תביעה אשר ראשיתה בתיק הוצאה לפועל מספר 26-10805-11-6 ואשר במסגרתו הוגשו לביצוע שני שיקים כדלקמן:

שיק על סך 31,000 ₪ אשר מועד פרעונו ליום 9/2/10

שיק על סך 16,600 ₪ אשר מועד פרעונו 26/2/10.

(להלן:"השיקים" ו"תיק ההוצל"פ").

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שהתבררו בפני בית המשפט במסגרת ההליך:

1. אין חולק כי השיקים נשוא התביעה הינם שיקים אשר הנמשך בהם הוא חשבון בבעלות הנתבע 1. לאור האמור, נפתח תיק ההוצאה לפועל כנגד הנתבע 1 .
2. במהלך הדיון התברר ועל כך אין מחלוקת, כי הנתבע 2 – אביו של הנתבע 1 - הוא החתום על השיקים ומשכך, תוקן כתב התביעה באופן שהנתבע 2 הוסף כנתבע.

1. אין חולק כי בין בעלה של התובעת – מר צורי סעדה - לבין הנתבע 2, התקיימה התקשרות מסחרית אשר במסגרתה, הופקדו לחשבון הנתבע 1 כספים המגיעים לבעלה של התובעת מחברת פלאפון וכספים אלו הושבו לתובעת, על ידי הנתבע 2, בשיקים המשוכים מחשבון זה לאחר ניכוי עמלה בשיעור 10% מהסכום המופקד.

1. אין חולק כי בשנת 2009 העבירה חברת פלאפון לחשבון הנתבע 1 סך 66,000 ₪ ומשכך היה על הנתבע 2 להעביר לבעלה של התובעת סך של 59,400 ₪ בניכוי עמלה.
2. אין חולק כי השיקים נשוא התביעה נמשכו לפקודת התובעת במסגרת התחייבותו של הנתבע 2 להעברת הכספים האמורים לתובעת.

טענות הצדדים:

1. הנתבע 1 טען כי הוא ניהל עסק מסוג סופרמרקט ואביו סייע בידו. לטענתו, בעסק האמור היה פנקס השיקים מתוכו נמשכו השיקים נשוא התביעה ואולם, תכליתם היתה לשמש למטרות העסק. עוד טען הנתבע 1 כי לאחר שעזב את העסק נשאר בו פנקס השיקים ולאחר מכן, גילה כי נמשכו מתוכו שיקים, בניגוד לידיעתו ושלא בחתימתו. לטענתו , השיקים נשוא התביעה הוצאו בנסיבות כמתואר, מבלי שהוא יודע באיזה נסיבות נמשכו על ידי אביו וקל וחומר מבלי שהתקבלה על ידו כל תמורה בגינם.
2. בסיום הליך ההוכחות הוסכם בין הצדדים כי התביעה כנגד הנתבע 1 תדחה ללא צו להוצאות ומשכך, אינני נדרשת להכריע במחלוקת בין הנתבע 1 לתובעת.
3. לטענת הנתבע 2, אין חולק כי היה עליו להעביר לבעלה של התובעת תשלום בגין ההפקדה אשר בוצעה לחשבון הנתבע 1 על ידי חברת פלאפון. לטענתו הסכום לא הועבר מיד בסמוך להפקדתו לחשבון, הואיל ועל החשבון הוטל עיקול. לאור האמור, לטענת הנתבע 2, הוא פנה אל בעלה של התובעת על מנת להגיע איתו להסדר באשר לביצוע התשלום.

לטענת הנתבע 2, היה עליו להעביר לבעלה של התובעת סך של 57,000 ₪ שהוא סכום ההעברה אשר בוצעה על ידי חברת פלאפון, בניכוי העמלה המגיעה לו ובניכוי סך 2,400 ₪ בגין חוב קודם של בעלה של התובעת כלפיו.

