<#1#>

נוכחים:

התובע בעצמו

נציג הנתבעת 1 – מר עודד רפאלי

הנתבע 2 בעצמו

פרוטוקול

מר רפאלי:

אני לא מסכים לבטל את ההחלטה מיום 5.8.12.

ראש וראשונה, בעניין תביעות קטנות, אני יודע שסדרי הדין פה יותר גמישים, אבל גם פה אנו כפופים לתקנות השיפוט של תביעות קטנות, ולא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין, חודש לאחר קבלת פסק הדין, וזה מה שקרה פה. אמנם זו טענה פרוצודרלית ויש פה גמישות, אך יש גבול לגמישות. פסק הדין ניתן באוגוסט והבקשה הוגשה בספטמבר.

התובע:

לגבי אי הגעה לדיון נוסף, חלילה וחס, לא מפאת זלזול בנתבעים או בכבוד השופט, אני עברתי ועדיין עובר סדרת טיפולים בריאותיים עקב התאונה. המכתב הגיע אלי בדואר רשום, למצוא זמן להתנייד לדואר ולקבל את הדואר הרשום, זה לא משהו שאני יכול לעשות בכל רגע נתון. בנוסף, היה לי בלבול שלי, אני מודה, שמנע ממני להגיע לבית המשפט, ולכן אני מתנצל, ולכן ביקשתי דיון חדש, נגרם לי עוול כספי. אני גר בחבצלת הצעירה, ברחוב הנרקיס.

מר רפאלי:

ראשית, הוא יכול היה לשלוח את אחד האנשים שהגיעו איתו היום לדיון להוציא את הדואר הרשום. כאשר מבטלים פסק דין, נדרש טעם מיוחד. איני סבור שטעות ברישום של בן אדם, מביאה את הטעם הזה שאני צריך לבוא פעם שלישית לדיון. בנוסף, התובע לא שילם לנו הוצאות שנפסקו לנו בדיון הקודם.

<#2#>

החלטה

מאחר והתובע לא התייצב לדיון של יום 5.8.12, נדחתה התביעה לבקשת נציג הנתבעת 1, והתובע אף חויב בהוצאות.

לאחר ההחלטה הנ"ל, הגיש התובע בקשה לביטול פסק דין, והבקשה נקבעה לדיון להיום.

למרות התגובה שניתנה בכתב של הנתבעים על בקשת התובע, שאלתי שוב את נציג הנתבעת 1, אם הוא מוכן שההחלטה תבוטל, ולטענתו, אין מקום לבטל את ההחלטה, משום שהיא הוגשה לאחר עבור המועד הקבוע בתקנות, ולטענתו, זו כבר פעם שלישית שהוא מתייצב לבית המשפט, בעוד שהתובע לא התייצב.

באשר לטענת נציג הנתבעת 1 על הגשת הבקשה באיחור, אני דוחה טענה זו, משום שהחלטה לדחיית התביעה ניתנה ביום 5.8.12, שהוא יום של פגרת בתי המשפט, ולכן אם התובע הגיש את הבקשה ביום 4.9.12, אזי לא עבר המועד, משום שימי הפגרה לא נלקחים בחשבון.

זאת ועוד – לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובכתב ההגנה, נראה לי שיש מחלוקת בין הצדדים, הראויה להתברר בבית המשפט, ומאחר והחלטה שניתנה ביום 5.8.12 לדחיית התביעה נחסמת למעשה דרכו של התובע להגשת תביעה נוספת, ומכך למעשה עולה, שלתובע לא ניתן יומו בבית המשפט, ולכן אני מחליט לבטל את ההחלטה מיום 5.8.12, ולדון בתביעה מחדש.

כמובן שביטול ההחלטה עקב אי התייצבות התובע דורש התייחסות להוצאות הנתבעים, ולכן, הגם שביטלתי את ההחלטה הדוחה את התביעה, אינני מבטל את ההחלטה הנוגעת לשאלת ההוצאות שהטלתי על התובע באותה החלטה של יום 5.8.12.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ג, 13/01/2013 במעמד הנוכחים.

