1. בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב ובקשה להארכת מועד להגשתה. דיון בשתי הבקשות התקיים בפני היום. במעמד זה נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

2. התביעה הוגשה בגין חוב על סך 13,658 ₪, אותו חייב המבקש למשיב.

בכתב התביעה נטען, כי ביום 4/10/09 התקשרו הצדדים בהסכם לרכישת מוצרים מהמשיב. לא צורף עותק של ההסכם הנטען. בסעיף 4 לכתב התביעה נטען, כי בהתאם להסכם הנ"ל התחייב הנתבע כלפי התובע לפרוע את התשלומים כאמור בהסכם, וצורף נספח א', אשר הוא "מסמך בכתב היוצר את ההתחייבות", כפי שהוא מוגדר בסעיף 4 לכתב התביעה.

מעיון בנספחי התביעה עולה, כי נספח א' הינו תמצית פרטים ממרשם האוכלוסין, וככל הנראה לא לכך כיוון סעיף 4 הנ"ל. בהמשך ישנו עמוד מסומן בספרה 3 שהינו צילום של שלושה טפסי הזמנה (מספריהן 4746, 747 ו-5298). עוד יצויין, כי נספח ב' הינו תדפיס שערוך החוב, ונספחים ג' וד' הם מכתב ההתראה שנשלח למבקש טרם הגשת התביעה, והאישור על משלוח המכתב בדואר רשום. נספחים נוספים לא צורפו.

עולה, איפוא, כי המסמך היוצר את ההתחייבות, על פי האמור בכתב התביעה, הוא שלושת ההזמנות האמורות לעיל. ההזמנות נושאות כיתוב בשפה הערבית ומספר עוסק מורשה 026459313, הוא מספר תעודת הזהות של המשיב, ללמדך, כי מדובר בטפסי הזמנות של המשיב. מסמכים אלו אינם נושאים חתימה כל שהיא, אלא רשימת סכומים.

3. ההתנגדות הוגשה באיחור. על פי הרשום בתיק ההוצאה לפועל, קיבל המבקש את האזהרה במסירה מלאה ביום 14/11/11, כך שהמועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 14/12/11. ההתנגדות הוגשה רק ביום 5/2/12, קרי חודש ושלושה שבועות לערך לאחר המועד האחרון להגשתה.

לטענת המבקש, הוא לא ידע כלל על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, שכן לא קיבל את האזהרה. לטענתו, ביום 9/1/12 נודע לו כי קופת הגמל שלו עוקלה, וכך למד על פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

לגופו של עניין טען המבקש בתצהירו, כי אמנם היה לקוח בעסק של המשיב, אך אינו חייב לו סכום כנטען בכתב התביעה, כאשר לטענתו, מדובר בעסק של בית קפה בו נהג לעשן נרגילה ולשתות תה, וכלשונו: "אכן הייתי לקוח בעסקו של המשיב אך לעולם לא הייתי מעשן נרגילה ושותה תה ולא משלם ומשאיר חוב כה גדול, לא ייתכן כי בחודשיים חובי יגיע לסך של 13,000 ₪ ומשכורתי לא מגיעה לסך של 5,000 ₪ בחודש" (סעיף 11 לתצהיר).

עוד טען המבקש בתצהירו, כי ההזמנות שצורפו לכתב התביעה נכתבו בכתב ידו של המשיב, וכי אין ראיה שהמבקש חתם על הסכומים שנקובים בהזמנות או הסכים להם.

4. בחקירתו הנגדית אישר המבקש, כי יש לו חוב למשיב, אלא שלטענתו, החוב אינו עולה על 1,000 או 1,500 ₪, לכל היותר. לשאלת ב"כ המשיב, השיב המבקש, כי יתכן אפילו 1,800 ₪, אך אינו יודע בדיוק מה סכום החוב. המבקש עמד על טענתו שצרך אצל המשיב "נרגילה ומקסימום כוס שתיה, קפה" (שורה 13, עמ' 2 לפרוטוקול).

לשאלת ביהמ"ש השיב המבקש, לאחר עיון בהזמנות שצורפו לכתב התביעה, כי הוא לא כתב אותן, וכי הוא אינו מזהה עליהן את חתימתו. המבקש אישר, כי השם שרשום על ההזמנות בכתב יד הינו שמו, אך טען כי לא הוא רשם את השם.

5. לטענת המשיב, ההתנגדות הוגשה באיחור ואין טעם מיוחד להארכת המועד. על כן, דין ההתנגדות להידחות. לטענתו, המבקש היה מודע להליך, לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלו עוד בחודש דצמבר 2011, ואף על פי כן הוגשה ההתנגדות רק בחודש פברואר 2012. עוד טוען המשיב, כי אפילו אם היה טעם מיוחד להארכת המועד, לאחר שהודה המבקש בקיומו של חוב למשיב, אך לא ידע לנקוב בגובה החוב, הרי שאין לו טענת הגנה אף לגוף העניין.

אגב קריאת ביניים של המבקש, במהלך סיכומי ב"כ המשיב, לפיה הוא לא ראה כלל את המסמכים לפני הדיון, הוסיף ב"כ המשיב וטען, כי דברים אלו של המבקש הינם בגדר סתירה לאמור בתצהירו, שכן הטענה כי הוא לא ראה את המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה שהם אינם חתומים על ידו.

6. ספק בעיני, אם התביעה, כפי שהוגשה, אכן מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר או כתובענה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל.

