א. רקע, עובדות וטענות הצדדים

1. מדובר בתביעת נזיקין בסכום של 86,258 ₪, בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע מסוג ג'יפ מרצדס, מספר רישוי 85-170-14 (להלן – "הרכב" או "רכב התובע"), בתאונת דרכים.

2. בהתאם לתביעה, ביום 27.1.11 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, נהג התובע "ברכב" ברחוב סמילנסקי וחצה את הצומת עם רחוב ההגנה בבאר שבע. לפתע, התפרץ רכב צד ג' הנהוג בידי נתבע 2 ובבעלות הנתבעים 1 ו-2 לצומת מרחוב ההגנה, כשהוא לא נותן לרכב התובע זכות קדימה, כמתחייב מתמרור עצור ותן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתו. רכב צד ג' התנגש ברכב התובע וגרם לו לנזקים (להלן – "התאונה").

3. התביעה הוגשה כנגד נתבע 2, נהג הרכב הפוגע וכנגד נתבעת 2, בעלת הרכב הפוגע. בנוסף, הוגשה התביעה כנגד חברת הבטוח שביטחה את הרכב הפוגע בבטוח צד ג' – נתבעת 3.

4. התובע טוען בכתב התביעה, כי הנתבעים אחראים לפצות אותו על נזקיו שנגרמו בתאונה, לאור העובדה, כי נתבע 1 גרם לתאונה בנהיגתו הרשלנית, נתבעת 2 הינה בעלת הרכב הפוגע ונתבעת 3 אחראית לפצותו לאור חבותה על פי הפוליסה.

5. נתבעת 3 לא נתנה כיסוי ביטוחי לנתבעים 1 ו-2 בגין אירוע התאונה. נתבעת 3 הכחישה בכתב ההגנה באופן גורף את אירוע התאונה (סעיף 7 לכתב הגנתה). הנתבעת 3 טענה, כי נתבעים 1 ו-2 נמנעו מלשתף פעולה עם החוקר מטעמה, לצורך בירור נסיבות האירוע הנטען והמוכחש ולכן, לנהג ברכב המבוטח על ידה לא היה כיסוי ביטוחי. באופן ממוקד, נטען על ידי נתבעת 3, כי מי שנהג ברכב הפוגע אינו מר אברהם ברבי אלא בנו, מר מוריס ברבי, שמפאת גילו אין לו כיסוי ביטוחי. עוד טענה הנתבעת 3, כי התובע עשה קנוניה עם מר מוריס ברבי שנועדה להסתיר מנתבעת 3 את האמת לפיה, מי שנהג ברכב הוא הבן שאין לו כיסוי ביטוחי ולהציג בפניה מצג שווא לפיו, מי שנהג ברכב בעת התאונה הינו האב, הנתבע 2, שאין מחלוקת שיש כיסוי ביטוחי לנהיגתו.

6. נתבעים 1 ו-2 לא הגישו כתב הגנה ולאחר שהוצג לי בדיון אישור מסירה של כתבי הטענות לנתבעים 1 ו-2, נעניתי לבקשת ב"כ התובע ונתתי כנגדם פסק דין ביום 29.1.14. בפסק דין זה חייבתי את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 86,258 ₪, בצרוף אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ.

7. לאור העובדה, שנגד נתבעים 1 ו-2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, המשפט שבפני נוהל בין התובע לבין חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע, דהיינו, נתבעת 3. התובע טען, כי נתבעת 3 חייבת לפצותו מכוח חבותה על פי הפוליסה ונתבעת 3 טענה, כי אין כיסוי ביטוחי, כיוון שנעשתה קנוניה בין התובע לבנם של הנתבעים 1 ו-2, לגבי זהותו של הנהג ברכב הפוגע בתאונה.

8. הצדדים הסכימו, כי תוגש חוו"ד השמאי לגבי הנזק של "הרכב" ללא חקירה וכי המשפט יתנהל ללא תצהירים.

9. דיון ההוכחות התקיים ביום 1.1.15, כאשר בפני העידו 2 עדים בלבד. האחד, התובע עצמו והשני, מר מוריס ברבי, בנם של נתבעים 1 ו-2 שזומן על ידי ב"כ נתבעת 3.

