לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

רקע והשתלשלות האירועים

1. המבקש הגיש ביום 14.2.12 בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספי ארנונה שנגבו שלא כדין (להלן: "בקשת האישור").

המבקש מחזיק ב"אדמה חקלאית" בתחומה המוניציפאלי של המשיבה בשטח של 2,141 מ"ר. המבקש מחויב בארנונה בגין 3000 מ"ר (3 דונם). המשיבה מחייבת נכסים מסוג "אדמה חקלאית" לפי יחידת שטח מלאה של דונם, ובעיגול כלפי מעלה. המבקש חויב בארנונה בגין שטח קרקע שהוא אינו מחזיק בו. החיוב הוא בניגוד לתקנה 3 בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות ההסדרים") ובניגוד להוראות צווי הארנונה של המשיבה לפיהם שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה יהיה במטרים רבועים.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור –"כל ציבור מחזיקי האדמות החקלאיות בתחומה של העירייה [המשיבה] אשר שילמו את הארנונה לעירייה במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה שבכותרת [בקשת האישור – מ' נ']" (סעיף 8.1 בבקשת האישור).

1. המשיבה טענה בתגובתה, בין היתר, כי תקנה 4 בתקנות ההסדרים קובעת כי ניתן להטיל ארנונה על "אדמה חקלאית" לפי מ"ר או לפי דונם וכי בצווי הארנונה שלה נקבע בהתייחס ל"קרקע חקלאית" כי החיוב בארנונה יהיה לפי דונם; כי נוכח התעריף הנמוך ל"אדמה חקלאית", הרי שחיוב לפי מ"ר משמעו כ-3 אגורות בשנה (0.02947 ש"ח) היינו, סכום זניח שקשה אף לרישום מבחינה חישובית; כי עיגול כלפי מטה משמעו כי מי שמחזיק בפחות מדונם של אדמה חקלאית לא יחויב כלל בארנונה.
2. בטרם התקיים דיון הגיש המבקש בקשה להוספת אסמכתא – החלטתו של השופט גריל בת"מ18289-02-12 עמר נ' עיריית חדרה (27.2.13).
3. בדיון שהתקיים לפניי ביום 24.3.13 הביעו הצדדים נכונות לנסות להביא לסיום התיק בהסכמה.
4. ביום 20.5.13 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להארכת "המועד הקובע" למתן הודעת חדילה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 27.5.13.
5. ביום 21.7.13 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה הראשון"). נוכח העובדה שלא הייתה זהות בין הקבוצה שהוגדרה בהסדר הפשרה הראשון לבין זו שבבקשת האישור (בניגוד לסעיף 8(ז)(1) בחוק תובענות ייצוגיות) הוריתי לצדדים לתקן את הסדר הפשרה הראשון או את בקשת האישור באופן שתהיה הלימה מלאה בהגדרת הקבוצה שבהסדר פשרה לזו המוגדרת בבקשת האישור (החלטה מיום 22.7.13). החלטה דומה ניתנה בהתייחס להסדר הפשרה השני שהגישו הצדדים ביום 13.8.13, שכן גם שם הקבוצה כללה חברי קבוצה שלא נכללו בבקשת האישור (החלטה מיום 3.9.13).
6. ביום 4.9.13 הגישו הצדדים הסדר פשרה שלישי – הוא ההסדר שלפניי (להלן: "הסדר הפשרה"). בהסדר פשרה זה הקבוצה הוגדרה באופן התואם את זו המוגדרת בבקשת האישור. על כן הוריתי לצדדים לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 18(ג) בחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים: במקומון של המשיבה וב"ישראל היום" (להלן: "ההודעה"). כמו כן הוריתי על משלוח העתקים מבקשת האישור, מהסדר הפשרה ומההודעה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט.
7. ביום 17.9.13 הודיעה המשיבה כי ההודעה פורסמה כאמור לעיל.
8. ביום 30.12.13 הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי היועץ המשפטי לממשלה "אינו מוצא לנכון להתערב" בהסדר הפשרה.
9. ביום 12.1.14 הודיעו הצדדים כי לא התקבלו אצלם התנגדויות או כל הודעה אחרת בעניין הסדר הפשרה מטעם מי מחברי הקבוצה. הודעות או בקשות כאמור לא הוגשו גם לבית המשפט.

