך לאמי

תובע – לא יקרה לה כלום

...

תובע - אם העו"ד, זו לא תאונה ראשונה שהוא מטפל, 5 אלפים מליון תאונות הוא אומר שהרכב לא קשור, לך לא יקרה כלום ולעלי לא יקרה כלום, רק רוצים את אישור המשטרה וכך קרה ולא רוצים דבר אחר...

נתבע - נכון אבל אלה דברים שלא קרו

תובע - זה ביני לבינך, מה הקשר

נתבע - דקה, אני מצאתי אותך ולקחתי אותך לבי"ח ועזרתי לך

תובע - אהה

נתבע- זה אמת נכון?

תובע- טוב

נתבע - וזה שלא פגעתי בך זה נכון דקה נכון?

תובע - טוב

נתבע – נכון?

תובע – לא זוכר ... טוב

נתבע – דקה זה שלא פגעתי בך זה נכון

תובע – טוב

....

נתבע – אמרת לו ווספה דרסה אותי

תובע - טוב

נתבע- טוב, ועכשיו אתה רוצה לאמר שאני פגעתי בך עם הרכב אתה מבין?

תובע - כן

נתבע - אז יוברר שזה שקר

תובע - לא שקר ולא כלום "אני הנהג אני פגעתי בו", נקודה אתה פגעת בי וזהו למה אתה עושה מזה עניין לא יקרה כלום, אני איתך עד הסוף".

17. המסקנה מכל המקובץ לעיל היא כי אין בידי לתת אמון בעדויות מטעם התביעה, נוכח הסתירות והפרכות הקיימות בהן. הקושי להתבסס על עדויות אלה אף מתגבר נוכח תמלילי השיחות בין התובע והנתבע, כפי שהוקלטו על-ידי האחרון. אמנם יש מקום לבחינה זהירה של התמלילים, וזאת מתוך הנחה כי השיחות התנהלו במגמתיות מצד הנתבע אשר יזם את הקלטתן, אך לכל הפחות יש לומר כי העולה מהם משתלב היטב עם הספקות המהותיים הקיימים ביחס לגרסת התובע, עליהם עמדתי לעיל.

18. לצד כל האמור לעיל יש לציין, כי עדות הנתבע אף היא לא היתה נקיה מספקות. הנתבע לא שש לשתף פעולה בחקירה נגדית, תשובותיו היו קמוצות וביחס לחלק לא מבוטל מהפרטים טען כי הדברים אינם זכורים לו. ככלל, הרושם שהתקבל בעדותו היה כי הוא מתקשה וחושש מהמעמד בבית המשפט ומחלק מהשאלות שהופנו עליו (כגון – השאלה בדבר עבירות תנועה בעברו, שניסה להתחמק מלתת לה תשובה). בנקודות מסוימות אף היו אי-התאמות בגרסאות שהשמיע הנתבע בהזדמנויות שונות, כגון טענתו בחקירתו הראשונה במשטרה כי פינה את התובע ישירות לבית החולים, גרסה אותה שינה בחקירתו השניה במשטרה עת ציין כי לפני כן לקח את התובע, לבקשתו, לרופא הכפר, כפי שאף טען בעדותו בפניי.

19. עם זאת, בלוז הדברים נותרה טענתו של הנתבע עקבית לאורך כל הדרך, ולפיה, הוא לא דרס את התובע אלא מצא אותו כשהוא פגוע ופינה אותו לטיפול רפואי. זו היתה גרסתו במשטרה, בשיחותיו המוקלטות עם התובע, בתצהיר העדות הראשית ובחקירתו הנגדית. לא למותר גם לציין, כי רכב הנתבע היה מבוטח במועד בו נטען לקרות התאונה, כך שהוא איננו חשוף לחבות כספית בגין האירוע הנטען. אף שאין לכחד כי קיימים קשיים בעדות הנתבע, כפי שצויין לעיל, הרי שבמכלול הראייתי, ואל מול חולשת ראיות התביעה, אין באלה כדי להכריע את הכף.

20. התובע טוען לתמיהות וחוסר הגיון בעדות הנתבע, כגון ההחלטה לקחת את התובע מעכו לרופא בכפר במקום לנקודת מד"א הסמוכה או לבית החולים, אולם עניין זה הוסבר על-ידי הנתבע בכך שהתובע הוא שביקש להגיע תחילה לרופא הנ"ל בכפרו וכי פציעתו לא נראתה לו חמורה באופן המחייב פינוי לבית החולים, הסבר שלא נשלל ואשר אינני מוצאת אותו בלתי סביר כטענת התובע. כמו-כן אינני רואה לקבל את טענת התובע לפיה יש להסיק מסקנה לחובת הנתבע מכך שסירב לבצע בדיקת פוליגרף בעוד שהתובע, לטענתו, נבדק בפוליגרף במשטרה ויצא דובר אמת. אשר לטענה בדבר סירוב הנתבע לבדיקת פוליגרף, הנתבע בעדותו ציין כי הוא מבקש לחשוב על כך, ובהמשך התנהלו בין הצדדים מגעים בעניין זה שלא הובהרו דיים. מכל מקום, אינני רואה להסיק מסקנה ראייתית בעלת משקל נגד הנתבע בעניין זה, נוכח הסייגים לקבילותה על רקע מגבלותיה. לצד זאת יש להוסיף, כי טענת התובע לפיה הוא נמצא דובר אמת בפוליגרף המשטרתי, איננה מדוייקת, שכן מתיק המשטרה עולה כי מסקנת הבדיקה היתה כי "לא ניתן להגיע כלל לממצא" ביחס לתשובותיו של התובע.

סיכומם של דברים:

21. מסכת הראיות כפי שנפרשה בתיק זה מותירה בסופו של יום את הרושם כי רב הנסתר על הגלוי בפרשה זו באשר לאופן בו נפגע התובע בגופו. לצורך ענייננו, המסקנה הראייתית הרלוונטית, נוכח כל המפורט לעיל, היא, כי אין בראיות שהוצגו כדי להוכיח במידת הוכחה הדרושה במשפט האזרחי את עילת התביעה, קרי, כי התובע נפגע בתאונת דרכים מרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע - בן דודו, ואשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

22. אשר על כן התביעה נדחית.

23. התובע יישא בהוצאות ושכ"ט הנתבעים בסכום כולל של 5,000 ₪ שישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.