<#2#>

נוכחים: מטעם המאשימה – עו"ד אמל כראם

מטעם הנאשם – בעצמו ועו"ד דוד בן-אשר

פרוטוקול

עדת תביעה מס' 1- גב' אנהאר כחילי - הוזהרה לומר את האמת ועונה לשאלות התובעת בחקירה ראשית (באמצעות המתורגמן מר פואד דראושה):

אני אשתו של הנאשם.

ש: ספרי לבית המשפט מה היה ב- 5.2.12.

ת: באותו יום הייתי ישנה בבית עם הילדים שלי. הנאשם היה מחוץ לבית. הוא תמיד חוזר בשעה מאוחרת. כל יום הוא חוזר שתוי יותר מפעם קודמת. הוא לא מבחין מה שהוא עושה, לא זוכר מה שהוא עושה. לא אכפת לו מהילדים, אם הם ישנים או לא.

הייתי ישנה אני והילדים שלי. הוא היה צועק בטלפון. שמעתי אותו מדבר עם אחד מקרובי משפחתי ואומר: "אני לא רוצה אותה, בואו קחו אותה עם הילדים".

הוא נכנס לחדר שלי, התחיל לצעוק ואמר: "עכשיו את תתגרשי". אמרתי לו שאני לא יוצאת מהבית. יצאתי מהמיטה וישבתי ליד התנור ואמרתי לו שלא יצעק כי הילד ישן. הילד ישן במיטה לידי. אמרתי לו שיצא מהחדר ולא יצעק פה.

הוא בעט בתנור והתנור עף לעבר הפרצוץ שלי.

ש: איפה הוא פגע בך?

ת: במח (מצביעה על שני צידי המצח).

אמרתי לו שיצא מהחדר והוא אמר שני אצא ועכשיו הוא יגרש אותי ואם אגיש תלונה נגדו הוא יוציא אותי מהבית ויגרש אותי. הוא התקשר למשפחתי, לאבי, לקח את הטלפון ממני, ואמר לו: "עכשיו תבוא ותיקח אותה מהבית עם הילדים, ואם לא תבוא אני אשרוף אותה ביחד עם הילדים".

אבא שלי פחד עלי, כמובן שהוא ואחי באו אלי מהכפר. הוא היה שתוי והוא העליב את האבא ואת אח שלי ואמר לאבא שלי "קח אותה מהבית. אני לא רוצה אותה. אני רוצה לגרש אותה". והוא גירש אותי, אמר לי שלוש פעמים שאני מגורשת. לפי הדין השרעי הוא לא יכול לגרש אותי אם הוא שיכור לכן לא התייחסתי לזה.

אני ניסיתי לא לצאת מהבית בחצות, בשעה כ"כ מאוחרת עם הילדים בגלל שהם היו ישנים, והוא רצה מאוד שאני אצא מהבית ואיים עלי שאם לא אצא, אצא בכוח. אח"כ אבי ואחי וג'די באו ולקחו אותי עם הילדים.

יש לנו שלושה ילדים – תאומים בני 7 וילד בן 4.

ש: מה עשית כשבאו לקחת אותך.

ת: אבא ואחי לקחו אותי ואת הילדים לבית חולים, כי הרגשתי בכאבים עזים. הוא ברח מהבית.

ש: אני מציגה בפניך תעודה רפואית.

ת: זו התעודה הרפואית שקיבלתי בבית החולים.

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש.

ב"כ הנאשם: אין התנגדות. מוותר על חקירת הרופא.

<#3#>

החלטה

גיליון חדר מיון מיום 6/2/2012 נתקבל וסומן ת/1.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז בשבט התשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.

העדה ממשיכה:

ש: היה אירוע נוסף שסיפרת עליו במשטרה. תפרטי.

ת: אחרי שהנאשם נעצר אני והילדים חזרנו הביתה. חזרתי הביתה עד חודש אוגוסט 2012 והמשפחה שלו המשיכה להעליב אותי. הם רצו להתנקם בי כי אח שלהם נעצר בגללי.

ב"כ הנאשם: אין לי חומר על זה.

העדה ממשיכה:

ת: אני לא הייתי יוצאת מהבית כי הילדים היו בבית ספר. בחודש אוגוסט, בחודש הרמדאן, ב- 7/8/2012, ישבתי בחוץ עם הילדים אחרי ארוחה מפסקת. פתאום ראיתי את אביו, אחיו ואחותו תקפו אותי בבית ואמרו לי שאצא מיד מהבית.

ש: תספרי מה היה עם הנאשם ולא מה היה עם בני המשפחה כלפיך.

ת: אחרי שנתנו לי מכות הלכתי לקבל טיפול בבי"ח ואחרי זה חזרתי לבית ההורים שלי.

ש: כמה זמן נשארת אצל הורייך.

ת: אחרי החג חזרתי לביתי ליומיים באישור בית המשפט.

ש: לאחר שהיית אצל הורייך, האם דיברת עם מישהו שקשור לסכסוך שלך עם הנאשם.

ת: הנאשם התקשר אלי.

ש: האם לפני שהתקשר אליך, היו אנשים שהתערבו.

ת: כן. היו אנשים שהתערבו כדי להשלים בינינו, ועדת סולחה.

ש: תספרי מה היה עם ועדת הסולחה ועם הנאשם.

