1. בפניי תביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבע, עורך דין במקצועו ואשר שימש כבא כוחה של התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, להשבת יתרת כספים אשר הופקדו בידיו בנאמנות עבור התובעת, ואשר לטענתה לא הועברו אליה על ידו.

2. אין מחלוקת כי בהתאם לסיכום בין הצדדים, במהלך שנת 2001 הועברו לידי הנתבע מידי עו"ד ג'ואד חטיב, כספים אשר הוחזקו על ידו עבור התובעת בנאמנות, בסך כולל של 356,067 ₪ (להלן: "כספי הנאמנות").

על פי ההסכמות בין הצדדים, הנתבע אמור היה לטפל עבור התובעת בפירעון חובותיה לרשויות המס (בעקבות מכירת ביתה הקודם ברחוב הקישון בנהריה), גרירת משכנתא וסילוק הערה בדבר כינוס נכסים.

בסופו של יום התובע דאג לפירעון החובות לרשויות המס בלבד, תוך ששולם מתוך כספי הנאמנות, סך כולל של 74,835 ₪: סך של 57,046 ₪ בגין חוב מס שבח, וסך נוסף של 17,789 ₪ בגין חוב מס רכישה בשל רכישת דירתה של התובעת ברחוב הרצל בנהריה (להלן: "הדירה").

טענות התובעת

3. התובעת טוענת, כי מתוך יתרת כספי הנאמנות אשר הוחזקו על ידי הנתבע לאחר התשלום לרשויות המס, הועברו לה על ידו 206,460 ₪, וכאשר היתרה בסך של 75,000 ₪ מעולם לא הוחזרה לה על ידי הנתבע.

כאן יצוין, כי לפי הנתבע יתרת כספי הנאמנות הועברה על ידו לתובעת בשלושה שיקים שנמשכו מחשבונו לפקודתה, ואשר אין מחלוקת כי נפדו בסניף נהריה של בנק דיסקונט (להלן: "השיקים"): שיק ראשון שמספרו 00100 על סך 75,000 ₪, ז.פ 12/07/01 (להלן: "השיק הראשון"), שיק שני שמספרו 00106 על סך 191,000 ₪, ז.פ 15/07/01 (להלן: "השיק השני") ושיק שלישי שמספרו 00127 על סך 15,460 ₪, ז.פ 22/08/01 (להלן: "השיק השלישי").

בכגון דא התובעת טוענת, כי חתימתה על גבי השיקים זויפה, השיקים מעולם לא נמסרו לה על ידי הנתבע ועל כן לא נפרעו על ידה. לגרסתה, התמורה המצוינת בשיק השני הועברה אליה בשיק בנקאי בסך 180,000 ₪ והיתרה במזומן בסך 11,000 ₪.

בנוסף, התובעת טוענת כי התמורה המצוינת בשיק השלישי הועברה אליה במזומן.

4. לב ליבה של המחלוקת בין הצדדים הוא הסכום הנקוב בשיק הראשון. התובעת טוענת כי מעולם לא קיבלה שיק זה או את הסכום המצוין בו.

לגרסתה, הנתבע הוא זה אשר זייף חתימתה על השיק הראשון ושלשל את הסכום המצוין בו לכיסו.

להוכחת טענותיה בעניין זה, צורפה על ידי התובעת חוות דעת מומחה לזיהוי מסמכים, מר רון ישי (להלן: "מומחה התובעת"), אשר קבע, בחוות דעתו מיום 07/10/11, כי לא נמצאה זהות בין החתימות על גב השיקים לדוגמאות החתימות של התובעת, ולכן "אין ספק של ממש שהחתימות הנ"ל לא נכתבו על ידי קלינמן אסתר".

5. עוד טוענת התובעת, כי באותה תקופה, הנתבע חבר לאדם נוסף בשם ישראל טאייב (להלן: "טאייב"), אותו כינתה התובעת בכתב התביעה "נוכל ידוע", ואשר גם הוא היה לקוח של הנתבע בתקופה הרלוונטית, במטרה להונות את התובעת ולגזול מכספיה.

לגרסת התובעת, הנתבע הכיר לה את טאייב, וחרף העובדה כי ידע שמצבו הכלכלי הינו גרוע, ניסה והצליח לשכנעה למכור לו את הדירה, ואף ייצג את שני הצדדים וערך את הסכם המכר ביניהם, אשר מפלה בבירור את התובעת (בסופו של יום עסקת המכר בוטלה על ידי התובעת ולא יצאה אל הפועל).

