1. התובע טוען כי בשנת 2005 קיבל מכתב דרישה מהנתבעת לשלם חוב בגין קנס חניה משנת 1997. לטענתו מרגע זה ניסה לשווא לברר פשרו של החוב. התובע מתאר בתביעתו פניות רבות וניסיונות לברר את פשרו של החוב אשר לא נענו.
2. התובע לא שילם את החוב ועל כן נקטה הנתבעת נגדו הליכי גבייה והטילה עיקולים על רכבו וחשבון הבנק שלו. התובע טוען כי לא יכול היה בשלב זה לשלם את החוב שכן לא נשלחו אליו שוברי תשלום. התובע טוען כי הוא חש "כלוא" בידי הנתבעת אשר מחד נוקטת נגדו הליכי גבייה ומאידך לא מאפשרת לו לשלם את הקנס. על כן עותר הוא לביטול העיקולים ולתשלום פיצוי בסך 500 ₪.
3. הנתבעת טענה לחוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה. הנתבעת טענה כי מדובר בהליכי השגה על הליך פלילי וכאשר לא מיצה התובע את זכויותיו על פי חוק סדר הדין הפלילי (היינו לבקש להישפט על הדו"ח) הליך זה אינו אפשרי.
4. קיימתי דיון בתביעה שלאחריו ביקשו הצדדים שהות לשקול את הצעתי לסיום המחלוקת. הנתבעת הודיעה שאינה יכולה להסכים להצעה זו וקיימתי דיון נוסף, שלאחריו הסכימו הצדדים שאכריע במחלוקת בהתאם להוראות סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט.
5. הנתבעת טוענת כי התובע לא שילם את הקנס משך שנים רבות והוא תפח עד כדי 1,778 ₪ בחודש 2/12 ; התובע טוען כי הוטלו עיקולים על חשבון הבנק ועל רכבו, אשר לא מומשו שנים, ללא הסבר וסיבה והדבר גרם לו נזק. התובע טען כי ביקש לשלם את החוב, אך לא קיבל הסבר באשר למהות החוב והדרך לשלמו.
6. שקלתי את טענות הצדדים. את החובה לשלם קנסות, את חלוף הזמן, את טענת התובע לכך שקיבל הודאה ראשונה רק בשנת 2005 ואת טענותיו בדבר העיקול הכפול. מנגד שקלתי טענות הנתבעת בדבר פניות רבות לתובע להסדרת חובו. שקלתי עוד כי עיקר החוב הנו בגין ריביות ופיגורים והסכום המקורי הוא 70 ₪. לאחר כל אלו ראיתי לנכון להעמיד את גובה הקנס על סך של 900 ₪. התובע ישלם את הסכום לידי הנתבעת בתוך 30 יום בהתאם לשובר שתנפיק לו הנתבעת. לאחר מכן ובכפוף לתשלום המלא, תסיר הנתבעת את כל העיקולים שהטילה בעקבות הקנס נשוא תיק זה וזאת בתוך 15 יום. אין צו להוצאות.
7. המזכירות תמציא את פסק הדין הצדדים בדואר רשום.
8. הודעה זכות להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.