1. העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטול החלטה המורה על דחיית התנגדות אשר הוגשה מטעמה.
2. הנתבעת טוענת כי איחרה בשל בריאותה הלקויה, ולטענתה, לאור סיכויי ההגנה מטעמה, מוצדק לבטל את ההחלטה המורה על דחיית ההתנגדות.
3. לאחר בחינת טענות ההגנה, דינה של הבקשה להידחות. הנתבעת לא העלתה ולו קצה קצהה של טענה הגנה ראויה או אפשרית. הנתבעת טוענת כי ניתן בעניינה פסק דין של פינוי, ולכן אינה חייבת לפרוע השטר הנוגע לדמי השכירות.
4. בהקשר זה ניתנה החלטה ראשונה כבר ביום 7.2.2012. שם קבעתי: "הואיל ועל פניו, דומה כי הנתבעת לוקה בהבנת המצב המשפטי (שכן אין במתן פסק דין לפינוי לגרוע משאלת החוב הכספי), ובשים לב לפרוטוקול הדיון ופסק דינו של כב' השופט רטנר בת"א 24475-07-11 , מיום 10.11.2011 , אין אני סבור כי יש תוחלת של ממש לטענה לפיה החיוב בהוצאות במסגרת פסק דין לפינוי, מעקר את הזכות לגבות את דמי השכירות או כל חיוב כספי אחר במערכת היחסים שבין הצדדים"
5. בהחלטה כאמור, נמסר יותר מרמז, אודות העובדה כי אין כל תוחלת לטענה כי פסק הדין לפינוי גורע מהחיוב הכספי. ואולם הנתבעת, עומדת בשלה.
6. הנתבעת שבה על בקשותיה הנשענות על אותן טענות הגנה, שאין בהן דבר וחצי דבר, וביום 24.3.2012 ניתנה החלטה נוספת בעניין זה, שם נקבע:

"פעם נוספת, דומה כי הנתבעת שוגה בהבנת המצב המשפטי. פסק הדין אשר ניתן ע"י כב' הש' רטנר, עניינו פינוי, ואינו נוגע לדמי השכירות ולזכויות הכספיות של התובע. העילה במקרה זה הינה שונה, והחבות הנוגעת לסעד אשר ניתן הינה שונה: החבות בפסק הדין, נוגעת לעניין הפינוי, ולא לעניין החבות הכספית במסגרת נדונה העילה השטרית.

לא ראיתי בעמידת התובע על זכויותיו על פי דין, משום חוסר ניקיון כפיים, אלא ההיפך הוא הנכון; לא ברור כיצד מרהיבה עוז הנתבעת, אשר התגוררה בנכס של התובע, לא עמדה בתשלום דמי השכירות, לא פינתה את המושכר אלא לאחר שננקט כנגדה הליך של תביעת פינוי, וכאמור בתגובת התובע, אף את ההוצאות אשר נפסקו במסגרת הליך הפינוי, טרם שילמה.

בנסיבות הענין, כאשר למעשה ההליך הינו חסר תוחלת, אין כל הצדקה להיעתר לבקשה, שכן בכל הנוגע לאי תשלום דמי השכירות, קיים השתק פלוגתא לאור פסק דינו של כב' הש' רטנר, ולמעשה סיבת הגשת השטר לביצוע, נובעת מאי פירעון חוב דמי השכירות. "

1. הנתבעת לא התייצבה לדיון אשר היה קבוע ליום 27.6.2012 , ואף במסגרת החלטה זאת, הבעתי דעתי אודות טענות ההגנה, במסגרת ההחלטה הדוחה את ההתנגדות:

"אציין כי גם לגופו של עניין ואפילו אם הייתה הנתבעת מתייצבת, הרי שאין בטענות אשר הועלו על ידה כל הגנה שהיא בפני התביעה, ההפניה לפס"ד וההוצאות למשפט הנוגעות לפינוי אין ביניהן ובין החבות לתשלום דמי השכירות דבר וחצי דבר. עמדתי על הדברים בהחלטות מיום 07/02/12 ו-24/03/12 ויש לראות את הנימוקים המפורטים בהחלטות כחלים אף במקרה זה. "

1. ולנתבעת לא די בכך כי בית המשפט מבהיר, וחוזר ומבהיר, כי לא הועלתה על ידה כל טענת הגנה, ומביע מורת רוח רבה על נקיטת הליך מיותר, ארוך וחסר תוחלת; כעת סבורה היא כי על בסיס אותה טענה אשר דעתו של ביהמ"ש באשר אליה הובעה מספר פעמים באופן נחרץ – על בסיס אותה הטענה ממש – יש לבטל ההחלטה בשל סיכויי ההגנה.
2. השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
3. גם אם ניתן, בנסיבות מסוימות, להשלים עם אי התייצבות במועד לדיון – כל עוד סיבת חוסר ההתייצבות הינה במחדל או בשגגה אצל בעל הדין, אין הדבר מצדיק לנהל הליך אשר תוצאתו ברורה.
4. בהיעדר טעמי הגנה, הבקשה לביטול ההחלטה המורה על דחיית ההתנגדות – נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה, בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ג, 15 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.