ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 3.1.2012, שקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי בין פגימת באוזן תיכונה ופגימה בגב תחתון של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי.

א. המערער, יליד 1968, התגייס לצבא ביום 3.8.1986, שירת כטכנאי מיזוג אוויר למטוסים בבסיס חיל האוויר, והמשיך בתפקיד זה באותו בסיס במסגרת שירות קבע החל מיום 3.8.1989. בעדותו ביום 12.2.2015 ציין כי הוא צפוי להשתחרר בעוד שנתיים (בגיל 49).

ביום 23.6.2010 המערער הגיש למשיב בקשה להכרת זכות (מחלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק), בה ציין כי הוא סובל מבלטי דיסק בעמוד השדרה ומהפרעות שמיעה המלוות בטנטון. הבקשה נתמכה בתצהיר מיום 16.6.2010, בו תיאר המערער את תנאי שירותו, במסגרתם נדרש להרמת חלקי מזגנים במשקל 50-10 ק"ג ונחשף לרעשים כבדים.

ביום 3.1.2012 ניתנה החלטת המשיב, במסגרתה נדחתה הבקשה להכרת זכות, הן לגבי עמוד השדרה והן לגבי השמיעה. בהחלטה, אשר התבססה על חוות דעת האורתופד ד"ר סורין רואי הד מיום 22.7.2011 (להלן: חוות דעת הד 1) וחוות דעת מומחה למחלות אף אוזן וגרון ד"ר ראובן בן-טובים (להלן: חוות דעת בן טובים 1), נקבע כי אין קשר בין ההפרעה בגב תחתון של המערער לבין שירותו הצבאי, וכי הפרעתו השמיעתית הינה על רקע תחלואי אנדוגני באוזן התיכונה ללא קשר לתנאי השירות.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו.

1. הערעור

ב. בכתב הערעור המתוקן נטען כי במסגרת תפקידו כטכנאי מיזוג אוויר נדרש המערער במשך שנים רבות לבצע הרמות של חלקים כבדים במערכות מזגני אוויר למטוסים, במשקלים שבין 50-10 ק"ג, בתנאי עבודה שהצריכו מאמץ פיזי. עוד צוין כי כל עוד סבל מכאבים בעמוד שדרה מותני, הוא טופל בכדורים לשיכוך כאבים ולהרפיית שרירים, ורק משהקרינו הכאבים לרגלו הימנית של המערער, הוא הופנה לאבחון ונמצא כי הוא לוקה בבלטי דיסק המלווים בלחץ עצבי. בעקבות זאת, הורד הפרופיל הרפואי שלו והוא הופטר מנשיאת משאות שמשקלם עולה על 7 ק"ג. המערער טען עוד כי בשנות עבודתו בגף המטפל בציוד קרקע למטוסים הנמצא בסמיכות למקום המראתם, הוא נחשף לרעשים כבדים שגרמו לחבלה אקוסטית.

לתמיכה בערעור הוגשו חוות דעת מיום 24.7.2012 של האורתופד ד"ר דניאל לוין (להלן: חוות דעת לוין) ושל מומחה אף אוזן וגרון ד"ר אלחנן גרינברג (להלן: חוות דעת גרינברג).

ג. בכתב התשובה טען המשיב כי המערער, אשר התגייס בגיל 18 ושירת כטכנאי מזגנים בחיל האוויר לאורך כל שירותו, החל רק בשנת 2003 (בהיותו בן 35) להתלונן מעת לעת על כאבים בגבו. נטען כי הפגימה בגב הינה ביטוי למחלה קונסטיטוציונלית, אשר התפרצותה במהלך השירות הארוך אינה מעידה על גרימתה על-ידי תנאי השירות. צוין עוד כי המערער לא טען לקיומו של אירוע חריג בסמיכות להופעת כאבי גב תחתון, שעל-פי הפסיקה נדרש להוכיחו על מנת לבסס קשר סיבתי בנסיבות של שירות צבאי ממושך. המשיב טען כי תיאוריית מיקרוטראומה, אשר עליה נסמכת חוות דעת לוין, לא אומצה על-ידי הפסיקה בכל הנוגע לחוק הנכים, וקיומה בנסיבות המקרה הנוכחי לא הוכח על-ידי המערער.

לכתב התשובה צורפה חוות דעת משלימה מיום 20.11.2012 של ד"ר הד (להלן: חוות דעת הד 2) וחוות דעת משלימה מיום 28.10.2012 של ד"ר בן-טובים (להלן: חוות דעת בן-טובים 2).

ד. ביום 21.2.2013, בהסכמת באי-כוח הצדדים, מינתה הוועדה (בהרכבה הקודם, בראשות השופטת חן-ברק), את ד"ר אמיר גורי, מומחה למחלות אף, אוזן וגרון, לשם מתן חוות דעת מטעמה בתחום השמיעה. בחוות דעתו מיום 5.10.2013 (להלן: חוות דעת גורי) קבע המומחה כי למערער נותרה נכות בגין ליקוי שמיעה ובגין טנטון, אשר בגרימתם מעורבים תחלואה וחשיפה לרעש במהלך השירות.

ה. בישיבה ביום 12.5.2015 נחקרו ד"ר לוין וד"ר הד, שני המומחים הרפואיים מטעם הצדדים שהגישו חוות דעת לגבי הפגימה בעמוד השדרה, וד"ר גורי נחקר אודות הפגימה בשמיעה. המערער נחקר אף הוא על תצהירו מיום 16.6.2010. באי-כוח הצדדים הגישו סיכומיהם, והגיעה העת להכריע.

2. דרך הילוכנו

ו. ארבעה חלקים יכלול הניתוח בדרך להכרעה. בחלק הראשון נסקור את תנאי שירותו של המערער. החלק השני יכלול תיאור תמציתי של התיעוד הרפואי וממצאי בדיקת הדימות. לאחר מכן נפריד את הדיון בשני סוגי הפגימות. תחילה נדון בפגימה בגב התחתון - נסקור את הפסיקה בערעורים לפי חוק הנכים בנסיבות של נשיאת משאות כבדים, וניישם את ההלכה הפסוקה לגבי קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי השירות הצבאי לפגימתו של המערער בעמוד השדרה. בחלק האחרון נדון בפגימת השמיעה, ונבחן הן את הקשר הסיבתי-העובדתי והן את הקשר הסיבתי-המשפטי.

