מבוא:

1. תחילתו של הליך זה בהתנגדות הנתבעת לבקשה לביצוע שטר אשר הוגשה על ידי התובעת במסגרת תיק הוצל"פ 10-06065-07-3.

2. הנתבעת טענה כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשטר על סך של 40,000 ₪. רשות להתגונן ניתנה על-פי החלטת כב' הרשמת שרקאוי, כתוארה אז, מיום 16.12.09.

3. בעקבות צירוף שיק נוסף על סך 40,000 ₪ לתיק ההוצל"פ הקיים, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה באופן שסכום התביעה יוגדל ויעמוד על 80,000 ₪,. בהחלטתה מיום 15.04.10, הורתה כב' הרשמת שרקאוי, על תיקון כתב התביעה כמבוקש.

4. עושה השטר היא הנתבעת; התובעת הינה צד רחוק, שקיבלה את השטרות נשוא התביעה מחברת מ.ש מבנים ואחזקה בע"מ (להלן: "המסבה").

שני השיקים, שמועד פרעונם 24.11.07 ו- 29.12.07 (להלן: "השיקים"), לא כובדו מחמת ביטולם על ידי הנתבעת.

5. במסגרת ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ואשר קיבלה ביום 13.09.12 תוקף של החלטה, וויתרו הצדדים על חקירת העדים מטעמם, וסיכומיהם הוגשו בכתב.

6. כעולה מחומר הראיות שלפני, התקשרה הנתבעת, בחודש נובמבר 2006, עם המסבה בהסכם פאושלי לביצוע בניית מפעלה החדש. על פי המוסכם, כל ההוצאות הכרוכות בהקמת המפעל יחולו על המסבה, והתמורה תשולם לה על פי התקדמות הבניה (סעיף 7 לתצהיר מנהל התפעול של הנתבעת, מר חיים אלנהורן- להלן: "מר אלנהורן"). בחודש מרץ 2007, מסרה הנתבעת למסבה, לבקשת מנהלה, מר האני חמודה (להלן: "מר חמודה") שיקים דחויים, ביניהם השיקים נשוא התביעה, על חשבון עבודות עתידיות, זאת על מנת שתפקידם בבנק ותקבל אשראי לצורך רכישת חומרי הבניה (סעיף 14 לתצהיר מר אלנהורן). המסבה משכה במועד כלשהו את השיקים מהבנק והעבירה אותם לתובעת. המסבה הפסיקה את עבודות הבניה עבור הנתבעת, לאחר שהפכה לחדלת פרעון. ביום 26.09.07, הורתה הנתבעת לבנק לבטל כל השיקים הדחויים. השיקים הופקדו ידי התובעת וחוללו, ובגין כך נפתח תיק ההוצל"פ לעיל.

טענות הנתבעת:

7. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות מחמת העדר יריבות. הזוכה הינו אדם פרטי, בעוד השיקים הוסבו לתובעת, שהינה חברה. זאת ועוד, התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים. יש בחותמת המופיעה על השיקים לפיה השיקים כבר הופקדו בבנק של המסבה ונמשכו, כדי לעורר חשד כי מדובר בשטר שאינו תקין. בנוסף, מועד כישלון התמורה בין המסבה לנתבעת קדם למועד סיחור השיק מהמסבה לתובעת. לטענת הנתבעת נהגה התובעת בחוסר תום לב עת קיבלה את השיקים, ביודעה כי זכות הקניין של המסבה בשיקים פגומה וכי המסבה חדלת פירעון. לא זו אף זו, מנהל התובעת התקשר טרם הפקדת השיק הראשון, ונאמר לו כי השיקים בוטלו בשל כשלון תמורה, ולמרות זאת הוא הפקיד את השיקים והם חוללו. התובעת אף לא הציגה ראיה כי נתנה ערך למסבה תמורת השיקים. וגם מן הטעם הזה אין התובעת זכאית להיפרע מהשיקים.

טענות התובעת:

8. לטענת התובעת, היא אוחזת כשורה בשיקים. הזוכה הינו הבעלים של התובעת. לטענתה, היא קיבלה מהמסבה שלושה שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד, בתמורה לסחורה שסיפקה לה לצורך בניית מפעלה החדש של הנתבעת. משחוללו השיקים, פנה מנהל התובעת למר אלנהורן, והוא הבטיח לו כי ישלח אליו, באמצעות מר מיכאל, שני שיקים על סך 80,000 ₪ , במקום השיקים שחוללו. השיקים דנן, שנמסרו על ידי הנתבעת, נמסרו לו ביום 10.09.07, באמצעות מר מיכאל. התובעת טענה, כי במועד בו נמסרו השיקים לידיה, לא ידעה על הפגישה שהתקיימה בין הנתבעת לספקים ואף לא על קיומן של בעיות בין המסבה לנתבעת. עוד ציינה, כי המשיכה וסיפקה סחורה לנתבעת ביום 29.09.07, והמסבה עדיין נכחה באתר העבודה, כך שלא היה ביכולתה לדעת כי הפסיקה עבודתה. משכך, היא אוחזת בשיקים כשורה, ואף נתנה תמורה עבורם.

