1. לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.10.11 בקרית-אונו.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, נהגת רכב התובע (אשת התובע) נסעה בכיוון ישר, היא חצתה צומת כאשר הנתבעת 1, אשר נסעה בכיוון ההפוך – ממול – ביצעה פניית פרסה פתאומית, מבלי ליתן זכות קדימה לרכב התובע. כתוצאה מכך על פי הנטען אירעה התאונה.
3. על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבעת 1 ביצעה פניית פרסה תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות הנדרשים. לאחר השלמת הפנייה, פגע ברכבה רכב התובע, בו נהגה אשת התובע.
4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות והתרשמתי מהעדויות שנשמעו בפניי, הגעתי למסקנה לפיה שתי הנהגות אחראיות לקרות התאונה; להלן הנימוקים והנסיבות שהביאו אותי למסקנה האמורה:
5. לאחר שמיעת עדות הנתבעת 1, מצאתי מקום לקבל את הגרסה שנטענה על ידה בדיון (גרסה שלא הועלתה באותו האופן בכתב ההגנה), לפיה פניית הפרסה בוצעה בשני שלבים; שלב ראשון בו היא החלה בביצוע הפנייה ושלב שני בו היא נוסעת מעט אחורה ולאחר מכן שבה ונוסעת קדימה לצורך השלמת הפנייה;
6. עדותה של הנתבעת 1 לפיה היא בחנה את התנועה בכביש טרם שהיא החלה בביצוע פניית הפרסה – היינו, טרם שהחל השלב הראשון בביצוע הפנייה – מהימנה עלי; עם זאת, הנתבעת 1 העידה שלאחר שהיא סיימה לנסוע אחורה, במסגרת השלב השני של ביצוע פניית הפרסה, והחלה בנסיעה קדימה, היא לא הביטה אל עבר כיוון הנסיעה הנגדי (ממנו הגיע רכב התובע) ולמעשה השלימה את ביצוע פניית הפרסה מבלי שהיא נותנת דעתה לתנועה בכביש בו היא מבקשת להשתלב (עמ' 2, ש' 8); עובדה זו נזקפת לחובת הנתבעת 1 ומטילה עליה את עיקר האחריות לקרות התאונה;

לו הייתה הנתבעת 1 בוחנת את התנועה בכביש טרם שהיא משלימה את פניית הפרסה היא אמורה הייתה להבחין ברכב התובע כשהוא מגיח – גם אם מדובר ברכב שנסע במהירות גבוהה, וניתן היה למנוע את התאונה;

1. רכב הנתבעת 1 היה בעת ביצוע פניית פרסה; לפיכך, ברי שהמהירות בו נסעה הנתבעת 1 לא הייתה גבוהה. בשים לב לנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים, עולה שנהגת רכב התובע נסעה במהירות גבוהה מהמהירות המתאימה למצב התנועה במקום; עוד עולה מתמונות רכב התובע – אשר ניזוק בחלקו הקדמי ימני – כי התאונה אירעה כאשר רכב הנתבעת 1 היה בשלב של ביצוע פניית הפרסה. לו הייתה נהגת הרכב התובע נותנת דעתה לתנועה במקום – טרם שהיא חוצה את הצומת (על אף העובדה שזכות התנועה הייתה נתונה לה) – היא אמורה הייתה להבחין ברכב הנתבעת 1 כשהוא נמצא בשלב ביצוע פניית פרסה. התובעת אחראית אף היא לקרות התאונה.
2. העובדה שלא הוצגה ההודעה שנמסרה על ידי הנתבעת 1 לנתבעת 2 נזקפת לחובת הנתבעות; הנתבעות נמנעו להציג בדיון את תמונות רכב הנתבעת 1. בדיון טענה הנתבעת 1: "הרכב שלי נפגע בחלק האחורי השמאלי שלי". בתיק מצויה תמונה אחת של רכב הנתבעת 1. מהתמונה כאמור עולה שמוקד הנזק ברכב הנתבעת 1 הוא בחלק האחורי ימני. מוקד זה – ביחד עם ההדגמה שערכה נהגת הרכב התובע – מעלה שבעת המפגש בין כלי הרכב היה רכב הנתבעת 1 במיקום מתקדם פחות של מהלך ביצוע פניית הפרסה, ביחס למיקום הנטען על ידה בדיון. בנסיבות כאמור – לאחר שמיעת העדויות והעיון בתמונה של רכב הנתבעת 1 – אני מחלק את האחריות לקרות התאונה באופן כדלקמן: 65% - אחריות הנתבעת 1; 35% - אחריות נהגת התובע.
3. שאלת הנזק: הוצג אישור מאליהו חברה לביטוח בע"מ לפיו נגרם לתובע הפסד ע"ס 2,998 ₪ בגין השתתפות עצמית. כמו כן, הוצגה אסמכתא אודות שיעור עלות השכרת רכב חלופי; לא הוצגה אסמכתא המעידה על הפסד פרמיה, לא הונח בסיס עובדתי ומשפטי לחיוב הנתבעות בגין "בטלה וטרדה" ואין עילה לפסוק שכר טרחת עו"ד. הנזק הכולל שהוכח מסתכם בשיעור של 3,648 ₪, כאשר הנתבעות נדרשות לשאת בתשלום 2,371 ₪ (בהתאם להיקף האחריות שנקבע).
4. בסיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום סך של 2,371 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ע"ס 50 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק), כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובע ע"ס 500 ₪; במסגרת קביעת שיעור הוצאות ההליך הבאתי בחשבון את חלוקת האחריות שנקבעה.

זכות להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.