<#3#>

גזר דין

ניתן צו איסור פרסום של גזר הדין.

1. הנאשם הורשע ב-4.7.2012 על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בשמונה עבירות מין שונות שעניינן מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16 שנים, מעשה מגונה תוך הפעלת אמצעי לחץ ואיום וניסיון למעשה מגונה תוך הפעלת לחץ ואיום.

2. כתב האישום

מדובר בכתב אישום שעניינו בקשר שנוצר באמצעות האינטרנט בין הנאשם לבין קטינות שטרם מלאו להן 16 שנים. בתקופה שבין מאי 2005 ועד לאוגוסט 2011 נהג הנאשם לגלוש באתרים ופורומים ולחפש כינויים ושמות משתמש של נערות צעירות (להלן: "המתלוננות"), המאפשרים גישה לתוכנות מסרונים מידיים המותקנות במחשביהן האישיים (להלן: "תוכנות הצ'ט"). לאחר שהשיג הנאשם את השמות והכינויים, נהג לפנות אליהן ולבקש כי יאשרו אותו כבר שיח שלהן.

משאישרו המתלוננות את הנאשם כבר שיחה בצ'ט, התחזה הנאשם בפניהן כפורץ מחשבים שחדר למחשביהן ויכול להביא להרס המחשב האישי שלהן. הנאשם הציב בפני המתלוננות אולטימטום לפיו עליהן להפעיל את מצלמת האינטרנט שלהן, לחשוף בפניו את אבריהן המוצנעים ולבצע בגופן מעשים שיביאו לגירויו או סיפוקיו המיניים ולא, יגרום לקלקול והרס המחשב האישי שלהן. יצוין כי היחסים לא חרגו מתקשורת אינטרנטית.

כתב האישום מפרט בשמונה אישומים שונים את מעשיו של הנאשם כלפי 8 קטינות שונות שהיו אותה עת בנות פחות מ-16 שנים.

על פי עובדות האישום הראשון, ב-26.4.07 פנה הנאשם לח.ו (ילידת 9.4.1993) באמצעות הצ'ט וטען בפניה כי פרץ למחשב האישי שלה וביכולתו להרוס אותו. הנאשם אמר לה שאם תדליק את מצלמת האינטרנט ותבצע את שיורה לה, יניח לה. הנאשם הורה לה לחשוף את בטנה מול המצלמה, להוריד את מכנסיה ולחשוף את תחתוניה, כל זאת לצורך סיפוק וגירוי מיני. בשל חששה מן הנאשם ביצעה ח.ו את שהורה לה הנאשם תוך שהיא בוכה לפרקים.

בגין מעשה זה יוחסה לנאשם עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים.

על פי עובדות האישום השני ב-3.6.07 שלח הנאשם לע.ב (ילידת 3.6.1997) באמצעות הצ'ט את ההודעה הבאה: "תקשיבי, פרצתי למחשב שלך וניטרלתי לך קבצים של ווינדוס שיגרמו לכך שהמחשב שלך לא יעלה. זה שתחסמי אותי פה לא ימנע ממני את האפשרות הזאת, אלא רק ינתק קשר בינינו ולא תוכלי להתחרט. עכשיו את רוצה למנוע את זה או לא?! כי אני לא משחק משחקים... אני ישר יהרוס! אם תפעילי מצלמה ותראי את עצמך אני ישר מסדר. אם לא אז לא. מהר לפני שיתכבה המחשב. תגידי לי מה החלטת?! תחליטי מהר שלא יתכבה לך המחשב באמצע שאנחנו מדברים".

ע.ב. השיבה לו שאין ברשותה מצלמת אינטרנט ובתגובה איים עליה הנאשם שתעביר לו רשימה של כינויים ושמות משתמש של חברותיה שיש להן מצלמת אינטרנט ולא, יהרוס לה את המחשב. ע.ב. סירבה.

בסוף חודש יולי 2011 פנה הנאשם בשנית לע.ב. וחזר על דברי האיום שפורטו לעיל.

בגין כך יוחסה לנאשם עבירה של ניסיון למעשה מגונה תוך הפעלת אמצעי לחץ ואיום (שתי עבירות).

על פי עובדות האישום השלישי ב-12.12.08 פנה הנאשם למ.ל (ילידת 5.9.1994) באמצעות הצ'ט וטען בפניה שהוא פורץ מחשבים וביכולתו לגרום לנזק למחשבה האישי, אולם תוכל למנוע זאת אם תדליק את מצלמת האינטרנט. בשל חששה מהנאשם הדליקה מ.ל את המצלמה. הנאשם הורה לה לחשוף את גופה בפניו ולא ייהרס המחשב שלה. מ.ל הסכימה להוריד את הג'קט שלבשה כך שחלק מחזה נחשף. לאחר מכן הורה לה הנאשם לחשוף בפניו את בטנה והיא עשתה כן.

בגין כך יוחסה לנאשם עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, לצורך גירוי וסיפוק מיני, תוך הפעלת אמצעי לחץ ואיום.