לטענת הנתבע 2 , בעלה של התובעת עמד על כך שהוא ימשוך לו שלושה שיקים בגין החוב האמור- האחד על סך 31,000 ₪, השני על סך 16,000 ₪ והשלישי על סך 10,000 ₪. לטענת הנתבע 2, הוא הבהיר לבעלה של התובעת כי אין לו אפשרות למשוך לו שיקים מחשבונות עסקיים שלו וכל שיש באפשרותו הוא למשוך לפקודת התובעת שיקים מחשבון בנו .

הנתבע 2 מוסיף וטוען כי במעמד משיכת השיקים הוא חתם על השיקים תוך שמובהר כי החשבון הנמשך מוגבל, כי הוא אינו מורשה חתימה בחשבון ומשכך, תוך שמוסכם כי, טרם מועד פירעונם של השיקים, יפנה הנתבע 2 אל בעלה של התובעת ויפרע את השיקים .

לטענת הנתבע 2, ביום 8/2/10, בהתאם להסכמה האמורה, הוא הגיע אל ביתם של התובעת ובעלה ברעננה ובנוכחות חבר הנתבע 2, מר יוסי קקון, שילם לבעלה של התובעת סך של 31,000 ₪ וזאת, בגין השיק אשר מועד פירעונו ביום 9/2/10. לטענת הנתבע 2 , באותו מעמד ביקש כי בעלה של התובעת ישיב לו את השיק המקורי ואולם, זה השיב לו כי השיק אינו מצוי בידו. יחד עם זאת, לטענת הנתבע 2, באותו מעמד צילם בעלה של התובעת את תעודת הזהות שלו ועל הצילום האמור אישר כי קיבל סך 31,000 ₪ וחתם בחתימת ידו. לטענת הנתבע 2, בעלה של התובעת הותיר בידו את האישור המקורי והעביר אליו רק העתק צילומי הימנו.

לטענת הנתבע 2 לאחר 10 ימים מהמועד האמור , הוא נפגש עם בעלה של התובעת ועם בנו במסעדה בכיכר המדינה, מפגש בו נכחו גם מר דוד מזרחי, מר זאהי אסכנדר וכן, מר יוסי קקון ובאותו מעמד, שילם לבעלה של התובעת סך 25,000 ₪ וזאת בשיקים של לקוחותיו של הנתבע 2 וסך 1,000 ₪ במזומן. לטענתו הסכומים האמורים היו לסילוק שני שיקים אשר היו בידי בעלה של התובעת – שיק על סך 16,000 ₪ הוא השיק השני נשוא התביעה ושיק על סך 10,000 ₪ אשר הושב לו במעמד אותה פגישה.

לטענת הנתבע 2 בנסיבות האמורות הרי שתמורת השיקים האמורים נפרעה על ידו ומשכך, אין לתובעת כל זכות לתביעה מכוחם.

הנתבע 2 מוסיף וטוען כי העובדה שהשיקים הוגשו לביצוע שנתיים ממועד פירעונם יש בה בכדי לתמוך בטענתו.

במסגרת סיכומיו הוסיף הנתבע טענה חדשה ולפיה, במועד מאוחר לאירועים האמורים, עת סבר בעלה של התובעת כי הופקד לחשבון הנתבע 1 סכום כסף נוסף על ידי חברת פלאפון, עקב טעות, התחייב בעלה של התובעת, למחול על התביעה באם יושבו הכספים אשר הופקדו בטעות כאמור. לטענת הנתבע 2 הואיל ואין חולק כי הכספים האמורים הושבו, הרי שדין התביעה להדחות מפאת הסכמתו האמורה של בעלה של התובעת.

1. התובעת מכחישה כי תמורת השיקים שולמה ולטענתה, ראשית – נמשכו על ידי הנתבע 2 שלושה שיקים – שניים נשוא התביעה ואילו השלישי על סך 15,000 ₪, באופן שכלל החוב עמד על סך של 62,700 ₪ ולא כפי הנטען על ידי הנתבע 2. התובעת מכחישה מכל וכל פירעונם של השיקים נשוא התביעה ולטענתה, הנתבע 2 אמנם הגיע אל ביתה ברעננה ובמעמד זה שילם תמורתו של השיק על סך 15,000 ₪ וזאת, באמצעות תשלום סך 10,000 ₪ במזומן ובאמצעות העברת שיק על סך 5,000 ₪ של לקוח של הנתבע 2. לטענתה, באותו מעמד הושב לנתבע 2 השיק על סך 15,000 ₪. במאמר מוסגר מוסיפה התובעת וטוענת כי השיק על סך 5,000 ₪ של לקוח הנתבע 2 חולל ובגינו הופקד, על ידי לקוח הנתבע 2, סך 4,000 ₪ בלבד .