דיון והכרעה :

טענת העדר יריבות

9. לטענת הנתבעת, הזוכה הינו אדם פרטי הנושא ת.ז שמספרה 023255284, בעוד השיקים הוסבו על שם התובעת, שהינה חברה בשם סלאח פדל כנאנה (1993) בע"מ.

מר כנאנה, שהינו המנהל והבעלים של חברת סלאח פדל כנאנה (1993) בע"מ, נושא ת.ז שמספרה כנ"ל (סעיף 2 לתצהיר מר כנאנה), אלא שמעיון בתיק ההוצל"פ עולה, כי הנסב שפרטיו מופיעים על גבי השיקים מושא התביעה היא חברת סלאח פדל כנאנה (1993) בע"מ, ובשמה נפתח תיק ההוצל"פ במסגרתו הוגשה הבקשה לביצוע שטר.

משכך, אין מקום לטענה של העדר יריבות.

אחיזה כשורה בשיקים

10. אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות"), כדלקמן:

"(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) ...

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

"אוחז כשורה", נהנה ממעמד כמעט בלתי פגיע. טענות ההגנה השונות שיש למושך או לעושה כנגד הנפרע, יפות כנגד כל תובע, למעט אוחז כשורה.

לאחיזה כשורה, יש אפוא חשיבות גם כאשר הנתבע מוכיח שיש לו טענת הגנה טובה בקשר לעסקת היסוד או ביחסיו עם הצד הקרוב, אליו סיחר את השיק.

חזקת האחיזה כשורה:

11. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע כי "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה".

מחמת העובדה כי זכות האחיזה בשטר הינה קניינית ונקייה מכל פגם, הרי שנטל ההוכחה מתהפך, ועל הנתבע להקים טענותיו השונות, על מנת למנוע מהתובע לממש את זכותו השטרית.

מקביעת החזקה לטובת אוחז השטר עולה, לכאורה, כי על הנתבע לשלול את אחיזתו כשורה של התובע, וכאשר לא קיים ספק כי מולאו הדרישות השונות, ייחשב האוחז ל"אוחז כשורה" (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה, התשס"ז- 2007, עמ' 257).

אולם, מסעיף 29(ב) סיפא לפקודת השטרות עולה מסקנה שונה, לפיה מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, חובת הראייה עוברת לתובע לסתור את טענת ההגנה שהועלתה נגדו:

"(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

הנטל להוכיח כי התובעת איננה אוחזת כשורה, מוטל על הנתבעת הצריכה להראות, כי לא נתקיימו הדרישות המבססות את מעמדה של התובעת כאוחזת כשורה, באופן כזה שיביא לערעור מעמדה והעברת נטל ההוכחה לכתפיה של התובעת.

שלם ותקין על פי מראהו

12. סעיף 28 לפקודת השטרות קובע, כי רק מי שנטל שטר שלם ותקין על פי מראהו, עשוי להיחשב, אוחז כשורה.

אין מחלוקת, כי על שני השיקים שבידי התובעת נרשמו לפקודת המסבה/הנפרע, ללא שהוגבלה סחרותם.

בהתאם לסעיף 30(א) לפקודת השטרות, הסיחור הופך את הנעבר לאוחז השטר.

הפקודה קובעת את אופן הסיחור. סיחורו של שטר לפקודה נעשה באמצעות חתימת היסב של הנפרע או כל אוחז אחר.

בנסיבות העניין התוצאה היא, כי השיקים שנמסרו לתובעת, בהתאם לאופן בו הם סוחרו, הינם שטרות שלמים ותקינים על פי מראם, והתובעת הפכה לבעלת הזכות כנגד המושכת, והיא הנושה על פי השטר.

אין ממש בטענתה של הנתבעת, כי מאחר ועל גבי השיקים מוטבעות חותמות המעידות כי השיקים הופקדו בבנק ומסיבה כלשהי הוצאו ממנו, הרי השטר אינו שלם ותקין על פי מראהו, הרי אין המדובר בשיקים שחוללו.

