1. התובע, יליד 1952, עתר נגד הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 26/03/11 (להלן – התאונה).

2. אין מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן – החוק).

3. התובע ויתר על מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט (הצהרת ב"כ התובע בעמ' 1 לפרוטוקול 29/10/12).

4. ב"כ הצדדים הסכימו לפסיקה על דרך הפשרה, כאמור בסע' 4(ג) לחוק, ללא שמיעת עדויות ולאחר הגשת טיעונים בכתב.

5. לאחר עיון בטיעוני ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים (כולל: האישורים הרפואיים הרלוונטיים לתאונה ונתוני השכר), ובשים לב ל: פיצוי בגין כאב וסבל, תקופת אי כושר רלוונטית לתאונה והפסדי ההשתכרות הנטענים בתקופה זו, הקבלות שצורפו לסיכומי התובע, וכל פרמטר רלוונטי נוסף, שוכנעתי לפסוק לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין כל ראשי הנזק הרלוונטיים, נכון להיום.

6. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 12% + מע"מ, ואגרת משפט משוערכת אם שולמה על ידי התובע.

החיובים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

נוכח מהות ההליך (פשרה על פי סע' 4(ג) לחוק, לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית בתיק), אני מורה על פטור מיתרת אגרה, על פי תקנה 5(ב)(2)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז– 2007.

7. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים ומתייתרת הופעתם לשימועו.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.