הנאשם שבפניי הורשע, על פי הודאתו, במסגרת כתב אישום מתוקן, בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן:"חוק העונשין"); דרישת נכס באיומים, עבירה לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין; ובגניבה, עבירה לפי סעיפים 383(א)+ 384 לחוק העונשין.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, כך שבאישום הראשון נמחקה עבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, ובאישום השני הומרה עבירת השוד בנסיבות מחמירות בעבירות דרישת נכס באיומים וגניבה.

במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה לעניין העונש ונקבע כי הטיעון יהא חופשי.

א. עובדות כתב האישום:

אישום ראשון:

1. ביום 8.2.12 בשעה 02:28, הגיע הנאשם לחנות הפתוחה 24 שעות ביממה בשם "תומש" ברחוב אח"י אילת 11 בקרית חיים (להלן:החנות") כשהוא מצויד בתער, בכוונה לשדוד את החנות.

2. הנאשם כיסה את פניו בציפית, נכנס לחנות, ניגש אל המוכר ש.ס. (להלן:"המתלונן"), נתן לו מכה באזור הגבה, אמר לו "איפה הכסף?" ותוך שהוא אוחז בתער בידו הורה למתלונן לפתוח את הקופה.

3. המתלונן פתח את הקופה והנאשם הוציא ממנה את כל הכסף המזומן שהיה בה, בסך 638 ₪, שאל את המתלונן איפה הכסף שיש בצד וכשהמתלונן ענה שהבעלים של החנות לקח את הכסף, תפס הנאשם בידו של המתלונן, הצמיד אותו אליו ואיים עליו באומרו "איפה הכסף? אני לא רוצה לחתוך לך את הפנים" ושאל אותו איפה יש עוד כסף וכרטיסי טוקמן. כן גנב הנאשם קופסאות של סיגריות מהמדף שמאחורי הקופה.

4. בשלב זה הגיעו למקום שוטרים, אשר הוזעקו לזירה, הנאשם השתולל, אולם הם השתלטו עליו, עצרו אותו ובחיפוש על גופו תפסו את סכום הכסף שנשדד וכן שלוש קופסאות סיגריות.

5. במעשיו המתוארים לעיל גנב הנאשם מהחנות כסף וסיגריות, ובשעת מעשה ובתכוף לפניו ולאחריו ביצע ואיים לבצע מעשה אלימות באדם כדי למנוע התנגדות לגניבה או להתגבר עליה וזאת בנסיבות מחמירות המתבטאות בכך שהיה מצויד במכשיר שיש בו כדי לסכן או לפגוע ובשעת השוד הכה אדם.

הנאשם הואשם בשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

אישום שני:

6. ביום 25.1.12 בשעה 03:05 הגיע הנאשם לחנות המפורטת באישום הראשון (להלן:"החנות"), כשעל ראשו כובע מצחייה ובידו תער.

7. הנאשם ניגש אל י.ס. שעבד אותה עת בחנות (להלן:"המתלונן"), איים עליו באמצעות התער שאם לא יוציא את הכסף שיש בקופה הוא יעשה לו חתך בצוואר. המתלונן פתח את הקופה והנאשם נטל מתוכה כ- 4250 ₪ וכן 2000 ₪ ממגירה שמתחת לקופה (להלן:"הכסף"). כן גנב הנאשם חמש חפיסות סיגריות (להלן:"הסיגריות"), מהמדף שמאחורי הקופה. כל זאת עשה ללא הסכמת הבעלים וכשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הכסף והסיגריות מבעליו שלילת קבע.

8. בהמשך סטר הנאשם על פניו של המתלונן, הורה לו לומר ששני בחורים ממוצא אתיופי שדדו אותו וברח מהחנות.

9. במעשיו המתוארים לעיל דרש הנאשם מהמתלונן דבר ערך בכוונה לגנבו תוך שימוש באיומים ובכוח וכשהוא נושא עימו נשק קר. כן גנב הנאשם מהחנות כסף וסיגריות.