10. מספר ימים לפני מועד ההוכחות, הוברר לב"כ נתבעת 3, מתוך גלישה באינטרנט בתוכנות משפטיות, כי התובע ביחד עם בנם של הנתבעים, מר מוריס ברבי, הורשעו ביחד עם אחיו של התובע בתיק פלילי 26352-04-11 בבית משפט השלום בקרית גת. כתב האישום שבו הורשעו התובע ומוריס ברבי (ביחד עם אחיו של התובע), ייחס להם ביצוע עבירות רבות של פשע ועוון במהלך השנים 2010 ו-2011 וזאת, במסגרת התארגנותם לכנופיה שגנבה דלק מצה"ל, מכרה אותו וקיבלה במרמה כספים רבים, כאשר סכום הגניבות הגיע לכדי 991,667 ₪.

11. עוד עלה מהמסמכים, כי "הרכב" הנדון חולט בסוף המשפט לטובת מדינת ישראל, לאור העובדה, כי חברי הכנופיה השתמשו בה לצורך בצוע העבירות (אישום מס' 76, המתייחס לתאריך 29.1.11).

12. ב"כ הנתבעת 3 חקר במהלך המשפט הן את התובע והן את מר מוריס ברבי לגבי הרשעתם בחקירה נגדית. בשלב ניהול ההוכחות לא היה בידי ב"כ הנתבעת מלוא החומר המשפטי לגבי הרשעתם והצדדים הסכימו, כי כתב האישום, הכרעות הדין וגזרי הדין בתיק הפלילי יועברו על ידי ב"כ הנתבעת 3 לב"כ התובע ולתיק בית המשפט והצדדים יוכלו להסתמך על חומר זה בסיכומים.

13. הנתבעת 3 שסיכמה ראשונה טענה, כי יש לדחות את התביעה, כיוון שהתאונה כלל לא התרחשה במציאות וכי מדובר בקנוניה שנרקמה בין התובע למר מוריס ברבי, להוציא כספים במרמה מחברת הביטוח. ב"כ הנתבעת 3 התייחס בטיעוניו לעובדה, כי "הרכב" הנדון הייה מעורב בבצוע עבירה ביום 29.1.11, בעוד שנטען, כי התאונה הייתה ביום 27.1.11, כאשר על פי דו"ח שמאי, "הרכב" היה במצבו הפגוע בזמן הבדיקה ביום 28.1.11. ב"כ הנתבע טען, כי לא יתכן ש"הרכב" היה במצבו, כפי שעולה מדו"ח השמאי והיה כשיר לתנועה יום למחרת, הוא יום בצוע העבירה, והדבר מוכיח, כי התאונה לא התרחשה במציאות. עוד טען ב"כ הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את בעלותו על "הרכב" וגם מסיבה זו, דין התביעה להידחות.

14. ב"כ התובע טען, כי התובע הצליח להוכיח, כי הנתבע 2 נהג ברכב וגרם ברשלנותו לתאונה והנתבעת לא סתרה גרסה זו. בנוסף, טען ב"כ התובע, כי הנתבעת 3 לא הביאה כל ראייה התומכת בטענתה, להעדר כיסוי ביטוחי ולכן, דין התביעה להתקבל במלואה.

15. לגבי טענות ב"כ הנתבעת 3, כי התובע ומר מוריס ברבי ניסו לעשות קנוניה, כדי לקבל תגמולי ביטוח במרמה, טען ב"כ התובע, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

16. ב"כ התובע התבקש ליתן תגובתו לגבי טענת ב"כ הנתבעת 3, כי על סמך ההרשעה הפלילית עולה, כי אירוע התאונה לא אירע כלל וחזר על טענתו, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

דיון

17. בטרם אגש לשאלת המחלוקת העיקרית, ברצוני להתייחס לטענה, כי התובע אינו הבעלים של הרכב. טענה זו נדחית, לאור החלטתו של בית המשפט השלום בקרית גת, בתיק הפלילי, לחלט את הרכב.

18. השאלה העיקרית הטעונה הכרעה בתיק זה היא, האם שוכנעתי בנרטיב התביעה לפי התובע. אם התובע הצליח לשכנע בנכונות גרסתו, באמצעות הראיות שהגיש, תתקבל התביעה. אם נכשל – תידחה. ההכרעה בשאלה זו נגזרת מהערכת הראיות. מי שמבקש מבית המשפט לא להאמין לנרטיב מפני שהעדים אינם אמינים, אינו "מרחיב חזית", רק מפני שהטעם למסקנתו התגלה לו במהלך שמיעת העדים. השאלות אם הייתה קנוניה בין התובע והעד באשר לזהות המעורבים בתאונה, או שכל האירוע בדוי אינן טעונות בירור כשאלות נפרדות ועצמאיות, הן קשורות קשר הדוק ובלתי נפרד בהערכת הראיות.

