בפני תביעה כספית לתשלום סך 1740 ₪ המהווה לטענת התובע את חובו של הנתבע כלפיו בגין העתקת 3 מזגני אוויר והתקנתם מחדש בביתו.

הגם שסכום התביעה נמוך מאד והגם שהמחלוקת האמיתית בתיק מצומצמת מאד, התארך דיון ההוכחות ברם פסק הדין ינומק באופן תמציתי מאד, יתמקד רק במחלוקת הרלבנטית להכרעה והכל ברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

התובע הוא בעל עסק למזגנים, אצל התובע עובד מר אמיר שהוא גם שכנו של הנתבע.

הנתבע ביצע שיפוץ בביתו ונדרש לשנות מיקום של 3 מזגנים. אין חולק שהעבודה בוצעה ע"י מי מטעם התובע, גם אין חולק שמגיע לתובע כסף בעבור העבודה אלא שהנתבע סבור ש-1000 ₪ הם סכום ראוי שגם לוקח בחשבון שהתובע או מי מטעמו שבר חלק מגוף אחד המזגנים.

הנתבע טען כל מיני טענות כלפי ההסכם וכלפי עלות העבודה וצירף הצעות מחיר ברם יש לקבוע כי אין בסיס לטענותיו במישור זה. לא משנה אם התובע היה נוכח או לא היה נוכח בעת שסוכם על העבודה, לא משנה האם נכתב הסכם/הזמנת עבודה בכתב או שהכל סוכם בע"פ, לא משנה האם מר אמיר ביצע את ההרכבה לבד או עם התובע בעצמו ולא משנה אם בעל מקצוע כזה או אחר שגם לא הגיע למקום העריך את העבודה בכמה שקלים פחות למזגן.

די בכך שהוכח בפני שהנתבע היה מעוניין בעבודה, אישר למר אמיר לעשותה, לא התעניין במחיר אך ידע שעליו לשלם בעבורה, העבודה נעשתה, חשבונית מס הוצאה והמחיר שננקב דומה מאד להצעות אחרות שקיבל הנתבע ומכל מקום נראה סביר על פניו.

אין טענה לשום ליקוי בשניים מהמזגנים שהותקנו והמחלוקת נוגעת לשאלת קיזוז הנזק בגין המזגן השלישי שהוא נזק אסתטי שכן אין טענה ואין ראיה לכך שהמזגן איננו יכול לתפקד בגלל אותו נזק.

אין אגב חולק שאכן גוף הפלסטיק העוטף את המזגן השלישי שבור, השאלה היא האם התובע או מי מטעמו הם אלו ששברו אותו.

המחלוקת מוכרעת על יסוד הראיות, העדויות והעמידה בנטלים. משהוכח כי העבודה בוצעה ומשהוכח כי לא מדובר בעלות מופרזת או במחיר שחורג מההסכם הרי שטענת הנתבע הופכת להיות לטענת קיזוז כלומר עליו להוכיח שממחיר העבודה יש לנכות נזק שגרמו לו התובע או מי מטעמו.

הנתבע הציג תמונות שמהן לא ניתן ללמוד מי הוא זה ששבר את גוף המזגן. מדובר בשתי תמונות (שהן בעצם אותה תמונה אך בהגדלה שונה) שעליהן אין תאריך ולא לגמרי בטוח שמדובר באותו מזגן. הנתבע אגב לא יכול לומר מתי צולמו התמונות.

הרי ברור שהמזגן היה תקין לפני שנשבר, עניין זה לא מצריך הוכחה, מה שמצריך הוכחה הוא המועד שבו נשבר המזגן, אם היה עולה מהתמונות שיום או יומיים או אפילו שבוע לפני ביצוע העבודה היה המזגן תקין הרי שהדבר היה מחזק מאד את גרסת הנתבע אך כאמור הוא עצמו איננו יודע מתי בדיוק צולמו התמונות שמצא בדרך מקרה במחשב ביתו.

מול עניין זה עומדת עדות התובע ועדותו של מר אמיר לפיהן בעת שהגיעו לבית הנתבע לבצע את העבודה, היה כבר גוף המזגן שבור ואשת הנתבע וביתו ציינו בפניהם ש"כנראה הילדים שברו עם כדור". הנתבע קיבל את התצהירים, התכונן לדיון ובכל זאת לא הגיש תצהיר מטעם אשתו או בתו ולא הביאן לעדות כך שלמעשה לא הצליח לא למוטט ואפילו לא להחליש חלק חשוב זה בעדויות התובע שלמעשה מכריע את גורל התביעה.

אמנם אין חולק כי מר אלי והנתבע הגיעו למחסני התובע כדי לבדוק האם יש גוף פלסטיק כזה ברם לא הוכחה מטרת אותו ביקור שכן הנתבע טען שבמחסן היה חלק מתאים והובטח לו שזה יותקן ואילו מר אמיר טען שהנתבע נלקח כדי לראות שאין חלק כזה בנמצא ולבחון אפשרות להתקנת יחידה פנימית אחרת לגמרי.

בחלק זה של עדותו טען מר אמיר כי אמר לנתבע שאם זה האחרון ימצא חלק מתאים, הוא יתקין לו אותו בחינם כאשר בתצהירו יצר רושם כאילו החלפת פלסטיק איננה חלק מהעבודות. חלק זה של העדות איננו חף מספק אך אין בו כדי לשנות את ההכרעה.

מתוך הראיות עולה תמונה לפיה גם אם לא שברו התובע או מי מטעמו את הפלסטיק, הרי הם הסכימו, משמע התחייבו לבצע את החלפתו חינם אין כסף.

משכך, לשון המאזניים איננה נוטה לכיוונו של הנתבע, הוא לא עמד בנטל להוכיח את טענת הקיזוז לה הוא טוען, הוא הצהיר מספר פעמים שהוא מוכן לשלם 1000 ₪ בעבור העבודה וכי 1500 ₪ הוא מחיר מופרז מה שיכול מצד אחד לבסס מסקנה בדבר אי כדאיות העסקה מבחינתו שאיננה עוזרת לו ומצד שני להחליש מעוצמת טענת הקיזוז.

סוף דבר, התביעה מתקבלת. אשר להוצאות, אלו בשיקול דעתי ואפסוק אותן באופן מתון נוכח התרשמותי מהעדויות בכל הנוגע להתנהלות ולמצגים שנוצרו מיד לאחר תום העבודות .

אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 1800 ₪ בגין החוב (הסכום שוערך חלקית להיום ועוגל) בצירוף הוצאות משפט בסך 350 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1000 ₪, סה"כ 3150 ₪ אשר ישולמו לתיק ההוצל"פ תוך 30 יום שאם לא יופעלו ההליכים בתיק והסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.