על פי עובדות האישום הרביעי ב- 13.3.08 פנה הנאשם למ.כ (ילידת 19.1.94) באמצעות הצ'ט, טען בפניה כי הינו פורץ מחשבים ואיים עליה שיגרום נזק למחשב האישי שלה אם לא תבצע את שיורה לה. הנאשם הורה לה להדליק את מצלמת האינטרנט והיא עשתה כן. לאחר מכן הזהיר אותה שאם לא תחשוף בפניו את גופה יגרום נזק למחשבה האישי. בשל חששה החלה לבצע מ.כ את שהורה לה הנאשם. הנאשם הורה לה לצורך גירוי וסיפוק מיני לעמוד מול המצלמה ולהסתובב כך שישבנה יופנה אליו. מ.כ. עמדה מול המצלמה אולם סירבה לחשוף את ישבנה. בגין כך יוחסה לנאשם עבירה של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16, לצורך גירוי וסיפוק מיני, תוך הפעלת אמצעי לחץ ואיום.

על פי עובדות האישום החמישי ב-1.4.11 פנה הנאשם למ.ק. (ילידת 28.7.1997) באמצעות הצ'ט וטען בפניה כי הינו פורץ מחשבים ויגרום נזק למחשב האישי שלה אם לא תבצע את שיורה לה. הנאשם אמר למ.ק שעד שלא יגיע לסיפוק מיני לא ירפה ממנה. הנאשם איים עליה שאם לא תעשה את מה שיורה לה יפיץ את סרטון הצ'ט באתר האינטרנט YouTube.

בגין כך, יוחסה לנאשם עבירה של ניסיון למעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, לצורך גירוי וסיפוק מיני.

על פי עובדות האישום השישי, במספר הזדמנויות פנה הנאשם לא.ב (ילידת 21.10.1992) באמצעות הצ'ט וביצע בה מעשים מגונים כמפורט להלן:

ב-11.10.08 טען בפניה כי פרץ למחשב האישי שלה וביכולתו לגרום נזק למחשב ואף להרוס אותו אולם אם תדליק את מצלמת האינטרנט ותבצע את מה שיורה לה, יניח לה לנפשה, ואם תחשוף את גופה בפניו יגיע לסיפוק מיני תוך 10 דקות. הנאשם הורה לה לחשוף בפניו את בטנה, להוריד מכנס, להרים חולצתה, לחשוף חזייתה בפניו ולעמוד בפיסוק ולהפשיל את תחתוניה. בשל חששה מהנאשם, ביצעה א.ב. את שהורה לה הנאשם.

ב-12.10.08 הורה הנאשם לא.ב, להוריד את חולצתה ומכנסיה ולעמוד מול מצלמת האינטרנט כשהיא לובשת תחתונים וחזייה. א.ב עשתה כן.

בהמשך הורה לה הנאשם לעמוד מול המצלמה עד אשר יגיע לסיפוק מיני. א.ב סירבה לעשות כן ובתגובה איים עליה כי יפיץ תמונותיה האינטימיות ברבים.

ב-13.10.08 הורה הנאשם לא.ב להוריד מכנסיה, להרים חולצתה ולחשוף את ביטנה. א.ב עשתה כן. הנאשם הורה לה להפשיל תחתוניה ולאחר מספר דקות טען בפניה כי הגיע לסיפוק מיני.

ב-14.10.08 יצר הנאשם שוב קשר עם א.ב והורה לה לפשוט מכנסיה ולהראות לו את חזה. א.ב עשתה כן. בהמשך הורה לה להוריד תחתונים, תוך שהוא צופה בה במצלמת האינטרנט ומאונן. לאחר מספר דקות טען בפניה כי הגיע לסיפוק מיני.

ב-25.10.08 יצר הנאשם קשר עם א.ב והורה לה להתפשט מבגדיה. א.ב עשתה כן ונותרה עם תחתונים בלבד לגופה. הנאשם הורה לה להוריד את התחתון ולגעת באיבר מינה והיא עשתה כן. בהמשך, אמר לה שהגיע לסיפוק מיני.

ב-27.11.08 יצר הנאשם קשר עם א.ב. והורה לה להתפשט מול מצלמת האינטרנט, בטענה שכך יגיע מהר יותר לסיפוק מיני. א.ב. עשתה כדבריו. בהמשך הורה לה הנאשם להפשיל תחתוניה ולגעת באיבר מינה והיא עשתה כן.

בגין כך יוחסה לנאשם עבירה של מעשה מגונה לצורך גירוי וסיפוק מיני, בהיותה קטינה מתחת לגיל 16, תוך הפעלת אמצעי לחץ ואיום (ריבוי עבירות).

על פי עובדות האישום השביעי ב-7.8.11 פנה הנאשם לח.ד. (ילידת 16.12.1994), התחזה בפניה כפורץ מחשבים שיכול להזיק למחשבה האישי ולהרוס אותו אם לא תישמע לדבריו. הנאשם הורה לה להפעיל את מצלמת האינטרנט והיא עשתה כן. בהמשך, הציג עצמו כנער בן 18 מאזור והורה לח.ד להוריד חולצה וחזייה מול מצלמת האינטרנט עד אשר יגיע לסיפוק מיני.