הנאשם הואשם בדרישת נכס באיומים, עבירה לפי סע' 404 סיפא לחוק העונשין, ובגניבה, עבירה לפי סעיפים 383(א)+ 384 לחוק העונשין.

ב. ראיות לעונש:

מטעם המאשימה הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם, ממנו עולה כי לחובתו הרשעה מיום 13.6.2012, בגין עבירות נגד שוטרים שנעברו ביום 25.4.2009 (ת.פ. 1387/09, בימ"ש השלום באילת). שם נגזרו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 1000 ש"ח וכן חוייב לחתום על התחייבות ע"ס 5000 ש"ח).

תסקיר שרות המבחן:

תסקיר שרות המבחן נערך על ידי קצינת המבחן למבוגרים, גב' ענבל מרחב. ובו פורטו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם.

הנאשם בן 22, רווק, הבן הצעיר במשפחה המונה 5 ילדים, הוריו התגרשו בהיותו כבן 8, אחיו נשארו בחזקת האם ואילו הנאשם בחר להתגורר עם אביו, שנפטר כעבור שנה ממחלת הסרטן. הנאשם תיאר בפני קצינת המבחן את הקושי הרגשי שלו להתמודד עם אובדן אביו עד היום, למרות השתתפותו בטיפול פסיכולוגי במשך 3 שנים. אמו של הנאשם, בת 63, בעלת עסק פרטי בתחום הקוסמטיקה, תוארה כאם מיטיבה אשר דאגה לילדיה.

עוד צויין בתסקיר כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת גמר, חווה קשיים במהלך הלימודים וטען כי הוא סבל מהפרעות קשב וריכוז. הנאשם ציין בפני קצינת המבחן כי בתקופת גיל ההתבגרות, הוא התחבר לנערים בעייתיים, והיה מעורב במספר מקרי אלימות בבית הספר, וכי בגיל 15 הופנה לשירות המבחן לנוער, אך התיקים נגדו נסגרו. במסגרת שרותו הצבאי, חווה קשיי הסתגלות ושוחרר בשל אי התאמה והתנהגות בעייתית. לאחר שחרורו מהצבא עבד בעבודות מזדמנות, אולם בתקופה שלפני מעצרו הנוכחי לא עבד.

הנאשם ציין בפני שרות המבחן כי בגיל 20, החל לצרוך סמים מסוג חשיש וקריסטל באופן אינטנסיבי עד למעצרו בתיק הנוכחי. אולם, בתסקיר צוין כי במהלך חקירה קודמת בעניינו, לפני 8 חודשים, בגין מעורבותו בעבירה של תקיפת עובד ציבור, משנת 2007, הנאשם הכחיש שימוש בסמים.

הנאשם הביע בפני קצינת המבחן את רצונו להשתלב בטיפול גמילה במסגרת קהילה טיפולית, וזאת לאחר שהשתתף בקבוצה טיפולית שכזו במסגרת מעצרו הנוכחי, שסייעה לו, לדבריו, להבין את הבעייתיות בהתנהגותו.

יצוין כי בעקבות הסתבכות קודמת של הנאשם בעבירת אלימות, נערך תסקיר בעניינו, אז התרשם שרות המבחן כי קיימים אצל הנאשם דפוסים אימפולסיביים, העדר חיבור לחלקים הפוגעניים בהתנהגותו, וסיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה בעתיד. גם אז, הנאשם ביטא רצון להשתלב בתהליך טיפולי לשינויי דפוסי התנהגותו, אך בפועל התקשה לגייס כוחות על מנת לעבור טיפול וניתק קשר עם שירות המבחן, כאשר במהלך התקופה הזו היה מעורב בעבירות נשוא התיק דנן.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום הנוכחי, וטען כי ביצע את העבירות , כאמצעי להשגת כסף קל ומהיר, וזאת על רקע התמכרותו לסמים. וכן טען כי היה נתון להשפעת סמים בעת ביצוע העבירות.

