1. בפני בקשה לסילוק תביעת התובע, בסך נומינלי כולל של 22,800 ₪, על הסף.
2. ראשיתה של הפרשייה נושא התביעה שלפני קשורה בטבורה עם תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד קבוצת כדורגל וכנגד הנתבע (שהיה בעל העניין בקבוצה). ביום 13.1.10 דן והכריע בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בתביעה שהגיש התובע כנגד קבוצת הכדורגל הפועל קטמון ירושלים (להלן: "הקבוצה") בגין הלוואה שנתן התובע לקבוצה, כמו גם כנגד הנתבע בתובענה שלפני, שהיה בעלי הקבוצה (ת.ק (י-ם) 3783/09 ; להלן: "התביעה הקטנה"). בפסק הדין, שעה שלא היתה כל מחלוקת בכך, חייב בית המשפט את הקבוצה בתשלום סך כולל של 11,549 ₪. לצד זאת, התביעה כנגד הנתבע שלפני נדחתה, בהיעדר תשתית עובדתית לחיובו באופן אישי. בפסק הדין בתביעה הקטנה נקבע במפורש, כי אין להטיל אחריות אישית על הנתבע בגין התנהלות הקבוצה.
3. כתב התביעה שלפני הוגש, משהתברר לתובע, לפי הנטען, כי ביום 15.9.11 הוגשה באמצעות הנתבע בקשה לפירוק מרצון של הקבוצה. מאחר שלטענת התובע, בתצהיר שתמך בבקשת פירוק הקבוצה ציין הנתבע כי יש בידיה לשלם את חובותיה במלואם, חייב הנתבע לשלם באופן אישי את סכום החוב הפסוק של הקבוצה. סכום התביעה הועמד על סך כולל של 22,800 ₪, מהם סך 15,300 ₪ (כפי הנראה משוערך למועד הגשת התביעה, ובקיזוז סכום הוצאות שלפי הנטען נפסקו לחובתו) בגין חובה הפסוק של הקבוצה, וכן סך כולל של 7,500 ₪ בגין עגמת נפש וטרחה.
4. אלה הן עיקרי טענות הנתבע בבקשה לסילוק על הסף. ראשית, שעסקינן בהליך מעין ערעורי על פסק הדין בתביעה הקטנה, שקבע מעשה בית דין של ממש במחלוקת בקשר עם עצם חיובו של הנתבע בחיובי הקבוצה, כך שהלכה למעשה עסקינן בשימוש לרעה בהליכי משפט. השניה, כי הליכי פירוק הקבוצה בוצעו ואף פורסמו כדין וממילא אף היו בידיעתו של התובע (שכן הדברים הובהרו במפורש במסגרת הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות). השלישית, כי התובע אף לא קיים את פסיקת בית המשפט לתביעות קטנות, ולא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו במסגרת ההליך. ולבסוף, כי ממילא, כלל טענות התובע באשר לעצם ניהולו של הליך הפירוק, מקומן במסגרת הליכי הפירוק – שם יש לתקפן.
5. התובע טוען כי הבקשה לסילוק על הסף נטענה בכתב ההגנה ולפיכך אין לשעות לה, כי הסעד של סילוק על הסף הוא קיצוני ונדיר, וכי הלכה למעשה התביעה נסובה על מסכת אירועים שהתרחשה לאחר מתן פסק הדין ובנסיבות בהן היה על הנתבע להיות מודע לחוב הקבוצה כלפי התובע. בסיכומיו טען התובע כי עילת התביעה הינה בגין התנהלות בחוסר תום לב (פסקה 8).
6. שמעתי את הצדדים, ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, בין היתר מנימוקי הנתבע, כי מן הדין להורות על מחיקת התביעה על הסף.
7. כידוע, בית המשפט רשאי להיזקק בכל עת, וגם מיוזמתו, לסילוקה של תביעה על הסף (השוו: תקנות 100 – 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, להלן: "התקנות", וכן ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ פ"ד מא(1) 577). כמו כן נפסק לא פעם, כי העילות המנויות בהוראות התקנות אינן בבחינת "רשימה סגורה" (השוו: ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח פ"ד נח (1) 577).
8. במקרה שלפני שוכנעתי, כי יש להורות על מחיקת התביעה הן לאור הוראות תקנה 100(1) לתקנות והן הואיל וכטענת הנתבע, הלכה למעשה, ככל שהיו בפי הנתבע טענות בקשר עם הליכי פירוק הקבוצה, מן הדין היה להעלותן במסגרת הליכי הפירוק וההוראות הנורמטיביות החולשות עליו.