בגין כך יוחסה לנאשם עבירה של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16, לצורך גירוי וסיפוק מיני, תוך הפעלת אמצעי לחץ ואיום.

על פי עובדות האישום השמיני בתקופה הרלבנטית לכתב האישום (בין חודש מאי 2008 לחודש אוגוסט 2011), במספר רב של הזדמנויות, מעבר למקרים המתוארים בכתב האישום, נהג הנאשם ליצור קשר עם נערות באמצעות הצ'ט, לאיים עליהן כי הינו פורץ מחשבים וכי אם לא ידליקו את מצלמת האינטרנט שברשותן ויבצעו את שיורה להן, יגרום להרס המחשב האישי שלהן. בשל חששן של הנערות, הן ניאותו להדליק את מצלמת האינטרנט שלהן, לחשוף את גופן ולהוריד תחתון, בהתאם להנחיות הנאשם, וזאת לצורך גירויו וסיפוקו המיני.

במעשיו האמורים עשה הנאשם מעשה מגונה בנערות, תוך שימוש באמצעי לחץ ואיומים.

3. בגדר הסדר הטיעון הסכימו הצדדים על תיקון כתב האישום והנאשם הודה והורשע בביצוע העבירות האמורות.

לא הייתה הסכמה לגבי העונש. הצדדים הסכימו שהנאשם יופנה לשירות המבחן על מנת שיוגש תסקיר בעניינו.

4. תסקירי שירות המבחן וחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות

בעניינו של הנאשם הוגשו 4 תסקירים של שירות המבחן וחוות דעת של המרכז למסוכנות. תסקירי שירות המבחן ארוכים ומפורטים וניכר ששירות המבחן עשה עבודה יסודית ומקיפה. כך גם חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות. בשל החשיבות שאני מייחסת לתסקירים ולחוות הדעת אביא את הדברים בפירוט.

הנאשם מוכר לשירות המבחן מאבחון שנערך בעניינו בחודש מרץ 2012 במסגרת הליך המעצר הנוכחי.

התסקיר הראשון (מיום 12.8.12) מבוסס על פגישה שהתקיימה עם הנאשם ואינפורמציה שהתקבלה ממרכז היום לטיפול בעברייני מין בפתח תקווה.

הנאשם בן 27. לאחר שירותו הצבאי (ביחידה 8200 של חיל המודיעין) גויס לשירות קבע בתפקיד מנהלי. במקביל היה מועמד לקצונה ושולב בתוכנית לימודים צבאית במסגרתה למד במשך שנתיים עד למעצרו ביום 5.2.2012.

לדברי הנאשם האירוע הראשון של ההטרדה התרחש טרם גיוסו לצבא. הוא פנה באופן אקראי לאחת הבחורות דרך אתר "מקושרים", החל להתכתב איתה בתוכנת המסנג'ר והציע לה לקיים עמו שיחת מין וירטואלית. בהמשך, פנה לבחורות נוספות. חלקן שיתפו איתו פעולה וחלקן התנגדו. הוא הסביר את ההסלמה בהתנהגותו בכך שכאשר התקשה יותר להשיג את מבוקשו באמצעות שכנועים עבר בהדרגה לאיומים (כמתואר בכתב האישום). לדבריו בעת ההטרדות היה נוהג לאונן ולהגיע לפורקן. לא נמצאה בדברים אינדיקציה למשיכה מינית הבופילית (משיכה מינית לקטינות הנמצאות בשלבי תחילת התבגרותן המינית).

הנאשם שיתף פעולה והביע נכונות להשתלב בכל הליך טיפולי שיוצע לו.

הנאשם נמצא מתאים לטיפול במסגרת תקופת ניסיון בקבוצה לעברייני מין בפתח תקווה החל מחודש ספטמבר 2012. מטרת הניסיון הייתה לעמוד על המוטיבציה שלו לטיפול, מידת מחויבותו לתהליך ויכולתו להפיק ממנו תועלת. שלב א' של הטיפול במסגרת זו הוא בימים א-ה בין השעות 8:00 – 16:00.

בתסקיר נוסף מ-17.6.2013 מדווחת קצינת המבחן שהנאשם מושקע בתהליך הטיפולי, שומר על כללי המסגרת ומגיע ללא איחורים וחיסורים. מגלה מוטיבציה לשנות דפוסיו הפוגעניים. הוא נמצא במקום דומיננטי בטיפול הקבוצתי. עולה מהתסקיר שהנאשם החל להעלות תכנים הקשורים לפגיעות וקורבנות שחווה בעברו וזאת לצד העמקה גם בחלקים הפוגעניים שלו באחרים. קצינת המבחן מציינת שהנאשם מצוי בהליך משמעותי של הטיפול ואינו בשל עדיין לעבור לשלב ב' של הטיפול (המתקיים בשעות אחר הצהריים) וקיימת חשיבות להמשיך התהליך הטיפולי.

