-נגד-

צד שלישי: מנורה חברה לביטוח בע"מ

רקע וטענות הצדדים:

1. ביום 22/6/11 אירעה תאונת דרכים בין רכב התובעת מסוג פולקסווגן פולו לבין מלגזה אותה נהג הנתבע 1. התאונה התרחשה לאחר יציאת רכב התובעת משער מתחם תעשייה שבו עבד נהג הרכב מר צבי רזניק. התובעת טוענת כי בעת שרכבה נסע בנתיב הימני בכביש דו סטרי המונה שני נתיבים לכל כיוון אל עבר הכביש הראשי לשם יציאה ממתחם התעשייה, נסע לעברו לאחור בחוסר זהירות רכב הנתבעים מסוג מלגזה נהוג בידי הנתבעת 1, אשר היה עסוק בהעמסת רכב לשם הכניסו לשטח המגרש של הנתבעת 1 ופגע בעקבות כך בדופן שמאלית של רכב התובעת. כתוצאה מתאונה זו ניזוק רכבה של התובעת בסכום כולל של 32,645 ₪ אותם היא תובעת מאת הנתבעים במסגרת תביעה זו.
2. הנתבעים מכחישים בכתב הגנתם גרסתה זו של התובעת לתאונה, וטוענים כי רכב הנתבעים מסוג מלגזה עמד ולא זז במקומו, במאונך לרכב שהוחנה בצמוד לחניון למכוניות שמפעילה הנתבע 2 לאחסון כלי רכב לאחר תאונה, כשלב ראשוני טרם העמסת הרכב על שיני המלגזה לקראת הכנסתו לחניון. לגרסתם, רכב התובעת סטה לכיוון שמאל מנתיב נסיעתו שבימין הדרך ופגע במלגזה שעמדה במקומה. הנתבעים מדגישים כי רכב התובעת נסע בדרך דו מסלולית רחבה שהיתה פנויה ולא היתה כל סיבה מצידו לסטות לשמאל הדרך. הנתבעים מייחסים אפוא את האחריות לתאונה לנהג התובעת.
3. במקביל להגנתם לתביעה זו, הגישו הנתבעים 1-2 גם הודעה לצד שלישי כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ [להלן: "מנורה"] אשר ביטחה בעת הרלוונטית את החניון שהפעילה הנתבעת 2 לכל נזק שייגרם לצד שלישי, ועל-פי טענת הנתבעים בהכרח - גם את רכב הנתבעים במועד האירוע. משכך משלטענת הנתבעים במועד התאונה הם השתמשו במלגזה במסגרת עבודה שוטפת בחניון המצוי בחזקתם המלגזה והפעלת החניון היו מבוטחים ע"י צד ג' במסגרת הפוליסה ועל כן על צד ג' לשאת בנזק.
4. לטענת הנתבעים, הפוליסה מתייחסת לאחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד ג' בהיותו "מפעיל ובעל חניונים וכן מפעיל ובעל חברה למתן שירותי גרירה וחילוץ" ובהיותה " מורחבת לכסות את אחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד שלישי בגין פעילויות של קבלנים וקבלני משנה המבצעים עבודות עבור המבוטח ו/או מטעמו וזאת בתנאי כי למנויים לעיל לא קיימת פוליסה ספציפית אחרת המכסה סיכון זה..".
