1. לפניי בקשת המבקש – הנתבע, לחייב את המשיב – התובע בערובה להוצאותיו.

2. התובע הגיש תביעה כספית בסך 250,000 ₪ בעילות נזיקיות והוצאת לשון הרע, הסובבת, על טענת התובע בדבר פח שטמן לו הנתבע, ושסיבך אותו בחקירה ובמעצר.

3. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני מוצאת שהבקשה – בדין יסודה.

סיכויי הגבייה

4. בכתב התביעה לא צוין מען רשום של התובע.

5. הנתבע צירף לבקשתו תצהיר ואסמכתאות המוכיחים את הדברים הבאים:

א. התובע אינו מקבל דברי דואר במענו, ודבר דואר שנשלח אליו בקשר עם גביית חוב לנתבע – חזר בציון "לא ידוע".

ב. התובע חייב כספים לנתבע (הנתבע ערב לקיום חיובים של התובע, ושילם את ערבותו), ועד כה מאז שנת 2010 לא שילם את חובו.

ג. התובע אף חייב כספים לנתבע.

ד. התובע אינו בעל נכסים ואינו עובד במקום עבודה מסודר.

6. בתגובתו, התובע כלל לא התייחס לטענות בדבר קיומם של חובות שהוא אינו פורע. כל שהתייחס – ללא תצהיר – הוא לכך שהמען אותו רשם (תיבת דואר בכפר קרע) הוא המען הנכון ואך עקב טעות דבר הדואר הוחזר. עוד ציין, כי הוא עובד זה מספר שנים – ללא תצהיר ואף ללא פירוט מקוהעבודה.

7. מצאתי כי התובע הקים יסוד סביר לחשש בדבר סיכויי הגבייה.

בכתב התביעה לא צוינה כתובת מגורים. תיבת דואר אינה כתובת מגורים, ומכל מקום – דברי דואר שנשלחו לאותה תיבת דואר – לא נלקחו. התובע לא סיפק כל הסבר לכך בתצהיר.

על כך יש להוסיף שהתובע לא טען דבר באשר לתצהירו של הנתבע והאסמכתאות שנלוו לו, לפיהם התובע חייב כספים, בין היתר לנתבע, ואינו פורע את חובותיו. ממילא, התובע לא הפריך ראיות אלו.

הצגת ראיות לפיהן בעל דין מתחמק מתשלום חובותיו וודאי שיש בה כדי לבסס באופן הברור ביותר קיומו של חשש בדבר סיכויי גבייה, אם הנתבע יזכה בדין.

התובע אף לא טרח לצרף תצהיר באשר לכך שהוא עובד, והסתפק באמירה כללית בתגובה, אפילו ללא פירוט מקום העבודה. באשר לעובדת היעדרם של נכסים לא הגיב כלל.

די בכל אלו כדי להקים חשש ממשי לגביית ההוצאות.

סיכויי התובענה

8. התובע לא מצא לנכון להתייחס בתגובתו לשאלת סיכויי תביעתו.

9. התובענה נסבה על חקירה משטרתית נגד התובע. אותה חקירה הסתיימה בסגירת התיק מחוסר ראיות מספיקות. החקירה נסבה על כך שהתובע נמצא נוהג במשאית השייכת לעסק של הנתבע לאחר שהתפטר מהעסק. התובע טען, כי הנתבע ביקש ממנו כ"טובה" לבצע משלוח ללקוח, דבר שהנתבע הכחיש.

10. הנתבע טרח ופרש בכתב הגנתו – וכן בבקשה דנן – את כל הסתירות והפרכות הקיימות, לשיטתו, בתביעתו של התובע. הנתבע הפנה לעדויות של עדים בשטח, לחוסר היגיון בהסברים השונים שהתובע נתן (כך למשל, העובדה שהתובע לא ידע מי הוא הלקוח שאליו מועדות פניו)ועוד. התובע לא התייחס כלל לטענות אלו, לא בכתב תשובה, ולא בתגובתו לבקשה.

11. על פני הדברים, לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה הם טובים במידה כזו, שבית המשפט יתעלם מהתשתית שהונחה באשר לקושי בסיכויי הגבייה. נהפוך הוא, התביעה מייחסת לנתבע מעשה מכוון וזדוני, לפיו הפיל את התובע בפח, ביקש ממנו לנהוג במשאית ואז חזר בו, והכל כאשר ההתרחשות אירעה לאחר שהתובע סיים את עבודתו אצל הנתבע.

הוכחת מעשה מכוון וזדוני דורשת ראיות ממשיות.

בנוסף, עסקינן במקרה של גרסה מול גרסה, כאשר הנתבע טרח ופירט את התמיהות בגרסת התובע והתובע לא עשה כן. במקרה הטוב, בטרם נשמעו ראיות וחקירות, הגרסאות מאוזנות – דבר הפועל לחובת התובע, שנטל השכנוע מוטל על כתפיו.

סיכום

12. לנוכח האמור, אני מקבלת את הבקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

13. בשים לב לסכום התביעה, אני מחייבת את התובע להפקיד ערובה בסך כולל של 15,000 ₪, זאת עד ליום 3.2.13. לא תופקד הערובה, תידחה התובענה.

המזכירות תעביר את התיק לעיוני ביום 4.2.13.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.