אלכסנדר פוזולוטין

התובע

נגד

יחיאל גידברג

הנתבע

החלטה

(סמכות עניינית)

לפניי תביעה כספית על סך 235,181 ₪ בגין הפרת הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת תביעת נזיקין.

התובע הגיש תביעת נזיקין בתיק 1626/05 כנגד הנתבע, בגין תאונת עבודה מיום 13.3.02, שאירעה לו עת עבד אצל הנתבע.

הצדדים הגיעו להסדר פשרה בתיק האמור, והוא אושר ע"י כב' השופטת נחמה נצר ביום 18.3.08.

התביעה שלפניי עוסקת בהפרת הסכם הפשרה האמור.

במסגרת הסכם הפשרה סוכם כי:

• הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪.
• הנתבע מתחייב להעסיק את התובע בעסקו לפרק זמן שלא יפחת מ – 48 חודשים. תחילת העסקתו של התובע אצל הנתבע תחל ביום 11.5.08 ותסתיים לכל המוקדם ביום 10.5.12.
• הנתבע מתחייב להעסיק את התובע במשרה מלאה בתפקיד מנהלי כמחסנאי במחסן של הנתבע או בכל תפקיד תואם אחר ומלבד שהתפקיד לא יהיה כרוך בעבודה פיזית.
• הנתבע ישלם לתובע שכר חודשי בסך 6000 ₪ עבור שישה ימי עבודה בשבוע או לחילופין שכר בתנאים זהים בגובה של 5,000 ₪ עבור חמישה ימים בשבוע.

התובע טוען, כי לאחר חתימת ההסכם ועם תחילת עבודתו, החל הנתבע להתנכל לו על מנת שיתפטר מעבודתו, הנתבע עיכב במשך זמן רב את פדיון הפיצוי הכספי בסך 10,000 ₪ מתוך 20,000 ₪ ושילם רק לאחר דרישות רבות של התובע, הנתבע האשים את התובע בעלילות שווא, לא שילם משכורות בזמן ושילם משכורות חלקיות, הלבין את פניו של התובע ברבים וסילק אותו מהעבודה בטענה שאין עבודה, המכונית שסופקה לתובע הייתה מקולקלת ולא ענתה לדרישות ההסכם, התובע נאלץ לבצע עבודות פיזיות קשות המסכנות את בריאותו, הנתבע היה שולח בימים מסוימים את התובע הביתה ומנכה ימים אלו משכרו, הנתבע צמצם לתובע את מספר ימי העבודה ל – 4 ימים עקב ירידה בכמות העבודה. לטענת התובע, הנתבע הפר בהתנהגותו זו את הסכם הפשרה, שכן ביום 21.12.09 הופסקה עבודתו של התובע ללא קבלת מכתב פיטורין.

הסעד אותו מבקש התובע הינו בגין הנזק הממוני שנגרם לו בגין הפסד שכר, פיצוי בגין אי קבלת רכב חדיש ופיצוי בגין הטבת מכשיר סלולארי.

הנתבע בכתב הגנתו, טוען כי יש לדחות את התביעה מחוסר סמכות עניינית או להעבירה לבית הדין לעבודה, שכן התביעה דנה במחלוקת הנוגעת ליחסי עובד מעביד ואכיפתו של הסכם עבודה, עניינים הנתונים לסמכותו הבלעדית של בית דין לעבודה.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 4.11.12, טענו הצדדים לעניין הסמכות העניינית. ב"כ התובע טען, כי המדובר בסוג של הסכם עבודה שבא להוות תחליף לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ואין המדובר בהסכם עבודה רגיל. מאידך טען ב"כ הנתבע, כי על בית המשפט להתייחס לכל תנאי ההעסקה ולכן יש להפנות את התביעה לבית הדין לעבודה.

דיון והכרעה:

סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: "החוק") קובע:

"לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

1. בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

המבחנים לקביעת סמכותו של בית הדין לעבודה נקבעו, בים היתר, בע"ע 423/03 מרדכי רפופורט –המועצה הדתית תל- אביב יפו ואח' (ניתן ביום 23.12.03) :

"סמכות בית הדין נקבעה לפי מספר קריטריונים, האחד הוא על פי הסעד המבוקש. מבחן זה שלט בכיפה שנים הרבה. גישה זו אמרה שאם הסעד הוא בסמכותה של ערכאה מסויימת הרי שלאותה ערכאה יש סמכות עניינית. ד"ר יואל זוסמן מציין באשר לסמכות בית המשפט הגבוה לצדק כי:

נמצאנו למדים, כי לא מהות העניין לבדה קובעת את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, אלא גם סוג התרופה המבוקשת, ... ובאמת מוסמך בית משפט גבוה לצדק לדון גם בעניין אזרחי מובהק... (ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין, ירושלים, 1995, עמוד 30, סעיף 26).

בעניינו עותר המערער לסעד של ביטול הפיטורין. ברי שסעד זה הוא בסמכותו של בית הדין לעבודה. אלא שלא די בכך. בעיני חשוב יותר המבחן השני, הוא מבחן העילה. ברי שאין מקום שערכאה תדון בעניין מסויים, כאשר אמנם התרופה המבוקשת נתונה לסמכותה, אך מדובר בעילה שאינה כלל בסמכותה, במטריה שלא היא דנה בה. זהו המבחן העיקרי הקובע האם לערכאה מסויימת יש סמכות עניינית. היה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה יש לבחון כמובן אם התרופה המבוקשת אף היא נתונה לסמכותה. עילת תביעה אינה זהה לכל מטרה (ההדגשה במקור)".

הכלל הוא כי בידי בעל דין הבחירה האם לנסח את תביעתו כתביעה חוזית או תביעה נזיקית וכך לבחור את הערכאה בה הוא חפץ שעניינו ידון.

במקרה דנן, מדובר בחוזה עבודה שלידתו בהסכם פשרה בתיק נזיקין. מעיון בכתב התביעה ניתן ללמוד, כי התשתית העובדתית מולידה עילה חוזית בלבד, שכן התובע מתייחס להפרת חוזה עקב מחלוקות בינו לבין הנתבע כמעבידו ולגבי תנאי ההעסקה. אין התביעה מתייחסת לעילה הנזיקית שבגינה נחתם החוזה, אלא העיקר הינו הפרת חוזה העבודה והסעד הכספי בגין הפרת הסכם זה.

ניתן לראות, כי זו אף כוונתו של התובע בכתב התביעה, שכן תחת הכותרת "העובדות הרלוונטיות לתובענה" מפרט התובע את חילוקי הדעות בינו לבין הנתבע, בין עובד למעביד, וכיצד נפגעו זכויותיו לפי חוזה ההעסקה. אין התייחסות לנזק הגופני או לאחוזי הנכות שנקבעו לתובע בעקבות התאונה שעבר. מכאן, שהתשתית העובדתית מעלה עילה חוזית בלבד ואין כלל עובדות המקימות עילה נזיקית.

כפי שצוין לעיל, אין מקום שערכאה תדון בעניין מסוים, כאשר אומנם התרופה המבוקשת נתונה לסמכותה, אך מדובר בעילה שאינה כלל בסמכותה, ובמטריה שלא היא הסמכות לדון בה.

מכל המקובץ המסקנה היא כי בית המשפט זה נטול סמכות עניינית לדון בתובענה.

אני מורה על העברת התיק לבית הדין לעבודה בבאר שבע.

המזכירות מתבקשת לשלוח החלטה זו לצדדים.