ת: בועדת הסולחה הגיעו להסכם איתו עם הילדים ולא יגרש אותי (גירושין) ונתחיל בדף חדש, אם אני אוותר לו.

ש: מה הכוונה לוותר.

ת: שאני אוותר על התלונה שהגשתי נגדו במשטרה ואחזור הביתה. אני הסכמתי לחזור הביתה בתנאי שלא יגרש אותי כדי שהילדים שלי לא ישוטטו ברחובות ונעשה איחוד משפחה.

ש: מה הכוונה לוותר? מה נתבקשת לעשות?

ת: דבר ראשון הוא אמר לי שאוותר אצל עורך דין, שהוא לא נתן לי מכות ושבחיים שלו לא נתן לי מכות. הוא סיכם עם ועדת הסולחה שיחזיר אותי הביתה. עורך הדין רשם מסמך ולבסוף הנאשם חזר בו מהמסמך הזה בגלל שיש סכנה לעתידו מבחינה חוקית.

העורך דין שלו אמר שנקליט את הדברים, את ההסכם, שאני מוותרת לו ושאני אגיד שהסיבה להרס הבית שלי זה אבי.

ש: מי אמר לך את הדברים האלה.

ת: הנאשם ביקש מועדת הסולחה את הדברים האלה. העורך הדין הוא שאמר את הדברים לנאשם והנאשם סיפר אותם לועדת הסולחה.

ש: מי סיפר לך? האם את שמעת אותו אמר זאת?

ת: אני לא שמעתי. הוא אמר את זה לועדת הסולחה.

ב"כ הנאשם: מתנגד לעדות שמיעה.

העדה ממשיכה:

ש: אם כך, איך את יודעת שהנאשם הוא זה שביקש את ההקלטה?

ת: הוא ביקש ממני לוותר עוד לפני כן.

ש: למה הכוונה לפני כן, מתי ובאלו נסיבות?

ת: עוד לפני שהקליט אותי. בפעם הראשונה שהוא ביקש ממני זה היה בחודש דצמבר...

ש: את אמרת שהייתה לפני זה, לפני ההקלטה, פניה אליך בעניין הויתור. תני פרטים מי פנה אליך ומה היה תוכן השיחה?

ת: בהתחלה הנאשם התקשר אלי בטלפון וביקש ממני לוותר על התלונה ואמר שאם אני אוותר הוא לא יגרש אותי ושהוא יחזיר אותנו הביתה. הייתי חייבת להסכים בגלל הילדים שלי.

ש: באותה שיחה, מה הנאשם ביקש ממך לעשות? איך לוותר?

ת: דבר ראשון אמר לי שאוותר אצל העורך דין שלו דרך מסמך שעליו אחתום אצל עורך הדין שלו. לאחר מכן, אחרי שכבר רשם את המסמך, העורך דין חזר בו.

ש: מה היה במסמך?

ת: יש לי את המסמך.

ש: מה יש בתוכו?

ת: שמי ומספר תעודת הזהות שלי ושאני מצהירה שהנאשם לא נתן לי מכות ומי שהסיט אותי נגד בעלי זה אבי ושאבי הוא זה שאמר לי שאגיש תלונה ואחריב את ביתו.

ש: מי נתן לך את המסמך?

ת: העורך דין נתן את המסמך לועדת הסולחה שישלימו בינינו.

ש: מי מסר לך את המסמך?

ת: אבו פורסאן, חבר ועדת הסולחה.

ש: עכשיו אמרת שיש לך את המסמך.

ת: כן. אני מוסרת לך את המסמך.

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש את המסמך. נודע לי על קיומו של המסמך רק בשיחת טלפון עם העדה ודיווחתי על כך לסנגור. ראיתי אותו לראשונה לפני תחילת העדות.

ב"כ הנאשם: אין התנגדות, אך לא כראיה לאמיתותו ולמשקלו.

<#5#>

החלטה

טופס תצהיר לא חתום נתקבל וסומן ת/2, בכפוף להסתייגות הסנגור.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט"ז בשבט התשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.

העדה ממשיכה:

ש: בתלונתך סיפרת גם על מקרה קודם שבו היה מעורב הנאשם. תפרטי.

ת: כן, הוא היה נותן לי מכות עוד לפני זה.

ש: תספרי על מקרה ספציפי שעליו סיפרת במשטרה.

ת: כן. היה נותן לי מכות כשהייתי בהיריון. הוא נתן לי מכות בראש עם נעליים.

ש: מתי היה האירוע עם הנעליים?

ת: במשך 8 שנות נישואים היה נותן לי מכות, תמיד היה שיכור.

ש: מתי היה המקרה שנתן לך מכות עם נעל בראש?

ת: השוטר שאל אותי אם נתן לי מכות, אמרתי שכן אך לא זכרתי תאריך מדוייק. התכוונתי שבמשך 8 שנות הנישואים.

ש: כמה זמן זה היה לפני שהגשת את התלונה?

ת: חודשים, אולי שנה. לפעמים כל שבוע היה חוזר שתוי והיה נותן לי מכות. תמיד היה מגרש אותנו מהבית, לא אכפת לו.

ש: מדוע לא התלוננת במשטרה על המקרים שעליהם סיפרת.

ת: לא רציתי להרוס את הבית שלי בגלל הילדים. לא רציתי להתגרש. הוא איים עלי.

ש: למי סיפרת על התקיפה שהיתה ביום 5/2/2012?

ת: למשפחתי.