עיקרי הסדר הפשרה

1. הקבוצה –"כל ציבור המחזיקים בתחום שיפוט העיר רחובות, אשר נדרשו לשלם ושילמו, ארנונה כללית בסיווג 'אדמה חקלאית' כהגדרתה בצו הארנונה של העירייה, עבור חלק יחסי של דונם, כאילו החזיקו בדונם שלם, וזאת בגין התקופה שהחל מיום 14.2.2010 (24 החודשים שקדמו ליום הגשת התובענה) ועד ליום הגשת התובענה 14.2.2012 שהינו המועד שממנו ואילך תיקנה העירייה את אופן החיוב".
2. החל מחודש אפריל 2013 חדלה המשיבה לחשב את הארנונה בגין "אדמה חקלאית" לפי דונם שלם והחיוב נעשה לפי מ"ר (ר' תצהיר מנהל הארנונה שצורף להודעת הצדדים מיום 20.5.13).
3. המשיבה מתחייבת להשיב לחברי הקבוצה (לפי בדיקת המשיבה, בתקופה של השנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור מדובר ב-1,624 מחזיקים) את הסכומים שנגבו מהם ביתר בשל ההפרש הנובע מחישוב לפי דונם מלא במקום לפי החלק היחסי של הדונם בו החזיק כל אחד מחברי הקבוצה (להלן: "ההשבה"). השבה זו תתבצע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

אופן ביצוע ההשבה: ההשבה תהיה בתוך 30 יום מאישור הסדר הפשרה. בהתייחס לחשבונות ארנונה פעילים – ההשבה תיעשה באמצעות זיכוי חשבונות הארנונה של חברי הקבוצה. בהתייחס לחשבונות ארנונה שאינם פעילים – ההשבה תיעשה בעין.

1. מאחר ועל פי הסדר הפשרה, המשיבה תשיב את מלוא הסכומים שנגבו ביתר, לחברי הקבוצה, אין צורך במינוי בודק.
2. הצדדים מבקשים כי לאחר שיאושר הסדר הפשרה יותר לכל אחד מהם להגיש סימולטנית טיעון קצר שלא יעלה על 2 עמודים בעניין הגמול למבקש, שכר הטרחה לבא כוחו והוצאות חוות דעת המומחה.

מינוי בודק

1. סעיף 19(ב)(1) בחוק:

"(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר.

בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק:

"מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה".

מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי יישמרו האינטרסים של הקבוצה בשים לב למכלול הנסיבות. דהיינו - לוודא שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, בהתחשב במטרות החוק.

ולענייננו. המחלוקת בין הצדדים הייתה בפרשנות הדין. הסדר הפשרה כולל השבה מלאה של הסכומים שהמשיבה גבתה ביתר מחברי הקבוצה. בנסיבות אלה לא מצאתי למנות בודק.

אישור הסדר הפשרה

1. הוראות החוק הרלוונטיות לאישור הסדר הפשרה:

סעיף 19(א) בחוק:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

סעיף 19(ג) בחוק:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא כאמור -"כל ציבור המחזיקים בתחום שיפוט העיר רחובות, אשר נדרשו לשלם ושילמו, ארנונה כללית בסיווג 'אדמה חקלאית' כהגדרתה בצו הארנונה של העירייה, עבור חלק יחסי של דונם, כאילו החזיקו בדונם שלם, וזאת בגין התקופה שהחל מיום 14.2.2010 (24 החודשים שקדמו ליום הגשת התובענה) ועד ליום הגשת התובענה 14.2.2012 שהינו המועד שממנו ואילך תיקנה העירייה את אופן החיוב".
2. עילות התובענה נגד המשיבה –השבה מכוח סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 ובהתאם לסעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות ופרט 11 בתוספת השנייה באותו חוק.
3. השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה - האם המשיבה גבתה ארנונה ביתר, עת הטילה חיוב בארנונה לפי דונם שלם במקרים בהם קיים חלק מדונם, ולא הטילה חיוב בארנונה לפי מ"ר.
4. הסעד שנתבע בבקשת האישור - השבת סכומי הארנונה שנגבתה עבור חלקי הדונם שאינם מוחזקים בפועל על ידי חברי הקבוצה.
5. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה...וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק).

מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 בחוק כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

בעניין שלפניי נראה לי כי הסדר הפשרה יש בו כדי לענות על מטרות החוק, וכי בנסיבות העניין ההסדר הוא אכן סביר והוגן.

