א. בכתב תביעה זה טענו התובעים, אלכסנדר וגנאדי דובינקוב, כי חתמו על חוזה עם הנתבע, אלי ווינר, בו השכירו לנתבע "מושכר" וכן ציוד. המדובר בחנות מכולת ובציוד נלווה. לטענת התובעים, הנתבע הפר את החוזה בכך שגרם נזק למושכר ולציוד בשיעור של 151,150 ש"ח. כן נטען כי הנתבע פגע "במוניטין המושכר דוברובה" פגיעה המוערכת ב-100,000 ₪.

תיק זה הועבר לטיפולי, לאחר שהסתיימו ההוכחות, עקב מותו של כבוד סגן הנשיא מ' נדל. הצדדים הסכימו כי מותב זה ינהג בעדות שנרשמה בפרוטוקול הדיון או שצורפה אליו כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות (תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). להלן פסק הדין.

מוניטין

ב. דין התביעה בענין מוניטין להידחות. טענת התובעים בענין מוניטין מתבססת על חוות דעת שהוגשה מטעמם. חוות הדעת נערכה לגבי "[]מינימרקט אשר שמו בספרים 'מפל הבניאס שרותי מזון ותיירות בע"מ'" (ע' 2 לחוות הדעת מיום 26.3.2008, להלן: החנות ו-מפל הבניאס, בהתאמה). ככל שניתן להבין את חוות הדעת בענין המוניטין, היא משווה בין נתונים כלכליים של מפל הבניאס מלפני תקופת השכירות (ראו "תאריך קובע" 31.12.2000, וכן הנתונים בעמוד 4) לנתונים כלכליים של מפל הבניאס בתקופת השכירות (רווח תפעולי 26% בתקופה זו – ראו ע' 5 שם). דא עקא, שמפל הבניאס אינה ולא היתה בעבר בבעלות התובעים; היא בבעלות הנתבע (אשר רכש אותה מגב' מרינה פודים – ראו נספח 1 לתצהיר הנתבע). על כן, ככל שחוות הדעת בענין מוניטין מצביעה על פגיעה במוניטין, מדובר בפגיעה במוניטין של מפל הבניאס, אשר שייך למפל הבניאס שבבעלות הנתבע – ולא לתובעים. זאת ועוד: החוזה שבין הצדדים נושא כותרת "חוזה שכירות", ואין בו ציון כלשהו של מוניטין של התובעים אשר מופקד בידי הנתבע.

ג. אף בהתעלם מהאמור, בחינת הנתונים בענייננו אינה מבססת טענה לפגיעה במוניטין התובעים. המומחה חווה דעתו ש"הגורמים למוניטין עשויים להיות מגוונים, כגון כח המשיכה של המקום וייחודו, איכות המוצר והשירות, מחירי השירותים או המוצרים, יעילות העסק, מיקומו, שמו הטוב, דימויו..." (שם, ע' 2). עוד חווה המומחה את דעתו, לפיה:

"מוניטין... הוא התמורה שמשלם הקונה מעבר לערך, המלאי, נכסים וציוד, מעבר לכך הסכום מבטא עסק שמנוהל היטב, ורווחי לאורך זמן, יציב, והמגמות לעתיד נראות חיוביות, בנוסף יש לשים דגש לגבי המוניטין האישי הנמצא בידי המוכר/בעל העסק, דהיינו קיימים לקוחות המגיעים לאור המגע האישי של המוכר, היכרות קודמת, התייחסות אישית ומקצועית ספציפית. דהיינו תכונותיו האישיות של מפעיל העסק..." (שם, ע' 5).