3. תנאי השירות של המערער

ז. בתצהירו תיאר המערער את קורותיו בשירות הצבאי: לאחר גיוסו לשירות סדיר, עם פרופיל רפואי 97, ביום 3.8.1986, הוא עבר הכשרה לתפקיד טכנאי מיזוג אוויר למטוסים והוצב במחלקת מיזוג אוויר בגף שירותי קרקע. במסגרת תפקידו הוא טיפל במזגנים שמשקלם מאות קילוגרמים, המועברים למטוסים על גבי טרקטור, ונדרש להרים חלקים שונים (כגון מפוחים, כבלי מתח, מיכלי גז ומצברים) במשקלים בטווח 50-10 ק"ג ואף יותר. במשך השנים הוא סבל מכאבי גב בעמוד שדרה מותני, ורק כשאלו החלו להקרין לרגלו הימנית, אובחנו בלטי דיסק המלווים בלחץ עצבי. כעבור שלושה חודשים הורד הפרופיל הרפואי, ולמערער ניתן פטור מהרמת משאות שמשקלם עולה על 7 ק"ג. המערער ציין כי חשיפתו לרעש במסגרת שירותו מקרבתו של הגף המטפל בשירותי קרקע למסלול המראת המטוסים ומרעשי גנרטורים, מזגנים וטורבינות הנעה למטוסים. בתחילת שנות ה-2000 הוא לקה בירידה בשמיעתו ובצפצופים מטרידים, ואובחן כלוקה בחבלה אקוסטית שהחמירה ככל שנמשכה החשיפה לרעש.

ח. רס"ן ח', מפקדו של המערער בשנים 2008-2005, כתב במזכר מיום 19.10.2010 (נספח ג' לכתב הערעור המתוקן) כי אופי עבודתו חייב עבודה גופנית רבה, לרבות הרמת משאות כבדים בתנאי גישה קשים לטיפול בציוד, בסביבת עבודה רועשת מאוד. במזכר צוין כי המערער השתמש באמצעי הגנה נגד רעש ואמצעים אחרים המסופקים על-ידי חיל האוויר. לעומת זאת, בסעיף 11 בתצהיר המערער הוא ציין כי "בעבודתי אין זה פרקטי לצערי לעבוד תמיד עם אוזניות".

ט. המערער הוכיח את תנאי שירותו בבסיס חיל האוויר, במסגרתם נחשף לרעשים מזיקים והרים חלקי מזגנים שטווח משקלם נע בין 50-10 ק"ג. בא-כוח המשיב טען כי אמירותיו של המערער אודות פגימותיו היו כלליות ובלתי מבוססות. לדעתנו, אין בכך משום פגיעה באמינותו, אולם אין לכחד כי מעדותו, כמו גם מהתיעוד בתיק הרפואי, נעדרת התייחסות לאירועים קונקרטיים, ואין בנמצא תיאור פרטני של שגרת העבודה היומיומית.

4. תיעוד רפואי

י. על-פי תיעוד בתיק הרפואי עולה כי רק החל בשנת 2000 - 14 שנים לאחר שהמערער החל את שירותו הצבאי - נרשמו לראשונה תלונותיו על ירידה בשמיעה, ורק החל משנת 2003 נרשמו תלונות על כאבי גב "ללא סיפור של חבלה". בסיכום בדיקת רופא מיום 21.10.2007 צוין כי התגלתה ירידה בשמיעה דו-צדדית, והודגש כי על המערער להקפיד על שימוש במיגון אוזניים כפול בעת חשיפה לרעש מזיק. בביקור אצל רופא ביום 15.6.2008 התלונן המערער על כאב גב תחתון לאחר הרמת משא כבד, ובביקור ביום 2.8.2009 הוא דיווח על הקרנה של הכאב לרגל ימין.

יא. ביום 27.8.2009 בוצעה למערער בדיקת CT של עמוד שדרה מותני, אשר הדגים במרווח הבין חולייתי L3-4 בלט דיסק היקפי כללי קל, ובמרווח הבין חולייתי L4-5 ניוון דיסק עם אפקט ווקום - בלט דיסק היקפי כללי, מסויד בחלקו האחורי-שמאלי, הגורם להיצרות ניכרת של תעלת השדרה ולהיצרות פורמינלית בינונית עם לחץ על שורשי חוליה L4 משני הצדדים; הודגמה אף תזוזה אחורית מינימלית של גוף החוליה וחשד לשבר בלמינה של חוליה L4 משמאל.

יב. בעקבות בדיקת המערער על-ידי רופא מיום 12.10.2009, הומלץ על הורדת הפרופיל ועל פטור מהרמת משקלות מעל 7 ק"ג. באותה בדיקה דיווח המערער על ירידה בשמיעה מזה כארבעה חודשים. על-פי תיעוד מיום 7.12.2009, הורד הפרופיל ל-45 בעקבות כאב גב תחתון, הסתיימה סדרת טיפולי פיזיותרפיה והמערער הופנה לטיפול הידרותרפיה.

5. פגימה בעמוד השדרה (גב תחתון)