להתרשמות שרות המבחן, מדובר בבחור צעיר הסובל מהפרעה התפתחותית של קשב וריכוז, המשפיעה על מישורי חייו השונים, הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והרגשיים, וכי הוא לא קיבל מענה מתאים לצרכיו הן במסגרת המשפחה והן במסגרת החינוכית. כמו כן צוין כי על רקע מאפייניו האישיותיים ונסיבות התפתחותו, הנאשם חווה קשיי הסתגלות למסגרות השונות אליהן השתייך, לרבות החינוכית והצבאית. הנאשם התחבר לחברה שולית ומגיל צעיר הפגין בעיות התנהגות והחצנת רגשותיו הקשים בדרך תוקפנית כלפי סביבתו. להערכת שרות המבחן, קשייו המתוארים בתסקיר והסלמתם, עומדים בבסיס התנהגותו המתוארת בכתב האישום.

בהתייחסו לעבירות נשוא כתב האישום, צוין בתסקיר כי הנאשם התקשה להתבונן בצורה מעמיקה בנסיבותיה, נטה למזער את חומרתה, כמו גם באשר לתכנון המוקדם והשליך את האחריות בצורה חלקית על גורמים חיצוניים. במקביל לכך, הנאשם גילה הבנה קוגניטיבית כלפי הפגיעה שגרם במעשיו, אולם התמקד בעצמו ונעדר יכולת לגלות אמפתיה כלפי הנפגעים.

בסיום התסקיר, לא הובאה המלצה לחלופה עונשית במסגרת קהילה טיפולית וזאת נוכח, הכרתו המצומצמת במצבו ההתמכרותי ובדפוסי התנהגותו האימפולסיביים, וכן בשל חומרת העבירות, ההסלמה בהתנהגותו, והקושי שלו להיעזר בגורמים טיפוליים בעבר. להערכת קצינת המבחן: " בשלב זה של חייו, לאוריאל אין עדיין את הכוחות והנכונות המספקת בכדי לעבור תהליך טיפולי ממושך ואינטנסיבי"

עוד הוסיפה קצינת המבחן כי באם יוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל, ראוי להמליץ לשירות בתי הסוהר לשלבו במסגרת תהליך שיקומי טיפולי- שיקומי.

ג. טענות הצדדים:

1. טעוני ב"כ המאשימה לעונש:

ב"כ הנאשם הדגישה כי מדובר בשתי עבירות חמורות שנעברו כלפי אותו בית עסק, בהפרש של שבועיים, במהלכן, עשה הנאשם שימוש בנשק קר – תער, למטרות איום על המתלוננים ותוך הפעלת אלימות פיזית כלפיהם. לטעמה, יש ליחס חומרה מיוחדת לעובדה שהעבירה בוצעה בשעות הלילה המאוחרות, כלפי מתלוננים חסרי הגנה. ב"כ המאשימה גורסת כי העבירות בענייננו, שוות בחומרתן לעבירות הנעברות בשעות הלילה כלפי מתדלקים, שכל חטאם הוא בכך שהם נאלצים לעבוד במשמרות לילה לשם פרנסתם. במקרים כאלה הנחה ביהמ"ש העליון להחמיר בענישה.

עוד הפנתה לתסקיר שרות המבחן השלילי, לטעמה של ב"כ המאשימה, המתייחס לדפוסי התנהגות אימפולסיביים, הקושי, בעבר להיעזר בגורמים טיפוליים ונטייתו של הנאשם למזער את חומרת מעשיו תוך גלגול האחריות על גורמים חיצוניים.

2. טיעוני הנאשם:

ב"כ הנאשם גורס כי על אף חומרת העבירות יש להעדיף בעניינו של הנאשם שבפניי, את המסלול השיקומי וזאת בהתחשב בהודאת הנאשם, בהבעת חרטה ורצון כן לשיקום ובנסיבותיו האישיות. עוד הוסיף כי מדובר ברף הנמוך של העבירות, שכן לא נעשה שימוש בתער, לבד מן האיום באמצעותו וכי האלימות כלפי המתלוננים לא הייתה קשה. לטעמו, יש לראות בשתי העבירות מסכת אחת, וכי העבירות נעברו עקב מצוקת הנאשם על רקע התמכרותו לסמים. לדבריו, הנאשם בשל כיום לעמוד בתהליך גמילה.

