בפני | כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא |
תובעת/נתבעים שכנגד | 1. חברת הסוחר בע"מ 2. אריה טרכטינגוט 3. יעקב טרכטינגוט 4. יוסף דוד טרכטינגוט ע"י עו"ד יגאל מזרחי
|
נגד |
נתבעים/תובעים שכנגד | 1. רונית מוטאדה 2. יוסף מוטאדה |
ע"י עו"ד שרה רדין
- הצדדים בתיק זה הגיעו להסדר גישור שקיבל תוקף פסק דין ביום 30.10.2015. בין יתר הוראות פסק הדין הוטל על בית המשפט למנות מומחה - שמאי שחוות דעתו מכרעת. המומחה מונה ונתן חוות דעת.
הנתבעים היו אמורים לקבל את הסכום שנקבע בחוות הדעת וכנגד תשלומו היה עליהם לפנות חנות בה החזיקו כדיירים מוגנים. בנוסף כל התביעות הכספיות ההדדיות נדחו.
- מאז נדרש בית המשפט לפניות הצדדים וניכר היה כי הם מתקשים לבצע את פסק הדין. כך למשל ביום 10.2.2016 עתרה ב"כ הנתבעים בבקשה במסגרתה נתבקש בית המשפט לכנס ישיבה דחופה לשם הסדרת ביצוע פסק הדין. בבקשה הלינה ב"כ הנתבעים על כך שהתובעת והנתבעים שכנגד אינם פועלים בהתאם לפסק הדין. בהחלטתי קבעתי בין היתר שאין מקום לקיום הדיון וכי טרם חלף המועד לביצוע שנקבע בפסק הדין. בסוף החלטתי קבעתי כי תוכנו של פסק הדין מדבר בעד עצמו ועל הצדדים לפעול על פיו מבלי לערב את בית המשפט.
- על אף החלטתי פנה ב"כ התובעת והנתבעים שכנגד ביום 21.2.2016 בבקשה לחקור את המומחה. בהחלטה שניתנה על ידי באותו יום קבעתי שהנימוקים שמעלים המבקשים לחקירת המומחה נראים כמו ניסיון לערער על חוות הדעת שהנה בהתאם להסכמת הצדדים מכרעת וכי התנהלות כזו מאיינת את הסכמת הצדדים. בסיפא להחלטתי קבעתי כי הם רשאים לפנות בשאלות הבהרה וכי על אלה להיות כשמן "הבהרה" ולא ערעור. שאלות כאמור נשלחו אל המומחה וזה השיב עליהן.
- על אף האמור המשיכו הצדדים לשגר לבית המשפט בקשות ועדכונים שונים. ב"כ התובעת והנתבעים שכנגד אף הביע בשם שולחיו חוסר שביעות רצון מכך שאלה נאלצו לשלם שכר נוסף למומחה בגין שאלות ההבהרה וחזר שוב על הטענה כי מרשיו זכאים לחקור את המומחה על חוות הדעת. זאת בין היתר לאור כך שסכום חוות דעתו של המומחה המכריע היה גבוה באופן מהותי מסכום שנקבע בחוות דעת של מומחים אחרים בעלי שם מטעם מרשיו.
- לאחר שהתרשמתי כי הצדדים מתקשים ליישם את ההסכם ובעקבות היעדרותי מבית המשפט ניתנה על ידי כב' סג"נ השופטת גרוסמן החלטה שניתנה על דעתי, לפיה זומנו הצדדים לדיון בפניי.
- בעקבות בקשת ב"כ הנתבעים להבהיר מדוע יש צורך בדיון לאחר שניתן פסק הדין ניתנה על ידי החלטה ביום 11.5.2016 ברוח דומה להחלטות קודמות שהוזכרו לעיל. להלן ההחלטה: " אכן בתיק זה ניתן תוקף פסק דין להסדר גישור אליו הגיעו הצדדים. מאז אושר ההסדר הצדדים פונים את (צריך להיות "אל") בית המשפט בבקשות ובעדכונים שונים וניכר כי הם מתקשים לשתף פעולה וליישמו. אכן בית המשפט סבור כי על הצדדים לקיים את פסק הדין ולא לערב את בית המשפט בכך. אולם מאחר שהצדדים אינם חדלים מלפנות לבית המשפט בבקשות כאמור, כאשר הנושא האחרון שעלה זו בקשתו של ב"כ התובעים לשלוח שאלות הבהרה כאשר קדמה לכך בקשה שלו לחקור את המומחה מצא בית המשפט לנכון להזמין את הצדדים לדיון ולחדול מלהתכתב עמם.
