הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעות התובעים 2-5 בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד וזאת לאחר שמיעת טיעונים בעל פה.

כל התובעים קטינים ובני משפחה אחת, נפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 12.9.07 בעת שנסעו ברכב המשפחתי שהיה נהוג על ידי אביהם, הנתבע 1, כאשר סטה מהכביש ופגע במעקה שבצד הדרך.

כל התובעים הובהלו ממקום התאונה לבית החולים בלינסון ומשם לאחר בדיקה בחדר המיון, הופנו לחדר מיון במרכז הרפואי שניידר המתמחה בטיפול בילדים.

ביחס לתובע מס' 2:

תובע זה היה בן 8.5 בעת התאונה, סבל מפגיעת ראש כאשר נראו קילופים חיצוניים בגולגולת ועקב אי שקט שנמצא בו, הורדם והונשם בהגיעו לבית החולים. CT מח שבוצע הראה שבר דחוס של עצם פריאטלי מימין ודימום אפידורלי מינימאלי באזור השבר. בו ביום, בעודו תחת הרדמה כללית, בוצע ניתוח להרמת השבר והחזרת העצם למקום והתובע הועבר לטיפול נמרץ.

התובע אושפז למשך 6 ימים ושוחרר במצב כללי טוב עם המלצות להוצאת התפרים וביצוע בדיקת CT בחלוף חודש.

בCT חוזר, שבוצע בחלוף כחודשיים ימים, לא היו כל ממצאים אם כי על פי התיעוד הרפואי שהומצא, במשך זמן מה המשיך התובע להתלונן על כאבי ראש וסחרחורות וכן נטען להתדרדרות בלימודים בעקבות פגיעת הראש.

בהתאם להחלטה מיום 16.6.09 מונה מומחה בתחום הנוירולוגי אשר יבחן באם נותרה לתובע נכות בגין אותה פגיעה. בשל עיכובים שונים אשר אין צורך לפרטם, חוות הדעת ניתנה רק ביום 20.8.13 וזאת על ידי פרופ' אלי שחר שהינו מומחה לנוירולוגית ילדים.

על פי חוות דעת זו, התובע אכן סבל מפגיעה ישירה ברקמת המח אשר בעקבותיה פיתח תסמינים שונים לרבות תסמונת רגשית של PTSD בדרגה קלה, אולם להערכת המומחה, תסמינים אלו חלפו והירידה בתפקוד הלימודי, אינה משמעותית ואינה קשורה לחבלת הראש ממנה סבל התובע.

לפיכך, קבע המומחה כי לא נותרה לו נכות כתוצאה מפגיעתו בתאונה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים באשר לנזקי התובע ולאור תיאור פגיעתו וכן אשפוזו והתגובה הרגשית הזמנית שפיתח, אני פוסקת לתובע את הסך של 20,000 ₪.

לא מצאתי מקום להפחית מסכום הפיצוי את שכר טרחת המומחה על אף שלא נקבעה נכות זאת לאור העובדה כי התובע אכן סבל מפגיעה משמעותית אשר הותירה בו תסמינים לתקופה מסוימת ולפיכך, וכי מדובר בקטין שלא ניתן להעריך מראש כיצד תשפיע עליו בסופו של דבר הפגיעה שסבל.

באשר לשלושת התובעות 3-5

המדובר בשלוש קטינות בנות 6.5, 5 ו-2 בהתאמה, אשר התיעוד הרפואי לגביהן מתמצה למעשה בתעודת חדר מיון בבית החולים בלינסון ובמרכז רפואי שניידר. שלושתן נבדקו לאחר התאונה, הושארו להשגחה מספר שעות במיון ושוחררו לביתם.

באשר לתובעת 3 צוין במסמכים כי נמצאו סימני שפשוף סביב ערובת העין אך כל שאר הבדיקות, היו תקינות.

באשר לתובעת 4, צוין קיום שפשופים ככל הנראה באחת הגפיים, מלבד זאת כל בדיקותיה היו תקינות.

באשר לתובעת 5 צוין קיום המטומות באזור המצח ובשוק רגל ימין אך מלבד זאת, גם בדיקותיה שלה היו תקינות.

ביחס לתובעת 4, הגישה ב"כ הנתבעים מסמכים רפואיים מהם עולה כי זו סבלה עוד קודם לתאונה מקשיי התפתחות שונים ואובחנה כסובלת מהפרעת קשב, ויש לציין כי במסמכים הרפואיים מצוין כי גם לגבי אחיה התובע מס' 2, בוצעה הערכת קשב ונמצא קשב גבולי עוד לפני התאונה (דבר העולה בקנה אחד עם דבריו של האב למומחה).

לאחר עיון במלוא המסמכים שהוצגו בפני ושמיעת טיעוני הצדדים בפני אני סבורה כי על אף שהפגיעה היתה קלה ותוצאותיה חלפו אצל כל התובעות, הן זכאיות לפיצוי מסוים עבור נזק בלתי ממוני ועזרה מוגברת במידה מסוימת שניתנה על ידי בני משפחה בסמוך לאחר התאונה ולפיכך, אני פוסקת לתובעת 3 פיצוי בסך 4,000 ₪ ולתובעות 4 ו-5 פיצוי בסך 3,500 ₪ לכל אחת.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם את הסך של 31,000 ₪ בצירוף החזר אגרת משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 12% בצירוף מע"מ.

סכום הפיצויים יועבר לידי אפוטרופסיהם של התובעים אשר ישמרו אותו בנאמנות עד הגיע כל אחד מהתובעים לגיל 18, זאת למעט סך של 7,000 ₪ שהאפוטרופסים זכאים לו, בגין הוצאות ועזרה לכל ארבעת התובעים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ד, 27 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.