הנאשם בדברו האחרון אמר: "לפני לקיחת האחריות שלקחתי על עצמי כשהייתי עצור, היום אני כן רוצה שיעזרו לי בסמים, דבר שלא רציתי מעולם. היום אני כן רוצה את העזרה הזו וחושב שאני כן יכול לעזור לעצמי בכוחות עצמי, גם אם זה יהיה מאחורי סורג ובריח"

ד. דיון:

עסקינן באירוע נוסף של שוד תוך שימוש באלימות, שאירע באישון לילה בחנות הפתוחה 24 שעות ביממה.

מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם במהלך שבועיים ימים, ביצע שתי עבירות רכוש ואלימות, באותה חנות. באירוע הראשון, הנאשם ניגש לעובד החנות , ואיים עליו באמצעות התער שאם לא יוציא את הכסף מהקופה, הוא יעשה לו חתך בצוואר, וגנב את הפדיון מהקופה וכן חפיסות סיגריות, ואף סטר לעובד החנות. באירוע הנוסף, שאירע כשבועיים לאחר מכן , הגיע הנאשם לאותה חנות, ואיים פעם נוספת באמצעות תער על העובד, ואף הצמידו אליו ואיים עליו לחתוך לו את הפנים. אלא, שבאירוע זה , השוטרים שהוזעקו לזירה ,תפסו את הנאשם יחד עם סכום הכסף שנשדד וחפיסות הסיגריות.

נקל לשער, את הפחד והחרדה שאחזו בעובדי החנות, שעה שאוימו על ידי הנאשם, הותקפו על ידו ונדרשו למלא אחר הוראותיו למסור לו את כספי הפדיון מתוך הקופה.

ככלל, חומרתן של עבירות השוד, הוא בכך שהן מערערות את תחושת הביטחון האישי של הציבור, ובמקרה דנן אף פוגעות בחופש העיסוק, מחמת חששם של עובדים לשהות לבדם בחנויות בשעות הלילה, ולהיות טרף קל לשודדים הגוזלים מהם את הפדיון הכספי, ומאיימים עליהם בשימוש באלימות קשה.

בתי המשפט כבר קבעו, לא אחת, כי יש להחמיר בענישת עברייני אלימות ורכוש, על ידי הטלת עונשים כבדים שיהיה בהם כדי להרתיע עבריינים מסוג זה ולשמור על בטחונו של הציבור. יפים לענייננו הדברים הבאים:

"לצערנו, עבירות האלימות הפכו לתופעה נפוצה מאוד בחברתנו בשנים האחרונות ומדיניות הענישה בעבירות מסוג זה חייבת להביא בין שיקוליה את הצורך לבער את העבירות האלה, כדי להגן על הציבור מפני אלה הפוגעים בביטחונו ובביטחון רכושו. הפחתת עבריינות האלימות והרכוש וכן הרתעת עבריינים הינם אינטרס ציבורי ראשון במעלה שעל בית-המשפט להביא בחשבון במסגרת שיקוליו. לעניין זה, על בית-המשפט לשדר מסר המגן על קורבנות עבריינות הראויים להגנת בית-המשפט ולתשומת-ליבו, לא פחות מהעבריין. ככלל, הנטייה היא, כי ככל שהעבירה בה הורשע הנאשם הינה חמורה יותר, כך נדחים הצידה השיקולים האישיים ויש לשים דגש על ההרתעה שבענישה" (ע"פ 2995/04 חיג'אזי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 16.12.04).