אחיזה לפני מועד הפירעון

13. סעיף 28(א)(1) לפקודת השטרות קובע, כי אוחז יהיה אוחז כשורה, אם "נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו", קרי - לפני שעבר מועד פירעונו.

מועד פירעונו של השיק הראשון 24.11.07.

הנתבעת טענה לעניין זה, כי השיקים נמסרו למנהל המסבה, מר חמודה ביום 7.03.07, עם שיקים דחויים נוספים, על חשבון עבודות שעדיין לא בוצעו, על מנת שהמסבה תוכל לקבל אשראי בבנק לרכישת חומרי הבנייה (סעיף 10 לתצהיר מר אלנהורן). לטענתה, נתנה לבנק הוראת ביטול לשיקים ביום 26.09.07, במקביל להפסקת עבודתה של המסבה באתר הבניה (סעיף 19 ו-21 לתצהיר מר אלנהורן, שם נרשם בטעות 26.09.08 במקום 26.09.07).

מר כנאנה טען, כי קיבל מהמסבה שלושה שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד, בעבור חומרים שסיפק לאתר הבניה של הנתבעת. מועד פרעונם של השיקים 28.08.07, 30.08.07 ו- 28.09.07. כאשר חוללו שני השיקים הראשונים, פנה למר אלנהורן, וקיבל ממנו, ביום 10.09.07, באמצעות מר מיכאל, את השיקים דנן, במקום שלושת השיקים הנ"ל (סעיפים 6, ו- 11 לתצהיר מר כנאנה).

הנתבעת לא סתרה באופן פוזיטיבי את עניין מועד האחיזה בשיקים ולא הראתה, כי השיקים נמסרו לתובעת לאחר מועד הפרעון.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת היא נתנה לבנק הוראת ביטול לשיקים רק ביום 26.09.07.

מכאן, שאף אם תתקבל טענת הנתבעת בדבר כישלון העסקה וביטול השיקים, הרי לא ניתן לייחס לתובעת ידיעה בדבר ביטול השיקים, עת קיבלה אותם לידיה ב-10/09/07.

14. אמנם עלתה סתירה בין טענת התובעת כי השיקים נמסרו לידיה ישירות על ידי הנתבעת, בעוד הנתבעת טענה כי השיקים נמסרו לפקודת המסבה, וממנה הועברו אל התובעת. אכן נראה, כי השיקים הועברו לתובעת מאת המסבה, והראיה עותק קבלה שהוציאה המסבה, מצורפת לתצהיר מר אלנהורן, בה מצויינים גם פרטי שני השיקים נשוא התביעה.

עם זאת, אין בסתירה זו כדי לשלול את חזקת האחיזה כשורה של התובעת.

בעד ערך

15. לפי סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות, אוחז עשוי להיחשב לאוחז כשורה רק אם "נטל את השטר... בעד ערך". בנוסף לזכותו של אוחז השטר עומדת גם חזקת התמורה.

את הטענה לכישלון תמורה מעלה הנתבעת, הן במישור היחסים שבינה לבין המסבה לאור העסקה שבוצעה ביניהם, והן במישור היחסים שבינה לבין התובעת, אשר רשומה על השיקים כנפרעת, בעוד בפועל לא נתבצעה עמה עסקה. אלא שחזקת התמורה חלה גם במערכת היחסים שבין הנתבעת למסבה (סעיף 29(א) לפקודת השטרות).

בענייננו, עסקת היסוד בוצעה בין הנתבעת למסבה, כשהתובעת הינה צד רחוק. לפיכך, אפילו ישנו בסיס לטענה של כישלון תמורה במישור היחסים שבין הנתבעת לבין המסבה בעקבות אותה עסקה, הרי שאין זה מקומה להתברר בתובענה זו. מה גם, שלהכרעה בה, אין הכוח לסכל או לפגום בזכותה של התובעת להיפרע מהשיקים כמי שאוחזת בהם, אלא אם יהא בכוחה של הנתבעת להצביע על כישלון תמורה במישור היחסים שבין התובעת למסבה.

16. כאמור, השיקים סוחרו מידיה של המסבה אל התובעת, על חשבון חוב שהמסבה חבה לתובעת, כנגד החלפת שלושה שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד, כאמור לעיל.

הנתבעת מנסה להטיל דופי וספק בקשר לתמורה שניתנה בין המסבה לתובעת ובכך לאיין בסופו של דבר את אחיזתה של התובעת בעד ערך בשיקים.

