1. הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.
2. עסקינן בתביעה להשבת חלק מסכום שכר הטירחה ששילם התובע לנתבע לאחר שבחר לסיים את ההתקשרות עם הנתבע וכן בתביעה שכנגד לתשלום יתרת שכר הטירחה.
3. לאחר שקילה ובחינה של כל החומר שהציגו הצדדים לרבות שמיעת טיעוני הצדדים, מצאתי לקבוע, כי על סמך האסמכתאות שהציגו לפני שני הצדדים לא מצאתי, כי הנתבע נקט בעיכוב בלתי סביר כטענת התובע טרם הגיש את התביעה בשם התובע. מצאתי, כי הנתבע פעל ביעילות ובתוך פרק זמן סביר להגשת התביעה. אציין, כי תלונה שהגיש התובע בעניין זה ללשכת עורכי הדין נדחתה.
4. יחד עם זאת, התובע רשאי להפסיק התקשרותו עם הנתבע בשלב בו בחר לעשות כן, אם מצא להאמין, כי אינו סומך יותר, כי הנתבע ייצגו כהלכה. אציין, כי התובע לא הניח כל תשתית ראייתית אובייקטיבית לאמונתו זו ולא שיכנע אותי, כי הנתבע פעל בניגוד עניינים. ברם, אם זו אמונתו הסובייקטיבית של התובע והוא חש שאינו מאמין יותר בעורך הדין המייצג אותו, הוא רשאי להחליט להפסיק התקשרותו עם עורך דין מסוים ולהתקשר עם עורך דין אחר.
5. התובע אינו חולק על כך שגם אם הפסיק התקשרותו עם הנתבע, עליו לשלם עבור העבודה שביצע הנתבע עבורו עד אותו שלב. לטענת התובע, מששילם לנתבע סכום של 23,200 ₪ ולאחר ניכוי סכום של 3,480 ₪ שזהו הסכום שלשיטתו ראוי הנתבע עבור העבודה אותה ביצע, אזי על הנתבע להשיב לו סך של 19,720 ₪.
6. מנגד טוען הנתבע, כי הסכים לאור בקשת התובע שישלם לו סך של 20,000 ₪ כמקדמה ובקיזוז הסכום ששילם התובע עבור ייעוץ בסך 812 ₪ ויתרת התשלום תהיה על בסיס 25% בתוספת מע"מ מכל סכום שיקבל התובע. מאחר והתביעה שהגיש התובע הינה על סך 200,000 ₪, אזי הנתבע זכאי לתוספת מעבר למקדמה ששולמה על סך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבע, לא הייתה כל סיבה שהתובע יפסיק התקשרותו איתו והתובע עשה כן בחוסר תום לב. הנתבע צירף את הסכם שכר הטירחה ממנו עולה, כי התובע שכר שירותיו של הנתבע לנהל את התביעה המשפטית וכן לשלוח תלונות לנציבות שירות המדינה ומבקר המדינה. אין מחלוקת, כי הנתבע הכין את כתב התביעה ולא שלח את התלונות לנציבות שירות המדינה ומבקר המדינה.
7. לטענת הנתבע, הוא השקיע עבודה רבה בהכנת התביעה לפיכך, הסכום ששולם אשר מהווה כ- 25% מסכום התביעה הינו סביר ביותר ולטענת הנתבע מגיע לו לפחות מחצית מהסכום הכולל של שכר הטירחה שהינו 70,000 ₪ כלומר מגיע לו 35,000 ₪ בתוספת מע"מ. אי לכך, הגיש הנתבע תביעה שכנגד בגין יתרת הסכום שלטענתו זכאי לו כשכר טירחה.
8. הנתבע הציג את כתב התביעה שהגיש עבור התובע. מדובר בכתב תביעה מפורט בן 7 עמודים הכולל תשתית עובדתית ארוכה. בנוסף, צורפו מסמכים רבים לכתב התביעה. נראה, כי הנתבע השקיע עבודה רבה בהכנת כתב התביעה ואציין, כי כתב התביעה אף הוגש לבית המשפט ועל בסיסו מנהל התובע את ענייניו המשפטיים. איני מקבלת טענת התובע, כי כל מה שעשה הנתבע זה הגשת כתב תביעה בן 7 עמודים. על מנת להפיק את המסמך הסופי של כתב תביעה נדרשת עבודת רקע, חשיבה רבה ומלאכת כתיבה לא מבוטלת. אציין, כי הכנת התביעה זו העבודה העיקרית וסביר להניח, כי לצורך הכנת תלונות לנציבות שירות המדינה ולמבקר המדינה היה נדרש הנתבע לעבודה פחותה משמעותית במיוחד לאחר שהתביעה הוכנה.
9. לאחר שקילה ובחינה של כל טענות הצדדים מצאתי לקבוע על דרך הפשרה, כי דין התביעה שהגיש התובע להתקבל באופן חלקי ולהורות לנתבע להשיב לתובע סך של 5,800 ₪ (5,000 ₪ בתוספת מע"מ) סכום זה כולל בחובו את רכיב המע"מ ששילם התובע. כך ששכר הטירחה לו זכאי הנתבע על העבודה שביצע עד סיום ההתקשרות בין הצדדים יעמוד על 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. מצאתי, כי דין התביעה שכנגד להידחות. אציין, כי כלל לא הוכח בשלב זה שהתובע היה זוכה בתביעתו ומקבל כספים נוספים, כך שהנתבע היה זוכה לאחוזי שכר טירחה נוספים.
10. אי לכך, מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,800 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
11. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאות שנגרמו לו.

המזכירות תמציא לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבימ"ש המחוזי, יש להגיש תוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.