1. הסדר הפשרה מקנה לקבוצה את מלוא הסעד שנתבע בבקשת האישור שבגינו היא הוגשה. קרי – השבת סכומי הארנונה שנגבו ביתר בגין ההפרש שבין דונם שלם לבין חלקי דונם המוחזקים על ידי חברי הקבוצה.
2. המשיבה הצהירה גם כי החל מחודש אפריל 2013 היא חדלה מהגבייה נושא בקשת האישור באופן שהחל ממועד זה החיוב בגין "אדמה חקלאית" נעשה לפי השטח המדויק במ"ר לכלל המחזיקים שבתחומה (ר' תצהירו של מר מנחם רוזנטל, מנהל אגף המסים ומנהל הארנונה במשיבה שצורף להודעת הצדדים מיום 20.5.13).
3. לא התעלמתי מכך שבהסדר שלפניי אין פיצוי לקבוצה מעבר להשבה, על כן לכאורה לא קיים בו יסוד של הרתעה מהפרת הדין. חרף כך אני מוצאת לאשר את ההסדר ממספר טעמים:

סכום גביית היתר בענייננו הוא נמוך ביותר (כ-48,000 ש"ח לשנתיים).

חוק תובענות ייצוגיות נוקט "יד רכה" כלפי רשויות המדינה בתובענות ייצוגיות נוכח משמעותה הציבורית של הטלת חובת השבה או פיצוי על הרשויות. כך, בין היתר, קובע סעיף 20(ד)(1) בחוק, כי: "הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להתחשב גם בנזק העלול להיגרם, בשל תשלום הפיצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור" (ר' לעניין זה גם בג"צ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת (29.8.11)). משנקבע שבית המשפט רשאי להתחשב בנזק לציבור לאחר שהוכרעה תובענה לטובת הקבוצה, מקל וחומר שרשאי בית המשפט לעשות כן במסגרת הסדר פשרה. אשר על כן אני מוצאת כי בעניין שלפניי סביר להסתפק בהשבה בלבד.

הסדר הפשרה כולל גם התחייבות לחדילה מהגבייה נושא התובענה, לעתיד (החל מחודש אפריל 2013 כאמור בתצהיר רוזנטל הנ"ל מיום 20.5.13) בנוסף להשבה המלאה כאמור של גביית היתר לכל חברי הקבוצה.

גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו

1. הצדדים הגישו טיעוניהם לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.

תמצית טיעוני המשיבה –חיוב היתר של המבקש הוא בסכום של 25.55 ₪ לשנה. חיוב היתר של הקבוצה הוא בסכום של כ-18,000 ש"ח לשנה ולשנתיים בצירוף הצמדה וריבית הוא בסכום של 47,737 ₪ (ר' חישוב המשיבה בסעיפים 18-11 לתגובתה). זהו גובה ההטבה לקבוצה. לפי רע"א 9167/10 סמייל טלקום בע"מ נ' מנדפ יש לפסוק שכר טרחה בשיעור 10% משווי ההטבה לקבוצה; בקשת האישור אמנם הועילה לקבוצה אולם מדובר בעניין שמשקלו הכספי לקבוצה אינו משמעותי; המבקש ובא כוחו ניהלו את התובענה בצורה ראויה, מקצועית ועניינית והם זכאים לגמול, שכר טרחה והחזר הוצאות חוות הדעת. ואולם יש לפסוק סכומים אלו על הצד הנמוך בהתחשב בהיקפה הכספי הנמוך של התובענה – גמול שלא יעלה על 1,000 ₪ בצירוף מע"מ ושכר טרחה שלא יעלה על 10,000 ₪ בצירוף מע"מ והחזר חוות דעת מומחה שלא יעלה על 2,000 ₪ בצירוף מע"מ; הגשת בקשת האישור לא הייתה כרוכה בטרחה ובסיכון רבים שכן הוגשו תובענות דומות נגד רשויות אחרות. בקשת האישור מונה 9 עמודים ותשובת המבקש לתגובת המשיבה מונה 14 עמודים. נוהל הליך קצר יחסית, התקיים דיון אחד בלבד מבלי שהתקיימה ישיבת הוכחות או הוגשו סיכומים; המבקש לא פנה למשיבה בפנייה מוקדמת עובר להגשת בקשת האישור; בקשת האישור לא הייתה בהירה שכן טענה לקיומן של שתי הוראות חוק שאינן מאפשרות חיוב לפי דונם בעוד שרק בתשובתו לתגובת המשיב חידד המבקש את עילתו ולפיה לא ניתן לעגל שטחים; בפסיקת הסכומים יש להתחשב בקופה הציבורית ממנה הם ישולמו; חוות דעת המומחה היא בהיקף 2 עמודים בלבד ומבוססת בעיקרה על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבלי שבוצעו מדידות בפועל. כמו כן פנייה מוקדמת למשיבה הייתה יכולה להביא את הפרטים המדויקים.