5.1 עמדת הפסיקה

יג. ברע"א 8752/12 יחזקאל נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 24.1.2013) נדון עניינו של מכונאי מוטס בשירות קבע ממושך, שטען כי במסגרת תפקידו נאלץ לשאת באופן קבוע משאות כבדים, וכתוצאה מכך נגרמו לו פריצת דיסק, בקע ושקע המלווים בכאבים. בגלגול הראשון קיבלה ועדת הערעור את ערעורו של המבקש על החלטת קצין התגמולים, אשר דחה את תביעתו להכיר בו כנכה, שנסמכה על חוות דעת רפואית שקבעה כי הפגימות נובעות מתהליכים ניווניים שאינם חריגים בקבוצת הגיל בה היה המבקש בעת ביצוע בדיקות ההדמיה. הוועדה העדיפה את חוות הדעת מטעם המבקש, שנסמכה על שני מאמרים, וקבעה כי הרמת משאות כבדים ורטט בגופו של המבקש שנגרם בשעות הטיסה הרבות שצבר גרמו לפגימות בעמוד שדרה צווארי ומותני. בגלגול השני, ביטל בית המשפט המחוזי את פסק דינה של ועדת הערעור. נקבע כי ועדת הערעור לא הניחה ולא קבעה קיומה של אסכולה רפואית מוכחת הקושרת בין תנאי השירות לבין הפגימות מהן סובל המבקש, וכי המבקש לא הרים את הנטל להראות במידה "מתקבלת על הדעת" את הקשר הסיבתי האמור. בפסק הדין נקבע כי לא די בראיות שהביא המבקש כדי להוכיח קיומה של אסכולה רפואית - מאחר והמומחה מטעם המבקש לא הצביע ולו על מחקר אחד שבחן ישירות כאבי גב או שקעי-בלטי דיסק אצל מי שעוסק בעבודות זהות או דומות מאוד לאלה של המבקש, ושני המאמרים שצירף אינם מהווים הוכחה לקיום אסכולה רפואית מקובלת בשאלה הנדונה. כמו-כן, לא הוכח אירוע טראומטי חריג או שרשרת אירועים כזו, שיכלו לגרום להתפרצות המחלה, המהווים דרישה הכרחית להכרה מאחר שמדובר בשירות ארוך. במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, קבע בית המשפט העליון כי חרף התוצאות השונות אליהן הגיעו הערכאות דלמטה, אין הצדקה לדיון בגלגול שלישי.

יד. ברע"א 4548/14 פרץ נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 27.7.204) נדון עניינו של מבקש ששירת שירות קבע ממושך בחיל האוויר כמבנאי מטוסים, בעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת לאורך שנים רבות. ועדת הערעור דחתה את ערעורו על החלטת קצין התגמולים, לפיה ההחמרה של מחלת הדליות ממנה סובל המבקש הינה בשיעור מחצית מדרגת הנכות הכוללת. בהסתמכה על הלכת רוט (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203 (1991)), קבעה הוועדה כי כאשר מדובר בשירות ארוך ומתמשך ולא ניתן להצביע על אירוע טראומטי חריג שהביא לפרוץ המחלה, הנטל להוכיח קשר סיבתי בין השירות הצבאי להתפרצות המחלה נותר מוטל על כתפי המבקש ולא עובר לקצין התגמולים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק דינה של הוועדה, וציין כי המבקש מעלה שאלה "מעניינת ומאתגרת" בכל הנוגע לאפשרות לבסס קשר סיבתי בין מחלה שהתפרצה בעקבות מיקרוטראומה, היינו משרשרת של אירועים מצטברים שהתרחשו בשל תנאי השירות, גם בהיעדר אירוע טראומטי חריג שאליו התייחסה הלכת רוט. בית המשפט העליון דחה את בקשת המבקש לדון בשאלה העקרונית בכל הנוגע לנכי צה"ל שמצבם הרפואי נובע ממיקרוטראומה, מאחר ולא הונחה תשתית ראייתית-רפואית מספקת לדיון בה.

טו. בע"א (מחוזי ת"א) 3033/03 קצין התגמולים נ' שומר (פורסם בנבו, 1.2.2006) נדון עניינו של משיב שבמסגרת שירותו בחיל התותחנים נשא במטלות של הרמת ונשיאת משאות כבדים בכמויות גדולות, וכעבור כשנה החל לסבול מכאבים בידיו ואובחן כלוקה במחלת Kienbock, שמצאה ביטוי בנמק של עצם הלונט בשורש כף היד, והוא שוחרר משירות צבאי בפרופיל 24. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק דינה של ועדת הערעור, שהחילה על המשיב את חזקת השירות הקצר, כפי שנפסקה בהלכת רוט, והעדיפה את חוות דעת המומחה מטעם המערער, שהציע שתי חלופות אטיולוגיות להתפתחות המחלה: מיקרוטראומות (או "עומס מצטבר") וקיומה של מחלה קונסטיטוציונלית.

טז. בע"א (מחוזי חי') 3250/06 סגלוביץ נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 31.5.2007) נדון עניינו של מערער, אשר במסגרת שירות קבע ארוך נחשף לעבודה פיזית קשה, לרבות להרמת משאות כבדים הקשורים לעבודתו כמכונאי נגמ"ש, ולאחר שבמועד מסוים הוא "נתפס בחצי גוף", הוא נשלח לבדיקות בהן התגלו פריצות דיסק בעמוד שדרה תחתון. קצין התגמולים קבע כי ההפרעה בגב התחתון החמירה חלקית עקב השירות, והיא בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת. ועדת הערעור דחתה את ערעורו של המבקש, ובית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור על פסק דינה של הוועדה, והעלה את שיעור ההחמרה ל-75%. בית המשפט הדגיש אמנם מדובר בשירות ארוך, אשר לו השלכה ברורה על נטל ההוכחה הנדרש לגבי הקשר הסיבתי, וכי "משעסקינן בשירות ארוך אין די להוכיח תנאי שירות קשים שהיה בהם כדי להוביל לפגימה", אולם באותו מקרה עלה בידי המערער להוכיח שני אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות להופעת כאבי הגב העזים, כשבהמשך אובחנו הממצאים בבדיקות ההדמיה.

יז. בע"א (מחוזי חי') 3551/06 אולרשי נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 18.6.2007) (להלן: עניין אולרשי) טען המערער כי בשירותו במשטרה במשך 26 שנים נאלץ לשאת תיקים רבים במשקל של עשרות קילוגרמים באופן יומי, על מנת להעבירם לדיונים בבתי המשפט השונים. נקבע כי יש לתת את המשקל הראוי והמתאים להופעתם של שינויים ניווניים בעמוד השדרה בסביבות גיל 50, כמפורט בחוות דעת המומחה, ונקבע קשר של החמרה בשיעור 50%. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בדרך כלל יחול הכלל שנקבע בהלכת רוט, ולפיו כשמדובר בשירות ארוך קיימת הנחה שמחלה רדומה תפרוץ ללא קשר לעיסוקו של האדם, אולם שונה הדין כאשר מוכחות נסיבות מיוחדות של השירות, שאז "מפאת טיבו של השירות המסויים המדובר בו, תחול חזקת הגרימה על אף אורך תקופת השירות". (לתוצאה דומה במקרה שנסיבותיו דומות הגיע אותו הרכב אף בע"א (מחוזי חי') 3538/06 3538/06 רווה נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 5.11.2007)).