19. לאחר שבחנתי את העדויות, את מסמכי הרשעתם הפלילית של שני העדים היחידים ואת הטענות, הגעתי למסקנה, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו.

ואלה הנימוקים להחלטתי:

א. בחנתי היטב את עדותם של התובע ושל מר מוריס ברבי. ניכר היה, כי כל אחד מעדים אלה מנסה עד כמה שאפשר למעט במתן אינפורמציה ובנוסף, התשובות לא קלחו, אלא נאמרו אחרי מחשבה, כאשר הנשאל חושב לגבי כל שאלה, מה הייתה מטרת השאלה ולפי המטרה, בחר לתת את התשובה.

כך למשל, התובע העיד לגבי התאונה כדלקמן:

"נסעתי עם הרכב שלי, בא בחור מבוגר, יש לי 400 רכבים, כל שבוע קורה לי תאונה. זה קרה לפני שנים, אני לא זוכר בדיוק."

ניכר, כי התובע בחר לציין בראשית הדברים, כי מדובר היה בנהג מבוגר, כי מדובר היה בתחילת עדותו, כאשר סבר, כי כל טענת הנתבעת 3 הינה, כי הנהג ברכב הפוגע היה צעיר מכפי שנדרש בפוליסה ולכן, אין לנהיגתו כיסוי ביטוחי.

עוד נשאל התובע:

"למה מקודם כששאלתי אותך מה הקשר למוריס ברבי לא אמרת שהוא הואשם איתך בפלילים אתה אמרת שאתה מכיר 80% מבאר שבע?"

והשיב:

"כי זה לא רלבנטי לתיק... אם תשאל אותי מה שרלבנטי לתיק אני אשיב."

בהמשך נשאל מר מוריס ברבי:

"במרצדס הזו של התובע אתה גם נסעת בה?"

והשיב:

"כן.

לפני התאונה ואחרי התאונה?

כן. אני לא יודע למה אתה חותר."

עוד אוסיף בעניין זה, כי חקירתם של שני העדים הייתה טעונה והייתה אוירה קשה באולם במהלך הדיון.

ב. בעדותם של שני העדים התגלו סתירות גם בדברים שלכאורה לא היו צריכים להתגלות בהם סתירות, לו היו אלה עדים שמעידים עדות אמת.

כך למשל, נשאל התובע מתי קישר בין מוריס ברבי לאביו, שלטענתו היה מעורב איתו בתאונה והשיב:

"את האבא ראיתי בתאונה שעזרתי לו במקרה התאונה, כי הוא היה נסער הוא אדם מבוגר ואת הילד למחרת."

לעומת זאת, מר מוריס ברבי השיב לאותה השאלה:

"באתי למקום התאונה ואמרתי להם להחליף פרטים ושיש חברות ביטוח ולצערי זה קרה עם מישהו שאני מכיר."

עוד נשאל התובע באם הוא הגיע ביחד עם מר מוריס ברבי ברכב אחד לבית המשפט והשיב:

"כן."

ואילו מר מוריס ברבי נשאל את אותה השאלה:

"באת עם התובע עצמו?"

והשיב:

"לא."

ג. ההליכים שהתקיימו בפני מעוררים תהיות רבות הפוגמות במהימנות התביעה, כדלקמן:

(1) לא ברור כלל, מדוע הנתבעים 1 ו-2 בחרו שלא לשתף פעולה עם חברת הביטוח שביטחה אותם – נתבעת 3. ברור כי באם היו משתפים פעולה וגרסתם נכונה, הנתבעת 3 הייתה נותנת כיסוי ביטוחי לנזקיו של צד ג', התובע, ובנוסף גם הם היו מקבלים פיצוי עבור הנזק שבוודאי נגרם לרכבם, כתוצאה מהתאונה.

(2) לא ברור, מדוע נתבעים 1 ו-2 לא הגישו כתב הגנה, למרות שמדובר בתביעה בסכום לא מבוטל של 86,258 ₪.