5. היות שאין חולק על פי עמדת הנתבעים כי המלגזה עסקה בעת התאונה בהעמסה של כלי רכב לאחר תאונה במסגרת פעילותה השוטפת בחניון הרכבים של הנתבעים, לעמדת הנתבעים ניתן לקבוע שהתמלאו תנאיה הקבועים של הפוליסה המקנים להם כיסוי ביטוחי בגין תאונה זו ככל שיקבע כי האחריות לה חלה עליהם.
6. עמדת מנורה בנוגע לכיסוי הביטוחי [במישור האחריות לתאונה היא מצטרפת לעמדת הנתבעים] שונה בתכלית. זו טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי בגין תאונה זו שכן לטענתה פוליסת הביטוח שרכשו הנתבעים ממנה מחריגה באופן מפורש וחד משמעי כיסוי ביטוחי לטובת נזקי רכוש לצד שלישי בגין שימוש בכלי רכב מנועי. עוד לטענתה מטרת הפוליסה הינה לכסות נזקים לצד ג' כתוצאה מפעילותה השוטפת של הנתבעת 2 ובמסגרת תחומה למשל במהלך גרירת רכב צד ג' על ידי רכב המבוטח אך לא ליתן מענה למקרה קיצוני אחר. בסיכומיה חזרה מנורה על האמור בכתב הגנתה והוסיפה שמעדויות המעורבים בתאונה עולה שאין מחלוקת שהתאונה התרחשה מחוץ לחניון המבוטח ומשכך אין לה כיסוי בפוליסה. באשר לנטען על ידי הנתבעים בנוגע לסעיף ההרחבות בפוליסה שדן בכיסוי לקבלני משנה נטען כי סעיף זה בא להבהיר שהפוליסה מכסה את החבויות הפוטנציאליות של הנתבעים אף אם הנזקים לא נגרמו עקב מעשיהם של הנתבעים אלא על ידי קבלנים וקבלני משנה. מכאן שאין באמור בסעיף זה בכדי להרחיב את הכיסוי הביטוחי שנערך עבור החניון לפעולות שנעשות מחוצה לו, אלא להבהיר שהנזקים שייגרמו על ידי גורמים שאינם הנתבעים כגון קבלנים ו/או קבלני משנה והכלולים בכיסוי הביטוחי יהיו מכוסים.
7. לטענות אלו השיבו הנתבעים כדלקמן: באשר לטענה שתנאי הפוליסה מחריגים את הכיסוי הביטוחי לעניין שימוש בכלי רכב מנועי, טוענים הנתבעים, שזאת טענה שאינה יכולה להישמע. לטענתם, תנאי הפוליסה צורפו באיחור ניכר לתיק בית המשפט והנתבעים לא קיבלו תנאים אלו מעולם. לא זו אף זו, מהאמור בהוראות החוק ובעיון בפוליסת הביטוח, נראה שאין החרגה מהסוג האמור, ההחרגה לא הודגשה כמתחייב ולא צוינה בדרך כלשהי בפוליסה עצמה ומכאן שמנורה אינה יכולה להסתמך על תנאי הפוליסה ו/או ההחרגות הכתובות בה. בנוסף, טוענים הנתבעים, שעל פי חוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 סעיף 3 סייגים לחבות בפוליסה צריכים להיות מפורטים. תנאי או סייג שלא נרשם מפורשות בפוליסה המבטח אינו זכאי להסתמך עליהם. מכאן שלעמדת הנתבעים אין מנורה זכאית להסיר את הכיסוי הביטוח בגין תאונה זו לשמו נרכשה פוליסת הביטוח מתאימה. זו בתמצית טענות הצדדים המצריכות לדיון במסגרת תביעה זו.