התובע מוזהר כחוק ומעיד:

בתאריך 19.2.09, נסעתי ברכב דו-גלגלי, קטנוע 125 סמ"ק, כאשר מורכבת מאחוריי העדה. באמצע הנסיעה שלי, במפתיע, הנתבע 2 ביצע פניית פרסה, במקום שבו יש קו לבן רצוף, כשלפניו יש שטח הפרדה בנוי עם עצים, שהסתירו לי את שדה הראייה. ברגע שהוא נכנס לי לנתיב, צפצפתי, בלמתי ניסיתי להתחמק מהתאונה. אני לא יודע אם הוא שמע את הצפצופים או לא, הוא המשיך בפניית הפרסה, דבר שגרם לי לעשות תאונה. ניסיתי להתחמק, צפצפתי, היה לי מקום לעבור. בסופו של יום, לא היה מגע בין הרכבים. נפלתי, הקטנוע המשיך, לא ראיתי לאן, התגלגלתי לכביש, גם המורכבת נפלה על הכביש. איבדתי שליטה, כי כמה מטרים לפני, במפתיע, הנתבע ביצע פניית פרסה פתאומית על קו לבן רצוף, דבר שאני לא יכול לצפות.

חקירה נגדית:

ש. באיזה שעה היתה התאונה?

ת. לא זוכר את השעה. בשעות האור.

ש. לא בשבע בערב?

ת. יכול להיות שזה היה בשבע בערב, נסעתי עם אורות. בקטנוע תמיד עם אורות.

מהירות שלי, להערכתי 40 קמ"ש.

ש. אתה אומר שאסור לעשות שם פרסה, יש לך תמונות של המקום כדי להוכיח?

ת. תמונה כרגע של המקום, אין ברשותי.

ש. למה לא הלכת לשמאי שיבדוק את האופנוע?

ת. הייתי ילד בצבא, לא מבין, לא בבתי משפט, לא בשמאות, ולא בשום דבר בנושא. נפגעתי, ניגשתי לגיל מדהלה. הגיע גם אבא של המורכבת, וגם עורך דין שצריך להגיש עדות, היה במקום, ראה את האופנוע. הנתבע 2 אמר גם לאבא של המורכבת וגם לעורך דין, וגם לי, כאשר התאוששתי מהתאונה, שהוא לא מעוניין לערב חברות ביטוח ושניקח את זה הלאה שנסגור את הדברים בינינו. כאשר ניגשתי לסדר את הדברים בינינו, אמר לי, השתתפות עצמית שלי זה 900 ₪, קח 900 ₪, נסגור את זה בינינו. באותו רגע, אמרתי ש- 900 ₪ אני לא מקבל, יש לי נזק יותר גבוה, הוא אמר לי, תתבע אותי, נראה אותך בבית משפט.

ש. האם יש לך קבלה מעורך דין 1,500 ₪ שכר טרחה?

ת. אין לי פה קבלה.

ש. שילמת 6,370 ₪ על האופנוע?

ת. שילמתי.

ש. יש לך חשבונית?

ת. לא.

ש. איך הגעת לסכום של 3,000 ₪ עוגמת נפש?

ת. כאשר אני צריך לרוץ, הפגיעה שלי, המשמעותית, כאשר בן אדם בא ואומר לי, תתחשב בי, אני לא מעוניין לערב חברת ביטוח, ורוצה לתת לי 900 ₪ ולגמור עם זה, זה עוגמת נפש.

אני הגשתי תביעה מאוחר, כי הייתי בטיפול רפואי ולא יכולתי להתפנות לזה.

גב' מור לוי מוזהרת כחוק ומעידה:

אני הייתי על הקטנוע ביחד עם התובע. נסענו בהרצל, פתאום אני זוכרת שמצאתי את עצמי על הרצפה, את התובע בכלל לא ראיתי באופק. פתאום קמתי, ואנשים ניגשו אלי, עם בקבוק מים, מה קרה, קמתי לחוצה, לא ראיתי אותו בסביבה, פתאום אני רואה אותו שוכב אחרי שקמתי.

