האם כתוצאה מהרמת רמפת נכים נפגע התובע, אשר עובד כמסגר. זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות וטענות הצדדים:

1. התובע עובד כמסגר במפעל מרכבים מזה כ- 44 שנים.
2. במסגרת עבודתו מכין התובע רמפות לאוטובוסים. הרמפות עשויות מנירוסטה ואלומיניום. כל רמפה הנה בגודל של מטר-על-מטר ומשקלה 26 ק"ג.
3. הצדדים חלוקים בשאלה, האם אירע לתובע אירוע חריג בעבודה ביום 10.2.11.
4. לטענת התובע, ביום האירוע נאלץ להוריד לבדו סדרה של רמפות (8 רמפות) מהגלריה, למרות שאין זו עבודתו אלא עבודת המחסנאי, להניח אותן על עגלה בקומת הקרקע ולהעבירן למחלקה אחרת. התובע נאלץ לשאת את הרמפות כשהוא מעקם את גבו עת ירד במדרגות ונאלץ לשנות כיוונים כי קו המדרגות אינו אחיד. במהלך עבודה זו הרגיש התובע קרע של שריר בזרוע שמאל ומתיחה באגן מצד ימין.
5. לטענת הנתבע, כעולה מהמסמכים הרפואיים, מחקירתו של התובע בבית הדין ומההודעות שנגבו על ידי חוקר המוסד לא הוכח שאירע לתובע אירוע תאונתי ביום 9.2.11.

הכרעה:

1. לאחר ששמענו את עדותו של התובע, עיינו בממסכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
2. "תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995,

"כתאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

1. על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן קרה "ארוע תאונתי" בעבודה, הקושרת את הפגימה לעבודה (ראה דב"ע מד/90-0, צבי שפיר - המוסד, פד"ע ט"ז 93) וכן על התובע להביא "ראשית ראיה" הקושרת סיבתית ובסבירות, בין הארוע לבין העבודה. בקביעה כי עלול להיות קשר סיבתי כזה לא יצא המבוטח ידי חובתו (דב"ע לב/104-0, אברהם משולם - המוסד, פד"ע ג 443). אין הכוונה להבאת הוכחות גורפות ומושלמות ודי בהוכחות המראות, במידה מספקת של סבירות, כי אכן אפשרי כי כך היה (דב"ע לג/157-0, כרמילה רביע ואח' - המוסד, פד"ע ה 179).
2. לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של התובע ונסביר.

האיבר הנפגע:

1. בטופס התביעה למל"ל נכתב שהתובע נפגע ביד שמאל.
2. בביקורו של התובע בחדר-מיון ביום 13.2.11 נרשם מפי התובע כי הוא סובל מכאבי גב תחתון ללא חבלה, ללא אזכור כלל של יד שמאל. בבית החולים לא התייחס התובע לקרע בזרוע אלא מתייחס לכאבים בגבו.
3. ביום 2.3.11 ביקר התובע אצל רופא אורטופד שכתב:

"כאבים בקידמת זרוע שמאל... כאבים ממושכים... לאורך זרוע שמאל... ירך ימין"

וגם בממצאים התייחס לזרוע שמאל.

מועד קרות האירוע:

1. במסמך רפואי מיום 11.2.11 שנכתב בעקבות ביקור התובע אצל רופא, לא הזכיר התובע כלל אירוע. ד"ר שטראוסברג, רופא המשפחה, כתב בפרק ה"תלונות" כי התובע:

"עובד גופני... סירוב... כאב יד שמאל... הכאב הופיע בבת אחת..."

ובממצאיו כתב הרופא:

"... דלקת ?? קרע ??...".

1. ביום 18.2.11 ביקר התובע שוב אצל הרופא. שם הופיעה גרסה שונה של התובע:

"לפני כחודש... הרגיש... הרמת משא... משהוא נקרע... בצד שמאל".

1. במסמכים רפואיים מאוחרים מעט יותר (29.3.11) אין כל זכר לאירוע חריג. על פי הפסיקה בהוכחת הארוע יש לייחס משקל רב לרישומי בית החולים ולאנמנזה, מתוך ידיעה שהיא פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים, שכן יש להניח, כי אדם המאושפז בבית-חולים או מגיע לרופא על מנת שיטפל בו, ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ. המוסד, פד"ע ט"ו 281; דב"ע מט/23-0 המוסד נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349).
2. זאת ועוד, למרות טענתו כי התאונה אירעה ביום 10.2.11, בתעודה הראשונית לנפגע בעבודה נרשם שהתאונה אירעה ביום 13.2.11 שתוקנה רק ביום 29.3.11 וגם לא ל- 10.2.11 אלא ל- 9.2.11. מה גרם לתובע לשנות את גרסתו ? לתובע הפתרונים.
3. אשר על כן במסמכים הרפואיים אין כל אינדיקציה לאירוע חריג שהתרחש בעבודת התובע. לא זו אף זו, לא הובאה כל עדות התומכת בגרסתו של התובע.

סוף דבר:

1. התביעה נדחית.
2. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ז סיון תשע"ג (‏26 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. אסף כהן