התובעת טוענת עוד, כי הנתבע ניצל את המידע שהיה בידו בדבר זכאותה של התובעת לסכומי כסף משמעותיים והעבירו לטאייב, ובכך סיכן הנתבע את רכושה של התובעת וחשף אותה ואת בנה למעשי רמייה והונאה מצד טאייב, אשר בסופו של יום גזל מהם שלא כדין סכומים בשיעור של 160,000 ₪ לערך.

6. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 200,000 ₪, הכוללים את תמורת השיק הראשון בסך 75,000 ₪, אשר לטענתה מעולם לא הועברה לידיה, והיתרה הינה בגין עוגמת הנפש אשר לטענתה נגרמה כתוצאה מהתנהלות והתנהגות הנתבע, אשר "פגעה בה עמוקות כלכלית ונפשית".

טענות הנתבע

7. הנתבע ביקש לדחות טענותיה של התובעת בדבר אי העברת יתרת כספי הנאמנות בסך 75,000 ₪, כיוון שלטענתו כל היתרה הועברה לה על ידו בשלושת השיקים כמפורט בסעיף 3 לעיל.

לטענת הנתבע, על פי הראיות בתיק, יש לקבוע כי כל שלושת השיקים נפרעו על ידי התובעת בעצמה, ולפיכך כל יתרת כספי הנאמנות הועברו לה על ידו, ועל כן דין התביעה להדחות.

8. אשר לטענת הזיוף (ובהתאם להחלטתי בעניין זה בישיבה מיום 04/12/13), הנתבע הסתמך על חוות דעת מומחית המז"פ, הגב' איה שוחט, ראש המעבדה לבדיקת מסמכים במז"פ (להלן: "מומחית המז"פ"), אשר קבעה בחוות דעת מיום 31/10/02, שניתנה במסגרת החקירה המשטרתית שהתנהלה בנושא (להלן: "החקירה המשטרתית"), כי מצאה "התאמה בתכונות הכתיבה בין כתב היד ברישומים בהסבות שלושה הצ'קים שבטיעון... לבין דוגמאות כתב יד בשם אסתר קלינמן, ולדעתי סביר מאד כי הרישומים האמורים נכתבו על ידה", ובנוסף, כי לא מצאה "התאמה בתכונות הכתיבה בין כתב היד ברישומים בהסבות שלושה הצ'קים שבטעון, לבין דוגמאות כתב יד בשם שי אולשביצקי, שקיבלתי לבדיקה".

כאן המקום לציין, להשלמת התמונה, כי לאחר הגשת תלונה למשטרה מטעם התובעת, נפתחה החקירה המשטרתית בנושא. במסגרת החקירה המשטרתית נבדקו, בין היתר, כל טענות התובעת בתיק זה, נחקרו עדים (התובעת, הנתבע, טאייב וארבעה עובדי בנק דיסקונט) וניתנה חוות דעת מומחית המז"פ.

בסופו של יום תיק המשטרה נסגר, ללא המלצה להעמיד הנתבע (או טאייב) לדין.

9. עוד טוען הנתבע, כי יש לדחות את יתר טענות התובעת, בין היתר לעניין התנהלותו הנטענת בכל הקשור ליחסי התובעת עם טאייב, שכן טענות אלה מהוות הרחבת חזית אסורה ודינן להדחות (הנתבע לא התיייחס לטענות אלה בסיכומיו).

עדויות הצדדים

10. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה והמומחה מטעמה.

מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו.

דיון והכרעה

11. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפניי על ידם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, זאת בשים לב לממצאים והקביעות שיפורטו בהרחבה להלן.

12. ראשית יצוין, כי מצאתי לדחות את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה, יש להורות בנסיבות על היפוך נטל הראיה בתיק.

טענה זו נטענה בקצרה, בעלמא וללא ביסוס נדרש, והועלתה לראשונה בסיכומי התובעת, ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה שאין לקבלה.

13. טענת התובעת, לפיה כל השיקים לא הועברו לידיה על ידי הנתבע ולא נפדו על ידה, ובפרט השיק הראשון נשוא תביעה זו, לא הוכחה על ידה במידה הנדרשת בהליך זה, ועל כן דינה להידחות.

בעניין זה שוכנעתי להעדיף את גרסת הנתבע הנתמכת בראיות שצורפו לתיק, ולדחות את גרסת התובעת, אשר עדותה, שהינה עדות יחידה של בעל דין, לא הייתה אמינה עליי, הייתה מבולבלת, רצופת סתירות ותמיהות ונטולת תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיה.