אין לי מה להוסיף.

חקירה נגדית:

ש. את מי לא ראית באופק, את החבר או את הנהג?

ת. את החבר. את הנהג לא ראיתי.

עו"ד קובי כהן מוזהר כחוק ומעיד:

בעת התאונה לא הייתי נוכח, מספר שניות אחרי התאונה, בדיוק עברתי ברחוב, חזרתי מהעבודה, לא ידעתי שקרובי המשפחה שלי מעורבים בתאונה, התובע. ניגשתי אליו, ראיתי אותו, בדיוק מרים את החפצים שלו מהרצפה, שאלתי מה קרה, הוא סיפר לי שבדיוק רכב התנגש בהם, והנהג נמצא בצד הדרך, כ- 20 מטרים. בדקתי שהוא והחברה שלו מור בסדר, וניגשתי לנתבע. הנתבע היה נראה מאד נסער, ביקשתי ממנו את הפרטים של הרכב ושלו, הוא הסכים לתת לי את הפרטים, וגם הודה באשמה שלו. הוא אמר, לא לתבוע את הביטוח, כי יש בעיה עם הרשיון, לא נכנסנו יותר מידי לפרטים, ביקש שנפנה אליו לפני שנגיש תביעה. רשמתי את הטלפון שלו, את מספר הרכב. כעבור שבוע, שבועיים, פניתי אליו, מאותו רגע, הוא התחיל להתחמק. אחרי חודש, שלושה שבועות, הוא קיבל מכתב התראה מהמשרד שלי, וביקשתי שיבוא להסדיר את העלויות. לא היה מוכן להגיע ולהסדיר, אבל באופן מוחלט, לא זוכר בדיוק, עברו שלוש שנים, בעת הארוע, לא זוכר בדיוק את האמירה שלו, הוא הודה באשמה, בצורה הכי מפורשת, כאשר אמר, אל תגישו תביעה לביטוח, יש לי בעיה עם הרשיון, תפנו אלי ונסדיר הכל. אסנת כהן היא אחותי.

חקירה נגדית:

ש. לא ראית את התאונה?

ת. לא. ראיתי אותם על הרצפה.

ש. גבית ממנו שכר טרחה?

ת. לא, לא זוכר בוודאות, יכול להיות.

הנתבע 2 מוזהר כחוק ומעיד:

רציתי לפנות פנייתך פרסה, עד כמה שזכור לי, לא היה שם קו הפרדה לבן. רציתי לפנות. זה היה בשעות בין ערביים, כשהיה כבר חשוך. הייתי עם אורות, רציתי להסתובב, התחלתי להסתובב, ולא יודע מאיפה בא הבחור הזה על הקטנוע, והחליק לפני, יכול להיות שהבהלתי אותו או שנבהל מהפנסים. כשראיתי שהוא החליק, המשכתי את הסיבוב שלי, עצרתי בצד, וניגשתי לבחור, לראות מה קורה איתו. על פי ההבנה שלי, גם הבחור וגם הבחורה היו בסדר, לא נראה שהם ספגו איזה נזק רציני בגופם, שזה הקל עלי מאד, מבחינתי, זה היה הדבר הכי משמעותי. לא זוכר בדיוק את המילים שדוברו אז, אמרתי לו, תשמע, אני לא מתעלם מ מה שקרה, קרה מה שקרה, לא יכול להגיד לך אם אני אשם או לא אשם, אני מודה בעובדות שקרו. נתתי לו גם את מספר הטלפון שלי, ואמרתי לו, בוא ננסה לסגור את העניינים האלה, אם זה עניינים כספיים, בוא נסגור את הדברים האלה בינינו, אם אלה באמת סכומים פעוטים. הוא הגיע אלי לעבודה שלי, הרים לי טלפון והגיע לעבודה שלי, וטען לסכומי כסף גדולים. אמרתי לו, שאני לא יכול לשלם לו את הסכום הזה, יש לי ביטוח והשתתפות עצמית בסך 900 ₪ שאת זה אני משלם בכל מצב, אמרתי לו, את זה אני מוכן לתת לך, אם נראה לך, ואם לא, בשביל זה אני משלם ביטוח, וזה הכל.

