לפני: כב' השופט יוחנן כהן

נציג ציבור עובדים: מר משה זיכרמן

נציג ציבור מעבידים: כפיר יאיר

החלטה

1. מונחת בפנינו תביעתו של התובע להכרה באירוע לבבי, כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

2. התובע יליד 1968, עובד כעצמאי בחנות לממכר בעלי חיים בעיר נתיבות.

3. התובע טוען כי במהלך חודש נובמבר 2009, הוא חש בכאבים בחזה, ולאחר בדיקות שעבר, אובחן כי הוא סובל מתעוקת חזה בלתי יציבה ובשל כך הוא נאלץ לעבור צינתור.

4. על פי גרסת התובע הכאבים בחזה הופיעו לאחר שביום 11/11/09 פרץ ויכוח בינו ובין אחיו על רקע שימוש בחנות השייכת לאחיו (להלן: "חנות הגלריה"), בה איחסן התובע ציוד וסחורה השייכים לחנות שבבעלותו.

5. התובע טען כי הוויכוח גלש לצעקות רמות ואף כמעט הוביל תגרה ובסופו נאלץ התובע לשנע ציוד במשקל כולל של 1 טון במשך 3 ימים רצופים.

6. התובע פנה אל הנתבע להכיר בוויכוח שפרץ בינו ובין אחיו כאירוע חריג בעבודה, אשר הוביל לפגימה בלבו, אולם הנתבע סירב לקבל את תביעתו.

7. הנתבע טוען כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי חריג אשר התרחש במהלך עבודתו, ובחומר הרפואי אין כל תמיכה בגירסתו.

8. הנתבע הוסיף כי גם אם הוויכוח שפרץ בין התובע לאחיו, היה בגדר אירוע חריג בעבודתו של התובע, אין קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגימה אליה טוען התובע.

9. ביום 25/3/13, העיד התובע בפנינו ולאחר מכן שמענו את עדותו של אחיו מר שרון זיגדון ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

דיון והכרעה

10. המחלוקת בין הצדדים נסובה אחר השאלה – האם התובע הצליח להצביע על ראשית ראיה לפיה הויכוח בינו ובין אחיו, לרבות הלחץ והדחק הנפשי בו היה מצוי התובע, באים בגדר "אירוע חריג" בעבודתו של התובע או שלא.

11. בפסיקה נקבע כי קיומו או אי-קיומו של "אירוע חריג" נקבע על פי התשתית העובדתית וקביעה משפטית לגבי משמעותן של העובדות המוכחות (ר' עב"ל 214/98 גרגורי איבניצר – המוסד, (פורסם בנבו)).

12. נקדים את המאוחר ונאמר כבר עתה, כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים ושמענו את עדותו של התובע, התרשמנו כי עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 11/11/09 התרחש אירוע חריג במהלך עבודתו.

13. התובע הצהיר כי ביום 11/11/09 הוא נדרש באופן מיידי לפנות את הציוד שאיחסן בחנות הגלריה, וזאת לאחר שלא שעה לפניותיו של אחיו שנעשו קודם לכן, לפנות את החנות (ר' סעיפים 6-7 לתצהיר התובע).

במסגרת עדותו בפנינו, התובע חזר על הגרסה שהציג בתצהירו:

"ת. הבקשה שלו הייתה בשבילי זה מיידית, כי הוא ידע שאין לי איפה לשים את הסחורה, החנות שלי מאוד קטנה איפה שאני נמצא בה, והייתי בלחץ לא היה לי איפה לשים את הדברים והסחורה והייתי בפאניקה".

(ר' פרוטוקול עמ' 5, ש' 8-10).

14. התובע היה נסער מבקשת אחיו לפנות את הציוד, והיה כעוס מאוד, וסיפר כי זאת פעם ראשונה שהתאכזב מאחיו בצורה קשה. התובע חש כי אחיו מתנהג אליו בכפיות טובה, ומאחר ולא ידע היכן להניח את הסחורה השייכת לו חש מבולבל וחסר אונים. וכך תיאר בפנינו התובע את התחושות שאחזו בו באותה עת:

"ת. לא היה לי איפה לשים אותו. זה דברים שיכולים להירקב אם הייתי מעביר למקום רחוק, איפה אני אעביר אותם החנות שלי קטנה בערך 15 מ"ר."

ובהמשך העיד התובע:

"ת. אני באמת לא זוכר. הייתי באטרף, אני לא יודע איך ירדתי ועליתי במדרגות, מרוב שהראש שלי הסתובב בגלל העניינים האלה".

(ר' פרוטוקול עמ' 6 ש' 11-16).

15. בפסיקה נקבע כי גם "דחק נפשי" בלתי רגיל עשוי להיחשב כ"אירוע חריג". הקנה מידה לבחינת הדחק הנפשי הוא קנה מידה סובייקטיבי. יש לשקול לא מבחינת מאן דהוא את אופן הפגיעה, אלא מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו הוא בעת האירוע (דב"ע נז/0-110 יוסף נרדיה – המוסד, (לא פורסם); דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי – המוסד פד"ע טו 281).

16. בנסיבות אשר הובאו בפנינו סבורים אנו כי התובע היה בדחק נפשי שונה וחריג בעבודתו. הדחק הנפשי בו היה נתון התובע בא לידי ביטוי והתפרץ בויכוח חריף בין התובע ובין אחיו, אשר התפתח, וכמעט גלש לתגרת ידיים, כפי שסיפר התובע בעדותו:

"ת. ויכוח כזה שאמר לי להעיף את הדברים שלי, הוא דיבר לא הכי יפה, גם כל מה שעברתי על איפה לשים את הסחורה, ויכוח של כמעט עד כדי מכות הגענו.