התובעת טוענת כי באשר ליתרת החוב – הנובעת משני השיקים הנוספים - התקיימה פגישה בתל אביב ואולם, במסגרתה התחייב הנתבע 2 לפעול לשם פירעון החוב ואולם, לא נמסר על ידו לבעלה של התובעת דבר.

לטענת התובעת ממועד הפגישה האמורה לא נפגשו הצדדים ואף לא שולם על ידי הנתבעים תשלום כלשהו וזאת, למרות פניות רבות שלה ושל בעלה בנושא.

לטענת התובעת, השיקים נמסרו כנגד תמורה- אשר אינם מוכחשת ולא נפרעו ומשכך, על הנתבעים לשלמם.

1. בדיונים אשר התקיימו בפני בית המשפט העידו תחילה הנתבעים וכן מר דוד מזרחי, מר יוסי קקון ומר זאהי אסכנדר מטעמם. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, בעלה מר צורי סער ובנו מר קובי סער.

דיון והכרעה:

1. אקדים אחרית לראשית, לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות וטענות הצדדים, בשים לב לנטלים המוטלים על כל אחד מהם- הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל ודין ההתנגדות להדחות ולהלן יפורטו טעמי.
2. ראשית, אין חולק כי הנתבע 2 קיבל תמורה בגין השיקים. בהקשר זה, כפי שפורט לעיל, אין חולק כי בין הנתבע 2 לבין בעלה של התובעת התנהלה מערכת יחסים עסקית במסגרתה הופקד לחשבונו של הנתבע 1 כסף על ידי חברת פלאפון, כסף אשר היה על הנתבע 2 להשיב והשיקים האמורים נתנו כהחזר בגין אותו כסף. הנתבע 2 כאמור אינו חולק על קבלת התמורה וכן, על חובתו הראשונית לפירעון השיקים ואולם, לטענתו, לאחר משיכת השיקים הוא פרע אותם. מבלי לפגוע בכך שקיימת עילה שטרית כנגד הנתבע 2, בשעה שאין חולק כי הוא חתום על השיקים, הרי שממילא טענתו מהווה טענת "הודאה והדחה" ומשכך, על הנתבע 2 חלה החובה להוכיח כי אמנם פרע את השיקים כטענתו.
3. הנני סבורה כי הנתבע 2 לא הרים את הנטל המוטל עליו ויתרה מכך, הנני סבורה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעת, אשר היתה בעיני מהימנה וקוהרנטית יותר מגרסתו של הנתבע 2.
4. אפתח ואציין כי, כלל גרסתו של הנתבע 2 באשר לנסיבות משיכת השיקים, אינה קוהרנטית, אינה הגיונית והכל באופן המטיל ספק רב באשר למהימנות אשר ניתן לייחס לה.

כך, באשר לנסיבות משיכת השיקים אשר נמסרו לבעלה של התובעת – טען הנתבע 2 כי השיקים האמורים נמשכו לאור דרישת בעלה של התובעת לביצוע החזר התשלום אשר הועבר על ידי חברת פלאפון בשלושה שיקים – בהקשר זה נקשה – לו הכסף כבר הועבר לחשבון מדוע היתה זו דרישת בעלה של התובעת לקבל החזרו בשלושה תשלומים ולא בתשלום אחד ויתרה מכך- מדוע בשיקים ולא במזומן?! לענין זה, לאור האמור הרי שהדעת נותנת כי , בניגוד לטענת הנתבע 2, הבקשה לחלוקה לשלושה שיקים היתה שלו ולא של בעל התובעת.