ש: למי מהמשפחה שלך סיפרת?

ת: אבי ואחי באו וראו אותי מוכה ובוכה.

חקירה נגדית:

ש: האם כל מה שאמרת בחקירה במשטרה זה אמת?

ת: כן.

ש: האם מה שלא אמרת במשטרה לא היה? את סיפרת הכל?

ת: אני לא פירטתי במשטרה איך נתן לי מכות. הוא נתן לי כמה פעמים מכות ולא סיפרתי את הכל. רק סיפרתי על שני מקרים שנתן לי מכות במשך 8 השנים.

ש: נתנו לך הזדמנות לספר על כל המקרים שהיו. למה לא סיפרת?

ת: מה אני צריכה לשבת שעה שעתיים ולספר כל מה שקרה לי במשך 8 השנים? שאלו אותי מה קרה איתי ועניתי.

ש: איך הקשר בינך לבין משפחתו של הנאשם?

ת: אחרי, או לפני המקרה?

ש: לפני המקרה.

ת: לא היה בינינו קשר. לפעמים חברים ולפעמים לא.

ש: איך הקשר בין הנאשם לבין אביך?

ת: הקשר לא היה טוב.

ש: האם זה נכון שהקשר לא טוב בגלל שאביך חייב כסף לנאשם?

ת: היה חייב והחזיר לו הכל.

ש: האם ראית שהנאשם החזיר לו?

ת: אני לא ראיתי.

ש: איך את יודעת?

ת: הנאשם סיפר לי וגם אבי סיפר ל

ש: מתי הוא החזיר לו את החוב הזה?

ת: החוב הזה היה לפני הרבה שנים, הוא לא חדש. אני לא יודעת מתי החזיר את החוב אבל הנאשם סיפר לי שהחזיר את החוב מאוחר.

ש: האם נכון לומר שהיה סכסוך בגלל שאביך לא החזיר לנאשם את הכסף בזמן?

ת: היה סכסוך.

ש: איזה מן אבא הנאשם עם ילדיו?

ת: היה רואה אותם רק כשהם ישנים.

ש: האם נכון שהוא תומך בהם עד היום? משלם מזונות ונותן להם דמי כיס?

ת: הוא משלם 2,000-2,500 ₪, לא בתאריך מוגדר, מתי שהוא רוצה.

ש: בלילה של 5//2/2012 כשהנאשם חזר הביתה, האם את זוכרת באיזו שעה זה היה?

ת: בערך בשעה 23:00, אולי קצת אחרי.

ש: האם ישנת באותו זמן?

ת: כן. ישנתי והתעוררתי מהקול שלו.

ש: איך ידעת שהנאשם שיכור?

ת: העיניים שלו היו מאוד אדומות והריח מהפה שלו אי אפשר היה לסבול אותו, מדבר לא לעניין ואומר "תצאו מהבית".

ש: אמרת שהנאשם דיבר בטלפון עם אביך.

ת: נכון.

ש: היום בחקירתך הראשית אמרת ששמעת את הנאשם מדבר עם אחד מקרובייך ואומר שאינו רוצה אותך ושיבואו לקחת אותך ואת הילדים.

ת: אני הרגשתי שהוא דיבר עם אחד מהקרובים שלי וכשאבי התקשר אלי ושאל אותי מה קורה עם הנאשם וסיפר לי שהנאשם דיבר איתו ואמר שיבוא לקחת אותי עם הילדים ואז הנאשם לקח ממני את הטלפון.

ש: האם שיחת הטלפון בין הנאשם לבין אביך היתה בחדר השינה, או מחוץ לחדר השינה?

ת: תחילה דיבר במשרד שלו בבית ואחרי שסגר את הטלפון הוא בא לחדרי.

ש: את שמעת את השיחה?

ת: כן.

ש: אני מפנה אותך להודעתך במשטרה מיום 6/2/2012, בבית החולים, עמ' 1 שורות 7-9.

ת: ואם לא תבוא לקחת אותם אני אשרוף אותם.

ש: אבל את זה לא אמרת במשטרה.

ת: אבי אמר את זה במשטרה. לא שאלו אותי אם שמעתי אותו, או לא.

ש: אמרת ששמעת את הנאשם מדבר עם אבא שלך.

ת: כן.

ש: את אמא לשלושה ילדים?

ת: כן.

ש: את שומעת שמישהו מאיים לשרוף אותם, זה מאוד מפחיד?

ת: נכון.

ש: ולא מצאת לנכון לספר זאת בעדותך במשטרה?

ת: נשאלתי אם נתן לי מכות אמרתי שכן. שאלו אותי אם פחדתי ממנו אז אמרתי כן. לא שאלו אותי בפירוט.

ש: מה חשוב לך יותר להגיד, שרוצים לשרוף לך את הילדים, או שקיבלת מכה?

ת: אני הלכתי לבית חולים בגלל שהנאשם נתן לי מכות. בבי"ח סיפרתי שקיבלתי מכות. אני לא אגיד בבי"ח שהוא רצה לשרוף את הילדים.

ש: למה לא?

ת: הגעתי במצב רע מאוד לבי"ח. הייתי במצב רע מאוד.

ש: ממה היית במצב רע מאוד, מהמכות או מהאיומים שישרפו את הילדים שלך?

ת: משניהם אבל אבא הוציא אותנו מהבית. פחד עלינו.

ש: למחרת מסרת הודעה נוספת במשטרה.