לטענת הנתבעת, לא הציגה התובעת כל ראיה לכך שנתנה ערך למסבה בעד השיקים, ואין בתעודת המשלוח על אספקת פחי נירוסטה בסך של 4,935 ₪, כדי להוות ערך בעד השיקים.

אין בטענה זו כדי לסתור מתן התמורה, המתבטאת באספקת חומרי בניין ע"י התובעת לאתר הבניה של הנתבעת ובגינם קיבלה מהמסבה אותם שלושה שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד, כאמור לעיל. ואין זה מתפקידה של התובעת להצביע על קיומה של תמורה כאמור, נוכח חזקת התמורה העומדת לזכותה.

לאור האמור, לא עלה בידה של הנתבעת לסתור את חזקת התמורה הקיימת במישור היחסים שבין התובעת למסבה.

זאת ועוד, מסירת שני השיקים נשוא התביעה על ידי המסבה לתובעת כנגד שלושת השיקים שהחזירה התובעת למסבה, הינה בגדר פרעון חוב קודם, אשר מהווה כשלעצמו תמורה (סעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות).

תום לב

17. סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות קובע, כי אין אדם אוחז כשורה אלא אם נטל את השטר בתום לב. להוראת תום לב זו, מצטרפים הדרישה כי בשעה שסוחר לו השטר, לא ידע כלל כי השטר חולל או שהזכות המסוחרת פגומה.

לדרישה זו של תום הלב, פן סובייקטיבי עם מבחן אובייקטיבי.

המבחן האובייקטיבי של תום הלב נמדד לפי הקריטריונים המפורטים בסעיף 28 לפקודת השטרות (צורת השטר או התאריך בו סוחר) ולפיהם קבעתי כי התובע פעל כשורה ובתום לב.

תום הלב הסובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר, כך גם נקבע בסעיף 91 לפקודת השטרות:

"כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות".

פקודת השטרות מצמצמת את דרישת תום הלב ופוסלת מהיות אוחז כשורה, רק מי שידע, בשעה שסיחרו לו את השטר, כי זכות הקניין של המסחר פגומה, או מי שידע על חילול וודאי בעתיד של השיק על ידי הבנק הנמשך.

הנתבעת העלתה טענות וחשדות לגבי קנוניה שנרקמה בין מנהל המסבה לבעלי התובעת בהתייחס לשיקים.

הלכה פסוקה היא, כי נטל ההוכחה על הטוען למירמה של הצד שכנגד, הינו כבד במיוחד, מעבר לנדרש במשפט אזרחי (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, עמ' 408; ת"א (מחוזי חיפה) 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל יועצים מהנדסים בע"מ (14.02.06)). אלא שהנתבעת לא הציגה ראיה של ממש לתמוך בטענת המרמה, ומכאן שדין טענה זו להידחות.

18. מר אלנהורן טען, כי כחודש לפני מועד הפרעון של השיק הראשון התקשר אליו מנהל התובעת, והוא הודיע לו מפורשות, כי השיק בוטל עקב אי עמידה של מנהל המסבה בהתחייבויותיו (סעיף 25 לתצהיר מר אלנהורן). לטענתו, מנהל התובעת הוצג בפניו על ידי מנהל המסבה כחברו הטוב, ולא כאחד הספקים עימו עובדת המסבה (סעיף 26 לתצהיר מר אלנהורן).

מר כנאנה לא הכחיש את קיומה של שיחת הטלפון. אולם הכחיש מכל וכל כי ידע בזמן נטילת השיקים על פגם בזכות הקניין. לטענתו, בזמן שקיבל את השיקים לידיו, "נכחה" המסבה באתר העבודה; כנראה הכוונה שעד לאותה עת עבדה באתר.

אין בשיחת הטלפון שהיתה בין מר כנאנה למר אלנהורן כדי להראות, כי מר כנאנה ידע בשעה שסיחרו לו את השיקים, כי זכות הקניין של המסחר פגומה, או שידע על חילול וודאי בעתיד של השיק על ידי הבנק הנמשך.

19. לסיכום, עסקינן בתביעה שטרית, ומשלא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח, כי התובעת איננה אוחזת בשיקים כשורה, נחה דעתי כי הוכחו היסודות הדרושים להכשרת מעמדה של התובעת כ"אוחזת כשורה".

20. לאור כל האמור לעיל, דין ההתנגדות לביצוע השטר נשוא תיק הוצל"פ 10-06065-07-3 להידחות.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

פועל יוצא, הנני מורה על שפעול תיק ההוצל"פ.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ג, 23 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה