1. א. הנתבעים מנהלים פעוטון וביום 17.5.10 חתמו התובעים על חוזה לרישום בנם לפעוטון לשנת לימודים 2010- 2011 (להלן:"החוזה").

בחוזה נקבע שכר הלימוד לסך של 2,100 ₪ לחודש ובעת הרישום, נדרשו התובעים על ידי הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") לשלם מקדמה בסך של 1,000 ₪ - מקדמה אשר אמורה להיות מקוזזת משכר הלימוד החודשי של חודש אוגוסט 2011.

התובעים שילמו המקדמה המבוקשת ועם תחילת שנת הלימודים מסרו התובעים לנתבעת 12 שיקים בנקאיים ע"ס 2,100 ₪ כ"א מבלי לקזז המקדמה הנ"ל.

ב. עוד נטען על ידי התובעים, שבמהלך השנה נדרשו הם לשלם סכום נוסף של 600 ₪ עבור חוג וסך זה שולם על ידם בשני שיקים ובנוסף לכך שילמו סך של 700 ₪ במזומן עבור קייטנת קיץ בגן.

ג. התובעים מלינים כנגד הנתבעים, שעם תחילת שנת הלימודים הם ביקשו להחזיר להם המקדמה בסך של 1,000 ₪ - לאחר שסכום זה לא קוזז בסופו של יום- אך הנתבעת סירבה להשיב הסכום לתובעים – למרות, שבשלב מסוים, אישרה הנתבעת שעליה להשיב את המקדמה הנ"ל.

התובעים המשיכו ליצור קשר עם הנתבעת לצורך השבת המקדמה ומשנתקלו התובעים בסירוב, הגישו תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 2,249 ₪, הכולל את סכום המקדמה בסך של 1,000 ₪ ועל כך הוספו סכומים נוספים עבור: שיחות טלפון בסך של 20 ₪, הוצאות נסיעה ושירותי שמרטפות בסך של 300 ₪, התייעצות עם עו"ד סך של 464 ₪, עוגמת נפש בסך של 300 ₪, עלות שליחת מכתב רשום בסך 15 ₪ ואגרת משפט בסך של 50 ₪, עמלת צילומי השיקים בסך של
100 ₪.

התובעים אף ציינו סעד נוסף של הפסד זמן עבודה- אשר עמדו להוסיפו בהמשך.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו ביקשו לדחות את תביעת התובעים על הסף וכללו בה בקשה למחיקת הנתבעת מכתב התביעה, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

א. הנתבעת אינה נושאת תפקיד בפעוטון, איננה הבעלים ואינה בעלת מניות ואין היא חבה באחריות כלשהי כלפי התובעים.

ב. א) הנתבעים מאשרים קבלת הסכומים הנטענים על ידי התובעים – כולל המקדמה הנ"ל- ברם ייעודם ומטרתם של התשלומים אינם כפי שציינו התובעים, משום שלאחר שהנתבע 1 (להלן:"הנתבע") בדק עם רואה החשבון של הפעוטון התברר, שבעת הדרישה מהתובעים לתשלום בעבור החוגים, ביטוח תאונות אישיות וקייטנת הקיץ ביקשו התובעים, שהדבר ייעשה ע"ח סכום המקדמה ובנוסף לכך אף נתבקשו להוסיף את הפרש הסכומים.

ב) לטענת הנתבעים, עלות החוגים הנה 100 ₪ לחודש ועבור כל השנה היה על התובעים לשלם סך של 1,200 ₪, עלות ביטוח הנה 300 ₪ לשנה ועלות קייטנת הקיץ הנה סך של 700 ₪ ומכאן עולה, שהיה על התובעים לשלם סכום כולל של 2,200 ₪, בעוד שהתובעים שילמו רק 1,200 ₪ בלבד ולכן נגבה סכום המקדמה להשלמת הסכום הכולל של 2,200 ₪.

3. מעיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים ומשמיעת טענות הצדדים עולה, שהשאלה השנויה במחלוקת היא האם הסכום של 1,000 ₪ ששולם כמקדמה על ידי התובעים נלקח בחשבון בכלל התשלומים ולכן אין מקום להשיב לתובעים את סכום המקדמה, או שמא יש לקבל את טענות התובעים, שהסך של 1,000 ₪ אשר שולם כמקדמה ואשר היה צריך לקזזו מסכום השיק לחודש הראשון, לא קוזז וכתוצאה מכך, שילמו התובעים את הסכומים, כפי שנתבקשו לשלם מפעם בפעם מבלי לקחת בחשבון ששולמה המקדמה הנ"ל ומשום כך, שילמו התובעים ביתר את הסך של 1,000 ₪ וכתוצאה מכך יהיה על הנתבעים להשיבו לתובעים.

4. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני מחליט כדלקמן:

א. בכתב התביעה מזכירים התובעים את הקשר הישיר שהיה ביניהם ובין הנתבעת בכל הקשור להרשמה, לתשלומים ולמרות זאת, החליטה הנתבעת – על דעת עצמה ומבלי לבקש שחרור מהופעה מבית המשפט- לא להתייצב ולכן, עצם הטענה בכתב ההגנה, שאין הנתבעת בעלים או בעלת מניות בפעוטון אין בטענה זו בלבד – מבלי שתוכח - כדי למחוק נגדה את התביעה על הסף.

התובעת העידה בבית המשפט, שכל ההתנהלות בכל הקשור להרשמה ולסכומים ששולמו הייתה מול הנתבעת ואילו את הנתבע היא ראתה לראשונה בבית המשפט. (עמ' 3 לפ',ש' 15- 16).

הנתבעת לא התייצבה לטעון טענותיה ולהתמודד עם הטענות שהעלו התובעים נגדה ולכן עצם הופעתו של הנתבע – אין בה כדי למחוק את הנתבעת מכתב התביעה.

ב. א) התובעים צרפו לכתב התביעה צילום השיק שניתן כמקדמה ביום 17.5.10 וכן צרפו צילומי 12 השיקים החודשיים שנמסרו עבור כל השנה, כאשר כל שיק הוא בסכום 2,100 ₪, קרי מבלי שהתובעים קיזזו את סכום המקדמה הנ"ל.

בנוסף לכך, צרפו התובעים צילומי שיקים נוספים בסך של 300 ₪ כ"א.

ב) אין חולק בין הצדדים, שהסכום הראשוני בסך של 1,000 ₪ אשר שילמו התובעים בתחילה, מהווה מקדמה ולכן, היה מקום לקזז סכום זה כבר מהשיק הראשון, אך כפי שמצינו, נמסר גם השיק הראשון על מלוא הסכום של 2,100 ₪ - מבלי לקחת בחשבון את סכום המקדמה- ולכן, אין לי ספק, שהיה על הנתבעים או לקחתו בחשבון על ידי קיזוז הסך הנ"ל או להשיב לתובעים שיק אחד ע"ס 2,100 ₪ ולקבל במקומו שיק חלופי בסך של 1,100 ₪, אך משלא קוזז- שילמו התובעים ביתר את הסך של 1,000 ₪ ובדין ביקשו להשיב להם את סכום המקדמה.

ג. א) התובעים מאשרים את העובדה, שהם חתמו על חוזה לרישום בנם בפעוטון, אך טוענים גם, שלא נמסר להם העתק החוזה. הנתבעים לא טרחו לצרף העתק החוזה לכתב ההגנה וגם לא טרחו להגישו לבית המשפט וכך נמנע מבית המשפט לבדוק מה סוכם באותו חוזה ובמיוחד לא הוכח לבית המשפט מה תשלומים שעל התובעים לשלם בתחילת ההרשמה ומה סכומים שעליהם לשלם במהלך השנה והאם היו מודעים התובעים – על ידי רישום סעיף מתאים בחוזה- שבמהלך השנה יהיו רשאים הנתבעים להעלות תשלום זה או אחר.

ב) בעניין גובה התשלומים טוען הנתבע, שבפגישה עם הורי הילדים הוסבר להם, שהיות והפעוטון נפתח תחילה עם 15 ילדים ובמהלך השנה ירד מספר הילדים ל-9 יעלה הסכום בעד החוגים, אך טענה זו לא הוכחה ולא הוצג בפני בית המשפט החוזה בו קיים תנאי כזה אותו העלה הנתבע בבית המשפט. (ראה דברי הנתבע בעמ' 4 לפ',ש' 12- 14).

ג) הן בכתב ההגנה והן בעדותו בבית המשפט מציין הנתבע, שעלות החוגים הינה 1,200 ₪ לשנה ועלות ביטוח לכל ילד הינה 300 ₪ לשנה ובנוסף לכך, היה על התובעים לשלם סך 700 ₪ עבור קטיינת הקיץ ובאופן כזה, מסכם הנתבע וטוען, שהיה על התובעים לשלם סך של 2,200 ₪ לשנה.

הנתבע אף מאשר בבית המשפט, שהתובעים שילמו את כל שהגיע מהם ואין הם חייבים מאומה לפעוטון, (ראה בכתב ההגנה וכן בדברי הנתבע בעמ' 1 סיפא ועמ' 2 רישא לפ'), אך איני מקבל טענת הנתבע, שבכלל הסכומים נלקחה בחשבון המקדמה ולא עולה מאף מסמך, שהמקדמה בסך של 1,000 ₪, נלקחה בחשבון כהשלמה לסכומי השיקים שנתנו התובעים.

מהמסמכים שהתובעים צרפו לכתב התביעה עולה, שהשיקים החודשיים שניתנו על ידם לא היו בסכומים של 1,200 ₪, אלא שהתובעים הוכיחו מסירת 12 שיקים ע"ס 2,100 ₪ כל אחד ובנוסף לכך, הוכיחו התובעים גם תשלומים נוספים.

מעדות התובעת ומהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, באופן מפורש שבחודשים מסוימים שילמו התובעים סכומים העולים על הסך של 2,200 ₪ (אשר כלל את כל התשלומים שהיה על התובעים לשלם – גם לפי דברי הנתבע).

ד. א) הנתבע מאשר את טענת התובעים, שבשלב כלשהו הודע להם שהם שילמו ביתר סך של 1,000 ₪, אך לטענת הנתבע, הוא בירר עם רואה החשבון ואז הגיע למסקנה שהתובעים שילמו בדיוק את מה שהיו צריכים לשלם ומכאן שאין מקום להשיב להם את המקדמה.

אם הנתבע נעזר ברואה חשבון ואם התשלומים ששילמו התובעים נרשמו כסדרם, הרי יכול היה הנתבע להמציא אישור מרואה החשבון על כל התשלומים שהיה על התובעים לשלם במהלך השנה ובאופן כזה היה מוכיח הנתבע, שהמקדמה ששילמו התובעים כבר נכללה בסך הכל הסכומים שהיה על התובעים לשלם, או להוכיח לבית המשפט שהתובעים "דילגו" ולא שילמו מספר תשלומי ביניים משום שנלקח להם בחשבון סכום המקדמה.

ב) הנתבע מאשר את טענות התובעים בדבר התשלומים ששילמו ומוסיף, שאין זה הגיוני, שהסך של 1,200 ₪ יכסה את כל הסכום, משום שרק חוגים לכל השנה עולים 1,200 ₪. (עמ' 2 לפ',ש' 9- 18).

אני בהחלט מקבל את טענת הנתבע, שאין זה הגיוני שהסכום של 1,200 ₪ מכסה את התשלומים בעד כל השנה,ברם התובעים הוכיחו, שהם מסרו שיק נפרד בסך של 1,000 ₪ (כמקדמה) ולאחר מכן, רשמו 12 שיקים בסכום מלא של 2,100 ₪ ואילו נלקח סכום המקדמה בחשבון, הרי שהסכום בשיק הראשון היה צריך להיות 1,100 ₪ (תוך לקיחה בחשבון את סכום המקדמה), אך כפי שמצינו מרשימת השיקים, ניתנו שיקים בסכומם המלא של 2,100 ₪ ובנוסף לכך גם שיק ע"ס 1.000 ₪.

5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל בהרחבה, אני קובע, שהתובעים הוכיחו את טענותיהם ששילמו הסך של 1,000 ₪ ביתר ועל הנתבעים להשיב לתובעים סכום זה.

התובעים לא הוכיחו הפסדים נוספים כגון: שיחות טלפון, הוצאות דלק או שירותי שמרטפות. התובעים גם תבעו הפסד זמן עבודה – אך לא נקבו בסכום כלשהו והתובעים גם לא הוכיחו מה סכום הפסידו בעד ימי עבודה ומשלא ננקב סכום ומשלא הוכח מקום עבודת התובעים והשכר אותו הם הפסידו – אין אנוכי מקבל תביעת התובעים בגין הפריטים הנ"ל.

עם זאת, אין לי ספק, שלתובעים נגרם בזבוז זמן – בטרם הגשת התביעה- בשל דרישתם להשיב להם את סכום המקדמה ואף נעזרו בעו"ד כדי לשלוח מכתב התראה לנתבעים ובשל בזבוז זמן זה יהיה על הנתבעים לפצות את התובעים.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, אני קובע לתובעים פיצוי בסך של 400 ₪, הכולל גם את אגרת המשפט.

על כן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי, סך של 1,400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 19.2.12- ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 12.10.12 (כו' בתשרי התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.