המומחה עמד בחוות דעתו על כך שהשכונה שבה ממוקמת החנות "מאוכלסת באוכלוסיה צעירה, ובעלי הכנסות מעל לממוצע הקיים באיזורים אלו, כח הקניה שלהם הוא רב, מעבר לאוכלוסיה הספציפית של עולי חבר העמים לשעבר, אשר כידוע מעדיפים לבצע קניות במקום מוכר וידוע להם ויש להם עימו 'שפה משותפת'..." (ע' 2 לחוות הדעת). בענייננו, אמנם מיקום החנות היה במבנה שבבעלות התובעים. ואמנם, החוזה שבין הצדדים קובע כי "מטרת השכירות עפ"י חוזה זה היא ניהול עסק של מכולת (לרבות מרכול)... והשוכר לא יהי רשאי לשנות ממנה, בלי הסכמת המשכירים (מראש ובכתב)", על כן, הנתבע היה מחויב להפעיל את המקום כמכולת. דא עקא, אין בחוזה כל תנאי בענין איכות המוצרים או השירות; מחיריהם; יעילות העסק; שמירה על שמו הטוב או דימויו. על-פי החוזה, אמנם הנתבע התחייב שלא להפעיל את החנות למטרה שונה ממכולת, אך ככל שהוא מפעיל מכולת ומשלם למשכיר דמי שכירות (ואינו מפר את החוזה בדרך אחרת), אין כל מניעה שיפעילה ברמת שירות נמוכה יותר, עם מוצרים איכותיים פחות וזולים יותר מאשר אלו שהיו בחנות קודם לכן; בניהול פחות טוב; או עם שם פחות טוב מזה שהיה למכולת שהופעלה במקום קודם לכן.

אמנם המושכר הוגדר בחוזה כ"חנות המוכרת בשם 'דוברבה'"; אך אין בחוזה אפילו תנאי המחייב את השוכר להימנע משינוי שם המכולת תקופת השכירות או אף את אופיה. דומה כי הנתבע יכול היה לשנות את שם החנות לשם יפני ולהפוך אותה למכולת המתמחה במוצרים למזון אסיאתי, תוך ניתוק חלק נכבד מכוח המשיכה של חנות מכולת רגילה (או חנות מכולת המתמחה במטעמי חבר המדינות לשעבר), והוא לא היה בגדר מפר החוזה עם התובעים.

זאת ועוד: ככל שמדובר בכח משיכת לקוחות הנובע מהמוניטין האישי של מפעיל החנות, בעצם החלטת התובעים להשכיר את החנות לנתבע, התובעים הם אלה אשר קטעו במו ידיהם את היחסים האישיים עם הלקוחות של המפעיל הקודם (ובסוף תקופת השכירות, ממילא יחסים אישיים מיוחדים שיקשור הנתבע עם לקוחות ינותקו מטבע עזיבתו את ניהול החנות).

ד. לסיכום נושא המוניטין אפנה לדברים נכוחים אלה של הנתבע בתצהירו:

"לגבי חוות דעת מומחה מטעם התובעים בנוגע לפגיעה במוניטין, הרי בשנים 1998-2000 הופעלה החנות על ידי החברה [מפל הבניאס] (על ידי בעליה הקודמים) ולא על ידי התובעים. כלל לא ברור מה מקור הנתונים הכספיים שבחוות הדעת והאם מדובר בהכנסות של התובעים או בהכנסות של החברה. במידה ומדובר בהכנסות החברה, אזי המוניטין, אם היה קיים, שייך לחברה ולא לתובעים. אם מדובר בהכנסות התובעים, הרי שההכנסה הרלבנטית הינה הכנסה משכירות המושכר, אשר לאחר עזיבתי רק גדלה, הואיל והחנות הושכרה בדמי שכירות גבוהים יותר" (סעיף 48 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע).