בתסקיר שלישי (מיום 29.8.2013), קצינת המבחן מדווחת שהנאשם שוהה במרכז היום מזה כ-10 חודשים ומושקע בתהליך הטיפולי. לוקח אחריות לפגיעות החמורות שביצע. הצוות המקצועי מדווח שהנאשם מביע את עצמו בטיפול ורוכש תובנות, לרבות אלה הקשורות בפגיעות ובמצבי הסיכון הקיימים עבורו. הנאשם חשף בפני הצוות פגיעה מינית שחווה מאדם זר בגיל 12. להערכת הצוות במרכז, קטיעה של התהליך הטיפולי בטרם השלמתו עלולה לפגוע בהישגים הטיפוליים שהושגו עד כה. לפיכך (לאור התהליך המשמעותי שעבר הנאשם ומאחר ומדובר בתהליך טיפולי ארוך טווח) ממליצה קצינת המבחן על העמדתו של הנאשם בצו מבחן ובאם יחליט בית המשפט על ענישה קונקרטית, הומלץ על ענישה שתאפשר לנאשם להמשיך בתהליך הטיפולי.

בתסקיר נוסף (מיום 7.1.2014) קצינת המבחן מדווחת שהנאשם מטופל במסגרת המרכז לעברייני מין כ - 14 חודשים. על פי הדיווח שנתקבל בחודשים האחרונים, התמקד הטיפול בעיבוד התכנים הנוגעים לטראומה שחווה הנאשם בילדותו.

הנאשם מביע חרטה באופן אותנטי ומבין את מצבי הסיכון עבורו. עם זאת, נדרשת תקופת זמן נוספת לצורך עיבוד מצבי הסיכון, הפנמת הכלים והמיומנויות לניהולם. הוא עתיד לעבור לשלב ב' של הטיפול, שיימשך כחצי שנה (3 פעמים בשבוע בשעות אחר הצהריים) הכולל טיפול פרטני וקבוצתי במקביל להשתלבות תעסוקתית כתנאי של התוכנית הטיפולית. קצינת המבחן מעריכה שיש בתוכנית הטיפולית כדי להפחית מרמת הסיכון להישנות ביצוע עבירות מין בעתיד.

לאור התהליך הטיפולי המשמעותי שעבר הנאשם, ממליצה קצינת המבחן בסיומו של התסקיר, מטעמים שפורטו בהרחבה, על העמדתו של הנאשם במבחן השירות למשך שנתיים, והומלץ על ענישה שתאפשר לנאשם להמשיך בתהליך הטיפולי.

להערכת קצינת המבחן, לנאשם פוטנציאל להפיק תועלת מהטיפול וענישה מחמירה של מאסר בפועל עלולה לקטוע את התהליך הטיפולי בו משולב הנאשם ולגרום לרגרסיה משמעותית במצבו.

5. מעריכת המסוכנות הגישה חוות דעת ארוכה ומפורטת בסיכומה, בשקלול כל גורמי הסיכון, היא קובעת שרמת המסוכנות המינית הנשקפת מהנאשם היא עדיין בינונית אך הטיפול נותן אותותיו וככל שיתקדם בו תרד רמת המסוכנות. מעריכת המסוכנות מציינת כי בעת הבדיקה נכרו תובנות רבות שרכש הנאשם בטיפול לגבי התנהלותו בעת ביצוע העבירות ומודעות לרמת הסיכון שלו בכלל ולגורמי הסיכון שלו בפרט.

יצוין עוד שהוגשה לבית המשפט חוות דעת של הממונה על עבודות השירות ממנה עולה שהנאשם נמצא מתאים לעבודות שירות.

6. ראיות לעונש

במסגרת הראיות לעונש הגישה ב"כ המאשימה שני מכתבים של נפגעות עבירה (האישום השישי והשביעי).

ממכתבה של א.ב עולה שחוותה אירועים דומים גם מאחרים והנזק שנגרם לה הוא נזק מצטבר. נפגעת העבירה תיארה את הבדידות שאפיינה את חייה וציינה כי ניסתה לרכך את התנהגותו גסת הרוח של הנאשם ובדרך זו לרכוש ידיד חדש. היא ביקשה להחמיר עם הנאשם על עוגמת הנפש שנגרמה לה ולפצותה על הנזקים שנגרמו לה.

ח.ד מציינת שלא חששה מהנאשם ולא צייתה לו חרף דברי האיום אבל בנות אחרות צייתו לו ואין ספק שנגרם להן נזק.

מטעם ההגנה זומנו שני עדים.

אמו של הנאשם, הגב' בתיה פריסליס סיפרה שהנאשם משוחרר למעצר בית מזה כשנתיים בפיקוחם של מספר ערבים, אבל הנטל העיקרי מוטל עליה ועל האב, שהם גמלאים ואנשים חולים. היא סיפרה שהפרשה שינתה את כל מהלך חייהם. היא הגדירה את מעשיו כ"טעות" וביקשה ליתן לנאשם הזדמנות להתחיל את חייו מהתחלה.