זאת ועוד, הנתבע 2 מוסיף וטוען כי הודיע לבעלה של התובעת שיש בידו רק שיקים מחשבון של בנו ויתרה מכך, כי הודיע שאינו מורשה חתימה בחשבון זה ולמרות זאת עמד בעלה של התובעת על קבלת השיקים כאמור . בנוסף, כאמור טען הנתבע 2 כי בעת משיכת השיקים הוסכם כי השיקים לא יופקדו וטרם מועד פרעונם ישלם תמורתם במזומן. עדותו זו של הנתבע 2 עומדת בסתירה לעדותו עצמו ולפיה, בעלה של התובעת נזקק לשיקים לשם תשלום לרופא שיניים (ראה עדותו של הנתבע 2 בעמוד 5 שורה 3 ) . בהקשר זה נקשה- לו נזקק בעלה של התובעת לשיקים על מנת לבצע בו תשלום לצד שלישי – כיצד הסכים לקבל לידיו שיקים אשר ידע כי החותם עליהם אינו מורשה ואשר הוסכם כביכול כי יוחלפו בתשלום במזומן?!

יתרה מכך, מדוע יעמוד בעלה של התובעת על קבלת שיקים ביודעו כי הנתבע 2 אינו מורשה חתימה בחשבון וכן, ביודעו כביכול שהחשבון מוגבל?!

לאמור יש להוסיף כי, הנתבע 2 טען כי לא משך שיקים מחשבונו של בנו בשיגרה ואולם, משהתבקש להציג את פנקס השיקים על מנת להוכיח הטענה האמורה , טען כי קרע את כל הפנקס וזאת, למעט שלושה הספחים של השיקים נשוא התביעה אשר באורח פלא , הם ורק הם, נותרו ונשמרו לטענתו- גירסה אשר אף היא תמוהה (ראה עדותו בעמוד 5 שורות 28-30).

חוסר המהימנות של הנתבע 2 בנקודה מהותית- ראשונית זו, המהווה הבסיס לכלל טענותיו, ברי כי יש בה לעבור כ"חוט השני" עת נבחנת מהימנות כלל עדותו וגרסתו .

1. זאת אף זאת, באשר לפגישה מיום 8/2/10 - לטענת הנתבע 2 במסגרת פגישה זו ובמעמד מר יוסי קקון , שילם הנתבע 2 לתובע במזומן סך 31,000 ₪.

בתמיכה לטענתו האמורה העיד הנתבע 2 , העיד מר יוסי קקון וכן, הגיש הנתבע 2 העתק של מסמך ת.ז. של בעלה של התובעת ועליו אישור בדבר קבלת הסכום האמור.

אפתח במסמך אשר הוצג- כאמור , הוצג מסמך – אשר לטענת הנתבע 2 נמסר לו באותו מעמד ובו צילום ת.ז. של בעלה של התובעת ועליו אישור, בכתב ידו של הנתבע 2 ולפיו שילם לבעלה של התובעת במעמד זה סך 31,000 ₪ ומופיעה חתימה אשר נטען כי היא חתימת בעלה של התובעת 2.

בעלה של התובעת טוען כי לא היו דברים מעולם וכי היה בידי הנתבע 2 צילום תעודת הזהות שלו ממקרים קודמים ואולם, לא קיבל באותו מעמד הכספים הנטענים, לא חתם על האישור הנטען ואינו מכיר אותו.

בהקשר זה, כמפורט להלן, הנני מוצאת לקבל טענת בעלה של התובעת ולהעדיפה על פני טענת הנתבע 2.

ראשית יודגש כי – כלל הכיתוב על המסמך הינו כיתוב בכתב ידו של הנתבע 2 , בהקשר זה, ברי כי באם כלל הכיתוב היה בכתב ידו של בעל התובעת הרי שניתן היה לייחס יותר משקל למסמך באשר היה על בעלה של התובעת להסביר כיצד הגיע לידי הנתבע 2 – מלבד צילום ת.ז. שהוא לכאורה מסמך שיכול היה להגיע אל הנתבע 2 גם בנסיבות אחרות- גם המלל בכתב ידו.