אבהיר כי אין בכוונת בית המשפט לפתוח את הדיון בתיק מחדש. הסדר הגישור ופסק הדין שרירים וקיימים ומחייבים את הצדדים. ככל שהצדדים יודיעו כי אין הם זקוקים לעזרת בית המשפט שאז הדיון הקבוע בתיק יבוטל".
- ביום 18.5.2015 פנתה ב"כ הנתבעים והודיעה לבית המשפט כי פסק הדין יושם ובוצע בפועל ולפיכך אין מקום לקיום הדיון. בהחלטתי שניתנה באותו יום קבעתי כדלקמן : "מהבקשה עולה כי אכן כל המחלוקות נפתרו וכי פסק הדין יושם ולפיכך נראה כי אין כל צורך בדיון אשר כאמור נקבע רק בשל ריבוי הפניות לבית המשפט והרושם שנוצר אצלו בדבר הקושי של הצדדים ליישמו. אם התובעים חולקים על האמור הנם רשאים להגיב על כך בתוך 7 ימים".
- בתגובתו הבהיר ב"כ התובעת והנתבעים שכנגד כי הדיון נדרש על מנת לאפשר למרשיו לשכנע את בית המשפט לאפשר להם לחקור את המומחה. זאת על אף שהם שילמו לנתבעים את הסכום שנקבע בחוות הדעת של המומחה. בתשובה לכך חזרה ב"כ הנתבעים על טענתה כי מאחר שפסק הדין בוצע והתיק נסגר אין עוד מקום לדון בו. לדבריה אם מרשיה היו יודעים כי עדיין יש שאלות פתוחות לדיון הם לא היו מוסרים את החזקה בחנות. לטענתה התובעת והנתבעים שכנגד לא הביאו לידיעת מרשיה כי לאחר ביצוע פסק הדין הם ינסו לקבל החזרים כספיים כך שפסק הדין ירוקן מתכנו.
- אני סבור כי הדין עם ב"כ הנתבעים. לאחר שפסק הדין בוצע, קרי הנתבעים קיבלו את כספם ופינו את החנות, הרי שמדובר במעשה עשוי וגמור. צודקת ב"כ הנתבעים כי בשלב זה מתן אפשרות לתובעת לחקור את המומחה יש משום ריקון מתכנו של פסק הדין. יש להניח כי אם הנתבעים היו מודעים לכך כי בכוונת התובעת והנתבעים שכנגד לאחר התשלום ופינוי החנות לערער על הסכום ששולם כי אז אלה היו נמנעים מלפנות את החנות והיו ממתינים עד שבית המשפט יאמר את דברו בעניין זה.
- אציין כי כאשר בית המשפט הורה על קיום הדיון, הוא סבר כי פסק הדין טרם יושם וכי מה שמונע את יישומו זו המחלוקת בין הצדדים בדבר הסכום לתשלום לאור הסתייגויות התובעת והנתבעים שכנגד מהסכום שנקבע בחוות הדעת. מאחר שכאמור ההסכם בוצע בפועל אין עוד מקום לדון בסוגיה זו. בית המשפט סיים את מלאכתו ואין עוד מקום להתערבותו.
- גם הוראות פסק הדין המוסכם קבעו עיקרון זה של סופיות. בסעיף 3.8 לפסק הדין נקבע כדלקמן: "עם ביצוע ההסדר הנ"ל כאמור לעיל, לא תהיינה לצדדים כל תביעות ו/או טענות מכל מין ו/או סוג שהוא. זה כנגד זה ו/או כנגד יחידיו של כל צד בכל הקשור ו/או נובע מהיחסים שהיו בין הצדדים עובר לחתימת הסדר זה" . מכאן ברור כי דרישת התובעת והנתבעים שכנגד לקיים דיון ולנסות להפחית את הסכום ששולם מאיינת הסכמה זו שצוטטה לעיל.
- לאור כל האמור אין עוד צורך בקיום הדיון ולפיכך אני מורה על ביטולו.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ו, 03 יוני 2016, בהעדר הצדדים.