הבקשה לביטול החלטה המחיקה נדחית בלא צורך בתגובה (ממילא מחיקה מחוסר מעש הנה ביוזמת ביהמ"ש ולא בתגובה לבקשת נתבע), ואין לתובע שניתק הקשר עם ב"כ אלא להלין על עצמו.

עמדתי היא שבטרם תסולק תביעה מחוסר מעש על ביהמ"ש לגלות אורך רוח. אך מאידך, אם ניתנה ארכה של ממש שלא נוצלה, ואף התרעה בת 30 יום בטרם מחיקה מחוסר מעש לא הועילה, לא הוצב טעם בעטיו לא תימחק התביעה והיא נמחקה כדין, הרי שאין לרוקן מתוכן תקנה 156 על ידי ביטול ההחלטה שמחקה כדין התביעה מחוסר מעש, משעה שהואיל סוף סוף התובע לקיים ההנחיות בדיעבד.

תקנה 156 מהווה אחד האמצעים הדיוניים הבודדים שמציבות התקנות ונועדו לתמרץ תובעים לקדם תביעותיהם שלהם. הוצאות לטובת אוצר המדינה הנן אמצעי נוסף אך לא תמיד מציב הוא פתרון רצוי או עדיף. ריקונה מתוכן של תקנה 156 באופן המוצע יהפוך הנחיות ביהמ"ש בדבר מועדים להמלצה לא מחייבת שהרי גם אם נמחקת תביעה המחשבה היא שתמיד ניתן לחדשה, ולכן יטול לו כל תובע זמנו כחפצו. יש בדבר כדי להעביר מסר שלילי לכלל ציבור המתדיינים.

כאמור הגישה לערכאות לא נחסמת, ותג המחיר הדיוני בנושא אגרה הנו תג מחיר קביל ומתבקש משעה שנמחקת התביעה מחוסר מעש.

במקרה זה לא הוקצבו מועדים ביד קפוצה, וניתנה התרעה על מחיקה מחוסר מעש לאחר שלא קוימה החלטה בדבר הליכי ביניים שניתנה חצי שנה עובר למתן ההתרעה בישיבה. וכאמור אף ההתרעה לא הועילה ואז נמחקה התביעה. לגופו של ענין אפוא אין להיעתר לבקשה. אך לבד מזאת חל גם כלל גמר המלאכה משעה שנמחקה התביעה לפי תק' 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואף מטעם זה אין להיזקק לבקשה (ראה סע' 8 לרע"א 4838/12).

משעה שלא נדרשה תגובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.