ת: כן. הזמינו אותי.

ש: גם שם לא סיפרת על האיומים על ילדייך. למה לא סיפרת את זה.

ת: אני אמרתי. לא רשום?

ש: האם אביך אמר אותו דבר?

ת: כן.

ש: איך את יודעת זאת?

ת: אני ישבתי עם אבי בבי"ח והגיע שוטר בשם נביל, ישבנו איתו ואבי סיפר לו בפניי.

ש: באותו לילה בבית חולים?

ת: כן.

ש: האם נכון שאביך היה איתך בחקירה במשטרה?

ת: כן.

ש: גם אז אביך סיפר את אותו הדבר?

ת: כן.

ש: האם שמעת אותו?

ת: הוא סיפר לי.

ש: אם אבא שלך סיפר לך, אז את לא שמעת את הנאשם?

ת: כן שמעתי אותו. הוא שצעק.

ש: אמרת בבית המשפט שהנאשם לקח ממך את הטלפון.

ת: נכון. בפעם השניה, כאשר בא לחדר.

ש: גם את זה לא סיפרת במשטרה.

ת: זה טלפון שלו. הוא רשום על שמו.

ש: את לא סיפרת שהוא לקח ממך את הטלפון?

ת: למה הייתי צריכה לדבר? אני עניתי על השאלות ששאלו אותי במשטרה.

ש: אמרת שהנאשם לקח ממך את הטלפון. מה רצית לעשות עם הטלפון באותו רגע?

ת: אבא שלי התקשר אלי ושאל אותי למה הנאשם התקשר אליו שיבוא לקחת אותנו.

ש: לאיזה טלפון אביך התקשר?

ת: התקשר לטלפון שלי אבל הטלפון רשום על השם של הנאשם, הוא לוקח אותו מתי שהוא רוצה.

ש: בחקירתך הראשית אמרת שהנאשם אמר לך שלוש פעמים שאת מגורשת.

ת: כן.

ש: למה גם את זה לא סיפרת במשטרה?

ת: סיפרתי לשוטר נביל. אמרתי לו שהנאשם גירש אותי.

ש: האם השוטר הקריא לך את ההודעה שמסרת במשטרה?

ת: לא.

ב"כ הנאשם: אבקש להגיש את הודעותיה של העדה במשטרה.

ב"כ המאשימה: אין התנגדות.

<#7#>

החלטה

הודעת העדה מיום 6/2/2012 שעה 02:15 נתקבלה וסומנה נ/1.

הודעת העדה מיום 6/2/2012 שעה 09:39 נתקבלה וסומנה נ/2.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ט"ז בשבט התשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.

העדה ממשיכה:

ש: האם הילדים ישנים יחד איתך בחדר?

ת: התאומים בחד נפרד והקטן איתי במיטה.

ש: האם כאשר אביך הגיע הילדים עדיין ישנו?

ת: לא. הם התעוררו.

ש: אני מפנה אותך להודעתך במשטרה נ/1 עמ' 1 החל משורה 12 שם אמרת שהנאשם החזיק בתנור כשהיה בחדר.

ת: אמרתי שהוא דחף את התנור ברגל כלפי הפנים שלי.

ש: איפה עמד התנור?

ת: התנור היה אצלי בחדר השינה בכניסה על הרצפה, התנור גבוה מהרצפה.

ש: באיזה מרחק היה התנור ממך?

ת: כשהנאשם התחיל לצעוק אמרתי לו שיצא מהחדר וישבתי מלפני התנור.

ש: אם כך, הוא דחף את התנור כלפייך ברגל שלו?

ת: כן. כשאמרתי לו שהילד ישן ושיצא הוא דחף את התנור ברגל לכיוון שלי.

ש: האם תוכלי להדגים איך הוא דחף?

ת: התנור עמד לפניי, ממש לפני הכניסה לחדר, כשאמרתי לו לצאת מהחדר הוא בעט בו לכיוון הפנים שלי כשאני יושבת. (העדה מדגימה).

ש: האם התנור היה דלוק?

ת: כן.

ש: איזה מרחק היה ממך התנור?

ת: כ- 40 ס"מ. ממש לפניי. (העדה ממחישה בידיה).

ש: תתארי את התנור.

ת: בצבע אדום עם 3 ספירלות, תנור חשמלי.

ש: אני מפנה אותך להודעתך נ/1 שורה 13 שם אמרת "... הוא החזיק בתנור... ובעט בתנור ברגלו...". עכשיו שהוא לא החזיק אלא רק בעט.

ת: אני אמרתי במשטרה שהוא דחף את התנור ברגל.

ש: שוב נביל לא רשם את מה שאמרת לו?

ת: דיברתי עם נביל וגם במשטרה בעפולה למחרת.

ש: אני אומר לך שלמחרת בתחנת המשטרה בעפולה לא סיפרת על התנור.

ת: הם הזמינו אותי לעפולה בנושא הזה.

ש: האם זה כולל את התנור?

ת: דיברתי על העניין הזה, שאלו אותי אם נתן לי מכות בעבר ואמרת שכן. שאלו אותי למה לא הגשתי תלונה בעבר.

ש: האם גם השוטר השני, בשם מזרחי, לא רשם לגבי עניין התנור?

ת: אמרתי שהוא דחף את התנור ברגל, הוא דחף בכוח.

ש: האם נכווית מהתנור?