הנתבע אכן הוכיח שדמי השכירות המשולמים לתובעים לא נפגעו בעקבות שכירתו את החנות. הסכם השכירות בו הושכרה החנות לשוכר חדש, נ/3, קובע דמי שכירות שיעור 12,000 ₪ לחודש (סעיף 6(א) שם). דמי השכירות לפי החוזה בין הצדדים דכאן עמדו תחילה על ל-1,500 דולר לחודש (סעיף 7(א) לחוזה שבין הצדדים) אשר שונו בהסכמת הצדדים ל-3,000 דולר (סעיף 12 לתצהיר הנתבע). השער היציג היה נמוך מ-4.00 ₪ לדולר ארה"ב בכל התקופה בין מועד הפינוי המוסכם ביום 31.12.2007 לבין מועד הפינוי בפועל הנטען ביום 10.1.2008, ועל כן דמי שכירות על סך 3,000 דולר היו נמוכים מ-12,000 ₪. אמנם מדובר בסכום המתקרב ל-12,000 ₪, אך העיקר הוא שדמי השכירות שנקבעו בין התובעים לבין השוכר החדש לא היו נמוכים מאלה שהוסכם עליהם עם הנתבע בתקופה שבה החנות הושכרה לו.

ה. בשולי הדברים: מקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה נוסף לכל, לפני שהנתבע רכש את מפל הבניאס, אשר היווה את הבסיס להשוואת הנתונים הכלכליים בידי המומחה (ואשר ממילא לא היה של התובעים), מפל הבניאס לא נוהלה בהצלחה. על פי ההסכם לרכישת המניות שצירף לתצהירו, הנתבע רכש את המניות החברה תמורת שקל אחד "בהתאמה להונה העצמי השלילי של החברה ליום חתימת הסכם זה" (נספח 1 לתצהיר הנתבע, פס' 4) וזאת, תוך שהתחייב להעביר 200,000 ₪ לחברה כהלוואת בעלים (פס' 5 שם).

ו. הטענה בענין פגיעה במונטין – נדחית.

נזק לציוד ואבדנו

ז. התובעים טענו כי הם נדמהו לגלות כי כאשר הנתבע פינה את החנות הוא הותיר אחריו "חורבה" והסב למושכר נזקים עצומים (סעיף 9 לכתב התביעה). הם צירפו לכתב התביעה חוות דעת שמאי, אשר אמד את נזקי המושכר בסך של 151,150 ₪. בנוסף לטענות פרטניות לגבי רכיבי נזק שעליהן אעמוד בהמשך, אתייחס תחילה למספר טענות שטען הנתבע, שהן רלוונטיות לרכיבים רבים. ראשית טען הנתבע כי חלק מרכיבי הנזק מתייחסים לקומת המרתף, ואילו המושכר בחוזה שבין הצדדים לא כולל את המרתף. שנית טען הנתבע, כי החוזה שבין הצדדים כולל רשימת ציוד מוסכמת, וכי פריטים רבים שלגביהם נטען לנזק או לאבדן ציוד אינם מופיעים ברשימת הציוד.

הנתבע השתמש במרתף

ח. חלק ניכר מרכיבי הנזק הנטענים מתייחסים למרתף במבנה, ואילו לטענת הנתבע החנות לא כללה את קומת המרתף. בחוזה שבין הצדדים נקבע (והאיות הוא מקורי):

"הואיל והמשכרים הם בעלי זכות החזקה, בחנות המוכרת בשם 'דוברבה' (גודל שטחה ____ מ"ר) הנמצאת בקרת-שמונה, בשכונת הורדים רחוב הורדים 18 (להלן לשם הקיצור: 'החנות'),... והואיל המשכרים מעניינים להשכיר לשוכר, והשוכר מעוניין לשכור מאת המשכרים את החנות והציוד, בתנים מפורטים להלן:

לפיכך – הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:

.....

2. השכר מצהיר כי ידוע לו שבחוזה זה לא מדובר על שכירות של חנות רהטים המוקרת בשם: DAX הנמצאת בקומת מרטה באותו בנין שנמצאת חנות 'דוברבה' אלה מדובר אח ורק על שכירות של החנות 'דוברבה:' והציוד הנמצא בה".