9. אין, כך נראה, מחלוקת בין הצדדים כי פסק הדין בתביעה הקטנה קבע מעשה בית-דין, במסגרתו נדחה חיובו האישי הנטען של הנתבע כבעל העניין העיקרי בקבוצה. בכתב התביעה נטען, כי עילת התביעה המאוחרת, נסובה על מעורבותו הפעילה של הנתבע בהליכי פירוק החברה, באופן שלבסוף לא יכול היה התובע להיפרע את חובו הפסוק מאת החברה. בנסיבות אלה, לטענת התובע, "... הרי שהתובע (צ.ל "הנתבע" – ב.ש) מחוייב לשלם באופן אישי את סכום החוב הפסוק והחלוט שאותו חבה ... (הקבוצה – ב.ש) לתובע באופן אישי..." (פסקה 15 וכן פסקה 18 לכתב התביעה). כידוע, עילת התביעה נבחנת מכתב התביעה לגופו. בחינת כתב התביעה מלמדת, שלמעשה מבקש התובע להרים את מסך ההתאגדות שבין הקבוצה ובין הנתבעת. אולם ספק רב אם ניתן לדון ולהכריע בתביעה שעילתה הרמת מסך התאגדות שעה שהתאגיד עצמו כבר איננו קיים. עסקינן, במידה רבה, בתרתיי דסתריי המטילים בספק רב את האדנים שעל אודותיהם נשענת התובענה, כפי שנוסחה.
10. זהו אף הטעם שלפיו נקבעו בדין הוראות קונקרטיות באשר לאופן פירוקו של תאגיד, ואף הובהר במפורש מיהן הפונקציות (לרבות הערכאה המוסמכת) האמונות על פיקוח על הליכי פירוק שכאלה (השוו: פרק י"ג לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983). מתן הכשר לבקש "הרמת מסך" או – למעשה, אם לא להלכה - להשיג על הליכי פירוק שלמצער נוהלו פורמלית כדין, שלא במסגרת ההליכים שנקבעו לכך, עלול לשים לאל את תכליות דיני הפירוק התאגידיים, ולכל הפחות יש בו כדי שלא לעלות בקנה אחד עם עקרון כיבוד הערכאות - לרבות הסמכתן העניינית השונה.
11. דומה שהתובע אף איננו מכחיש, כי ההוראות הקבועות בדין בקשר עם פירוק תאגיד מולאו על ידי הקבוצה – באמצעות הנתבע ואף איננו חולק, כך נראה, על כך שהלכה למעשה לא נטל חלק בהליכי הפירוק, לרבות באסיפת הנושים. בפי התובע בכתב התביעה טענה, קונספירטיבית באופייה, לפיה יש בתצהיר על אודות כושר הפירעון שמילא הנתבע, כדי לחייבו באופן אישי בחובה של הקבוצה. דא עקא, כתב התביעה אף איננו מבהיר מדוע יש בהצהרת הנתבע ש"יש בידי החברה לשלם את חובותיה במלואם תוך שנים עשר חודשים לאחר תחילת פירוקה" (נספח ד' לכתב התביעה), כדי ללמד ולחייב את המסקנה, כי ככל שהיה התובע מגיש תביעת חוב במסגרת אסיפת הנושים, לא היה מובא החיוב הפסוק שחבה הקבוצה לתובע, בחשבון, במסגרת הליכי הפירוק. בנסיבות אלה, אין בנוסחו של כתב התביעה, כמו גם בהבהרות המאוחרות שהובאו במסגרת הסיכומים, כדי לרפא את החסר היסודי שבכתב התביעה, הוא החלל הלוגי שבין מעשי הנתבע הנטענים (ככל שהיו מוכחים) ובין הסעד העיקרי שהתבקש בתביעה שלפני.
12. בסיכומיו מבקש התובע לטעון, כי למעשה, תביעתו הינה בגין התנהלות הנתבע שלא בתום לב. אולם עילה זו כלל לא נכללה בכתב התביעה, אשר כאמור לעיל, תולה יהבו בחיוב אישי של הנתבע בחובות הקבוצה. אף אם תמצי לומר, כי יכול היה התובע לטעון לעילה נזיקית בגין מעשי הנתבע הנטענים, הרי שכתב התביעה שותק גם בעניין זה. בנסיבות אלה, וכאמור לעיל, ספק אם כתב התביעה, כנוסחו, מגלה עילה.
13. אף אין להשלים עם סיטואציה, שבה מחוייב תובע בתשלום הוצאות משפט לנתבע בפסק דין חלוט, מבכר שלא למלא אחר החיוב הפסוק, ובטרם פעל כמצוות בית המשפט, מבכר להגיש תביעה חדשה תחת תביעתו הישנה.
14. הנתבע ביקש, בין היתר, לדחות את התביעה על הסף. אולם כאמור לעיל, אין מחלוקת בדבר קיומו של מעשה בית-דין בגין האירועים עובר למתן פסק הדין וכתב התביעה מתייחס בטבורו לאירועי הפירוק כמחוללי עילתו של התובע. בנסיבות אלה, אין מקום לדחיית התביעה על הסף. יחד עם זאת, מכלל האמור לעיל, שעה שכתב התביעה, כפי שנוסח, אינו מגלה עילה של ממש כנגד הנתבע, וחשוב מכך, שעה שמלכתחילה ספק רב אם היה על התובענה להתברר בבית משפט השלום, חלף בירורה, במידת הצורך, כחלק מהליכי הפירוק (גם אם לאחריהם), מן הדין למחוק את התביעה על הסף, וכך אני מורה.

בנסיבות העניין, יישא התובע בהוצאות הנתבע בסך כולל של 1,500 ₪.

תואיל המזכירות להמציא העתק לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.