ש. למה אתה קורה לשיחה הזאת ויכוח, כי הרמתם את הקול?

ת. כמעט את הידיים, כמעט זרקתי אותו מהמדרגות".

(ר' פרוטוקול עמ' 5 ש' 25-28).

17. התובע העיד כי לאור דרישת האח נאלץ הוא לפנות את הציוד, ומאחר והיה כעוס, החל לבצע את העברת הציוד באופן עצמאי ובמשך 3 ימים העביר ציוד כבד מחנות הגלריה למקומות שונים. במהלך העברת הציוד חש בכאב בחזה, אותו יחס להתקררות:

"ת. זכור לי ביום השני או השלישי שכבר התחלתי להעמיס, כשהתחלתי להתאמץ, הייתי הולך עם עגלה 2 גלגלים, הייתי הולך לחנות, חשבתי אולי התקררתי והכאב נובע מזה. הייתי נח כמה דקות, היה נרגע אבל לא מפסיק לגמרי".

(ר' פרוטוקול עמ' 7 ש' 8-11).

18. עדותו של התובע היתה עקבית וקוהרנטית ונמצאה מהימנה עלינו שעה שנתמכה היא על ידי גרסת האח שהובאה בפנינו.

19. אחיו של התובע העיד כי חנות הגלריה הייתה שייכת לתובע, אשר נהג לאחסן בה ציוד וסחורה, ולאחר שהחנות נמסרה לידיו, הוא ביקש מהתובע להזיז את הציוד, וכתוצאה מבקשתו התפתח ויכוח שמכעט הוביל לקטטה:

"אני לא יכול לזכור בדיוק תאריכים, אני לא יכול להצביע על ימים, אני יכול להצביע שזה היה בחודש הזה, באופן כללי הוא היה תמיד בעל הבית, הוא היה נותן את יחסי המרות, באותו הזמן כאשר זה הפך להיות שייך אלי, אמרתי לו תזיז את זה, ואז בגלל שהוא היה רגיל להיות מעלי כלומר בעל המרות ואני בעצם זה שביקשתי שיזיז את הציוד אז זה התפתח לוויכוח וכמעט קטטה שהיתה שם. הגיע כמעט להרמת ידיים וברוך ה' שלא".

(ר' פרוטוקול עמ' 10-11 ש' 29-31 ו-1-2 בהתאמה).

20. העדויות שמסרו בפנינו התובע ואחיו התיישבו עם הדברים שמסרו לחוקר מטעם הנתבע (ר' נ/9 ונ/10) וממכלול הנתונים אשר הובאו בפנינו סבורים אנו כי עלה בידי התובע להצביע על קיומו של אירוע חריג במהלך עבודתו.

21. לנוכח האמור, הרינו ממנים את פרופ' קרן אנדריי, מנהל המחלקה הקרדיולוגית בבית החולים הדסה עין כרם, כמומחה רפואי בתיק זה.

22. ואלה העובדות אשר נדרש המומחה להתייחס במהלך חוות דעתו:

א. התובע יליד 1968, עובד כעצמאי בחנות לממכר חיות.

ב. ביום 11/11/09, נקלע התובע לוויכוח חריף עם אחיו על רקע שימוש בחנות גלריה הנמצאת בחזקתו של האח.

ג. במהלך הוויכוח התובע היה נסער וכעוס, והוויכוח אף כמעט וגלש להרמת ידיים.

ד. עקב דרישת האחד נאלץ התובע להעביר ציוד מחנות הגלריה למקומות שונים ובמסגרת זו פינה לבדו ציוד במשקל כבד במשך 3 ימים.

ה. במהלך העברת הציוד, התובע חש בכאבים בחזהו, אותם הוא ייחס להצטננות.

ו. ביום 15/11/09 פנה התובע לקבלת טיפול רפואי מרופא המשפחה והופנה לבדיקות לב לאחר מאמץ.

ז. ביום 17/11/09 ביצע התובע בדיקת מאמץ אשר נמצאה תקינה, אולם הכאבים בחזה נמשכו בעת ביצוע פעילויות אשר דרשו מאמץ, ולפיכך פנה התובע פעם נוספת לרופא המשפחה.

ח. ביום 27/12/11 ביצע התובע בדיקת א.ק.ג אשר הצביע על תמונה קלינית חשודה ולפיכך התובע אושפז בבית החולים סורוקה ובמהלך האישפוז הוא עבר צינתור.

ט. החומר הרפואי כפי שעולה בתיקו הרפואי של התובע.

23. המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מהי הפגימה ממנה סובל התובע כפי שעולה מהתעודות הרפואיות?

ב. האם ישנו קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סובל התובע, לבין האירוע מיום 11.11.09 כפי שתואר בעובדות לעיל?

ג. אם לאו, האם מדובר במחלה טבעית?

ד. ככל שהמצב הקיים נגרם בגין תהליך תחלואתי רגיל, וגם בגין האירוע כפי שתואר, האם ניתן לאמר כי השפעת האירוע הינה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הטבעיים כגון מצב בריאותי בסיסי של התובע, גיל וכדומה?

24. המומחה הרפואי מתבקש לבסס את חוות הדעת על בסיס העובדות כפי שנקבעו בהחלטה זו, ועל מסמכים רפואיים המצורפים, מהם ניתן ללמוד על מצבו של התובע.

25. המזכירות תעביר למומחה את כל החומר הרפואי שיוגש לבית הדין על ידי הצדדים תוך 21 יום.

26. שכר טרחתו של המומחה ישולם מתקציב המדינה באמצעות קופת בית הדין כמקובל.

27. חל איסור על הצדדים לפנות במישרין למומחה, שלא באמצעות בית הדין.

28. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר, טרם העברתה למומחה הרפואי.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ג, (26 מאי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.