הטענה אמנם לא נטענה במפורש ע"י המבקש, אך בית המשפט מוסמך (ולטעמי – אף נדרש) להעלות עניין זה מיוזמתו.

על פני הדברים נראה, כי התביעה אינה נסמכת אלא על טפסי הזמנות של המשיב עצמו, ואלו אינם נושאים חתימה כל שהיא (גם לא של המשיב). בכתב התביעה נטען להסכם, אך לא צורף עותק של הסכם, אלא רק של אותו "מסמך בכתב היוצר את ההתחייבות", אשר לפחות למראית עין נערך ע"י המשיב (נרשם על טפסי הזמנות שלו), ולא נחתם ע"י איש.

כידוע, תובענה בסכום קצוב יש לתמוך בראיה בכתב, ובדומה לתביעה בסדר דין מקוצר – "הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע, העשוי על ידו או בחתימתו. אם המסמך נעשה בידי התובע עצמו, אין הוא מחייב כלל את הנתבע ואין להסתמך עליו בהליך כזה" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 302).

על פני הדברים נראה, כי התביעה אינה מתאימה, איפוא, לסדר הדין שנבחר, ועל כן מלכתחילה לא היה מקום להגישה ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, אלא היה על המשיב להגיש תביעתו בסדר דין מהיר.

7. ההתנגדות כאמור הוגשה באיחור, כאשר לטענת המבקש, לא ידע כלל על ההליך.

אזהרת ההוצאה לפועל נמסרה ע"י שליח לבתו של המבקש, סמאח, ועל פי תצהיר המוסר, זו סירבה לחתום על אישור המסירה. המבקש לא התייחס לכך כלל במסגרת ההתנגדות. אף בדיון שהתקיים אישר, כי יש לו בת בשם סמאח, ואמר, כי לא שאל אותה אם קיבלה עבורו את האזהרה נשוא תיק זה.

בנסיבות אלה, יש לצאת מנקודת הנחה כי ההתנגדות אכן מוגשת באיחור, לאחר המצאה כדין של האזהרה.

8. לטענת המשיב, כאמור לעיל, לא הובא טעם מיוחד להארכת המועד ולכן יש לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות עצמה. המשיב הפנה לפסיקה אשר הדגישה את חשיבות העמידה במועדים ואת מהות הטעם המיוחד הנדרש, אף להארכת מועד בת יום אחד.

בהקשר זה יש להעיר, כי הכללים הנוקשים הנוגעים להארכת המועד ולמהותו של המטעם המיוחד הנדרש, התרככו עם השנים, במיוחד כשהדבר נוגע לגישה הראשונית לבית המשפט, להבדיל מהגשת ערעור. כאשר מדובר בהגשת ערעור, והצדדים נמצאים בתוככי ההליך המשפטי ומודעים יותר לנושא המועדים העומדים לרשותם, מקפיד בית המשפט יותר מאשר עם בעל הדין המבקש לראשונה את יומו בבית המשפט. כאשר מדובר בגישה הראשונית לבית המשפט, נוטים בתי המשפט לראות גם בטענת ההגנה לגופה טעם אשר עשוי להצדיק הארכת המועד (ראה, למשל, פסק דינה של כב' השופטת דורנר ב-רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה).

9. במקרה דנן סבורני כי ישנו טעם מיוחד להארכת המועד, הנובע הן מטענת ההגנה לגופה, והן מהעובדה שהתביעה, על פניה, כלל אינה מתאימה לסדר דין מקוצר.

לגופו של עניין, הרי הגנתו של המבקש לא קרסה תחתיה, והגם שהודה כי הוא חייב למשיב כספים, להערכתו בסכום שאינו עולה על 1,000 ₪ או 1,500 ₪, הוא לא הודה בחוב נשוא התביעה, אשר, כאמור לעיל, אינו מבוסס על הסכם מפורט או על מסמכים שנחתמו ע"י המבקש, אלא על מסמכי המשיב בלבד. הפער בין סכום התביעה לבין הסכום בו הודה המבקש אינו עניין של מה בכך, ואין בעצם ההודאה במקצת החוב משום הודאה בחוב כולו, כפי שחושב, חד צדדית, על ידי המשיב. מעצם העובדה שהתביעה אינה מבוססת על מסמך מפורט שנערך על ידי שני הצדדים, או על ידי הנתבע, או נערך בידי התובע ונחתם בידי הנתבע, נובע כי הנתבע אינו נדרש בשלב זה לפרט בתצהירו הגנה סדורה ומפורטת, כפי שהיה נדרש אילו היה מדובר בתביעה המתאימה לסדר דין מקוצר.

לאור אלו, ברי כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד בו הוגשה בפועל, ובכך לאפשר בירור לגופו של עניין של גובה החוב.

האיחור בהגשת ההתנגדות יבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות לטובת המשיב, אך לא בחסימת דרכו של המבקש אל בית המשפט בהעלאת טענת הגנה אשר עשויה להביא להדיפת התביעה (אם לא כולה - אזי בחלקה הגדול), ככל שהיא תתקבל.

10. אשר על כן, אני מקבלת את בקשות המבקש, ומורה על הארכת המועד להגשת ההתנגדות ועל קבלתה.

בשל האיחור בהגשת ההתנגדות, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בסך 1,000 ₪. סכום זה על המבקש לשלם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

11. הליכי הוצל"פ מעוכבים. התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.