ת: התנפח לי והלכתי לבית חולים. היתה לי כוויה קטנה.

ש: האם בחקירה בבי"ח הראית לחוקר את הכוויה שהיתה לך?

ת: בבית החולים הזמינו את השוטר וסיפרתי לו את הכל והוא ראה את החבלה.

ש: האם לרופא שבעלך זרק עליך את התנור?

ת: לא הייתה בכוונתי להגיש תלונה. סיפרתי לו שרבתי עם בעלי.

ש: מה אמרת לרופא שיש לך?

ת: אמרתי שיש לי כאבים וסחרחורת, היה לי דופק מהיר. הילדים היו איתי.

ש: האם אמרת לרופא שהחבלה היא מתנור?

ת: כן.

ש: האם אמרת לרופא שבעלך עשה לך?

ת: כן.

ש: בחקירתך הראשית אמרת שהיו לך כאבים חזקים מאוד.

ת: כן. היו לי כאבים בראש.

ש: סחרחורת וכאבים.

ת: כן.

ש: האם היו לך גם בחילות?

ת: לא. היה לי דופק מהיר ולחץ דם גבוה.

ש: מעיון בתעודה הרפואית, חוץ מחבלה בראש לא התלוננת על בחילות או כאבים.

ת: אמרתי וגם קיבלתי תרופות. בטוח רשמו. פעמיים הלכתי לבי"ח. כשההורים שלו נתנו לי מכות הלכתי לבי"ח וכשהנאשם נתן לי מכות הלכתי לבי"ח.

ש: האם נכון שאחרי שיצאתם מהבית קודם הלכתם לבית אביך ואחרי כן הלכתם לבי"ח?

ת: לא. ישר לבי"ח.

ש: האם אביך נחקר בבי"ח?

ת: כן. הוא גם ישב עם העובדת הסוציאלית.

ש: אני מפנה אותך להודעתך נ/1 עמ' 1 שורה 22. את רצית להתלונן אבל לא נתנו לך להתלונן, באופן כללי?

ת: אף פעם לא ניסיתי להתלונן.

ש: אביך, בהודעתו במשטרה, אמר שהוא כל הזמן אמר לך להתלונן ואת לא רצית.

ת: כן. הוא אמר לי אבל אני לא רציתי להגיש תלונה.

ש: איך את מסבירה שכל הזמן השלימו ביניכם ואילו אביך רצה שתתלונני ואת לא רצית?

ת: אביך היה פונה אלי שאגיש תלונה כשהיה רואה אותי מוכה, כשהייתי מקבלת מכות מהנאשם, לפני שהיו משלימים בינינו.

ש: למחרת, בתחנת עפולה, את הלכת עם אביך למסור חקירה נוספת?

ת: נכון. הם הזמינו אותי.

ש: כשהיית בחקירה, מי היה איתך בחדר?

ת: לבד ומישהו תירגם.

ש: סיפרת על מקרה שהנאשם הרביץ לך עם נעל. האם את זוכרת את המקרה הזה טוב?

ת: כן. אני זוכרת שהוא רצה שאני אצא מהבית בחצות, אני והילדים שלי, היה נותן לי מכות, היה מוציא אותי בכוח כשלא רציתי לצאת.

ש: מתי זה היה?

ת: ביום שבו קיבלתי מכות עם הנעל. לא זוכרת את התאריך.

ש: את נשואה 8-9 שנים?

ת: כן.

ש: כמה זמן בערך אחרי החתונה זה קרה?

ת: התחילו המכות 5 חודשים אחרי החתונה.

ש: המקרה עם הנעל?

ת: אני לא זוכרת. לא הגשתי תלונה ולכן לא אוכל לזכור.

ש: כמה זמן לפני התלונה?

ת: אני לא זוכרת.

ש: אם זה היה חודשיים לפני התלונה היית זוכרת זאת?

ת: כן.

ש: סיפרת שהיתה ועדת סולחה.

ת: כן.

ש: מי היה בועדת הסולחה הזאת?

ת: מישהו בשם אבו פורסאן, אבו באדר ועוד מישהו בשם חאתם.

ש: האם נכון שלא ראית אותם?

ת: אני ראיתי אותם, הם קרובים שלי והם ניסו לפייס בינינו.

ש: האם ישבת בישיבה של ועדת הסולחה?

ת: לא. ישבו עם הנאשם.

ש: מי בא ואמר לך שאת צריכה ללכת לעורך דין ולבטל את התלונה?

ת: אבו פורסאן.

ש: האם אביך היה בסולחה?

ת: לא. אבי לא הסכים לסולחה הוא תמיד אמר שהנאשם עושה ממני צחוק ושהוא תמיד יחזור לתת לי מכות.

ש: אמרת שהעורך דין לא הסכים לעשות תצהיר.

ת: באותו יום הוא ביטל אותו. לפי דעתי זה הסכם בין הנאשם לבין עורך הדין שאעשה את ההקלטה כדי שיצא זכאי.

ש: האם את יודעת מי זה העורך דין של הנאשם?

ת: כן. הוא היה לפניך.

ש: האם היית אצלו?

ת: לא. זה שהייתי צריכה ללכת אצלו לחתום ביטל ואמר שהקלטה זה הכי טוב.

ש: מה אמר לך אבו פורסאן בקשר לביטול התלונה? מה את צריכה להגיד?

