1. לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 1.2.11 בסך 5,156 ₪. התובע הינו הנהג והבעלים של רכב מסוג שברולט מ.ר. 59-074-14 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 הינו הנהג והבעלים של רכב מסוג פולקסווגן מסחרית, מ.ר. 93-679-62 שמבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

2. אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה, עת נסע ברחוב יד חרוצים בשכונת תלפיות שירושלים רכב הנתבע שנסע מאחוריו פגע בחלקו השמאלי קידמי של רכבו במהלך ביצוע ניסיון עקיפה כושל.

3. אליבא דגירסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה, בעת נסיעה ברחוב יד חרוצים הגיח לפתע רכב התובע מאחת הסמטאות, לא ציית לתמרור ופגע בצידו הימני אמצעי של רכב הנתבע.

4. ביום 13.1.13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה.

5. אין חולק כי רכב התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבעים. המחלוקת נסובה, איפוא, סביב שאלת האחריות לקרות התאונה, האם רכב הנתבעים החל בביצוע עקיפה וסטה לנתיבו של רכב התובע בכדי להשלים את העקיפה או שמא רכב התובע נכנס לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים מבלי ליתן לו זכות קדימה בהתאם לתמרור "האט ותן זכות קדימה" שהיה בכיוון נסיעתו.

6. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לביהמ"ש ושמעתי את עדויות הצדדים, הנני מעדיף את גרסת הנתבעים על גירסתו של התובע, זאת, הואיל ותמונות הנזקים תומכים יותר בגירסה זו. מעיון בנ/1, תמונות הנזק של רכב הנתבעים עולה, כי מוקד הנזק הינו בצידו הימני אמצעי של רכבו ומעיון בת/1, תמונות הנזק של רכב התובע עולה, כי מוקד הנזק הינו בפינה שמאלית קדמית של רכבו. מוקדי הנזק מלמדים, כי מנח הרכבים בעת קרות התאונה היה בזווית חדה. ממצאים אלה עשויים היו להיגרם בעת שרכב התובע החל את הפנייה ימינה מרחוב "פועלי צדק" לרחוב "יד חרוצים" ונכנס לנתיב נסיעת רכב הנתבעים [שנסע מכיוון צפון לדרום ברחוב יד חרוצים].

לעומת זאת, גירסת התובע, לפיה נסע ישר כאשר רכב הנתבעים ביצע עקיפה ולא הצליח לשוב על עקבותיו- מסתברת פחות.

7. עם זאת, ראיתי להשית רשלנות תורמת גבוהה לקרות התאונה ונזקיה על רכב הנתבעים העולה כדי 50%, זאת, הואיל ועסקינן בשעת עומסי תנועה לא מבוטלים בעיבורה של עיר, שעל הנתבע 1 היה לתת תשומת ליבו למתרחש בכביש. אף אם הייתה בידו זכות הקדימה אין הדבר מקנה לו זכות לטלה באופן המסכן את כלי הרכב האחרים. הלכה למעשה, רכב הנתבעים נכנס לצומת לא פנוי. משכך, הנני סבור, כי שני הצדדים תרמו באופן שווה להתרחשות התאונה ולנזקיה.

8. באשר לטענת הנתבעים לניתוק קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו כתוצאה מקרות התאונה לבין הנזקים הנטענים, סבורני, כי בנסיבות חתונת התובע כחודש לאחר קרות התאונה, העמדת הרכב לבדיקת שמאי כשלושה חודשים לאחר התאונה הינה סבירה. כמו כן, הנזקים הנטענים תואמים את תיאור אופן קרות התאונה ואת נזקי רכב הנתבעים.

9. נוכח האמור, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,328 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13/2/12 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך 350 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ג, 20 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.