יח. בע"א (מחוזי ת"א) 3745/06 אוסי נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 26.7.2009) נדון עניינו של מערער אשר שירת במשך 26 שנים, במהלכם, במסגרת תפקידו כנשק, בדק כלי נשק שונים וכבדים, הרים אותם ועלה וירד מכלים שונים. הוא טען כי עשר שנים קודם לשחרורו החל לסבול כאבי גב, ובסמוך לשחרורו חלה בהם החמרה. הייתה הסכמה כי הוא סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל על רקע של פריצה או בלט דיסק בין חוליות L4-5. המערער ערער על החלטת קצין התגמולים להכיר בקשר של החמרה בשיעור 50% על חשבון השירות, וּוַעדת הערעור העמידה את שיעור ההחמרה על 75%. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על פסק דינה של הוועדה, וקבע כי מדובר בקשר סיבתי של גרימה ולא של החמרה.

בית המשפט פנה תחילה לסקירת יסודות ההלכה הפסוקה, לפיה (1) פריצת מחלה קונסטיטוציונלית לראשונה בעת השירות, כשהוכח קשר סיבתי לשירות, תיחשב כנגרמה כולה בעקבות השירות, ולא רק ככזו שהוחמרה; (2) מאחר וקיימת חזקה עובדתית לפיה בשירות ארוך תפרוץ מחלה קונסטיטוציונלית ללא קשר לשירות הצבאי, להבדיל מתקופת שירות קצרה, שומה על חייל המשרת בשירות קבע להצביע על אירוע חריג או שרשרת אירועים ספציפיים אשר שימשו מנוף לפרוץ המחלה; (3) האבחנה בין גרימה להחמרה הינה על-פי השאלה אם המחלה פרצה טרם השירות או רק לאחר תחילתו; (4) אם קיים גורם סיכון נוסף לפרוץ המחלה, והיא הייתה יכולה לפרוץ גם שלא עקב השירות, אין בכך כדי לשלול את הקשר הסיבתי בינה לבין השירות.

לאחר מכן ערך בית המשפט אבחנה בין מחלה קונסטיטוציונלית, המקננת בגופו של אדם בטרם גיוסו, לבין מחלה שיכול ותפרוץ מחמת גילו של אדם, ואף ללא קשר לפעילות גופנית זו או אחרת, אותה אנו נכנה מחלת גיל או מחלה שנובעת משינויים ניווניים. בעוד שלגבי פריצת מחלה קונסטיטוציונלית במהלך השירות נקבע קשר סיבתי של גרימה, הרי, ברגיל, פריצת מחלת גיל בתקופת השירות אינה קשורה בקשר סיבתי לשירות. אולם בית המשפט התייחס למצב ביניים - בו פריצת מחלת הגיל התרחשה בעת השירות כתוצאה מאירוע אקוטי חריג או אירועים מתמשכים שהביאו לפריצתה:

"במקרה שכזה קיים לכאורה קשר סיבתי בין השירות לפריצת המחלה, הגם שייתכן ואף ללא השירות היתה המחלה פורצת בעתיד, אך השירות הוא שגרם לפריצתה. בנסיבות שכאלו, נדמה כי אם אכן הוכח שעקב השירות פרצה מחלה שכזו, גם אם ייתכן והיתה פורצת בעתיד, יש לראות בכך, מהלך של גרימה" (פסקה 11).

בית המשפט הדגיש כי "האצת" מועד פרוץ מחלה שנובעת משינויים ניווניים אינה בגדר החמרה אלא גרימה, ולכאורה לא הכיר באפשרות של החמרה בסיטואציה זו, אם כי העיר "כי כמובן יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו". נאמן לשיטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי משקבעה ועדת הערעור קשר סיבתי של בין המחלה לשירות הצבאי (כהחמרה בשיעור 75%), יש לראות בכך גרימה.

יט. בע"א (מחוזי חי') 13646-01-09 טימור נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 14.7.2010) נדון עניינו של מערער אשר טען כי במהלך שירותו הצבאי כמדריך נוער בבסיס גדנ"ע, נדרש למאמצים פיזיים רבים הקשורים ברגליו וכי הכאבים בברכיו נגרמו עקב תנאי שירותו. בית המשפט ציין כי תורת המיקרוטראומה, הנטענת לרוב בתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי, אומצה גם בערעורים לפי חוק הנכים.

בבג"ץ 8022/14 בן חמו נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו, 22.7.2015) הובהר כי בהלכת סיטרוק (בר"ע (ארצי) 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' סיטרוק (פורסם בנבו, 29.8.2013)) נקבעו שלושת הנושאים אותם יש לברר לגבי מיקרוטראומה, לאחר שהונחה תשתית עובדתית מתאימה: (1) קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי; (2) האם הפגיעה נעשית במנגנון המיקרוטראומה; (3) מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים. בפסקה 9 הודגש:

"ככל שמנגנון המיקרוטראומה (פגיעות זעירות חוזרות ונשנות לאורך זמן) הוכח, קובעת, אפוא, ההלכה בעניין סיטרוק מבחן דו-שלבי לבירור קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקויו של העובד. ראשית, על העובד להוכיח קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין תנאי העבודה ובין הליקוי ושנית, עליו להוכיח כי ההשפעה של תנאי העבודה על הליקוי היא "משמעותית", דהיינו בשיעור של 20% לפחות".