לעניין חשיבות הענקת הגנה לעובדים בשעות הלילה, דוגמת המתדלקים, אפנה לע"פ 4756/07, נחום נגד מדינת ישראל, פורסם במאגרים, 28.1.08, שם נקבע:

"שוד מתדלקים – סוג עיסוק הזכאי במובהק להגנת בית המשפט, בהיותו חשוף בימים ובמיוחד בלילות, לעתים בבדידות, בתחנת הדלק תוך מתן שירות חיוני לציבור"

לצד חומרת המעשים בתיק דנן, תיזקף העובדה כי עסקינן בנאשם בן 22, שחרף גילו הצעיר לחובתו הרשעה בגין עבירת אלימות קודמת, וכן את העובדה כי הנאשם ביצע בתיק דנן, שתי עבירות רכוש ואלימות במהלך שבועיים ימים. קרי, בפנינו נאשם שככל שחולף הזמן מחמירות העבירות אותן הוא מבצע ומפר את האיסורים הפליליים שוב ושוב. על הנאשם אין מוראו של החוק, ונראה כי הוא אימץ לעצמו אורח חיים עברייני, וזאת על רקע התמכרותו לסמים.

תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם הוא שלילי. הנאשם הורשע במעשי אלימות כלפי שוטרים, אז נערך תסקיר בעניינו, במסגרתו צוין כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה בעתיד. ואכן הסיכון התממש. הנאשם למרות שביטא את רצונו להשתלב בהליך הטיפולי, ניתק קשר עם שירות המבחן ולא השתתף בהליך טיפולי, והחמור מכך, במהלך תקופה זו הוא היה מעורב בעבירות נשוא התיק דנן.

קצינת המבחן שבה והביעה חשש להישנות ביצוע עבירות דומות מצידו בעתיד, ולא באה בהמלצה טיפולית בעניינו.

אכן, נסיבות חייו של הנאשם קשות, ובייחוד אובדן אביו בילדותו, ואולם ההסלמה בפעילות העבריינית, והתמכרותו לסמים יחד עם אי הכרתו בדפוסי התנהגותו האימפולסיביים, מצביעים על הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. בעניינו, מתחייבת ענישה קשה ומשמעותית, שיהיה בה כדי לשמש הרתעה לו ולשכמותו. בבואי לגזור את העונש עלי להביא בחשבון גם את הערך החברתי הראוי להגנה והוא מתן הגנה לכלל הציבור ובפרט למי שעובדים לפרנסתם בשעות הלילה ובשל כך הופכים טרף קל למעשי אלימות (ע"פ 4756/07 נחום נ. מדינת ישראל; ת"פ (חיפה) 7016/08 מדינת ישראל נ. אגבאריה).

למותר להדגיש כי העיקרון המנחה במלאכת גזירת העונש הינו עקרון הענישה האינדיבידואלית, המביא בחשבון בצד אופייה של העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה, כמו גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם.

בענייננו, הנאשם הודה במיוחס לו בשלב מוקדם של הדיון, בטרם שמיעת עדויות התביעה. לצד החיסכון בזמן שיפוטי, יש בהודאה נטילת אחריות והכרה בחומרת ההתנהגות (אם כי כמובהר, רק באופן חלקי).

אתחשב גם בגילו הצעיר של הנאשם, ונסיבות חייו, כפי שהובאו בתסקיר.

גם לאחר ששקלתי את השיקולים לקולא, הגעתי לכלל דעה כי רק ענישה בדמות מאסר בפועל , תהיה לה משמעות הרתעתית לגבי הנאשם, ויהיה בה כדי לסייע לו להפיק את הלקח הראוי, ולהביא לשינוי באורחות חייו. מתוך היכרות של שרות המבחן עם הנאשם עולה כי אין הנאשם בשל לקחת חלק בהליך טיפולי במסגרת חלופה עונשית.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 8.2.2012 עד ליום 17.4.2012.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יורשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו בעבירת אלימות ורכוש מסוג פשע.

הנני ממליצה בפני שרות בתי הסוהר, לשקול שילובו של הנאשם במסגרת טיפולית לגמילה מסמים.

התוצאה הודעה לנאשם ולב"כ הצדדים והם קיבלו עותקי גזר הדין.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012.

חתימה