<#2#>

נוכחים:

המערער ובא כוח מערער עו"ד שרי טל ועו"ד איה שורק ועו"ד רונן רוזנבלום

בא כוח משיבה עו"ד ריצ'רד סאלח

פרוטוקול

ב"כ המערער: לאחר ששמעתי את הערות בית המשפט אני חוזר בי מבקשותיי בקשר עם גילוי המסמכים, ובכלל זה דיסק מצלמת האבטחה שבידי המשטרה ודו"ח ממצאי הביקורת בתיק האחר. וכן מבקשתי בדבר הגשת חומר ראיות נוסף שהוגשה לפני מס' ימים.

ב"כ המשיבה: לשאלת בימ"ש אני משיב שחלוף הזמן הוא שיקול רלוונטי שמוכר בפסיקה ושצריך בכל מקרה לפי נסיבותיו לבחון ולראות אם צריך לתת לו משקל. במקרה הספציפי הזה התנהלה חקירת משטרה במסגרתה ניתן צו בית משפט שהורה לנו למסור את החומר למשטרה. אין לנו טענה שבאותו הזמן לא שמרנו העתק של החומר. שמרנו על העת העתק של החומר אבל לא יכולנו לעשות בו שימוש באותה עת כדי לא להפריע לחקירת המשטרה. אשר לשאלה אם לא צריך להביא בחשבון את חלוף הזמן גם במצב שבו העיכוב איננו נובע ממחדל כלשהו של הרשות, אני מפנה את בימ"ש לספרו של פרופ' זמיר, הוא אומר בספרו שצריך קשר סיבתי בין מחדל כזה של רשות בין נזק נטען של האדם במקרה הזה לא נגרם כל נזק. הטענה שיכולה להישמע "הסתמכתי על זה שלא הגשתם נגדי" והשאלה אם זה מקים בטלות של החלטה מנהלית. פרופ' זמיר אומר שצריך קשר סיבתי איזה נזק נגרם , אם מצבך הורע בעקבות כך. אומר פרופ' זמיר: לא הסתמכת על החלטת הרשות ופעלת באיזה דרך, ישבת בחיבוק ידיים וחיכית. לשאלת בית המשפט אני משיב שבעיכובים בפרקי זמן יותר ארוכים אני סבור שהיה מקום לשקול את הדברים, אני חושב שגם ב 3 שנים צריך היה לשקול את הדברים, אני לא בטוח מה התוצאה. במועד ההחלטה לא הודעה לוועדה על קיומה של חקירה. בהחלטת הועדה אין התייחסות לחלוף הזמן, העניין גם לא נטען בפני הוועדה. מפנה לפס"ד השופט מרזל, אלעל חגי, שם דובר על פיטורים של שוטר והתנהלה החקירה חלפו בין ביצוע העבירה לפיטורים מספר שנים ואחת הטענות של העותר הייתה חלוף הזמן. בית המשפט דוחה את הטענה ואחת הסיבות היא שהעיכוב לא גרם נזק. מפנה לעת"מ 10409/08/11, 30662/09/11, 3536/06/12.

ב"כ המבקש: לעניין חלוף הזמן מפנה לטענות בכתב. הדברים שנאמרו ע"י מר צבר לא נכונים. לבוא בטענה שהייתה חקירה משטרה.

חברי טען שלא נגרם נזק אבל כן נגרם נזק אם הועדה הייתה מתכנסת בזמן סביר באותה תקופה מדיניות של משרד האוצר הייתה שונה.

ב"כ המשיבה: לשאלת בית המשפט ביחס לטענה של המערער כי נגרם לו נזק מחלוף הזמן משום שההחלטה בעניינו התקבלה בתקופה שבה חלה החמרה נוספת במדיניות הטלת העיצומים אני משיב שלדעתי אין לקבל את הטענה הזו, שאנחנו בוחנים את הדברים אני לא בוחן את זה ביום שאני תופס דו"ח סטטיסטי ובודק שהייתה החמרה.

מר צבר: אנחנו מאשרים שיש רמת החמרה הדרגתית בשיעורי העיצום הכספי לאורך הזמן.

ב"כ המשיבה: הטענה של נזק שנגרם כתוצאה ממועד קבלת ההחלטה לא ניתן לקבל אותה.

לשאלת בימ"ש ביחס להחלטה בעניין ציינג' הכיכר טענת הפלייה לא עלתה בהודעת הערעור ולא בפני ועדת העיצומים לא יודע אם בכלל טענה כזו יכלה לעלות. אי אפשר היום בעיקרי הטיעון לבוא ולשפר עמדות. הפלייה מבחינה מנהלית שוני רוולנטי מתיר את ההבדלה הזו. היקף, אי דיווחים, העלמות, אם מסכמים את כל הסכומים כל ההפרות ביחד מגיעים בתיק שלנו להפרות הרבה יותר גבוהות. הטענה השני, במקרה שם היה שיתוף פעולה של המפר, המפר אצלנו לא היה שיתוף פעולה וכאן המערער תקף את העניין של שיתוף פעולה. משך הזמן במקרה שלנו של ההפרות הינו ארוך יותר, אצלנו 7 וחצי שנים ושם רק 6. פה גם עניין ההתראות או המכתבים משנת 2005. זה נקודות השוני שמביאות לתוצאה שונה. זה עניין של שיקול דעת. בדו"ח הממצאים היה כתוב שלא היה שיתוף פעולה וזה האינדיקציה של הועדה. שאלתי בעניין הזה את מר צבר והקביעות ביחס לאי שיתוף הפעולה מתבססות על ההתרשמות הסובייקטיבית של השואלים וזה לא מקבל ביטוי מפורש בשאלון.

ב"כ המבקש: אם היה מדובר בחוסר שיתוף פעולה משרד האוצר היה מזמן לתשאולים נוספים ולא עשו כן. לעניין החלטה בצ'יינג' הכיכר, הנתונים שחברי ציין בפני בימ"ש אינם מדויקים. לעניין 6א זו שההפרה המהותית בימ"ש ראה בדו"ח הביקורת, דובר ב 140 מיליון שלא דווחו, המבקש זה 145. ועוד 592 מיליון שדיווחו באיחור ניכר. מפנה לפרטי החלטה בעניין צ'יינג'. המבקש ממלא בדבקנות אחרי החלטת בימ"ש.

<#3#>

החלטה

פסק הדין ישלח לצדדים בדואר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נעמי שמואל