כך למשל, התובעת טענה בעדותה כי לא הגישה תלונה כנגד הנתבע ללשכת עורכי הדין אלא כנגד חברת הביטוח מגדל בלבד, וזאת בניגוד לתיק לשכת עורכי הדין אשר הונח בפניי. בנוסף, התובעת טענה בעדותה כי לא היו לה בעיות פסיכיאטריות לאחרונה, אשר מנעו התייצבותה למתן עדות בתיק זה, וזאת בניגוד לטענות באת כוחה בבקשות לדחיות הדיון שהוגשו בתיק ואף לטענות בנה של התובעת בעניין זה (ראה פרוטוקול ישיבת 04/12/13).

ועוד, התובעת טענה לראשונה בעדותה, כי טאייב הוא זה שהסב את תשומת ליבה להתנהלות הנתבע בכל הקשור לשיק הראשון (טענות הזיוף וגזילת הסכום נשוא השיק), וזאת בניגוד גמור לטענות התובעת, לפיהן, הנתבע וטאייב עשו יד אחת כדי להונות אותה ולגזול את כספה.

14. זאת ועוד, בהתאם לעדויות כספריות בנק דיסקונט (להלן: "הכספריות") המצויות בתיק החקירה המשטרתית, אשר השיקים הוצגו לפירעון בפניהן, הנוהל לפדיון שיק הינו כדלקמן: הצגת תעודת זהות מקורית (ולא צילום) בפני הכספר, אימות התמונה עם פני הלקוח על ידי הכספר וחתימה של פודה השיק על גב השיק בתוספת מספר תעודת הזהות. פדיון שיקים במזומן נעשה באישור סגן מנהל הסניף.

כל הכספריות העידו בעדותן במשטרה, כי הן לא מכירות את הנתבע ואף לא את התובעת, ולאחר שהוצג בפניהן השיק הרלוונטי, טענו כי בהתאם לנהלים, הן בטוחות כי התובעת היא זו אשר פדתה את אותו שיק (ובכלל זה השיק הראשון), וכי פדיון השיקים, אם במזומן ואם באמצעות שיק בנקאי, נעשה לבקשת התובעת ובאישור סגן מנהל סניף הבנק בזמנים הרלוונטיים (על פי מסמכי החקירה המשטרתית, אישר סגן מנהל הבנק דאז כי פדיון השיקים במזומן ובשיק בנקאי נעשה באישורו).

לגרסתן של הכספריות, השיק הראשון והשלישי נפדו במזומן על פי דרישת התובעת, ואילו לבקשת התובעת, השיק השני נפדה על ידי הוצאת שיק בנקאי ע"ס 180,000 ₪ והיתרה במזומן, בסך כולל של 11,000 ₪.

עוד ציינו הכספריות בעדותן במשטרה, כי הנתבע הוא לא זה אשר פדה את השיקים.

בנוסף, סגן מנהל סניף הבנק, מר אהליאב כהן, אישר בחקירתו במשטרה את הנוהל לפדיון השיקים, כולל האישור הנדרש מסגן מנהל הסניף לצורך פדיון שיק במזומן.

15. עדויות עובדי הבנק במסגרת החקירה המשטרתית מדברות בעד עצמן, וחרף העובדה כי האמור בעדויות אלה שומט למעשה את הקרקע תחת טענותיה של התובעת בעניין זה, התובעת ויתרה על זימון עובדי הבנק לעדות, למרות הצהרת באת כוחה בעניין זה בישיבה מיום 10/10/11.

הימנעותה זו של התובעת פועלת לרעת גרסתה, במיוחד בנסיבות בהן לא הוצגה על ידה כל הוכחה לביסוס טענתה לפיה הנתבע הוא זה שזייף את חתימתה על השיק הראשון (ראה להלן), ועדים נייטרלים אלו הם העדים היחידים שיכלו לחזק את טענותיה בעניין זה (ראה: י' קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד, בעמ' 1652; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4), 595 ,עמ' 602-603). יצוין, כי התובעת אף נמנעה מזימון עדים נוספים רלוונטיים, כגון בתה וחתנה וגם בכך יש כדי לפעול לרעתה.

16. באשר לחוות הדעת שהונחו בפניי, שוכנעתי להעדיף את קביעות מומחית המז"פ בחוות דעתה, על פני קביעות מומחה התובעת.

