לפני תביעה ותביעה שכנגד שבסיסן עבודות תכנון, הקמה ושיפוץ שביצע התובע והנתבע שכנגד בגן ילדים, בניהולה של הנתבעת והתובעת שכנגד.

התובע עתר לחייב את הנתבעת, בין היתר, ביתרת הסכומים שלא שולמו בגין עבודתו בסך 114,070 ₪, בפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב וכן בסכומי הוצאות שבהן נשא. מנגד, עתרה הנתבעת לחייב את התובע בהשבת הסכומים ששולמו על ידיה בגין עבודתו, שכן זו היתה, כנטען, לקויה והיה צורך בפירוקה. כמו כן, עתרה לחייבו בפיצוי בגין הפסד רווחים ואובדן הכנסות.

לאחר שהוגשו ראיות הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר בחן את טענות הצדדים לענין עבודתו של התובע. סמוך לישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו ובין היתר, הסמיכוני הצדדים ליתן פסק-דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, בצירוף הנמקה קצרה, כדלהלן (בין 0 ₪ ל – 60,000 ₪).

בחינת הראיות מלמדת כי אין חולק כי בין הצדדים נחתמה הזמנת עבודה מתאריך 18.1.2011. הנתבעת טענה כי להזמנת העבודה הוסף תנאי בכתב יד, שאינו על דעתה, לפיו התמורה הסופית תחושב לפי מדידה בשטח, בסיום העבודה. בכל הכבוד, טענה זו אינה מתיישבת עם הסכום אותו שילמה לטענתה בפועל, העולה על סכום התמורה המפורט בהזמנה (66,160 ₪ בהזמנה - לעומת 110,644 ₪ אותו שילמה לטענתה בפועל). סבורני כי העובדה כי הנתבעת שילמה סכום העולה על הסכום הנקוב בהזמנה, תומכת ומחזקת את טענת התובע לענין חישוב התמורה הסופית, על בסיס מדידה שתבוצע בסיום העבודות. לפיכך, בהיעדר ראיה אחרת והואיל ומדידות התובע לא נסתרו ונתמכו בשרטוטים מטעמו, אני נכון לקבל את טענות התובע לענין סכום התמורה הכולל בגין העבודות (212,440 ₪).

לענין טענות הנתבעת באשר לטיב העבודות, הרי שחוות דעת המומחה שמונה קבעה עלות תיקונים שאינה גבוהה ביחס לסך הכולל של העבודות (ברף הגבוה - סך של כ – 38,000 ₪), כאשר חלק מהתיקונים הדרושים נובעים מתחזוקה לקויה, בשים לב לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבודות (העבודות בוצעו בשנת 2011 ובדיקת המומחה בוצעה בחודשים אוקטובר ונובמבר 2013). לא מצאתי בסיס לטענות הנתבעת לליקויים נוספים כנטען בסעיפים 64 ואילך לסיכומיה. לפיכך, בהתחשב בכך שלא נשמעו עדים, ובהתחשב במחלוקת העולה בסיכומי הצדדים, מקובלות עלי טענות התובע בסעיף 43 לסיכומי התשובה, לענין מעמדה של חוות דעתו של המומחה. לענין זה יש להוסיף את ההלכות הידועות לפיהן בית משפט יסטה ממסקנות מומחה שמונה, רק בנסיבות חריגות. בענייננו, הואיל ולא נשמעו הראיות, אני מקבל את קביעות המומחה כפי שפורטו בחוות דעתו, תוך קבלת עמדת הנתבעת, לענין חישוב הרף הגבוה של סכום הליקויים, כאמור.

הצדדים חלוקים אף באשר לסכום אותו שילמה הנתבעת בפועל כאשר מחד טוענת הנתבעת כי שילמה סך 110,644 ₪ ואילו התובע טוען כי שולם לו סך 98,410 ₪ בלבד. הואיל ולא נשמעו ראיות, בשים לב לסמכות שניתנה לי לפסוק בדרך של פשרה, אני נכון לקבל את טענות הנתבעת כפי שפורטו בסיכומיה (סעיף 37 ואילך) לענין הסכום ששולם. בנסיבות אלה יתרת התמורה שלא שולמה הינה סך של כ - 102,000 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסכומים שנקבעו על ידי המומחה, כאמור.

באשר לטענות הנתבעת לנזקים שנגרמו לה בגין אובדן הכנסות והפסד רווחים, הרי שלענין זה לא נמצאו ראיות ממשיות או ראיות בכלל ובין היתר טענות אלה לא נתמכו בחוות דעת חשבונאית או מסמכים מתאימים אחרים.

יחד עם זאת, הואיל ולא נשמעו עדים ובשים לב לסמכות שניתנה לי לפסוק בדרך של פשרה, לקחתי בחשבון לצורך פסיקת הסכום הסופי, חלק מטענות הנתבעת לענין נזקיה וטענותיה הנוספות לענין קיזוז סכומים מיתרת התמורה.

לנוכח האמור לעיל, לאחר שקראתי את כתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את טענות הצדדים בדיונים שהתקיימו לפני, תוך שלקחתי בחשבון את ראיות הצדדים וחוות דעת מומחה בית המשפט וקראתי את סיכומי הצדדים, הרי שלסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים האחד כנגד משנהו, הנני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע, סך כולל של 45,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכום הכולל (50,000 ₪) ישולם בעשרה (10) תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 24.5.2015 ובכל 24 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו (איחור של 5 ימי עסקים לא יהווה הפרה), תעמוד יתרת הסכום הנ"ל, הבלתי מסולקת לפירעון מידי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, ובצירוף פיצוי בסך 15,000 ₪.

כמוסכם, התביעה שכנגד נדחית. אין צו להוצאות נוספות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, תוך 45 יום.

ניתן היום, א' אייר תשע"ה, 20 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.