בנוסף, המסמך כאמור הינו צילום של מסמך ומשנשאל הנתבע 2 מה אירע למקור המסמך, השיב כי בעלה של התובעת לקח את המקור. בהקשר זה נקשה- לו אמנם פרע הנתבע 2 את השיק במעמד זה, הרי שהיה עליו לקבל את השיק בחזרה לידו. אין חולק כי השיק לא נמסר במעמד זה והנתבע 2 טען כי למרות זאת הסכים לשלם תמורתו במזומן בכפוף לקבלת אישור ואולם, לו אמנם כך- מדוע הסכים הנתבע 2 כי מקור האישור יוותר אצל בעלה של התובעת?!

זאת ועוד, כאמור באותו מעמד טען הנתבע 2 כי שילם לתובע סך 31,000 ₪ במזומן. באשר לסכום זה, טען הנתבע 2 כי קיבלו מאדם המוכר לו - "יעקובי" - בהוד השרון (ראה עדותו בעמוד 6 שורות 26-27) . על אף האמור הרי שהנתבע 2 לא הביא, בתמיכה לטענתו, כל ראייה התומכת בטענה ולפיה אמנם קיבל את הסכום האמור מאותו צד שלישי או לכך , שמשך אותו בנסיבות אחרות.

מחדלו של הנתבע 2 מהבאת ראייה אובייקטיבית או עדות של אדם חיצוני בתמיכה לטענתו, יש בה בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתו.

מלבד הראייה האמורה, אשר הספק באשר למהימנותו, אף בו יש בכדי להשליך על העדויות האחרות- העיד הנתבע 2 שהוא בעל דין וכן, מר קקון אשר העיד כי שימש כנהג של הנתבע 2 ומשכך, ברי כי מדובר באיש שלומו. באשר לעדותו של עד זה, הרי שלאור מחדליו של הנתבע 2 מהבאת ראיות כמפורט לעיל, אינני מוצאת לקבוע מסמרות באשר למהימנות אשר ניתן לייחס לה ולשם הדיון בלבד אקבע כי לכל היותר היתה מהימנה ברמת המהימנות של עדות בעלה של התובעת.

בנסיבות אלו, הרי שהנני סבורה כי הנתבע 2 לא היטה את מאזן ההסתברויות לגרסתו באשר לפגישה הראשונה.

16. באשר לפגישה השניה –

לטענת הנתבע 2 באותו מעמד שילם לבעלה של התובעת סך כולל של 25,000 ₪ וזאת, בשלושה שיקים של לקוחותיו אשר הוסבו לו וסך 1000 ₪ אשר שולם במזומן (ראה תצהירו בסעיף 25 ועדותו בעמוד 7 שורות 14-15)

הנתבע 2 תמך טענתו זו בעדותם של שלושה עדים, אשר אין חולק כי הינם מקורביו. דא עקא, שמלבד הגריעה ממשקל עדותם של אלו לאור קרבתם לנתבע 2, העידו לפחות שניים מהעדים באופן שאינו קוהרנטי זה עם זה או זה עם הנתבע 2.

כך, בניגוד לעדות הנתבע 2, העיד העד מטעמו מר אסכנדר , בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי במעמד זה שולם סך מזומן של 10,000 ₪ ולא של 1,000 ₪. על כך הוסיף בחקירתו הנגדית כי שמע וראה את החבילה בסך 10,000 ש"ח.

העד מר יוסף קקון העיד כי הוא ראה את הנתבע 2 וכן, את בעלה של התובעת מעבירים בינהם שיקים בשולחן (ראה עדותו בעמוד 12 שורות 4-5 וכן, בשורה 10) – דהיינו, בניגוד לכלל העדויות, עדותו של עד זה היתה כי ההעברות היו הדדיות.

העד העיד בנוסף, כי באותו מעמד חתם בעלה של התובעת על מסמך המעיד על קבלת הכספים – טענה אשר אף היא לא נתמכה בעדותו של איזה מהעדים.