ראשית יצוין, כי חוות דעת מומחית המז"פ ניתנה במסגרת החקירה המשטרתית, על ידי גורם נטול פניות ואינטרסים. בנוסף, עדותו של מומחה התובעת להתרשמותי, הותירה ספקות באשר למהימנות קביעותיו בחוות הדעת. כך למשל, מומחה התובעת אישר בעדותו כי התובעת לא הופיעה להכתבה פרונטאלית בפניו, וכי אין לו למעשה מושג האם היא זו אשר כתבה את דוגמאות כתב היד אשר נשלחו אליו על ידי באת כוחה של התובעת ובנה (מתברר שלא כל הדוגמאות שנשלחו אליו פורטו בחוות הדעת).

דברים אלה עומדים בסתירה לקביעת מומחה התובעת בעדותו, כי לצורך בדיקת התאמתו של כתב ידו של הנתבע לחתימות על גבי השיקים, הוא אינו יכול להסתפק בדוגמאות כתב יד של הנתבע אלא דורש כי הנתבע יתייצב בפניו להכתבה פרונטאלית.

בנוסף, מומחה התובעת טען בעדותו, כי הוודאות בקביעותיו לגבי אי ההתאמה בין כתב ידה של התובעת לחתימות על גבי השיקים, אינה ברמת סבירות מקסימלית, וזאת בניגוד לאמור בעניין זה בחוות דעתו.

17. לא זו אף זו, חוות דעת מומחה התובעת ניתנה בהתבסס על בדיקת צילומי השיקים ולא השיקים המקוריים, וכאשר על פי עדותו עצמו, רמת הוודאות בקביעות הנוגעות לזיהוי כתב היד על פי העתק, נמוכה מרמת הוודאות בבדיקה המבוססת על השיקים המקוריים.

על פי הודעת בנק דיסקונט בתיק, השיקים המקוריים הושמדו.

את הנזק הראייתי בעניין זה, יש לזקוף לחובת התובעת, אשר השתהתה הן בהגשת תביעתה (הוגשה סמוך לפני חלוף 7 שנים מיום התגבשות העילה), ללא הצדק סביר, והן בהגשת הבקשות למתן צווים להמצאת המסמכים המקוריים נשוא תיק זה (השיקים המקוריים ודוגמאות כתב ידו של הנתבע אשר עמדו בפני מומחית המז"פ).

18. יתירה מכך, בהחלטתי מיום 04/12/13, נקבע, כי "ככל שהמומחית לא תוזמן על ידי התובעת, יסיק בית המשפט כי התובעת מוותרת על חקירה נגדית על כל המשתמע מכך".

התובעת ויתרה על זימון מומחית המז"פ לחקירה נגדית, על כן יש לראותה כמי שמסכימה לכאורה לקביעות מומחית המז"פ בחוות הדעת (ראה: י' קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד, בעמ' 767).

בהקשר זה יצוין, כי יש לדחות אף את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה גם מומחית המז"פ ביססה קביעותיה על בסיס בדיקה של צילומי השיקים ולא על השיקים המקוריים (בהעדר ציון מפורש לעובדה זו בחוות הדעת).

על פי האמור בתיק החקירה המשטרתית, השיקים המקוריים נתפסו על ידי המשטרה והיוו חלק מחומר החקירה. משכך, סביר להניח כי השיקים המקוריים הועמדו גם לבדיקה בפני מומחית המז"פ בטרם מתן חוות דעת. משוויתרה התובעת על חקירת המומחית, אשר במסגרתה ניתן היה להציג בפניה שאלה בעניין זה, יש לדחות אף טענותיה של התובעת בעניין זה.

19. זאת ועוד, ומעבר לאמור, הרי שבכל מקרה מומחה התובעת בחוות דעתו לא קבע כל ממצא פוזיטיבי הקושר את הנתבע לחתימות על גבי השיקים. משכך, גם אם היה נקבע כי החתימות זויפו, עדיין לא הוכחה טענת התובעת כי הנתבע הוא זה אשר זייף את חתימותיה על השיק הראשון ושלשל את הכסף לכיסו.