ת: הייתי צריכה להגיד שהנאשם לא נתן לי מכות, שאף פעם בחיים לא נתן לי מכות. זה מה שהנאשם אמר לאבו פורסאן להגיד לי.

ש: כך אמר לך אבו פורסאן להגיד?

ת: כן, וגם שאבא שלי הוא הסיבה להרס הבית שלי. הנאשם היה הולך לביתו של אבו פורסאן כדי שיגיד לו מה לעשות שיחזיר אותו הביתה.

ש: האם ראית את הנאשם הולך לאבו פורסאן?

ת: לא ראיתי אבל אני יודעת. כאשר נסענו ברכב לעורך דין, אני ואבו פורסאן, שמעתי שהנאשם התקשר אל אבו פורסאן לרכב ודיבר איתו על התצהיר.

ש: אם כך, למה אמרת היום בבית המשפט שהנאשם דיבר איתך בטלפון?

ת: הוא דיבר איתי אחרי שועדת הסולחה התחילה לפעול.

ש: מי נתן לך את המסמך ת/2?

ת: דודי, אבו פורסאן.

ש: מתי הוא נתן את המסמך ת/2?

ת: ביום של ההקלטה. לא זוכרת מתי זה היה. אולי לפני כחודשיים אבל אני לא זוכרת.

ש: למה אבו פורסאן נתן לך את המסמך ת/2?

ת: הוא אמר שאין צורך במסמך הזה וצריכים להקליט במטרה שהנאשם יצא זכאי.

ש: מה היית צריכה לעשות עם המסמך הזה?

ת: שום דבר. שמתי אותו בתיק. אבו פורסאן אמר לי שאני יכולה לקרוע אותו.

ש: האם היית נוכחת כאשר כתבו את המסמך ת/2?

ת: לא.

ש: מי נתן את פרטייך שמופיעים בת/2?

ת: ועדת הסולחה יכולה לתת כל דבר. גם הנאשם מכיר את הפרטים שלי.

ש: מה אביך אמר לך על המסמך הזה?

ת: אבי לא יודע ולא מסכים. הוא יודע שהנאשם עושה ממני צחוק ומשקר לי.

ש: אמרת שבחקירותייך במשטרה סיפרת רק את האמת.

ת: כן.

ש: אך מתי שנוח לך את מוכנה לשקר כדי להשיג את מטרותייך, נכון?

ת: למה אני צריכה לשקר ולהרוס את הבית שלי? אז הייתי מגישה תלונה מזמן.

ש: את אומרת שמה שכתוב בת/2 הוא שקר?

ת: זה מה שרצו שאני אחתום עליו כדי שהוא יצא זכאי.

ש: אז היית מוכנה לשקר?

ת: בכדי לשמור על הילדים שלי ועל הבית שלי וכדי לחזור לבית שלי.

ש: האם פגשת את עורך הדין שהכין את התצהיר?

ת: לא. רק שמעתי אותו מדבר.

ש: האם נכון שבזמן שהנאשם היה עצור את התקשרת למשטרה וביקשת לבטל את התלונה?

ת: כך הוא סיכם איתי ועם ועדת הסולחה.

ש: האם את התקשרת למשטרה וביקשת לבטל את התלונה?

ת: אני לא התקשרתי למשטרה, המשטרה התקשרה אלי.

ש: אמרת לחוקר שאת רוצה לבטל את התלונה?

ת: כן, אמרתי לפני שידעתי שהוא מרמה אותי.

ש: האם מישהו ביקש ממך לבטל את התלונה?

ת: הנאשם הוא אשר סיכם זאת עם ועדת הסולחה.

ש: מי אמר לך ללכת לבטל את התלונה?

ת: אבו פורסאן. הנאשם סיפר לו.

ש: זה היה כמה ימים לפני שנעצר?

ת: זה היה כחודשיים לאחר שנעצר.

ש: ביום שנאשם נעצר, האם ביקשת לבטל את התלונה?

ת: כן.

ש: מי ביקש ממך לעשות את זה? בזמן שהנאשם היה עצור.

ת: אחיו נימר בא אלי הביתה ואמר לי שאבטל את התלונה.

ש: האם אמרת לחוקר בטלפון שהכל שקר?

ת: אמרתי כך כי כך סיכם איתי ואח"כ הסתבר לי שהוא משקר לי.

ש: מה סיפרת לחוקר במשטרה על הויתור?

ת: אמרתי לו שהוא לא נתן לי מכות ולא סיפרתי על ההסכם בינינו. לאחר כמה ימים הגיעו אלי המסמכים של הגירושין והמסמך של החזקת הילדים וידעתי שהוא עשה ממני צחוק ואני לא מוכנה לוותר על זכותי.

ש: את אומרת שאחיו של הנאשם אמר לך להגיד שהכל שקר?

ת: לא. הוא אמר לי ללכת לדיון הראשון בבית המשפט ולוותר על התלונה.

ש: כלומר, אם אמרת לחוקר שתלונתך הראשונה היתה שקר, אמרת זאת מיוזמתך?

ת: הם ביקשו ממני לעשות זאת?

ש: מי זה הם?

ת: ועדת הסולחה ועורך הדין של הנאשם.

למחרת האירוע הוזמנתי למשטרה ואני לא ויתרתי על התלונה.

ש: אני אומר לך שאת דיברת בטלפון, למחרת האירוע, עם חוקר ואמרת לו שאת מבטלת את התלונה שלך. האם זה נכון?

