בפני בקשה להשבת ערבון שהופקד ע"י המבקש, בסך 10,000 ש"ח.

הערבון הופקד בעקבות החלטה מיום 24.6.14, שנעתרה לבקשה לצו ארעי האוזר על המשיבים למכור זכויותיהם במקרקעין נשוא הבקשה עד לדיון בבקשת המבקש לרשום הערה מכח סעיף 130 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, אודות קיומו של פסק דין שניתן בתיק זה.

המשיב מתנגד לבקשה, והגיש תגובה מפורטת, בה טען בין היתר כי הצו הארעי נהפך לקבוע ולכן יש להשיב את הפקדון. אף הוגשה תשובה.

דין הבקשה דחיה.

אין ספק כי המדובר בצו ארעי. כך נוסחה הבקשה וכך גם ההחלטה מיום 24.6.14. בדיון בבקשות (לצו ארעי ולרישום הערה) שהתקיים ביום 10.9.14 הוסכם בין הצדדים כי "הצו הארעי שניתן בתיק זה האוסר על המשיב 2 למכור את זכויותיו במקרקעין נשוא התובענה יעמוד בתוקפו עד שבית המשפט המחוזי יכריע בתובענה, שאותה יגיש המשיב 2 תוך 60 יום...".

פשיטא, בהסכמה זו גם גילה המבקש דעתו כי מדובר בצו ארעי שיעמוד בתוקף עד למתן פסק דין בהליך הנוסף שיוגש, כאמור לעיל.

טענת המבקש כי המדובר בצו קבוע, נסתרת איפוא הן מההסכמה הדיונית לעיל שקיבלה תוקף של החלטה, והן ממהות הצו, שהרי סעד מעין זה כלל לא נתבקש בכתב התביעה בהליך העיקרי וברור גם כי תוקפו קצוב בזמן, עד הכרעה בהליך הנוסף כאמור.

מעבר לכך, הפקדת ערבון נועדה לכיסוי נזקי הצד שכלפיו מופנה הצו, והשבתו, בעת שהוא עדיין בתוקף, תפגע בעקרון זה, הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. אשר לטענת המבקש כי המשיב לא טען לנזק כלשהו, הרי שטרם הגיעה העת לטעון טענה זו אלא בתום ההליך הנוסף.

לפיכך, הבקשה נדחית. לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.