אמנם מומחה התובעת טען בחקירתו בפניי, כי נדרש על ידי ב"כ התובעת להתייחס בחוות הדעת להשוואות כתב היד הן של התובעת והן של הנתבע, אולם דרישתו לקבלת דוגמאות כתב ידו של הנתבע והתייצבותו הפרונטאלית של הנתבע בפניו לצורך ביצוע הכתבה לא נענו. במסגרת הישיבה מיום 04/12/13, הוברר כי דרישות מומחה התובעת לא הועברו לנתבע על ידי באת כח התובעת, ועל כן יש לראות בתובעת כמי שוויתרה הלכה למעשה על בדיקת דוגמאות כתב ידו של הנתבע (חרף רצונו של הנתבע להשתתף בבדיקה כזו).

עוד יוזכר בהקשר זה, כי מומחית המז"פ קבעה בחוות דעתה שלא מצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין כתב היד ברישומים על גבי השיקים, לבין דוגמאות כתב ידו של הנתבע.

20. במאמר מוסגר ובשולי הדברים יצוין, כי מצאתי לדחות את טענת הנתבע בסיכומיו לעניין מומחיותו של מומחה התובעת ועצם הגדרתו כעד מומחה, וזאת נוכח עדותו כי הוא כלל אינו מומחה לגרפולוגיה.

בקצרה יצוין, כי מומחה התובעת, כמו גם מומחית המז"פ, הינם מומחים לבדיקת וזיהוי מסמכים ולא מומחים לגרפולוגיה, ועל פי פרטי השכלתו וניסיונו של מומחה התובעת יש לקבוע, כי הכשרתו מספקת על מנת להקנות לו מעמד של עד מומחה במחלוקת נשוא תיק זה (ראה לעניין זה: י' קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד, בעמ' 765).

21. כזכור, טענותיה של התובעת מכוונות אף להתנהלותו הנטענת של הנתבע בכל הקשור ליחסי התובעת עם טאייב, והיותו של הנתבע שותף למעשי הרמייה וההונאה הנטענים מצדו של טאייב. מצאתי כי גם טענות אלה דינן להידחות.

התובעת לא סיפקה כל תשתית ראייתית להוכחת טענותיה בעניין זה. כל שהוגש על ידה הינם תדפיסי חשבון בנק והסכם מכר הדירה, שאין בהם כדי להוכיח ברמה הנדרשת את מעשי הרמייה וההונאה הנטענים ובמיוחד אלה המיוחסים לנתבע (כולל מעשים חמורים במיוחד, כמו למשל כי טאייב, במשרדו של הנתבע ובידיעתו, סחט באיומי סכין מבנה של התובעת סך של 82,000 ₪ במזומן), ואף כי הסכומים הנטענים אכן הועברו על ידה ועל ידי בנה לטאייב ולא לאחרים.

בכל מקרה, אין במסמכים אלה כדי להוכיח את טענתה המרכזית של התובעת המיוחסת לנתבע, והיא זיוף השיק הראשון וגזילת הסכום הנקוב בו.

התובעת אף לא זימנה עדים רלוונטיים בנושא זה (בין היתר: טאייב והקבלן שבנה את הבתים בישוב שלומית ואשר לטענת התובעת טאייב ניסה "למכור" לה במרמה ועוד). בנוסף, התובעת טענה במסגרת עדותה במשטרה ובמסגרת תלונה שהגישה כנגד הנתבע ללשכת עורכי הדין, כי ברשותה הקלטה של הנתבע, אשר יש בה כדי להוכיח טענותיה בעניין זה. קלטת זו לא הוצגה בפני בית המשפט. מה עוד, שתיק החקירה המשטרתית בעניין זה נסגר, ללא המלצה להעמיד לדין את הנתבע וטאייב.

22. יתירה מכך, התובעת אף פנתה ללשכת עורכי הדין בתלונה שהגישה כנגד הנתבע (על פי תיק לשכת עורכי הדין אשר צורף לתיק, התובעת שלחה כ- 17 מכתבים ללשכה בנושא זה), ובה נטענו כל הטענות המועלות כנגד הנתבע בתיק זה ואף ביתר פירוט, למעט הטענות בדבר השיק הראשון נשוא תביעה זו (הועלתה טענה של אי השבת סך של 75,000 ₪ לערך ללא ציון המחלוקת בגין השיק הראשון).

לאחר בדיקה, הוחלט במוסדות הלשכה (על ידי הועד המחוזי והועד המרכזי), לגנוז את תלונת התובעת ולא להעמיד הנתבע לדין משמעתי.

סוף דבר

23. השורה התחתונה היא, שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת תביעתה, ועל כן דין התביעה להידחות.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים כמקובל.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ה, 12 יולי 2015, בהעדר הצדדים.