דיון ומסקנות:

1. אם כן שתי שאלות עקרוניות עומדות להכרעה במסגרת זו של פסק הדין: שאלה אחת עוסקת בשאלת האחריות לתאונה והשאלה השנייה בשאלת הכיסוי הבטוחי בגין תאונה זו במידה שיוכרע כי הנתבע 1 חב באחריות לה. למיותר לציין כי הנזק שנתבע על ידי התובעת ולשמו צורפה חוות דעת שמאי מטעמה לא עמד בצל המחלוקת בתיק- שמאי התובעת לא התבקש לחקירה על שמאותו והנתבעים ו/או צד ג' לא טרחו בהגשת חוות דעת נגדית. על שום כך יש לקבוע כבר עתה כי התובעת הוכיחה את נזקה הנתבע ובינה ובין קבלתו עומדת להכרעה שאלת האחריות לתאונה בלבד. אדון אפוא בשתי שאלו אלו על פי סדרן:

א. שאלת האחריות לתאונה:

1. סוגיית נסיעת המלגזה לאחור בעת התאונה הינה קריטית ומהותית. הוכחתה מוטלת על התובעת ותפקידה לשכנע את בית המשפט בהתקיימותה. במקרים בהם קיים "ספק שקול", היינו ספק אשר בעטיו מגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. או אז יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו וזאת לנוכח הספק השקול שנותר לאחר בחינת הראיות בצל מאזן ההסתברויות המקובל בהליך האזרחי (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13).
2. מתוך מכלול הראיות הכולל שבתיק ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ברכבים המעורבים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים וכן במסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובתמונות נזקי רכב התובעת ומקום התאונה על פי תוכנת גוגל כמוסכם על הצדדים, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את את דבר נסיעת המלגזה אל עבר רכבה לאחור ופגיעה בו תוך כדי נסיעתו בנתיבו וגרימת הנזק הנתבע.
3. במישור מסקנתי זו עומדות הראיות הישירות מפי עדותם של הנהגים וכן ראיות עקיפות הקשורות בעיקר לנזקים שהתגלו ברכב התובעת כפי שאפרט בהמשך.
4. במישור הראיות הישירות- אני מעדיף את עדות נהג התובעת אשר היתה משכנעת וקוהרנטית להודעתו הכתובה אשר צורפה לתיק בהוראתי זאת לעומת עדותו של הנתבע 1 אשר עולה ממנה כי לא ניתן לשלול את טענת נהג התובעת בדבר נסיעת המלגזה לאחור ופגיעה ברכבו. כך ובהתאם העיד הנתבע 1 בעדותו הראשית בצורה חופשית על טענת נסיעת המלגזה לאחור ולהבדיל מהנטען תחילה, הוא לא שלל אפשרות שכזו :

הוא טוען שנסעתי רוורס, יכול להיות בנקודה ההיא אתה עוזב את הברקס וזז לכאן ולכאן, אני עומד בצורה כזאת (עמ' 6 שורות 1-2 לפר' הדיון ).

ובהמשך בחקירתו הנגדית השיב לעניין זה כך:

לא זזתי, יכול להיות מקסימום 15 ס"מ (עמ' 6 שורה 18).