כ. בע"ו (מחוזי חי') 13401-03-09 גדעון נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 19.9.2010) דובר בשירות ארוך של המערער, אשר עבודתו הייתה כרוכה בארגון מחסני נשק ותחמושת, העברת כלי נשק בארגזי תחמושת במשקל של עד 35 ק"ג, העמסה ופריקה ונסיעות ארוכות. בית המשפט התייחס לטענת המערער אודות מיקרוטראומה, וקבע כי (1) כאשר השירות הוא ארוך, אין די בתנאים הכלליים של השירות או בהצבעה על גורם מצטבר מתמשך, אלא יש להוכיח את קיומו של אירוע או שרשרת אירועים חריגים, גם אם זעירים, שכל אחד מהם הוא "תאונה" במובנה הרגיל של המילה; (2) כי יש להוכיח באמצעות חוות דעת כי טיב הפגיעה מעיד על שרשרת פגיעות זעירות; ו-(3) כי יוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין תוצאת הנזק. באותו מקרה, כך צוין, תיאור המערער את תנאי עבודתו לא הראה כי התמלאו שלושת התנאים הללו. הוא נשא מדי פעם משאות, אולם לא דובר בפעילות חוזרת ונשנית ברציפות למשך היום ובמשך שעות רבות; את כאבי הגב לאורך השנים הוא לא ייחס לאירועים כלשהם בשירות; לא הובאו ראיות לאירועים חריגים; וההחמרה הייתה בשנות האלפיים, כאשר התגלתה פריצת דיסק מבלי שניתן ליחסה לאירוע כלשהו. בית המשפט אישר את פסק דינה של ועדת הערעור, שקבעה קשר סיבתי של החמרה בשיעור 50%, לאור קיום כאבי גב כבר בגיל 17, לפני הגיוס לצבא.

5.2 קשר סיבתי עובדתי

כא. לאחר שסקרנו את ההלכה, ניישמה על נסיבות המקרה שבפנינו. ענייננו בקביעת קשר סיבתי, שהוכחתו הינה בת שני שלבים: בשלב הראשון ייקבע קשר סיבתי-עובדתי, ובשלב השני ייקבע קשר סיבתי-משפטי. שאלת הקשר הסיבתי העובדתי נסבה על בחינה "פיזית" האם תנאי השירות היו גורם או בין הגורמים לתוצאה, קרי - לכאבי הגב ולפגימה בעמוד השדרה של המערער, כעולה ממצאי בדיקת CT. בשל המימד המקצועי-רפואי של שאלה זו נקבע כי היא נבחנת בעיקרה על סמך חוות דעתם של רופאים מומחים. (אם כי גם על סמך חזקה עובדתית שקבע עולם המשפט בהלכת רוט, כפי שתואר לעיל). נסקור, תחילה, את תוכן חוות הדעת של המומחים בתחום האורתופדי.

5.2.1 חוות דעת לוין (מטעם המערער)

כב. בחוות דעתו מיום 24.7.2012 תיאר ד"ר לוין את תלונות המערער: כאבי גב תחתון המקרינים לרגל ימין, הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, קשיים בהרמת משקל, קימה משכיבה וכניסה לרכב ומעלייה במדרגות, קושי ללכת על קצות אצבעות רגל ימין וחוסר יכולת ללכת על העקבים מימין.

כג. בחוות הדעת הפנה ד"ר לוין לששה מאמרים רפואיים אשר, לדעתו, מוכיחים באופן חד-משמעי את הקשר בין מאמץ של עמוד שדרה, כיפוף המלווה בתנועות סיבוביות והרמת חפצים, לבין כאבי גב ופתולוגיה של עמוד השדרה. הוא הדגיש כי על-פי הספרות המקצועית, כיפוף המלווה בתנועות סיבוביות של עמוד שדרה לצורך הרמת חפצים במשקל כבד הוא גורם עיקרי לפריצות דיסקים, להופעת שינויים ניווניים ולכאבי גב. מסקנתו של המומחה, לאור תוצאות הדמיית CT ועבודתו המאומצת של המערער במשך שנים רבות, הינה כי קיים קשר סיבתי של גרימה בין השירות בצבא לבין כאביו, מוגבלותו ונכותו.

5.2.2 חוות דעת הד 1 (מטעם המשיב)

כד. ד"ר הד, אשר בדק את המערער ביום 23.6.2011, תיאר בחוות דעתו את תלונותיו אודות כאב בגב תחתון עם הקרנה לרגליו, אי יכולת להרים משא כבד ולשבת באופן רציף מעבר לדקות ספורות. הוא קבע כי ממצאי הדמיית CT משנת 2009 מעידים על מחלה ניוונית של עמוד השדרה. עוד ציין כי התזוזה בין חוליותL4-5 , הידועה כ- retrolistesis, והשבר בלמינה השמאלית, הידועה כ-unilateral sondylolysis, מוסברים על-ידי תהליך טבעי של ניוון עקב הזדקנות, שזוהה על-ידי Kirkaldy-Willis בספרו Managing Low Back Pain. מסקנתו הינה כי ממצאי CT וממצאי הבדיקה הקלינית מצביעים על תהליך פתולוגי ניווני, אשר התקדם והתגלה מבחינה כרונולוגית בעת שירות המערער, אך הם לא נגרמו עקב שירות זה, ואינם קשורים בו בקשר סיבתי.

בהסתמכו על ששה מאמרי מלומדים, שטח ד"ר הד את תמציתה של אסכולה רפואית על-פיה אין קשר מובהק בין עבודה פיזית מאומצת לבין כאב בעמוד שדרה. בעוד אשר בעבר נחשבה פעילות פיזית מאומצת כגורם עיקרי להופעת ניוון של הדיסק, מייחסים מחקרים חדשים את התורשה כגורם עיקרי לתהליך הניווני, בנוסף לגורמים רב-סיבתיים אחרים. כאבים בעקבות מאמץ פיזי מוסברים כביטוי חולף של מחלה שכבר קיימת, ולא כגורם של אותה מחלה.

5.2.3 חוות דעת הד 2 (מטעם המשיב)

כה. בחוות דעתו המשלימה מיום 20.11.2012 הדגיש ד"ר הד כי כאבי הגב הופיעו אצל המערער רק בחלוף כעשרים שנה ממועד גיוסו לצבא, בגיל בו באים לידי ביטוי שינויים ניווניים בעמוד השדרה. בהתייחסו למאמרים הרפואיים שפורטו בחוות דעת לוין, הדגיש ד"ר הד קיומם של שלושה מאמרים מקצועיים במגזינים בעלי תקפות מדעית גבוהה, התומכים באסכולה לפיה הרמת משא כבד אינה מהווה גורם סיכון לכאב גב תחתון ולשינויים חולניים בחוליות ובדיסקים. הוא הסכים כי הרמת משא כבד עלולה לגרום לכאב גב כאפיזודה חולפת, אך חזר על טיעונו כי הופעת הכאב מעידה על מחלה שכבר קיימת ולא שנגרמת עקב הרמת המשא.