תמצית טענות המבקש – אין מחלוקת כי בקשת האישור היא ראויה והביאה תועלת לחברי הקבוצה וכי בא הכוח המייצג עשה מלאכתו באופן "ראוי, ענייני ומקצועי", כאמור בסעיף 6 לטיעוני המשיבה; יש לעודד תובענות ייצוגיות ראויות. במקרי קיצון יש להעדיף שיקולים אחרים פרט לבחינת היקפה הכספי של התובענה – כפי שאין לפסוק אחוזים מתובענה שהתועלת הכספית בה היא של מיליארד ₪ כך שאין לעשות כן בתביעות בעלות משמעות כספית נמוכה; התועלת לקבוצה – התובענה מתייחסת ל-1,624 נכסים אשר בקשת האישור הביאה להחזר תשלומי יתר בגינם ולהפחתה עתידית לאותם נכסים; לולא בקשת האישור יש להניח כי המשיבה הייתה ממשיכה לגבות ביתר; בקשת האישור הביאה להגשמת מטרות החוק, היינו מימוש זכות הגיש לערכאות בעיקר נוכח האינטרס הכספי הנמוך של כל אחד מחברי הקבוצה; דווקא טענת המשיבה להעדר חידוש בבקשת האישור פועלת לרעתה – שכן הדבר ממחיש את הצורך בהגשת התובענה על מנת להביא את המשיבה לחדול מגביית היתר; מדובר בבקשת אישור בעלת חשיבות ציבורית שהגשימה את מטרת החוק של אכיפת הדין באופן מהיר ואפקטיבי; הטרחה בהליך ומורכבותו – משרד ב"כ המבקש הוא משרד המתמחה במיסוי מוניציפאלי, תחום הדורש מומחיות מקצועית מיוחדת ורבים מעורכי הדין במשרד הם בעלי השכלה נוספת בתחום החשבונאות או הכלכלה. בקשת האישור הייתה מפורטת ונתמכה בחוות דעת מומחה. על אף התקדימים הקיימים המשיבה לא חדלה מגבייה והגישה תגובתה בהיקף של 111 עמודים (כולל נספחים). המבקש הגיש תשובה לתגובה זו. רק לאחר הדיון נאותו נציגי המשיבה להגיע להסדר הפשרה; בניהול התיק הושקעו כ-120 שעות עבודה לפי שווי ממוצע של 200$ לשעה סכום של כ-80,000 ₪ בצירוף מע"מ (לפי שער חליפין 3.5). עלות חוות דעת המומחה היא 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ; סיכון לתובע ולבא כוחו –בכל הליך, גם כזה הנשען על יסודות מוצקים, קיים סיכון שההליך לא יתקבל וכן סיכון בהטלת הוצאות. מרבית הנישומים חוששים להגיש תובענה ייצוגית או אף תביעה אישית כנגד הרשות היכולה לבוא איתם חשבון בשלבים שונים של שינוי יעוד או הוצאת היתרים שונים. במרבית הנכסים נושא בקשת האישור טרם הוצאו היתרי בניה ואישורים שונים הנוגעים למימוש הפוטנציאל הגלום בנכסים; חשיבותה הציבורית של בקשת האישור גדולה מהתועלת האישית לחברי הקבוצה שכן קיים אפקט הרתעתי המחנך רשויות מקומיות בכלל ואת הרשות המקומית בפרט; אף אחד מגורמי הבקרה והאכיפה במשרד הפנים ובמשיבה לא פעל לתיקון המחדל אלא לאחר שהוגשה בקשת האישור. פסיקת גמול ושכר טרח הם המכשירים העיקריים להגשמת תכליות החוק; יש לפסוק סכום של 20,000 ₪ גמול למבקש ו-100,000 בצירוף מע"מ שכר טרחה לבא כוח המייצג כפי שנפסק בעניין דומה בת"צ 47215-01-12 עוזרי נ' עיריית הוד השרון (9.10.12).