מר צבי פריסליס, אחיו הבכור של הנאשם סיפר על המצב הקשה של ההורים מאז נחשפה הפרשה וכיצד זה השפיע על בריאותם. הוא ביקש מבית המשפט להתחשב בסבלם של ההורים.

7. טיעוני ב"כ הצדדים לעונש

בטיעוניה לעונש התייחסה ב"כ המאשימה לתקופה הממושכת במהלכה בוצעו העבירות (בשנים 2005-2011), לריבוי העבירות ולחומרתן, כאשר חלק מהעבירות בוצעו בדרך של איומים.

היא ציינה כי טיעוניה יהיו ברוח תיקון 113 הגם שהכרעת הדין ניתנה ב-10.7.2012, עובר לכניסתו של התיקון לתוקף.

ב"כ המאשימה ציינה כי לאחר שהתקבלו תסקירי שירות המבחן וחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות, גיבשו הצדדים הסדר טיעון לעונש במסגרתו תעתור המאשימה לעונש מקסימלי של מאסר בפועל ל - 24 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי המתלוננות וההגנה תטען באופן חופשי. מתחם העונש ההולם שהוצע על ידי המאשימה נע בין שנת מאסר לשלוש שנות מאסר בגין כל העבירות. היא ציינה כי השיקולים לקולה שנשקלו על ידי המאשימה הם הודאת הנאשם שחסכה העדתן של נפגעות העבירה, חיסכון בזמן שיפוטי, היעדר עבר פלילי, הטיפול המשמעותי שעבר הנאשם במסגרת שירות המבחן מאז שיחרורו למעצר בית, הפגיעה המינית שחשף הנאשם בפני שירות המבחן, גילו של הנאשם בזמן ביצוע העבירות (בין 18 ל- 24 שנים) משייך אותו לקטגוריה של "בגיר-צעיר". חרף השיקולים לקולה, לשיטתה של ב"כ המאשימה מתקיימות בנסיבות המקרה, נסיבות לחומרה המטות בסופו של דבר את הכף למאסר בפועל שלא יפחת מ - 24 חודשים.

לחומרה ציינה שהעבירות בוצעו בשיטתיות ולאחר תכנון מוקדם, ניצול הידע במחשבים, מעשים שבוצעו בעורמה, בתחכום ובאמצעי איום, ריבויין של עבירות מין המבוצעות באמצעות האינטרנט, מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה וגורם ההרתעה.

באשר לתהליך הטיפולי שעבר הנאשם, נטען כי השיקום אינו חזות הכל. שיקול השיקום הוא נסיבה לקולה שנשקל כבר על ידי המאשימה במסגרת הסדר הטיעון ואין להקל עם הנאשם מעבר להסדר הטיעון.

לתמיכה בטענותיה, הציגה ב"כ המאשימה לעיוני מספר פסקי דין.

נוכח הסדר הטיעון והתהליך הטיפולי שעבר הנאשם ביקשה ב"כ הנאשם להעדיף את הפן השיקומי על פני הפן העונשי ולהשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ולצידו צו מבחן.

לקולה ציינה אורח חייו הנורמטיבי של הנאשם, הודאת הנאשם בטרם נעשה הסדר טיעון לעונש והתהליך הטיפולי הממושך שעבר הנאשם וטרם הסתיים. ב"כ הנאשם סמכה טיעוניה על המלצת שירות המבחן ומעריכת המסוכנות שהעריכו שרמת המסוכנות תרד ככל שיתקדם הנאשם בתהליך הטיפולי ושליחתו של הנאשם למאסר שלא בעבודות שירות תביא לרגרסיה במצבו ותוריד לטמיון את כל מה שנעשה עד כה.

בהתייחסה לנסיבות ביצוע העבירה, ביקשה לאבחן את נסיבות המקרה מאלה שפורטו בפסקי הדין עליהם הסתמכה ב"כ המאשימה.

מבלי להמעיט מחומרתם של המעשים היא טענה שמדובר במעשים שחומרתם ברף המינורי. חלק מהעבירות הן עבירות ניסיון ובסופו של דבר, מדובר היה רק בקשר אינטרנטי כאשר בצד שלו לא הייתה מצלמה והנאשם לא נחשף בפני המתלוננות. להבדיל מאותם מקרים שהנאשמים חשפו עצמם בפני המתלוננות ואוננו בפניהן. נטען כי מעבר להתכתבות באינטרנט הנאשם לא עשה כל ניסיון ליצור עם המתלוננות קשר טלפוני מחוץ לרשת ולהיפגש איתן. עוד ציינה כי דברי האיום של הנאשם (אישומים 6,4,3,1 ו- 7) לא הופנו כלפי המתלוננות והסתכמו בגרימת נזק למחשב.

היא הוסיפה שמעשי הנאשם לא הצריכו ידע מיוחד בהכרת המחשב שכן מדובר בפעולות פשוטות המוכרות לכל ילד.