כו. בעדותו בפני הוועדה הסביר ד"ר הד כי על-פי המחקרים הרפואיים, פעילות פיזית מאומצת, לרבות הרמת משאות, אשר הינה שגרתית וחוזרת על עצמה לאורך זמן, אינה גורם למחלה בעמוד השדרה, וכי רק אירוע חריג, כמו הרמת משא שמשקלו גבוה יותר מזה שהורם בפעילות השגרתית, עלול לגרום למחלה. הוא הדגיש כי מהתיעוד שעמד לנגד עיניו ומתלונות המערער לא עלה קיומם של אירועים חריגים כאלה. הוא חזר על מסקנתו, לפיה כאבי הגב אצל המערער נובעים משינויים ניווניים ואינם קשורים לשירות.

5.2.4 קשר סיבתי-עובדתי - הכרעה

כז. מאחר ובגרסת המערער אודות תנאי שירותו הארוך - אשר מקובלת עלינו כאמינה - לא נזכר אירוע ספציפי כלשהו או שרשרת של אירועים נקודתיים, הרי - בהתאם להלכת רוט - ההנחה העובדתית (הניתנת לסתירה) היא כי לפריצת המחלה אין קשר לתנאי השירות, וכי היא מחלת גיל או מחלה שנובעת משינויים ניווניים. תימוכין להנחה זו, שמצאה ביטוי בפסיקה שהובאה לעיל, ניתן לראות בעובדה שרק בחלוף 17 שנים מתחילת שירותו הצבאי, בהיות המערער בן 35, הוא החל להתלונן על כאבי גב. לפיכך, בשלב זה, נותר נטל הוכחת קשר סיבתי-עובדתי על כתפי המערער, ורק במידה ויוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בגרסתו, יעבור נטל הראיה לכתפי המשיב לסתור גרסה זו.

כח. בענייננו, כל אחד מהמומחים טען לקיומה של אסכולה רפואית שונה. ד"ר לוין, מטעם המערער, טען לקיומה של אסכולה על-פיה קיים קשר בין מאמצים המופעלים על עמוד השדרה, ובכללם הרמת משקלות, לבין פריצות דיסקים והופעת שינויים ניווניים. ד"ר הד, מטעם המשיב, גרס כי האסכולה הרווחת כיום מסבירה פריצות ובקעי דיסקים בעמוד השדרה בגיל מתקדם כנובעים משינויים ניווניים תלויי גיל.

על מנת שדעה תגיע למעמד של אסכולה, אין די שיימצאו לה תימוכין במספר מאמרים במגזינים רפואיים. עליה להיות מקובלת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזו תהא מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים. כדי שאסכולה תביא להכרה בזכותו של מערער לפי חוק הנכים נדרש כי היא תגדיר בפירוט סביר את הנסיבות הגורמות למחלה או להחמרתה וכן כי עוצמת הקשר תהא ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת" ולא בדרגה נמוכה של הסתברות. (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון, פ"ד נ(1) 529 (1995)).

אנו סבורים כי לא עלה בידי המערער להוכיח קיומה של אסכולה רפואית הקושרת בין הרמת משאות במשקל של עד 50 ק"ג לבין פריצות דיסק בגב תחתון. בחוות דעת לוין פורטו ששה מאמרים מהשנים 2000-1984, מבלי שהעתקיהם או תמציתם ((Abstract צורפו, ומבלי שהוסברו תכניהם (למעט ציון כי כל אחד מהם עוסק בקשר בין הרמת משא לכאבי גב), זהות מחבריהם והאכסניות המקצועיות בהן הם פורסמו. בהיעדר נתונים אלו, נמנעה מבא-כוח המשיב היכולת לחקור כדבעי את ד"ר לוין אודות תקפותם המדעית של המחקרים נשוא מאמרים אלו. לא בכדי נעדרת מסיכומי באי-כוח שני הצדדים התייחסות מעמיקה למאמרים ולהשוואה המתבקשת בין שתי האסכולות הנטענות. נציין עוד כי בחקירתו אישר ד"ר לוין כי תחום מומחיותו הוא במפרק היד ולא בעמוד השדרה, וכי לא עיין במאמרים בחוות דעת הד 2 (שלושה מאמרים מהשנים 2010-2006).

כט. מבלי לקבוע מסמרות לגבי קיומה או אי-קיומה של אסכולה הרואה בפריצת דיסקים ביטוי לשינויים ניווניים, אנו סבורים כי, בנסיבות שהוכחו, הדעה לפיה הפגימה בעמוד השדרה של המערער קשורה במחלת גיל ובשינויים ניווניים הינה מתקבלת יותר על הדעת מהדעה לפיה פגימה זו נגרמה עקב תנאי השירות: המערער תיאר את תנאי שירותו בקווים כלליים, ללא ציון אירועים ספציפיים; במשך שנים רבות מתחילת שירותו לא נרשמו תלונות על כאבי גב; הכאבים הופיעו בגיל מתקדם יחסית, ותואמים את איפיוניה של מחלת גיל; ונרשמו תלונות המערער על כאבים אף לאחר שניתנו לו פטורים מנשיאת משקל מעל 7 ק"ג.

ל. מעבר לדרוש נוסיף כי בא-כוח המערער לא טען בכתב הערעור המתוקן לקשר סיבתי שמקורו במיקרוטראומה. בענייננו, לא תוארה פעילות חוזרת ונשנית קבועה ולאורך זמן, ומנגנון המיקרוטראומה לא הוכח.

לא. חזרנו, איפוא, לכלל שנקבע בהלכת רוט. לאור דלות תיאור תנאי השירות, לא מצאנו בסיס עובדתי המאפשר החלת החריג לכלל (שתואר בעניין אולרשי), בדבר נסיבות מיוחדות. יישום כלל זה מביא לשלילת קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי השירות לבין הפגימה בעמוד השדרה.

לב. משהגענו למסקנה כי לא מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי השירות לפגימה בעמוד השדרה, אין אנו נדרשים לדון בקשר הסיבתי-המשפטי, אשר מחיל מבחני-משפט שנועדים לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים את אותם גורמים שנמצאו ראויים כי יישאו עימם אחריות משפטית.

נעבור לדון בפגימה בשמיעה.