1. סעיף 19(ו) בחוק קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

סעיף 22 בחוק דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

סעיף 23 בחוק דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ').

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפסקה 2 (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, וקובע כך:

"...אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת להתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר הטרחה. בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה" (ההדגשות שלי – מ' נ').

1. עוד קובע הנשיא גרוניס כי בית משפט יפסוק שכר טרחה לבא כוח המייצג לפי "שיטת האחוזים", היינו אחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק (ושהועבר בפועל) לקבוצה. לא ננקב באחוז הראוי שכן זה ייפסק בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. ובהמשך מציין הנשיא גרוניס כי "שיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בפסק דין לטובת הקבוצה המייצגת יהא גבוה משיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בדרך של הסכם פשרה".
2. ולענייננו.

בקשת האישור שבנדון היא תובענה ראויה בעלת חשיבות ציבורית, שהגשימה את תכליות החוק כאמור לעיל. המשיבה הודיעה על השבה מלאה של הסכומים שנגבו ביתר לחברי הקבוצה וכן הודיעה על הפסקת גביית היתר החל מחודש אפריל 2013.

1. בקשת האישור הביאה להגשמת מטרות החוק קרי -מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים – דהיינו זכות הגישה של הקבוצה; אכיפת הדין, באמצעות הפסקת המשיבה מהגבייה שלא כדין החל מחודש אפריל 2013; מתן סעד הולם לנישומים בדרך של השבה מלאה וניהול יעיל והוגן של בקשת האישור כך שההליך הסתיים בהסדר פשרה הממלא את מטרות החוק לאחר שבקשת המשיבה להארכת המועד לחדילה נדחתה.
2. גם המשיבה סבורה שבקשת האישור נוהלה באופן ראוי, מקצועי וענייני וכי המבקש ובא כוחו זכאים לתשלום גמול, שכר טרחה והוצאות חוות הדעת. אלא שלטענת המשיבה יש לפסוק סכומים אלו על הצד הנמוך.
3. לא מצאתי שיש לפסוק בנסיבות העניין גמול ושכר טרחה על הצד הנמוך ביותר כפי שמבקשת המשיבה, וזאת נוכח היותה של התובענה ראויה וכן נוכח נחיצותה להפסקת גביית היתר.
4. לא מצאתי ליתן משקל לטענת המשיבה כי היה על המבקש לפנות אליה עובר להגשת בקשת האישור. המשיבה בטענותיה טענה בין היתר כי כבר בשנת 2011 הוגשו תובענות דומות, טענה זו מלמדת כי חרף התובענות שהוגשו לא מצאה המשיבה לחדול מהגביה נושא התובענה, אלא לאחר הגשתה.
5. הפסיקה עמדה על החשיבות לעודד ולתמרץ הגשתן של תובענות ראויות, ואין מחלוקת שתובענה דוגמת התובענה שלפניי לא הייתה מוגשת אלמלא הציפייה של המבקש ובא כוחו לגמול ולשכר טרחה.
6. המבקש ובא כוחו טרחו על עריכתה של תובענה מבוססת ומנומקת.
7. בהתחשב בכל האמור לעיל, וכן בסכומי ההשבה בתיק שלפניי, השונים מהסכומים שבגינם חדלה המשיבה בעניין ת"צ 47215-01-12 עוזרי נ' עיריית הוד השרון (9.10.12), אני פוסקת למבקש גמול בסכום של 10,000 ש"ח, ושכר טרחה לבא כוח המייצג 59,000 ש"ח (כולל מע"מ). אשר לחוות דעת המומחה, כזו לא נמצאת בתיק בית המשפט ובמערכת נט המשפט. ככל שתומצא אחליט אם וכמה לפסוק בגינה.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. אני פוסקת גמול למבקש בסכום של 10,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסך 59,000 ש"ח כולל מע"מ.
3. אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק. בהודעה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2)וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר פשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק. המשיבה תשא בעלויות הפרסום.

נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק. לאחר אישורו, תשלח המשיבה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק.

הפרסום יהיה בעיתון "ישראל היום" ובמקומון המופץ בתחומי המשיבה. ההודעה תהיה בגודל 15X15 ס"מ.

1. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה למנהל בתי המשפט בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות.
2. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 16 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.