1. בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

2. לפי אישור המסירה ותצהיר המוסר שצורפו לבקשה, נמסר כתב התביעה לנתבע ביום 27.7.12, אך טרם הוגש כתב הגנה.

לפיכך, זכאי התובע למתן פסק דין.

3. התביעה היא תביעת נזקי גוף בגין תאונת עבודה מיום 20.5.05, שאירעה לתובע, יליד 1978.

4. לפי תצהיר התובע, התאונה אירעה עת עבד אצל הנתבע, במגרש גרוטאות שבבעלות האחרון. במהלך חיתוך חבית פלדה, תוך שימוש בריתוך חמצן, החבית התפוצצה, ופגעה ברגלו הימנית.

לפי המסמכים שהוצגו, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

בשים לב לנסיבות התאונה, ולחובות המוטלות על מעביד לפי הפסיקה, להנהיג שיטות עבודה זהירות, ולפקח על יישומן, אני מוצאת שקיימת אחריות של הנתבע לתאונה ולנזקים שנגרמו בעקבותיה.

5. לפי המסמכים הרפואיים התובע נחבל ברגלו.

התובע אושפז בבית חולים אל מקאסד מיום התאונה ועד ליום 19.6.05.

כן המשיך טיפולים ומעקב רפואי, לפי התיעוד שצורף.

6. הנכות:

התובעת צירף תעודת רופא של ד"ר לוינקופף, אך זו אינה ערוכה כחו"ד כדין.

מאידך, לא ראיתי לקפח את התובע, מהטעם שקיימת גם קביעה של המוסד לביטוח לאומי.

לפיכך, אני מעמידה את הנכות לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי, על 10% נכות בגין הפגיעה העצבית ברגלו ו- 10% בגין צלקת.

את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות אני מעריכה ב- 10%, לפי הנכות העצבית.

7. התובע ציין בתצהירו כי בחודשים הסמוכים לתאונה היה מרותק לביתו ונזקק לעזרה. התובע לא הבהיר מתי בדיוק שב לעבודתו, אך ציין כי הוא מצוי באי כושר חלקי לעבוד, כהגדרתו, עד היום. התובע ציין כי הוא מוגבל בהליכה ובישיבה ממושכת, וכן בתנועות כף הרגל.

התובע העיד כי השתכר סך של 2,000 ₪ לחודש, ועדות זו תואמת את מסמכי המוסד לביטוח לאומי בהם הועמד שכרו הרבע שנתי עמד על 6,000 ₪. סכום זה משוערך להיום (הצמדה) עומד על הסך של 2,437 ₪.

8. לאחר עיון בתצהיר ובמסמכים הנלווים לו אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. הפסדי שכר לעבר:

תקופת אי הכושר שקבע המוסד לביטוח לאומי היא למשך 3 חודשים.

ההפסד בגין תקופה זו: 7,311 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 8,905 ₪

לתקופה שמאז ועד היום: עסקינן בנזק מיוחד, הטעון הוכחה. התובע לא הבהיר די הצורך בתצהירו האם לא שב לעבודה כלל, ואם שב לעבודה, מתי שב. לכך יש להוסיף כי הנכות התפקודית היא נכות שאינה מצדיקה חוסר חזרה מוחלט לעבודה.

בשים לב לשיקולים אלה, אני פוסקת סכום גלובאלי נוסף לעבר בסך של 20,000 ₪ (שהוערך לפי 10% מבסיס השכר לפני התאונה).

ב. הפסדי שכר לעתיד:

בשים לב לגילו של התובע במועד התאונה, ולכך שהינו תושב הרשות הפלסטינית, ופסיקה דומה, אני מעמידה את כושר השתכרותו על 2,500 ₪ נכון להיום.

אני פוסקת לתובע הפסדי שכר לפי 10% גריעה מכושר השתכרותו כדלקמן:

246 X 2,500 ₪ X 10% = 61,500 ₪

ג. נכות בשיעור 10% אינה פוגעת בכושר הניידות. אני פוסקת סכום גלובאלי בגין הוצאות, לרבות נסיעות, ובשים לב לכך שעסקינן בתאונת עבודה (בה ההוצאות ברובן מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי), בסך של 8,000 ₪

ד. כאב וסבל – אני פוסקת את מלוא הסכום שדרש התובע, סך של 43,400 ₪

ה. עזרת הזולת:

לנוכח תקופת אי הכושר, וכן בהתחשב בנכות הצמיתה, אני פוסקת לתובע סך גלובאלי של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.

ו. מסכומים אלה יש לנכות את תגמולי המל"ל, שערכם המשוערך להיום עומד על 20,949 ₪

9. לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 140,856 ₪, בצירוף הוצאות המשפט בסך כולל של 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 33,000 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.