חלק לא מבוטל מטיעוניה התייחס לפגיעה המינית שעבר הנאשם בילדותו וההשפעה שיש לאירוע זה על חייו והעבירות שביצע. היא הדגישה שהנאשם חשף זאת לראשונה בפני קצינת המבחן, משפחתו אינה שותפה לחשיפה והנאשם מבקש שהדבר לא ייחשף בפני בני המשפחה. לפיכך, ביקשה שבית המשפט יאסור פירסום גזר הדין.

הנאשם אמר דברו אחרון. הוא סיפר שהטיפול שעבר סייע לו וגרם לו לחשוף בפני קצינת המבחן את הפגיעה המינית שעבר בילדותו. הוא ציין כי הוא מבין היום את חומרת מעשיו והנזק שנגרם למתלוננות ולמשפחתו וניתן לסמוך עליו. הוא ביקש שתינתן לו הזדמנות להוכיח את עצמו.

8. דיון והכרעה

א. מדיניות הענישה הכללית

בענייננו מדובר בעבירות מין שבוצעו במשך מספר שנים, כלפי 8 קטינות שגילן היה פחות מ-16 שנים. הקשר נוצר באמצעות האינטרנט ולא גלש מעבר לכך. עם זאת, בחלק לא מבוטל מהמקרים חשפו נפגעות העבירה חלקי גופן המוצנעים בפני הנאשם.

עבריינות מין, תוך שימוש ברשת האינטרנט נמנית בשנים האחרונות על התופעות החדשות המגיעות לפתחם של בתי המשפט. קיימת חשיבות רבה להגנה על קטינים החשופים, באמצעות האינטרנט, לסטיות מיניות שונות. לכך יש להוסיף את הקושי באכיפתן של עבירות המבוצעות בחסות האנונימיות שהשימוש במחשב ובאינטרנט מאפשרים. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופט עמית בבש"פ 2065/13, פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו:

"...האינטרנט אינו מרחב וירטואלי-סטרילי כלל וכלל. האינטרנט חודר לחיים האמיתיים, ומציב סכנות של ממש בתחומים ובדרכים לא שיערו ראשונים. מעשים מגונים של פעם, שהיו כרוכים במגע פיזי עם נפגע העבירה, נתחלפו להם בסוגים שונים של מעשים בשלט-רחוק. החסות של האנונימיות הלכאורית והריחוק מהיושב בצדו השני של המחשב, משחררים חסמים ועכבות, ואנשים נורמטיביים כלפי חוץ, שולחים ידם במעשים שלא היו מעיזים לעשות בעולם שמחוץ למרחב האינטרנטי. מגע וחדירה פיזית נתחלפו בחדירה אל תוך המרחב האינטרנטי הפרטי-אינטימי של הגולש בצד השני. מגע שנותר בין שניים בחדר סגור נתחלף לו בחשש לחשיפה ולפרסום פומבי בפייסבוק וביו-טיוב, מה שעשוי להעצים את הפגיעה בנפגע העבירה. כפה אדומה כבר אינה מסתובבת ביער שורץ זאבים, היא משוטטת במרחב האינטרנטי, שם אורבים לה ציידים וטורפים מסוג אחר. בעבר, יכול היה ההורה לשמור על ילדו שלא יסתובב במקומות מסוכנים או בשעות מסוכנות. לא כך ההורה של היום, המתקשה להגן על ילדיו מהסיבה הפשוטה שהסכנה אורבת לקטין בחדרו-שלו, מאחורי הדלת הסגורה. אלו הסכנות החדשות, והמשפט צריך אפוא להתאים עצמו להתמודד עם תת-התרבות העבריינית של הרשת. זאת, מבלי לשכוח את היתרונות והצדדים החיוביים שברשת, ומבלי לגלוש ל"פאניקה מוסרית" ולהרתעת-יתר."

ב. מתחם העונש ההולם הוא קביעה נורמטיבית של בית המשפט המתייחס לטווח הענישה הראוי בגין העבירה בנסיבותיה, מידת אשמו של הנאשם וסוג ומידת העונש שראוי להטיל על הנאשם. לשם קביעת המתחם על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בקביעת מתחם העונש ההולם יש להביא לידי ביטוי את חומרת העבירה "בנסיבות ביצועה" דהיינו, כל עבירה וחומרתה הקונקרטית.

בעניינו, כל העבירות בוצעו באמצעים וירטואליים. האיום בגרימת נזק התייחס למחשב ולא לגופן של נפגעות העבירה, למעט האירוע מיום 12.10.08 שבאישום השישי שם איים הנאשם על נפגעת העבירה שיפיץ את תמונותיה האינטימיות ברבים.

ב"כ המאשימה הציעה מתחם עונש כולל של בין שנת מאסר לשלוש שנים.

אולם, סעיף 40יג. לחוק העונשין הדן בריבוי עבירות קובע בס"ק (ב) "הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים..."

בענייננו, הנאשם הורשע בריבוי עבירות ועניינו נכנס בגדר הסעיף הנ"ל.

בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, הגנה על קטינים וקטינות ומניעת חשיפתן למעשים מיניים והטרדות מיניות באמצעות האינטרנט והענישה הנוהגת, אני קובעת שמתחם העונש ההולם לגבי כל אחת מהעבירות המוגמרות (אישומים 1, 3, 6 ו-8) נע בין מאסר על תנאי לשנת מאסר ולגבי עבירות הניסיון בין מאסר על תנאי לתשעה חודשי מאסר.

מקובלת עלי עמדת המאשימה לגבי העונש הכולל.

ג. "בגיר צעיר"

הנאשם היה בגיל שבין 18 – 25 שנים בעת שביצע את העבירות. הנאשם משתייך, על פי תפישה של רוב שופטיי בית המשפט העליון, לקבוצת "הבגירים הצעירים" ששיקולי הענישה לגביהם קרובים יותר לשיקולי ענישת קטינים מאשר לאלה של בגירים. בע"פ 7781/12, פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 25.6.13) התייחס כב' השופט ג'ובראן להגדרת "בגירים צעירים" בני 18 – 25 ולמאפייניהם הסוציולוגיים והפסיכולוגיים, על השלכות עונשי המאסר עליהם ושיקולי השיקום בעניינם. נקבע כי שיקולי השיקום יהיו לעולם אינדיבידואליים ותלויים בהמלצות שירות המבחן.

נפסק כי בגזירת עונשו של נאשם "בגיר צעיר" יש ליתן משקל ולהתחשב במאפייניה היחודיים של קבוצה זו. כמו כן יש ליתן משקל רב למאמצי שיקום מוצלחים. עובדה זו מהווה שיקול משמעותי לקולה לגבי כל נאשם, קל וחומר לגבי "בגירים צעירים" (ראו ע"פ 4641/12, פלוני נ' מדינת ישראל).

ד. שיקום

סעיף 40ד. לחוק העונשין שכותרתו "שיקום" קובע בס"ק(א) כי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם אם מצא שהנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. הסעיף מבטא את חשיבות הליכי השיקום כאשר בית המשפט משוכנע, במקרים המתאימים, שיש סיכוי להביא את הנאשם לשינוי באורח חייו.

סעיף 40ד(ב) מסייג את האמור בס"ק(א) וקובע שאם "היו מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, אף אם הנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן."

9. אקדים ואומר, ומבלי להפחית מחומרת המעשים, שאינני סבורה שהמקרה שבפני נכנס לגדרו של סעיף 40ד(ב).

האם המקרה שבפני נופל בגדרו של סעיף 40ד(א) לחוק העונשין?

מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של הנאשם המתייחסים לתקופה מאז שחרורו של הנאשם למעצר בית (ב-4.3.2012) ועד לחודש ינואר 2014, הנאשם עבר תהליך טיפולי משמעותי והוא נמצא בעיצומו של התהליך שהוא ארוך טווח.

קצינת המבחן מאמצת את הערכת הצוות במרכז הטיפולי שקטיעה של התהליך הטיפולי, בטרם השלמתו, עלולה לפגוע בהישגים הטיפוליים שהושגו עד כה. בתסקיר האחרון, קצינת המבחן מעריכה שיש בתוכנית הטיפולית כדי להפחית מרמת הסיכון להישנות עבירות מין בעתיד. היא מוסיפה שלנאשם פוטנציאל להפיק תועלת מהטיפול וענישה של מאסר מאחורי סורג ובריח עלולה לקטוע את התהליך הטיפולי בו משולב הנאשם ולגרום לרגרסיה במצבו. שירות המבחן המליץ על העמדתו של הנאשם בפיקוח לתקופה של שנתיים.

מעריכת המסוכנות קובעת שהטיפול נותן אותותיו בנאשם וככל שיתקדם בו תרד רמת המסוכנות. היא מציינת שבעת הבדיקה ניכרו בנאשם תובנות רבות שרכש בטיפול לגבי התנהלותו בעת ביצוע העבירות ומודעות לגורמי הסיכון.

10. בהינתן כל אלה, עמדת גורמי הטיפול, מעריכת המסוכנות, גילו של הנאשם והנסיבות הנוספות שפורטו (הודאה, לקיחת אחריות, הבעת חרטה) הגעתי למסקנה כי ראוי במקרה הנדון לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהעדיף שיקולי שיקום, זאת לאחר ששוכנעתי שהנאשם עבר תהליך טיפולי משמעותי, נמצא בעיצומו של התהליך וקיים סיכוי ממשי לשיקומו והשמתו מאחורי סורג ובריח עשויה לאיין את ההליך השיקומי או לפגוע בו באופן ניכר.

יצוין ששירות המבחן המליץ על תקופת פיקוח לשנתיים והמלצה זו מקובלת עלי. פיקוח לתקופה זו מאפשר לבית המשפט לעקוב אחרי התהליך הטיפולי ואם הנאשם לא יעמוד בהתחייבויותיו ולא יתמיד בהליך, ניתן יהיה לשוב ולדון מחדש בשאלת העונש ולהטיל עליו עונש נוסף. דרך זו נותנת מענה לאינטרס הציבורי בשיקומו של הנאשם כאשר הנאשם נמצא בפיקוח.