1. זאת ועוד, הנתבע 1 הסביר בעדותו על הסיבה בגינה סטה רכב התובעת לעברו והיא לטענתו כיוון שנהגה היה עסוק בטלפון הנייד שברשותו ולאחר מכן עם מסמכים ברכב. על פי עדות זאת, ראה הנתבע 1 את נהג התובעת קודם לתאונה במו עיניו כשהוא מתקרב אליו מרחק של בין 20 מ' ל-30 מ' (עמ' 5 שורה 21 לפר' הדיון). עוד טען זה כי 3 מטרים לפני התאונה הוא הבחין בנהג התובעת כשמבטו מוסת לכיוון טלפון הנייד שברשותו ועל כן הוא לא הבחין בו (שם בעמ' 5 שורה 25). קודם לכן ובהקשר לכך טען זה כי בשל חוסר תשומת הלב הנ"ל, הבחין נהג התובעת במלגזה ברגע האחרון, ניסה להסיט את רכבו ימינה על מנת להימנע מתאונה אך הדלת השמאלית של רכב התובעת פגעה בחלקה האחורי של המלגזה [שם, בשורות 22-23]. למיותר לציין שנהג התובעת הכחיש מכל וכל בעדותו טענה זו כלפיו.
2. סיבה קונקרטית זו לסטיית רכב התובעת הינה עדות כבושה שכן יש בה פרט מהותי עליו מוחזקים הנתבעים כמי שידעו קודם לעדותו של הנתבע 1 ואולם טענה מהותית זו כלל לא באה לעולם אלא לראשונה במסגרת עדות זו של הנתבע 1. גם תצהירו של הנתבע 1 אשר צורף כאימות לכתב ההגנה אנו מציין דבר וחצי דבר בעניין זה. גרסה מאוחרת זו מצד הנתבעים הינה אפוא ניסיון כושל לנמק בצורה רציונאלית את הטענה בדבר סיבת סטייתו הלא מובנית של רכב התובעת אל עבר המלגזה [ שהרי מה היגיון יש בסטייה של רכב פרטי הנוסע לאטו אל עבר רכב אחר המצוי מולו אף לאטו בנתיב הנגדי?] אלא שכאמור בשל חשיבותה של זו ומשקלה , הטעם לצפות לגלותה כבר בראשית הדרך לצד העדרה בהתחלה מלמד על ניסיון שלא צלח להעמיד דברים לא מדויקים על תילם.
3. במישור הראיות העקיפות- כאמור, הנתבעים ביקשו להסביר את הופעת הנזקים ברכב התובעת כתוצר סטיית רכב זה אל עבר המלגזה. הקושי הוא שמדובר בנזקים שהתגלו במרכז הדלת השמאלית בעקבותיהם נופצה שמשת הנהג ונוצר בקע בדלת המלמד על עוצמת הפגיעה. פרט לעובדה שלא ניתן לקבל תיזה זו של הנתבעים בהיבט מישור הראיות הישירות כפי שהראתי, סבור אני כי גם בהיבט הנזק המוכח קשה להלום מצב שבו סטה רכב התובעת אל עבר המלגזה ונותר בו נזק רק בדלת מבלי שחלקו הקדמי של הרכב ינזק. גם עוצמת הנזקים אינה אופיינית לרכב אשר לכל הדעות ובאין מחלוקת על כך נסע במהירות יחסית נמוכה בצאתו ממתחם התעשייה אל עבר הכביש הראשי. נזקים שכאלה מתאפיינים בעוצמה גבוהה יחסית כתוצאה של רכב אשר נסע אל עבר רכב אחר בחופזה ופגע בו בעת נסיעתו לאחור שכן רק כך ניתן להסביר את עוצמתם ואופיים של הנזקים שהתגלו.
4. עד כאן לעניין שאלת מישור האחריות ומסקנתי הנובעת ממנה. טרם שאחתום פרק זה אעיר כי חרף מסקנתי הראשונית אותה הבעתי בתום הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום במקרה זה להטיל אשם תורם על נהג התובעת בשל התרחשות התאונה. אין חולק מפי שני העדים כי רוחב כל נתיב מנה 7 מטרים לפחות. הוכח שרכב התובעת נסע בנתיבו מבלי כל סיבה לסטות לנתיב השמאלי. עדות הנתבע 1 מלמדת שהוא ראה את רכב התובעת קודם לתאונה נוסע בנתיבו מרחק שבין 20-30 מטרים [ עמ' 5 שורה 21 לפר' הדיון]. עדות נהג התובעת שלא נסתרה על רקע הדברים לימדה שעובר לתאונה נמצאה המלגזה בנתיבה השמאלי ועל כן ועל רקע עובדת רוחבם של הנתבים, מרחק נסיעת המלגזה לאחור המלמד כי עובר לתאונה היא נמצאה בטווח סביר מרכב התובעת , עדות נהג התובעת בדבר התנהלותם המצופה של נהגי המלגזות העובדים במתחם התאונה דרך קבע על פי ניסיונו היומי טרם נסיעה לאחור, לא היתה מצדו של נהג התובעת כל חובה לצפות נסיעה לאחור מפתיעה שכזו מצד המלגזה אל עבר רכבו, ולבטח על כן זכותו הייתה לחלוף על פניה מבלי לנקוט באמצעי זהירות מקדמים אשר יכול ובדיעבד היו מונעים את התאונה. אם כן ניתן לקבוע כבר עתה כי הנתבעים, ביחד ולחוד, חבים בנזקיה של התובעת בגין תאונה זו. טרם שכך יקבע נותר לדון בשאלה הבאה שבמחלוקת.

