בפני תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה בצומת צבר, בקרית ביאליק, ברח' דרך עכו, ביום 23/10/09.

העובדות בקצרה:-

התובע הינו הבעלים והנהג של רכב פרטי מסוג אופל מ.ר. 92-669-24.

נתבע מס' 1 הינו הנהג ו/או המחזיק במשאית מ.ר. 10-344-63 והנתבעת מס' 2 הינה המבטחת את רכב הנתבע 1 בביטוח צד ג'.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 23.10.09 היה רכב התובע בנתיב הימני, בעצירה מוחלטת ברמזור אדום, כשלפתע משאית נתבע 1, שנסע בנתיב משמאלו של רכב התובע, פנה ימינה, עבר לנתיב נסיעת התובע ופגע ברכבו.

הצדדים הסכימו להעמיד את סכום התביעה על הנזקים העקיפים בלבד, בסך 2,642 ₪.

הכרעה:-

שני העדים העידו בפני והוצג תיק המשטרה במלואו, לרבות תיק הבוחן.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי בצומת צבר (צומת בן גוריון דרך עכו) קיימים 5 נתיבים, כאשר שני נתיבים פונים שמאלה, שני נתיבים ממשיכים ישר והנתיב הימני פונה ימינה.

בעניין זה מפנה לצילום מס' 1, לצומת, כעולה מדוח הבוחן.

רכב א' הינו, על פי דוח הבוחן, רכב סקאניה - המשאית בענייננו.

לפי תמונה 2 לתיק המשטרה, רואים את נהג המשאית עומד בנתיב הנסיעה שציין בפני בוחן התנועה.

אם כך, ניתן לומר כי מדובר בצומת הכוללת 5 נתיבים, כאשר הימני ביותר פונה ימינה ושני הנתיבים משמאלו, ממשיכים ישר.

על פי עדות נהג המשאית שבפני, הוא היה בנתיב הישר הימני, ומאחר ואינו יכול לפנות ימינה, בשל גודל הרכב, הוא נסע בנתיב הימני שממשיך ישר וביצע פנייה ימינה, אם כי לשיטתו, מצד ימין אין נתיב אלא מדובר בנתיב אחד שמתפצל ואינו יודע כיצד רכב התובע הגיע מצד ימין ופגע ברכבו.

לאחר ששמעתי את שני הנהגים, אוכל לומר בקצרה, כי אני מעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה ואנמק בקצרה.

ראשית, עדות נתבע 1 לגבי הצומת ומסלוליה לא היתה מדויקת וסתרה את התמונות שצולמו בידי בוחן התנועה, שנראה בבירור כי מדובר ב- 5 נתיבים ולא כפי שניסה לתאר זאת נתבע מס' 1.

שנית, על פי גרסתו של נהג זה, הודה ואישר כי נסע בנתיב שאין בו פנייה ימינה, אלא ממשיך ישר בשל אילוצי גודל רכבו ולכן היה חייב להגדיל את הסיבוב ועל כן, לא היה יכול להיות בנתיב הימני בשל כך.

שלישית, מכל העדויות שהובאו בפני, רכב התובע היה בנתיב הימני ביותר, דהיינו הנתיב הפונה ימינה וכאשר רכב הנתבעים מבקש לפנות ימינה, הרי הוא מבצע סטייה מנתיב נסיעתו בניגוד לתקנה 40 א' לתקנות התעבורה ומבלי לנקוט בכל אמצעי זהירות, שכן גם לפי גרסתו, הוא לא הבחין ברכב שבא מצד ימין. מדובר בסטייה ונהיגה בחוסר זהירות אשר גרמה נזק לרכוש לצד השני.

רביעית, גם עדותו של הנתבע 1 אינה עולה בקנה אחד עם תיק החקירה והראיות הנמצאות בתיק המשטרה, שכן לפי העדויות, המשאית נסעה בנתיב השלישי הממשיך ישר ולא בנתיב השני שממשיך ישר מצד ימין, בניגוד לעדותו בפני.

על פי עדות התובע בפני, שמשתלבת היטב עם תיק המשטרה ויתר העדויות במשטרה, רכב התובע אף לא היה בנתיב שפונה ימינה, אלא היה בנתיב הימני שממשיך ישר ורכב המשאית היה בנתיב השני שממשיך ישר וביקש לסטות ימינה לצורך פנייה ימינה וכתוצאה מכך פגע ברכב התובע שהיה בעצירה מוחלטת בתוך הצומת.

אם כך, גם עדותו של הנתבע 1 סותרת את מכלול הראיות הקיימות בתיק המשטרה ביחס למסלול נסיעתו והנתיב שבו נסע, אך גם לפי הגרסה שצוינה בתיק המשטרה לפי הגרסה שציין בפני, בין כך ובין כך, מי שביצע את הסטייה לכיוון ימין ממסלול נסיעתו, הוא הנתבע 1, מבלי לנקוט בכל אמצעי זהירות כדי שהסטייה שלו מנתיב נסיעתו תהיה סטייה כדין, מבלי שתחסום משתמשים אחרים ומבלי לפגוע ברכב התובע.

על כן, אני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,642 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 19.2.12 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בדמות האגרה על שני חלקיה ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪, כולל מע"מ.

כל הסכומים ישולמו כנגד המצאת אישור הפסדים לידי הנתבעים.

ניתן היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.