(3) לא ברור, מדוע התובע הסתפק להוכחת התביעה בעדותו הוא, בצרוף חוו"ד השמאי ולא זימן לעדות את הנתבע 2. הרי אם גרסתו היא גרסת אמת, מה החשש לזמן את נתבע 2 לעדות? אם נכון הדבר לתחילת ניהול ההוכחות, כאשר התובע סבר, כי דבר מעורבותם המשותפת שלו ושל מר מוריס ברבי באישומים הפליליים נסתרה מעיני נתבעת 3, הרי שכאשר הוא הבין, כי המעורבות התגלתה ולכן, כל בסיס תביעתו מושתת על אמינות עדותו ועדות מר מוריס ברבי, היה עליו לבקש דחייה להמשך המשפט ולזמן את נתבע 2 לעדות. הרי אין חולק שבין התובע לבין מר מוריס ברבי שוררים יחסי חברות לאורך שנים וברור, כי הנתבע 2 היה נאות ברצון להגיע למשפט ולתת עדות והדבר היה משרת את האינטרס של התובע ויותר מכך, את האינטרס שלו עצמו. מר מוריס ברבי נשאל:

"יש סיבה שאביך לא בא למשפט ולא הגיש כתב הגנה?"

והשיב:

"לא."

בהתאם לפסיקה, הימנעות צד מלהביא לעדות עד שהיה תחת ידו להביאו ועד זה היה אמור לתמוך בגרסתו, עלול לשמש חיזוק לראיות הצד שכנגד. אני קובע, כי הימנעות התובע מהבאת נתבע 2 לעדות, תומכת בגרסת נתבעת 3.

ד. בתחילת המשפט היה ברור מדוע התובע ביקש פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1 ו-2. באותו שלב, הקשר שבין התובע למר מוריס ברבי, בנם של הנתבעים 1 ו-2 לא היה ידוע. לעומת זאת, לא היה ברור כלל מדוע התובע לא פעל למימוש פסק הדין במשך שנה. לאחר תום שמיעת הראיות ולאחר שהוברר הקשר החברי שבין התובע לבנם של הנתבעים 1 ו-2, עולה השאלה, האם עצם הגשת כתב התביעה כנגד נתבעים 1 ו-2 והגשת הבקשה למתן פסק דין בהעדרם, לא נעשו במטרה לטשטש את העובדה שהתובע ובנם של הנתבעים חברים טובים וכי מלכתחילה, התובע לא התכוון לממש את פסק הדין כנגדם.

התובע נשאל לגבי שאלה זו והשיב כי לא ידע כלל כי ניתן פסק דין כנגד הנתבעים 1 ו-2.

אינני נותן אמון לתשובה זו של התובע.

ה. התובע הורשע בכתב האישום הפלילי בין השאר בביצוע עבירה עם "הרכב", יום לאחר שהוא נבדק על ידי שמאי מטעמו, כאשר הוא במצבו הפגוע. פסק דין פלילי מהווה ראייה לכאורה לאמור בו במסגרת המשפט האזרחי, בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971. הסתירה בין הכרעת הדין לבין חוות דעת השמאי מעוררת תהייה, מה גם שהתובע לא הציג בדיון קבלות על תיקון הרכב ולא המציא אסמכתא להוצאה של 80,000 ₪ מכיסו לתיקון. הסתירה שבין חו"ד השמאי לבין ההרשעה מתווספת לתהיות האחרות.

ו. שני העדים שהעידו בפני הינם עדים בעלי עניין. התובע בוודאי שהינו בעל עניין, שתביעתו כנגד חברת הביטוח תתקבל. גם למר מוריס ברבי אינטרס שחברת הביטוח תישא בפיצוי. ברור, כי מר מוריס ברבי אינו מעונין שהוריו הם שיישאו בפיצוי.

ז. המעורבות של שני העדים היחידים שהעידו בפני בבצוע עבירות מרמה שבוצעו באותה תקופה, בוודאי שפוגמת במהימנותם. מה עוד שמדובר בעדים יחידים ומה עוד שכפי שציינתי, מדובר בשני עדים בעלי עניין.

20. להלן הבאתי את כל סימני השאלה ואת כל השאלות העולות מהתיק. אינני אמור להגיע למסקנה על סמך הראיות, כי אכן הייתה קנוניה כזו או אחרת בין התובע לבין מר מוריס ברבי. כפי שציינתי, עלי להגיע למסקנה אחת ויחידה והיא, האם התובע הצליח להוכיח את תביעתו על סמך הראיות שהוצגו. לאחר שבחנתי את הראיות ואת סימני השאלה, הגעתי למסקנה, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הצליח להוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי מדובר בתביעת אמת וכי גרסתו לגבי התביעה הינה תביעת אמת.

21. לאור האמור, אני דוחה את תביעתו.

על התובע לשלם לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ה, 09 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.