מנוסח החוזה משתמע שהחנות ממוקמת במקום שאינו קומת המרתף ("המרטה"), שכן, בענין החנות לא צוינה קומה, אך נקבע כי לשוכר ידוע שלא מדובר בשכירות חנות הרהיטים שבקומת המרתף. בכתב ההגנה נטען כי החנות היתה ממוקמת בקומת הקרקע, ואילו בקומת המרתף היו: חנות אחרת, שירותים, אשר שימשו את שתי הקומות ומחסן, כאשר ניתן היה להגיע לחנות אותה שכר הנתבע דרך מדרגות פנימיות אשר הובילו מחנות שבקומת המרתף (שם, פס' 4.1). יבגני דובניקוב, בנו של התובע 1, אשר טען כי הוא זה שליווה והיה איש הקשר בניהול העניינים הקשורים לחנות ולעסקי המשפחה (מאחר ולאביו קשיים בשפה העברית), הצהיר כי הנתבע "השתמש" בקומת המרתף בכל שנות השכירות. יבגני הצהיר כי מתוך מרתף בהיקף של כ-200 מ"ר, כ-130 מ"ר מהווים חנות רהיטים וכ-70 מ"ר מהווים חלק מחנות המזון ומשמשים כמקרר, מטבח ומחסן (תצהירו של יבגני דובניקוב, פס' 25). לענין זה הפנה יבגני לחוות דעת שהוזמנה על ידי הנתבע בשנת 2004, בה נקבע כי "כ-70 מ"ר משמש כחלק מחנות המזון בקומת הקרקע ומתפקד כמקרר ומטבח ומחסן" (נספח 7 ע' 3 לתצהיר הנתבע). דברים אלו, לפיהם חנות המכולת כללה 70 מ"ר בקומת המרתף, אשר נקבעו בחוות דעת שהוזמנה על ידי הנתבע דווקא ואשר צורפו אף לתצהיר הנתבע בתיק זה, אינם באים לידי מלוא הביטוי בתצהיר הנתבע גופו, בו הצהיר אך כי בקומת המרתף פעלה חנות DAX, השירותים ששימשו את הנכס היו ממוקמים בקומת המרתף, ובשנת 2004 הגישה למרתף נחסמה (שם, פס' 15). כאשר בא כוח התובעים עימת את הנתבע עם הנתון בדבר שימוש בכ-70 מ"ר מתוך המרתף בחנות המזון בחוות דעת שהוזמנה בידי הנתבע, התייחסותו של הנתבע היתה בגדר התחמקות (פרוטוקול 2.12.2012 ע' 24 ש' 24 – ע' 25 ש' 10). אני קובע כי כ-70 מ"ר מתוך המרתף שימשו כחלק מחנות המכולת. הרלוונטיות לענייננו של קביעה זו היא בכך, שאת טענת הנתבע שאין לייחס לו נזק למרתף או לציוד בו כי המושכר לא כלל שטח במרתף – יש לדחות.

ציוד שאינו מוזכר ברשימת הציוד

ט. חוזה השכירות שבענייננו כלל רשימת ציוד. רכיבים רבים של נזק לציוד ואבדנו אשר נטענו בחוות הדעת מטעם התובעים, מתייחסים לציוד שאינו נמנה ברשימת הציוד שבחוזה השכירות. התובעים טוענים כי רשימת הציוד לא התיימרה להיות רשימה סגורה. אני דוחה את הטענה. יש וחוזה שכירות אינו כולל רשימת ציוד, למרות שיש ציוד במושכר. לדעתי, חזקה שהחלטת הצדדים לערוך רשימת ציוד משמעה שהם מבקשים להגדיר באופן מחייב מהו הציוד המועבר לשוכר, שאותו יש להחזיר בסוף השכירות. בענייננו גם לא מדובר ב"רשימת ציוד" סתם, חסר כל רמז לתכליתו; בראש רשימת הציוד כתבו הצדדים (איות מקורי) "להלן מפורת הציד אשר נמסר לויינר אלי על ידי דובניקוב אלכסנדר ודובניקוב גנאדי (המשכרים) ב 01.01.2001 באת חתימת בין הצדדים על החוזה שכירות של החנות 'דוברבה'...". רשימת הציוד בחוזה מונה 37 סעיפים, והיא יורדת לרמת סכיני חיתוך (פריט 29), טלפון (פריט 15) ומכשירים להדבקת מחירונים (פריט 24). אין מחלוקת שהצדדים שינו את שיעור דמי השכירות לשיעור שונה מזה אשר נקבע בחוזה, אך לא נטען כי הצדדים הסכימו על שינוי רשימת הציוד במהלך השכירות.