התובע:

תיקנתי את הקטנוע ומכרתי אותו. לקחתי מוסך שאבא שלי המליץ לי עליו. מלכתחילה כאשר אתה מוכן לשלם למעורב בתאונה, אתה מודה באשמתך.

מר רפאלי:

התובע לא שם לב למתרחש בפניו, שעה שרכב הנתבע עשה סיבוב פרסה, איבד שליטה, לאחר שלא נוצר מגע בין הרכבים. התובע לא מוכיח את הנזקים הבאים – 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, מה גם, שאמר לו עורך הדין פה, שלא גבה שכר טרחה. 6,370 ₪ בגין תיקון האופנוע, שכן לא רק שלא עשה בדיקה יסודית אצל שמאי, אלא עשה את הבדיקה חודש לאחר התאונה, ולא הביא קבלה על התיקון. התנהגות התובע מעלה טעם נפגם, אי הגעה לשני דיונים,
אי תשלום ימי עבודה כפי שנקבע בדיון הקודם, ושינוי סכום עוגמת הנפש, בכל פנייה ופנייה, מ- 1,000 ₪ עד 3,000 ₪.

<#4#>

פסק דין

מעדויות הצדדים המעורבים בארוע נשוא תיק זה עולה שבעצם שני הצדדים מסכימים, שלא היה מגע בין שני הרכבים בעת שהתובע נפל מהקטנוע ועם הקטנוע.

השאלה היא שאלת האחריות ושאלת בירור העניין, מה גרם לנפילת הקטנוע, והאם האחריות לנפילת הקטנוע, ובעקבות זה, נפילתו של התובע, נבעה מאחריותו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), או שמא היתה גם מעורבות או רשלנות תורמת גם של התובע, לעצם הנפילה מהקטנוע.

בעניין התאונה עצמה, העיד התובע ושני עדים מטעמו, כאשר בפועל לא עזרו עדים אלה במאומה, כדי להבהיר לבית המשפט, כיצד ארעה התאונה, ומה גרם לנפילת הקטנוע, שכן העדה אשר רכבה עם התובע על הקטנוע, לא זכרה מאומה, וכל שידעה לומר הוא, שהיא נפלה מהקטנוע, ולא ראתה במקום את התובע אלא במרחק, ואילו את הנתבע לא ראתה כלל.

העד השני של התובע, הוא עורך דין אשר הזדמן למקום, וניהל שיחה עם הנתבע, והעיד בפני בית המשפט על אותה שיחה, אך גם הוא לא היה נוכח בעת הארוע עצמו.

התובע מתאר בפני את הארוע באופן כזה שבשעת נסיעתו, ביצע הנתבע פניית פרסה, ומאחר והוא עשה נסיון שלא לפגוע ברכב אשר ביצע את הפנייה, תוך כדי סטייה, הוא איבד שליטה ונפל מהקטנוע.

הנתבע אשר העיד בבית המשפט, ועלי לומר כי עדותו היתה עדות הוגנת ובלתי מתחמקת, אשר הסביר לבית המשפט, שאכן ביצע פניית פרסה, ותוך כדי כך ראה את הקטנוע אשר מגיע לעברו ונופל, והתובע נפל מקטנוע זה.

הנתבע העיד בבית המשפט כיצד ניסה לעזור לתובע, וגם העיד בבית המשפט, כיצד ניסה לסיים את ההליך מחוץ לכתלי בית המשפט.