6. פגימת שמיעה

6.1 קשר סיבתי עובדתי

6.1.1 חוות דעת גרינברג (מטעם המערער)

לג. בחוות דעתו מיום 25.6.2012 ניתח ד"ר גרינברג את ממצאי בדיקות השמיעה שנעשו למערער בשנים 2007, 2010 ו-2011. הוא ציין כי בכל הבדיקות קיים פער הולכתי קטן של כ-10 דציבל בחלק מהתדירויות, אשר נובע מדלקות אוזניים שאירעו בילדותו המוקדמת של המערער, והותירו צלקות בעור התוף. בבדיקות המאוחרות, משנת 2010, חלה ירידה קלה נוספת, שבהיעדר דלקות אזניים באותן שנים, אין להסבירה אלא ככזו שנגרמה על-ידי החשיפה לרעש חזק במשך 26 שנים בשירות הצבאי. הוא שלל את קיומה של מחלת אוטוסלקרוזיס, שעלולה לגרום לירידה דומה בשמיעה חושית-עצבית, מאחר ולמערער טימפנומטריה מסוג Ad .

6.1.2 חוות דעת בן-טובים 1 (מטעם המשיב)

לד. בחוות הדעת מיום 6.11.2011 ציין ד"ר בן-טובים כי ממצאי שתי הבדיקות האודיומטריות שנעשו למערער ביום 25.5.2010 וביום 4.4.2011 הינם דומים ואינם מאפיינים נזקי שמיעה כתוצאה מחשיפה למינוני ומפלסי רעש חריגים, כי אם לתהליך תחלואתי אנדוגני באוזן התיכונה. כפועל יוצא מכך, הוא הסיק כי אף הטנטון אינו תולדת חשיפה לרעש, ויתכן כי מקורו בתהליך התחלואי. מסקנתו, לאור ניתוח זה, היא כי אין קשר של גרימה או החמרה בין פגימות השמיעה והטנטון לבין החשיפה לרעשים של המראות ונחיתות מטוסים ושל מכשירי עבודה.

6.1.3 חוות דעת בן-טובים 2 (מטעם המשיב)

לה. בחוות הדעת המשלימה מיום 28.10.2012 ציין ד"ר בן-טובים כי מהשוואת הבדיקות האודיומטריות מיום 25.5.2010 ומיום 4.4.2011 עולה החמרה ניכרת בערכי ההולכה הסנסורית (הרלבנטית לרעש) ובתחום תדרי הדיבור, אשר אינה משקפת קצב נסיגה האופייני לנזקי רעש. לעומת זאת, באיזור התדרים הגבוהים, ובעיקר בתדר 4 קילו-הרץ הרגיש ביותר לנזקי שמיעה מרעש, אין כל שינוי.

מהשוואת בדיקות שמיעה בשנים 2007, 2009 ו-2011 הסיק ד"ר בן-טובים כי הנסיגה בתחום תדרי הדיבור התרחשה לאחר 2007 ואיננה תולדה של דלקות אוזניים בתקופת הילדות. לתמיכה בעמדתו, צורפה לחוות דעת זו רשימת מאמרים מקצועיים שנכללה במאמר בנושא: "הערכת קצב התפתחות נזקי שמיעה מושרי רעש באוכלוסיות עובדים" במגזין "הרפואה", כרך 144 חוברת י' (אוקטובר 2006).

6.1.4 חוות דעת גורי (מטעם הוועדה)

לו. בחוות דעת גורי מיום 5.10.2013 נקבע כי בעקבות חשיפת המערער לרעש בשירותו הצבאי נותרה לו נכות צמיתה בגין ליקוי שמיעתי ובגין טנטון תמידי. ד"ר גורי הבחין בין ליקוי הולכתי בתדרי הדיבור, ליקוי שמיעה מושרה רעש וטנטון. אשר לליקוי ההולכתי, הוא ציין כי סיבתו הינה תחלואתית ולא קשורה לחשיפה לרעש, ויתכן ואף שימש מגן (אטם אוזניים טבעי) מפני נזק מושרה רעש לאוזן התיכונה. אשר לליקוי שמיעה מושרה רעש - צוין כי הוא צפוי להגיע לשיאו בחלוף 15-10 שנות חשיפה לרעש, ובמקרה שבפנינו אף לאחר 17 שנות חשיפה לרעש נותרה שמיעתו של המערער כמעט תקינה. הודגש כי אף אחת מבדיקות השמיעה בשנים 2013-2010 לא הדגימה תמונה שאופיינית במלואה לליקוי שמיעה מושרה רעש, וכי הופעת עיקר ההחמרה רק לאחר יותר מעשרים שנות חשיפה לרעש אינה אופיינית לליקוי מושרה רעש. ד"ר גורי העלה אפשרות כי דווקא היותו של הליקוי ההולכתי משמש כמגן היא שתרמה להופעת ליקוי השמיעה לאחר זמן ארוך מהצפוי. מסקנתו מכל אלה הייתה כי בליקוי השמיעה של המערער מעורבים גורמי תחלואה וחשיפה לרעש בשירות הצבאי. בהיות הטינטון תלונה סובייקטיבית הנלווית לליקוי שמיעה, הוא קבע כי אף אותו יש לראות כנובע משילוב גורמי תחלואה ותנאי השירות.

לז. בתשובותיו מיום 14.2.2014 לשאלות הבהרה מטעם המשיב, הבהיר ד"ר גורי כי מתוקף עבודתו של המערער, חשיפתו לרעש לא הייתה סדירה בעוצמתה ומשכה, מאחר ובחלק מהזמן לא נחשף לרעש מזיק, ויתכן שהייתה לכך השפעה על דחיית הופעת הנזק השמיעתי.

לח. בעדותו בפני הוועדה הסביר ד"ר גורי כי ביטוי לליקוי ההולכתי אצל המערער הינן צלקות עור התוף באוזן אחת ותוצאות בדיקת הטימפנומטריה. עוד ציין כי קביעתו בחוות הדעת, לפיה ליקוי שמיעה מושרה רעש יגיע לרמה מקסימלית תוך 15-10 שנים, נסמכת על קריטריונים בינלאומיים, וכי את תחילתו של ליקוי זה הוא שייך לסוף שנת 2003, לאור ממצאי בדיקה מדצמבר באותה שנה. הוא הדגיש כי ממצאי בדיקות השמיעה העידו על החמרה בליקוי התחושתי-העצבי אצל המערער, ועובדת היותו חשוף לרעש מזיק לאורך שנים מצביעה על כך שמדובר בליקוי רעש מושרה ולא בליקוי שמיעה מסיבות אחרות. אשר לטנטון, העיד ד"ר גורי כי הוא עשוי לנבוע ממצבי תחלואה, אולם טנטון בתדר גבוה, כפי שנמצא אצל המערער, אופייני לפגיעת רעש.