ב. שאלת הכיסוי הביטוחי:

1. במישור שאלה זו עומדות על הפרק שתי שאלות קצה עקרוניות: האחת, מהותה של פוליסת הביטוח שהונפקה ונרכשה על ידי הנתבעת 2 והשנייה הקשורה בה, טענת הנתבעים בדבר צירופם באיחור של תנאי הפוליסה לתיק בית המשפט כראייה לכך שהנתבעים כלל לא היו מודעים להחרגות הנטענות על ידי צד ג'.
2. ביחס לשאלה השנייה אבאר כי במסגרת כתב הגנה של חברת מנורה ביום 15.3.15, צורף כנספח להגנה העמוד הרלוונטי של הפוליסה הנדונה (עמ' 2) ובו מפורטים הסייגים לחבות המבטח ובניהם הסייג לחבות הנובעת משימוש בכלי רכב מנועי, בגין נזק לרכוש צד ג'.
3. לאחר הגשת כתב ההגנה ביום 15.6.1 , התקיים דיון הוכחות במסגרתו לא העלו הנתבעים כל טענה ו/או התייחסות לנספח שצורף לכתב ההגנה מטעם מנורה. לאחר מועד ההוכחות הוגשה הודעה לתיק בית המשפט על החלפת ייצוג מטעם הנתבעים ולאחר מכן בהוראתי על פי בקשת הנתבעים המציאה מנורה לידיהם את כל פוליסות הביטוח שביטוח הנתבעים אצלה. מטרת המצאת הפוליסות היתה בין היתר לבחון אפשרות של רכישת פוליסת ביטוח למלגזה והיא כשלעצמה מלמדת שהנתבעים לא שללו לחלוטין את טענת מנורה בדבר העדרו של כיסוי ביטוחי לטובת המלגזה במסגרת הכיסוי הביטוחי הקיים.
4. על שום כך ולאחר שניתנה להם הזדמנות נאותה לבדוק את הדברים, הודיעו הנתבעים במסגרת סיכומיהם כי נראה כי לא קיימת פוליסת ביטוח אחרת זולת זו שמנורה צירפה להגנתה ועליה הסתמכה בציינה כי זו אינה מקנה כיסוי ביטוחי בגין התאונה.
5. מכאן שעל בסיס פוליסה זו יש לבחון מהי תכליתה העסקית של הפוליסה וטענת העדרו של הכיסוי הביטוחי מצד מנורה. כאמור בעניין זה טוענת מנורה בעיקר כי הפוליסה שהונפקה לנתבעת 2 נועדה לכסות את פעילותה השוטפת ואינה בה לתת מענה למקרה של חבות הנובעת משימוש בכלי רכב מנועי, בגין נזק שירגם לרכושו של צד ג'.
6. בפסיקה נקבע כי הסכם ביטוח בהיותו הסכם אחיד, יש לפרש על פי תכליתו האובייקטיבית:

"מהו "הקשר הדברים הראוי" בענייננו? התשובה הינה, כי ההקשר הראוי הוא המטרה אשר הפוליסה מבקשת להגשים. זוהי "תכלית חוזה הביטוח המסוים, על-פי המאטריה הביטוחית שהוא בא לשקף" ... עניין לנו אפוא בתכלית העסקית אשר הפוליסה נועדה להגשים ... על תכלית זו ניתן ללמוד ממחשבתם (הסובייקטיבית) של הצדדים לחוזה. אין לנו כל נתונים על מחשבה זו. לפנינו פוליסת ביטוח המשמשת למקרים רבים, הן בארץ ... בנסיבות אלה - כאשר עניין לנו בפוליסה סטנדרטית שאינה משמשת בסיס למשא ולמתן אישי - יש לקבוע את תכליתו העסקית של החוזה על-פי תכליתו האובייקטיבית. תכלית אובייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי. היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס שאליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו. היא מוסקת מלשונו.". [ע"א 779/89 יעקב שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ , פ"ד מח(1) 221].

1. על רקע כך ולאחר שעיינתי במפרט הפוליסה שהונפקה לנתבעת 2 במסגרת עיסוקה על ידי חברת מנורה ובפוליסת הביטוח הרלוונטית, קובע אני כי טעם יש בטענותיה של מנורה בדבר העדרו של כיסוי ביטוחי במקרה זה. מפרט הפוליסה שהונפק לנתבעת 2 ואשר כאמור צורף על ידה לכתב ההגנה מטעמה, מלמד כי פוליסת הביטוח הונפקה על רקע עיסוקה של הנתבעת 2 בתור מפעילת חניון לאחסנת כלי רכב נגררים על ידי משטרת ישראל ומטרתה היתה להקנות כיסוי ביטוחי לכל נזק שנגרם לרכבים אלה שמאוחסנים על ידה ועל כן ולא בכדי צוין "ברחל בתך הקטנה" במפרט כי : "מו"מ בזה כי הכלים המובלים ייחשבו כצד שלישי". בהמשך אף פורטו התנאים המוקדמים למתן הכיסוי הביטוחי למקרה של נזק לרכב המצוי בתחומי החניון והוא נעילת מפתחות הרכב בארון נעול בביתן שומר החניון. מכאן ללמדך שמנורה העניקה כיסוי ביטוחי לנזקים שעשויים היו להיגרם בין היתר לרכבים אשר קשורים קשר ישיר לפעילותה השוטפת של הנתבעת 2 במסגרת עיסוקה ולא לנזקים לרכבים אחרים כדוגמת זה הנדון כאן. די בכך בכדי לקבוע כי העובדה שרכב התובעת אינו רכב שנגרר או הובא לחניון במסגרת תחום פעילותה השוטפת של הנתבעת 2 היא לבדה מלמדת כי התאונה עמו אינה מכוסה במסגרת זו של הפוליסה. הוא הדין בכל מה שנוגע למישור טענת הנתבעים ביחס לקבלני המשנה של הנתבעת 2 שכן האמור חל למקרה של תאונה הקשורה בטיב עיסוקם לשמו נרכשה והונפקה הפוליסה.
2. בהקשר לכך ומעבר לצורך אציין כי יש גם טעם בטענת מנורה בדבר החרגת הכיסוי הבטוחי גם למקרה של שימוש בכלי רכב מנועי בגין נזק לרכוש צד שלישי כעילה לדחיית הכיסוי הביטוחי במקרה זה. חריג זה נכלל כסייג מפורש במסגרת פוליסת הביטוח שהונפקה לנתבעת ולא התרשמתי כי הנתבעת 2 לא ידע אודותיו או נמנעה ממנה האפשרות לדעת עליו- מדובר בחריג ברור, קריא ומפורש העונה לגדר הגדרת הסייגים הביטוחים בפסיקה [ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש,(פורסם ביום 25.6.07)] ולא הוכח בפניי כי פוליסה זו שנלוותה למפרט שהוגש בתיק בית המשפט ועל כן נמצא אצל הנתבעת 2 לא נמסרה לה ו/או לא היו בידיה כלים נאותים בשל כשלים הקשורים במנורה לקבל לידיה את הפוליסה.
3. מכל האמור לעיל, מסקנתי העולה מן הדברים היא שבעת הרלוונטית לתאונה הפוליסה שהנפיקה מנורה לנתבעת 2 לא כיסתה מקרה ביטוחי זה של התאונה ועל כן דין ההודעה כנגדה להידחות על הסף.
4. סוף דבר,
5. אני מורה על קבלת התביעה במלואה כנגד הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד ועל דחיית ההודעה לצד ג'.
6. הנתבעים 1-2ישלמו לתובעת את מלוא סכום נזקיה שנתבעו בסך 32,645 ₪ בצירוף הפרישי ריבית והצמדה כחוק מיום תיקון רכב התובעת על פי חשבונית התיקון שצורפה לכתב התביעה, 3.7.11, ושכר טרחת עורך דין בסך 5,500 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק בסך 408 ₪ ושכר עד התובעת על סך 500 ₪ כפי שנפסק בדיון מיום 15.6.15.

הנתבעים 1-2 גם יישאו בהוצאות שכר טרחת ב"כ צד ג' בסך 5,500 ₪ והכל לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ו, 17 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.