ת: לא. אני לא דיברתי עם המשטרה בטלפון. אני באתי למשטרה כי הזמינו אותי. זה היה לפני חודש כשהתקשרו אלי מהפרקליטות כשהיה הסכם שאחזור הביתה והוא לא יגרש אותי אם אני אחזור הביתה.

ש: אם שוטר כותב בדו"ח שלו שהוא התקשר אליך למחרת האירוע בטלפון ואמרת לו שאת מבטלת את התלונה, האם זה לא נכון?

ת: אני לא רציתי לוותר על התלונה, יכול להיות שאבי רצה לוותר על התלונה?

ש: האם שוטר דיבר איתך בטלפון?

ת: כן.

ש: האם אמרת לו שאת רוצה לבטל את התלונה?

ת: לא.

ב"כ הנאשם: אבקש להגיש את מזכרו של השוטר שי מזרחי מיום 6/2/2012.

ב"כ המאשימה: אין התנגדות.

<#9#>

החלטה

מזכר מיום 6/2/2012 נתקבל וסומן נ/3.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ט"ז בשבט התשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.

העדה ממשיכה:

ש: אני אומר לך שכל מה שאמרת במשטרה ובבית המשפט הכל שקר. את רק רוצה להתנקם בנאשם כי הוא לא רוצה לקבל אותך. מה תגובתך?

ת: זה לא נכון. הוא זה שרוצה להתנקם בי כי הוא זה שנעצר בגללי.

חקירה חוזרת:

ש: אמרת שאביך לא היה בסולחה וכי רק היום הראית לו את התצהיר. למה לא סיפרת לאביך על התצהיר.

ת: לא רציתי לספר לו כי הוא יודע שהנאשם שקרן.

ש: היום נשאלת על דברים שלא אמרת לחוקר לשוטר נביל. כמה זמן השוטר נביל תישאל אותך?

ת: כחצי שעה.

ש: האם הוא החתים אותך על טפסים?

ת: אני חושבת שכן.

ש: על כמה טפסים חתמת אצלו?

ת: אני לא זוכרת.

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש טופס הערכת מסוכנות שערך רס"ל נביל זועבי.

ב"כ הנאשם: אני מתנגד. יש להעיד את עורך המסמך.

<#11#>

החלטה

טופס הערכת מסוכנות נתקבל וסומן ת/3, בכפוף לעדות עורך המסמך.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ט"ז בשבט התשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.

העדה ממשיכה:

ש: אמרת שהחוקר התקשר אליך למחרת האירוע והיתה ביניכם שיחה. האם השיחה הזו התקיימה לפני, או אחרי שמסרת העדות השניה?

ת: אחרי שמסרתי עדות.

עד תביעה מס' 2 - שי מזרחי - הוזהר לומר את האמת ועונה לשאלות התובעת בחקירה ראשית:

אני משרת כחוקר במשטרת עפולה מזה כ- 6 שנים ואני משרת במשטרה מזה כ- 13 שנים.

ש: אני מציגה בפניך הודעת חשוד מיום 6/2/2012.

ת: זו הודעה שאני גביתי מהנאשם בשעה 10:41. הזהרתי אותו, הוא מסר את ההודעה מרצונו הטוב והחופשי והוא חתם עליה. כתבתי כל מה שאמר לי.

ש: אני מציגה לך מזכר בעקבות העדות שגבית.

ת: זה מזכר שאני רשמתי ואני מאשר את תוכנו.

ש: אני מציגה לך מזכר ודו"ח עיכוב.

ת: גם אלו מסמכים שאני ערכתי ואני מאשר את תוכנם.

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש.

ב"כ הנאשם: אין התנגדות.

<#13#>

החלטה

הודעת הנאשם מיום 6/2/2012 נתקבלה וסומנה ת/4.

זכ"ד מיום 6/2/2012 נתקבל וסומן ת/5.

דו"ח עיכוב מיום 6/2/2012 נתקבל וסומן ת/6.

מזכר (ויתור סודיות) נתקבל וסומן ת/7.

<#14#>

ניתנה והודעה היום ט"ז בשבט התשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.

העד ממשיך:

ש: אני מציגה בפניך את המזכר נ/3.

ת: זה מזכר שאני ערכתי ואני מאשר את תוכנו.

ש: מה היתה מטרת ההתקשרות למתלוננת?

ת: הנוהל באלמ"ב במשטרה הוא ליידע את המתלוננת מה נעשה עם החשוד. יידעתי את המתלוננת שהנאשם נעצר ושלמחרת יהיה לו בית משפט.

ש: אני מציגה בפניך את נ/1. האם נכון שבאותו יום גבית הודעה מהמתלוננת.

ת: כן.

ש: האם בשלב שבו גבית את ההודעה מן המתלוננת הנאשם היה עצור?

ת: אני מילאתי את דו"ח העיכוב בשעה 10:40. הוא עדיין לא היה עצור.

ש: זאת אומרת, שאחרי שהמתלוננת עזבה את התחנה הנאשם נעצר ורק אז התקשרת אליה?

ת: כן.

חקירה נגדית:

ש: האם נכון שהיית אחראי על החקירה?

ת: יכול להיות. לא זוכר.

ש: אתה גבית הודעות מהנאשם, מהמתלוננת ומאביה, אלו כל ההודעות בתיק. אפשר להגיד שהתיק היה באחריותך הבלעדית?