מעבר לשיקולי השיקום אין להתעלם מכך שהנאשם הודה כבר בתחילת ההליך (שלא במסגרת הסדר טיעון לעונש) הביע חרטה ולקח אחריות על מעשיו. אין להתעלם גם מהפגיעה המינית שעבר הנאשם בילדותו, היעדר עבר פלילי, הפגיעה בעצם ההרשעה בנאשם והפגיעה בבני משפחתו.

11. אוסיף כי שליחתו של הנאשם בשלב זה למאסר מאחורי סורג ובריח לא תאפשר רצף טיפולי בשל נוהלי שב"ס והמדיניות הנוהגת לגבי שיבוצם של אסירים בטיפולי ייעודי לעברייני מין. הדברים הם בבחינת קל וחומר אם תיגזר תקופת מאסר קצרה יותר מ - 24 חודשים. שיקול זה הוא משמעותי בשל הערכת גורמי הטיפול כי הפסקת הטיפול תגרום לרגרסיה במצבו. ברע"פ 3711/13 הושאיר נ' מדינת ישראל, נקבע כי לשיקולי השיקום יש מעמד חשוב באיזון שיש לעשות בין שיקולי הענישה, הגמול וההרתעה במלאכת גזירת הדין וההתחשבות בשיקולי שיקומו של הנאשם נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט והיא איננה בגדר חובה.

12. ברור כי השיקול השיקומי הוא רק אחד מבין שיקולים רבים שעל בית המשפט לשקול. מצד אחד, יש להביא בחשבון את גילו של הנאשם ואת הצורך לאפשר לו להשתקם אולם מצד שני מסר הגמול וההתרעה צריך להיות ברור.

הפגיעה בנפגעות העבירה צריכה לבוא לידי ביטוי בפיצוי שיחויב הנאשם לשלם לנפגעות העבירה על עוגמת הנפש והסבל שגרם להן. פסיקת פיצוי הולם במסגרת ההליך הפלילי תיתן ביטוי נכון לעמדת החברה והנאשם בסבלה של נפגעות העבירה.

סיכומו של דבר, מצאתי לנכון לחרוג ממתחם העונש ההולם וזאת על פי הסמכות הנתונה לי מכוח הסעיף 40ד(א) לחוק העונשין, לאחר ששוכנעתי שהנאשם נמצא בעיצומו של הליך טיפולי ממושך ויש סיכוי של ממש כי הנאשם ישתקם והפסקת התהליך הטיפולי תגרום לרגרסיה במצבו.

13. לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות על פי חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות.

ב. 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור כל עבירת מין או ניסיון לעבור עבירת מין.

ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של איומים ועבירה של סחיטה באיומים או בכוח.

ד. צו פיקוח של שירות המבחן למשך שנתיים מיום גזר הדין.

ה. אני מחייבת את הנאשם לפצות את נפגעות העבירה באופן הבא:

נפגעות העבירה ח.ו, ע.ב, מ.ל, מ.כ, מ.ק וח.ד (אישומים הראשון - החמישי והשביעי) יפוצו בסכום של 1,000 ₪ כל אחת.

נפגעת העבירה א.ב (אישום שישי) תפוצה בסכום של 10,000 ₪.

המאשימה תמסור למזכירות בית המשפט פרטיהם האישיים של נפגעות העבירה ותודיע להן תוכן ההחלטה.

הובהר לנאשם כי אם יפר את הוראות שירות המבחן ולא יתמיד בהליך הטיפולי, ניתן יהיה לשוב ולדון מחדש בבית המשפט, בעונשו של הנאשם בדרך של הפקעת צו המבחן והטלת עונש נוסף.

הנאשם יתייצב ב-20.3.2014 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות במפקדת מחוז מרכז.

הובהר לנאשם כי אם יפר את הוראות הממונה על עבודות השירות או יבצע עבירה נוספת בתקופת עבודות השירות, ניתן יהיה להפקיע את עבודות השירות ויהיה עליו לרצות את עונש המאסר במתקן כליאה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#4#>

ניתן במעמד הנאשם, ב"כ עו"ד רחל תורן וב"כ המאשימה עו"ד לירון שטרית.

הודעה היום י"ז אדר תשע"ד, 17/02/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

הנאשם הפקיד עם שחרורו למעצר בית סך 20,000 ₪ והוא מסכים שכספי הפיצוי יקוזזו מתוך הסכום הנ"ל והיתרה תוחזר לו.

החלטה

כספי הפיצוי לנפגעות העבירה (סך 15,000 ₪) יקוזזו מתוך כספי ההפקדה במזומן שהפקיד הנאשם עם שחרורו למעצר בית. במ.ת. 288130212.

יתרת הסכום תוחזר לנאשם.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ז אדר תשע"ד, 17/02/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי לילך פז