לאחר ששמעתי את העדויות ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני קובע כי בעצם ביצוע פניית הפרסה – ואין זה משנה אם היה מותר לבצע פניית פרסה באותו מקום – אם לאו, הרי שעצם הפנייה, בוצע בחוסר זהירות, ובחוסר תשומת לב מספקת, ובעת שהנתבע ביצע את הפנייה, הוא לא התחשב ולא הבחין בקטנוע שמגיע, ואשר למעשה בעצם הפנייה, חוסם הוא את המשך דרכו של הקטנוע.

לכן, בנסיבות אלה, אני קובע כי מירב האחריות לגרם הנזק לקטנוע ולנפילתו של התובע, רובצת על הנתבע, אך גם התובע לפי עדותו הוא, תרם לגרם התאונה, כאשר עולה מעצם הנפילה ומעצם הצורך בסטייה, שהוא נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי השטח, וגם עולה שלא הבחין מבעוד מועד ברכבו של הנתבע אשר ביצע את פניית הפרסה, וכאשר כבר הבחין ברכב זה, היה כבר קרוב אל אותו רכב, ולמרות שניסה להתחמק מהרכב או מלפגוע ברכב, בכל זאת, נפל הקטנוע, ובעקבות כך נפל גם התובע והעדה שרכבה עימו על הקטנוע.

בנסיבות אלה, אני קובע כי גם התובע תרם את תרומתו לגרם התאונה.

לאחר ששקלתי את הנסיבות, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את אחריותו של התובע בשיעור של 30%, ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע.

באשר לסכום הפיצוי – תבע התובע סכום בלתי מוכח של 9,370 ₪, אשר כלל בחובו נזק ממשי של 6,370 ₪, עוגמת נפש בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עורך דין 1,500 ₪, אך בפועל, אם אצטרך לבחון הנזקים עצמם, הרי שהתובע לא המציא חשבונית על תיקון הקטנוע, וכל שהמציא לבית המשפט, הוא הצעת מחיר שניתנה ביום 15.3.09, ואין לדעת כלל אם כל מה שנרשם בהצעת המחיר גם תוקן, ובנוסף לכך העיד התובע, שהוא אמנם תיקן את הקטנוע, אך בינתיים מכר אותו.

באין בפני אומדן נזק אחר, אני מקבל את סכום הנזק החלקי שבהצעת המחיר, חלקי משמעו סך של 5,024 ₪, ואיני מקבל את הנזק אשר מתייחס לכיסוי גוף שמאל, שאינני יודע מהו, וכמו כן, אינני מתייחס לתביעת סכום של עבודה בסך 895 ₪, כאשר לא הוכח בפני, שהקטנוע תוקן, ושולם עבור תיקון זה הסך שנזכר בהצעת המחיר.

על כן, כל שהוכיח התובע הוא נזק של 5,024 ₪, ולכן אני מחייב את הנתבעים – שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד - לפצות את התובע בסך 3,517 ₪ (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 13.2.12 ועד התשלום בפועל.

התובע גם לא הוכיח תשלום עבור שכר טרחת עורך דין, והעורך דין עצמו שהתייצב בבית המשפט, גם לא זכר כלל שהוא קיבל שכר טרחה בנדון דנן, מה עוד, שבתחילה אמר שהוא לא קיבל שכר טרחה, וסביר הוא, שאכן לא קיבל, משום שהוא העיד בפני, שהתובע הינו קרוב משפחה שלו.
לכן, יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה.

כמו כן, בהתחשב בעובדה שהתובע לא התייצב למועדים האחרים שהתקיימו בתיק זה, אך מאידך, בהתחשב בכך שהתובע כבר חויב בסכום ההוצאות בגין כך, ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים באופן סולידרי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

מאחר והתובע חויב בסכום הוצאות בסך 400 ₪ אשר טרם שולם, הרי שניתן לקזז את הסך הנ"ל מסכום הנזק הכולל שקבעתי בפסק דין זה.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

#5#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ג, 13/01/2013 במעמד הנוכחים.

קלדנית/יפה