יתרה מכך, כאמור, הנתבע 2 טען כי את החלק הארי של הסכום אשר שולם באותו מעמד, שילם באמצעות הסבת שיקים של לקוחותיו בסך כולל של 24,000 ₪ וזאת, בשלושה שיקים, האחד על סך 10,000 ₪ , השני על סך 9,000 ₪ והשלישי על סך 4,000 ₪. על אף שלכאורה בנקל היה באפשרות הנתבע 2 להעיד את הלקוחות האמורים ולהתחקות אשר השיקים אשר סוחרו והפקדתם, לא הציג הנתבע 2 כל ראייה המצביעה על כך שאמנם השיקים סוחרו , כטענתו, לבעלה של התובעת. מחדלו של הנתבע 2, בהקשר זה מהבאת ראיות אובייקטיביות אשר היה בהן בכדי לתמוך בגרסתו, מהווה חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגדה.

גרסתו זו של הנתבע 2, עומדת בסתירה לגרסתה הסדורה של התובעת אשר נתמכה בעדות בעלה ובנו – צורי סער וכן, בכך שהשיק בפועל נותר בידה.

לאור האמור, הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות אינו נוטה לכיוון גרסת הנתבע 2 בהקשר לתשלום השני הנטען על ידו.

17. בשולי הדברים אוסיף ואציין , מעבר לכל האמור והמפורט לעיל, כי כלל טענותיו של הנתבע 2 בדבר תשלום כספים, הושתתו בעיקר, על טענתו ומצג אשר הוצג על ידו ולפיהם הינו בעל יכולת כלכלית, מסתובב עם שיקים רבים בכיסו ובעל גישה לסכומים גבוהים במזומן – טענה ותשתית המוטלים בספק, "לשון המעטה" ואשר השמטתן כפי שתפורט יש בה ממילא בכדי לשמוט הבסיס לגרסת הנתבע 2, בבחינת:"נפל הסוס ונפל רוכב".

כך, טענתו הבסיסית של הנתבע 2 זו, עומדת בסתירה לעדותו עצמו ולפיה, חשבון הבנק שלו היה מוגבל והעובדה שפרס את התשלום לשלושה תשלומים מעותדים.

זאת ועוד, עדותו זו של הנתבע 2 עומדת בניגוד להתנהלותו בכל הנוגע למערכת יחסיו עם בנו- הנתבע 1 – אשר העיד כי אביו משך שיקים שלו ללא ידיעתו (ראה עמוד 4 שורה 7) וכן, סיבך אותו בחובות כספיים כבדים – עדות אשר אינה עולה בקנה אחד עם ניסיון הנתבע 2 להציג תדמית כאמור של אדם בעל יכולות כספיות .

גם הנסיבות האמורות, יש בהן בכדי להשליך על מהימנות טענותיו של הנתבע 2.

18. אציין כי כאמור, הנתבע 2 העלה, במסגרת סיכומיו לראשונה, טענה ולפיה בעלה של התובעת מחל על החוב והוא מחוייב לכך. אינני נדרשת לטענה הואיל והועלתה כאמור לראשונה במסגרת הסיכומים ומשכך, מהווה הרחבת חזית. זאת ועוד, גם לגופה של הטענה אין בה ממש באשר, כעולה מעדות בעלה של התובעת, הוא הסכים – עם הנתבע 1 – כי ככל שסכום כסף אשר הוא סבר שהופקד לחשבון הנתבע 1 יושב לחברת פלאפון, כי אז הוא יוותר על התביעה כנגדו. אלא, שהתברר כי הסכום לא הופקד מלכתחילה הואיל והחשבון היה סגור. בנסיבות אלו, ספק באם התקיים התנאי לויתור האמור- דהיינו שהסכום יושב על ידי הנתבע 1. זאת ועוד, ממילא עולה כי ההסכמה היתה אל מול הנתבע 1 וכלפיו ולא אל מול הנתבע 2 וכלפיו. בנסיבות אלו, הטענה נדחית.

19. סוף דבר-

ההתנגדות הנתבע 2 נדחית ומשכך, התביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת.

הנתבע 2 ישלם לתובעת סך של 51,450 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישא הנתבע 2 בהוצאות התובעת לרבות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים.