1. עניינה של התביעה נזקי רכוש לרכב בגין תאונת דרכים מיום 30.10.11.

2. נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), לא התכחשה לאחריותה לתאונה והיא שילמה לתובעים בגין נזקי הרכב אך לטענת התובעים, הנתבעת לא שילמה את מלוא הפיצוי המגיע.

3. רכב התובעים היה רשום בעברו פעמיים בבעלות חברות והנתבעת הפחיתה מערך הבסיס של הרכב 20% בגין תקופת בעלות ע"ש חברת כפר השעשועים ו- 10% נוספים בגין תקופת בעלות ע"ש חברת דלק מוטורוס. לטענת התובעים, הנתבעת הייתה רשאית לנכות בגין חברה א' 14% ובגין חברה ב' 7% ולכן יש לזכותם בהפרש המגיע. להוכחת טענתם, התובעים צרפו לכתב התביעה מכתב ששלחו בדואל ללוי יצחק, בו שאלו לשיעור ההפחתה בגין רישום הרכב על שם חברות בבעלויות הקודמות, ואת התשובה שהתקבלה לפיה ההפחתה בגין שני בעלים שהם חברה היא בשיעור 21% (14% +7%).

4. לא ניתן לקבל את התשובה הלקונית הנ"ל בדואל כראיה מספקת להוכחת שיעור ההפחתה. היה מקום לבסס את הטענה על חוות דעת שמאי או על מחירון רכב רשמי.

5. לאחר שבדיון מיום 16.01.13 ניתנה לצדדים ארכה להגשת המחירון הרלבנטי של יצחק לוי להוכחת שיעור ההפחתה ממחיר הרכב, ביום 23.01.13 הגישו התובעים עמוד מתוך מחירון לוי יצחק למכוניות מתאריך 01.01.13, על פיו שיעור ההפחתה לרכב פרטי בגין בעלות חברה הוא 22% (סעיף 6(א)), ואילו ההפחתה בשיעור 14% רלבנטית לרכב בבעלות חברה כאשר מדובר ב"רכב צמוד לנהג יחיד". (סעיף 6(ב)).

6. מעבר לקושי הנובע מכך כי המחירון אינו תואם את מועד התאונה (שנת 2011), התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי הרכב היה רכב צמוד לנהג יחיד. לכן, לכאורה, ההפחתה בגין רכב חברה הוא בשיעור 22%.

7. באשר להפחתה בגין בעלות נוספת של חברה, אשר לטענת התובעים היא בשיעור 7%, לזו אין אזכור במחירון שהוגש.

8. במצב דברים זה לא ניתן לקבל את התביעה משום שטענות התובעים ביחס לשיעור ההפחתה בגין תקופות בהן היה הרכב רשום ע"ש חברות לא הוכחו כנדרש.

9. אשר על האמור התביעה נדחית.

10. אין צו להוצאות.

11. בקשת רשות ערעור לבית המשפט  המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.