ת: אני לא ראיתי את כל התיק. אני לא יודע.

ש: מי סיכם את התיק בסיום החקירה?

ת: לא יודע. לאחר שאני מעיין בתיק החקירה אני אומר שאין סיכום של התיק ונראה כי הייתי החוקר העיקרי בתיק זה.

ש: אני מפנה אותך להודעתה של המתלוננת לנ/1 שורה 13. האם כחוקר לא חשבת לבדוק את הדירה ולבדוק האם יש תנור? לערוך דו"ח חיפוש? לתפוס את התנור ולבדוק האם אפשר לבעוט בו?

ת: באותו רגע לא חשבתי שיש צורך. סביר להניח שהוא נחקר על זה, אינני זוכר מה היתה תשובתו של הנאשם בעניין זה.

ש: בהודעה נ/2 לא רשמת כי אתה רואה סימני חבלה על פניה של המתלוננת, כנהוג?

ת: אם לא רשמתי סימן שלא ראיתי.

ש: האם נכון שהנאשם הסכים לעימות?

ת: כן.

ש: מדוע לא בוצע עימות?

ת: לא זכור לי למה.

ש: אני מפנה אותך להודעתו של הנאשם ת/4 עמ' 2 שורה 29. אני אומר לך שבשום מקום לא מסרה המתלוננת שהאירוע אירוע חודשיים לפני נסיעה למרוקו. מניין שאבת נתון זה?

ת: מדובר באירוע לפני כשנה, אינני יכול לזכור היום. יכול להיות שהיא אמרה את זה בע"פ. העדות נגבתה מהמתלוננת באמצעות מתורגמן.

ש: בכתב האישום מיוחסת לנאשם עבירה של תקיפה באמצעות נעל. אני אומר לך שלא חקרת את הנאשם על הכאת המתלוננת באמצעות נעל. מה הסברך?

ת: אינני יכול למסור כיום הסבר, חלפה שנה מאז האירוע.

ש: אני מציג בפניך את המזכר נ/3. האם תוכל לספר מה אמרה לך המתלוננת בקשר ביטול התלונה מצידה?

ת: כנראה שהיא אמרה לי שהיא מבטלת את התלונה. ברגע שהבנתי שהיא לא מדברת עברית כ"כ טוב, ביקשתי מקצין החקירות לדבר איתה בשפתה.

ש: האם היה לך דו שיח איתה לפני שהעברת את השיחה לקצין החקירות, כדי לברר מדוע היא מוותרת על התלונה?

ת: לא, כי היא לא מדברת עברית.

ש: בתיק יש המסמך ת/7, ויתור סודיות, בו החתמת אותה ללא מתורגמן. איך דיברת איתה אז?

ת: הסברתי לה שזה לבי"ח ואנחנו צריכים את המסמכים שלה. אני לא זוכר בדיוק.

ש: והיא הבינה אותך?

ת: היא חתמה.

ש: המתלוננת העידה בבית המשפט ואמרה שכלל לא ביקשה ממך לבטל את התלונה.

ת: כנראה שלא הבנתי אותה ונתתי לחוקר שדובר את שפתה, קצין החקירות, שישוחח איתה והוא שוחח איתה לידי.

ש: קצין החקירות אישר שהיא מבטלת את התלונה?

ת: כן.

ש: בחקירה מופיע שמו של אחיה של המתלוננת, וג'די, אשר לא רצה למסור את גרסתו בפני המשטרה והוא אכן לא מסר. האם לא מצאת לנכון שחשוב להביאו ולחקור אותו על עניין זה.

ת: הוא לא חשוד, הוא סירב להגיע ולא רצה להיות מעורב.

ש: אפשר היה ללכת אליו, מדוע לא ניסיתם ללכת אליו לביתו ולחקור אותו, או לחייבו להגיע למסור גרסה.

ת: כנראה לא מצאנו לנכון להביאו כי היו לנו דברים אחרים בתיק והסתפקנו במה שיש.

חקירה חוזרת:

ש: אמרת שלא הבנת בדיוק מה המתלוננת אמרה לך בטלפון ולכן פנית לקצין נסים עלואן שידבר איתה בטלפון.

ת: נכון.

ש: האם השיחה הזו התנהלה בנוכחותך?

ת: אני מאמין שכן, אם אני זוכר נכון.

ש: האם אתה יודע האם הקצין רשם דו"ח?

ת: כן.

ש: בנ/3 סעיף 2 רשמת שנסים דיבר איתה ושהיא אכן מבטלת את התלונה שלה.

ת: כנראה שזה מה שהוא אמר לי לאחר שסיים את השיחה עם המתלוננת.

ש: האם נסים אמר לך מה היה תוכן שיחתו עם המתלוננת לגבי ביטול התלונה?

ת: לא. אני לא זוכר.

ב"כ המאשימה: אבקש להוסיף לרשימת עדי התביעה את העד רס"ל נביל זועבי מתחנת עפולה.

ב"כ הנאשם: אין התנגדות.

<#15#>

החלטה

אני מתקנת את כתב האישום כמבוקש.

אני קובעת את המועד לסיום שעת פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה ליום 14/2/2013 שעה 12:00.

מועד הדיון נמסר לעד התביעה מס' 2 הנוכח בבית המשפט.

עד התביעה נביל זועבי יזומן במסירה אישית באמצעות המאשימה.

<#16#>

ניתנה והודעה היום ט"ז בשבט התשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.