6.1.5 קשר סיבתי-עובדתי - הכרעה

לט. כאמור לעיל, הקשר הסיבתי-העובדתי נקבע בעיקר על סמך חוות דעת של רופאים מומחים. כל חוות הדעת הינן ראיות, ומשהוגשו - הן מאבדות את צביונן "מטעם", והופכות להיות חלק מכלל הראיות שנפרסו לנגד עיני הוועדה, ועל-פיהן היא אמורה להגיע להכרעה הנכונה. אין הוועדה אמורה להכריע מי מחוות הדעת הינה מוצלחת יותר. (ע"ו (מחוזי ת"א) 34668-12-12 צ.ד. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 10.10.2013)). על הוועדה לבחון את כל חוות הדעת שבפניה, להחליט איזה משקל לתת לה, ולקבוע האם היא משנה את המסקנה הסופית לאחר שקלולה עם שאר הראיות שהובאו על-ידי הצדדים. מינוי מומחה מטעם הוועדה נועד להקל על ההכרעה, אם כי חוות דעתו הינה רק אחת מן הראיות העומדות בפני הוועדה ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתה, אף כי סביר כי היא תאמץ את ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע"א 7144/14 מכנס נ' רוחמה, פסקה 16 (פורסם בנבו, 3.9.2015); ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה, פסקה 14 (פורסם בנבו, 23.2.2014); ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות - בית חולים רמב"ם, פסקה כ"ד (פורסם בנבו, 5.3.2009); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993)).

מ. במקרה הנוכחי, החלטנו לאמץ את מסקנות חוות דעת גורי, לפיהן הגורמים לליקוי השמיעה של המערער ולטינטון הינם (1) גורמי תחלואה ו-(2) חשיפה לרעש במסגרת תנאי שירותו הצבאי. אנו דוחים את הסיבות לפסילת מסקנות חוות דעת גורי, אותן מנה בא-כוח המשיב בפסקה 38 לסיכומיו. חוות דעת גורי אינה מבוססת על השערות, אלא תואמת את התשתית העובדתית שנפרסה על-ידי המערער בתצהירו, ואשר בדבריו נתנו אמון. הסבריו של המומחה על "איחור" של כשנתיים בהופעת סימני ליקוי רעש מושרה תואמים את התיעוד הרפואי, ואת הממצא לגבי הליקוי ההולכתי ומשמעותו כ"מגן טבעי", והינם מתקבלים מאוד על הדעת. לעומת הסברו של ד"ר גורי ל"איחור" האמור, לא ניתן לכך הסבר כלשהו בשתי חוות דעת של ד"ר בן טובים. (בעוד שבחוות דעתו הראשונה ציין ד"ר בן טובים כי ממצאי שתי הבדיקות האודיומטריות מיום 25.5.2010 ומיום 4.4.2011 הינם דומים, הרי בחוות דעתו המשלימה הוא תיאר הבדל ביניהן והסיק ממנו מסקנה השוללת נזק רעש מושרה).

מא. מאחר והחשיפה לרעש עקב תנאי השירות הייתה אחד משני הגורמים לפגימה באוזניו של המערער (causa sine oua non), אזי מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי השירות לבין פגימה זו.

6.2 קשר סיבתי-משפטי - הכרעה

מב. כאמור, אין די בקשר סיבתי-עובדתי. על המערער לצלוח אף את מסננת הקשר הסיבתי-המשפטי, שאמור לתת ביטוי להכרעה משפטית ערכית בהטלת אחריות משפטית. במסגרת מבחני-המשפט שהחילה הפסיקה לגבי חוק הנכים, נקבע כלל משפטי לפיו יוכר במלואו קשר סיבתי של גרימה, בחבור שני גורמים לפרוץ מחלה: גורם "אזרחי" (שאינו קשור בשירות) וגורם "צבאי" (הנובע מהשירות). בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002) ציין השופט חשין כי הגם שהשירות אינו הגורם הבלבדי למחלה שהתפרצה תוך כדי השירות - אולי אף אינו הגורם העיקרי - בכל-זאת רואה ההלכה מחלה קונסטיטוציונלית שהתפרצותה באה עקב השירות כמחלה שנגרמה במלואה עקב השירות. ברע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 3.9.2013) הובהר כי כאשר חוברים יחד שני גורמים שהביאו למחלה (באותו מקרה דובר בדחק נפשי), היה וייקבע כי מצב זה הביא עובדתית לפרוץ מחלה תוך כדי ועקב השירות, לעתים קשה להפריד ביניהם או לכמת חלקו של כל גורם, ויש לייחס את מלוא הגרימה לשירות הצבאי. אנו סבורים כי מכוח קל וחומר, כלל פסיקתי זה יפה אף כשאין מדובר במחלה קונסטיטוציונלית במובנה "הטהור", כמחלה רדומה שקיננה אצל המערער, אלא בגורם תחלואה "אזרחי" שקינן בו, ולא היה מביא לפרוץ אותה פגימה לולא החשיפה לרעש מזיק במהלך השירות הצבאי.

מג. בענייננו, מתקיים הקשר הסיבתי-המשפטי, ומכוח הכלל המשפטי האמור, יש לקבוע קשר מלא של גרימה (100%) בין תנאי השירות הצבאי לבין ליקוי השמיעה והטנטון של המערער.

7. סוף דבר

מד. לאור מסקנותינו בפסקאות לא ו-מג לעיל, הננו דוחים את הערעור בכל הנוגע לסעיף 1 להחלטת המשיב מיום 3.1.2012 אודות ההפרעה בגב התחתון, ומקבלים את הערעור בכל הנוגע לפגימה באוזנו של המערער - ומורים על ביטול סעיף 2 לאותה החלטה.

לאור התוצאה אליה הגענו, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, מוצאי ב' תשרי תשע"ו, 15 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.