לא מן הנמנע כי תיפול השמטה בעת עריכת רשימת ציוד. כאשר ברור מהנסיבות שציוד נוסף השייך למשכיר נשאר במושכר, יכול ויהיה מקום לקבוע, למרות ההשמטה, שמדובר בציוד של המשכיר. אלא שבענייננו, אין מקום להנחה אוטומטית שפריטים שאינם כלולים ברשימת הציוד היו שייכים למשכיר דווקא. במה דברים אמורים. כפי שכבר צוין, הנתבע רכש את חברת מפל הבניאס מגב' מרינה פודים. גב' פודים חתמה על תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובעים (שמה בעת המשפט – מרינה פולישוק ולהלן: גב' פודים). בתצהירה הצהירה גב' פודים אך שניהלה את החנות ועבדה בה, והיא שתקה בענין בעלותה במניות מפל הבניאס בעבר. בחקירתה הנגדית – אישרה עדה זו את טענת הנתבע, לפיה היא היתה בעלת המניות בחברה והעבירן לידיו (פרוטוקול 7.2.2011 ע' 10 ש' 26). מפל הבניאס הפעילה את החנות עוד לפני שהנתבע רכש את מניות החברה. כניסתו של הנתבע לענייני החנות היתה בכך שבמקביל לרכישת מניות מפל הבניאס, אשר הפעילה את החנות, מגב' פודים, הוא חתם אישית על הסכם השכירות מול התובעים. למפל הבניאס, אשר הפעילה כאמור את החנות, היה ציוד משלה. הנתבע תמך את טענותיו לגבי הציוד שהיה בבעלות מפל הבניאס בדו"חות הפחת של מפל הבניאס. בחלק מטענותיו אלה הצביע הנתבע על כך שפריט שלטענת התובעים הינו בבעלותם מופיע בדו"חות הפחת של מפל הבניאס ולא נמצא בדו"חות הפחת של התובעים. על כן אין מקום להסקה אוטומטית שהנתבע הגיע כשוכר בידיים ריקות וכל פריט ציוד שהיה בחנות היה שייך לתובעים. יודגש, עם זאת, כי גם אין מקום להניח באופן אוטומטי שכל דבר הרשום בדו"חות הפחת של מפל הבניאס היה בחנות מושא ענייננו. גב' פודים העידה כי בשנת 1998 היו למפל הבניאס מכולות נוספות למכולת מושא ענייננו (פרוטוקול 7.2.2011 ע' 10 ש' 26-27); הנתבע העיד כי המכולות האחרות של מפל הבניאס נמכרו לפני שהוא רכש את מניותיה, וכי בעת שרכש את מניות מפל הבניאס היתה לה רק מכולת אחת (פרוטוקול 2.12.2012 ע' 25 ש' 20-22, 25). מאחר ועדותה של גב' פודים בענין מספר מכולות בשנת 1998 אינה סותרת את טענת הנתבע לפיה במועד המאוחר יותר בו הוא רכש את מניות, החברה כבר לא היו מכולות אחרות; ומאחר וגב' פודים העידה כי היא לא זוכרת אלו עסקים היו לחברה – מקובלת עלי עדות הנתבע לפיה בתקופה הרלוונטית לענייננו היתה למפל הבניאס רק חנות אחת. תמיכה לעדותו זו ניתן למצוא בכך שבהסכם העברת המניות במפל הבניאס נקבע כי החברה היא חברה "העוסקת בניהול מרכולית בקרית שמונה" (נספח 1 לתצהיר הנתבע, ה"הואיל" הראשון).

העדר חוות דעת נגדית

י. יבגני דובניקוב הצהיר כדלקמן בענין מצב התחזוקה של החנות בידי הנתבע:

"בתקופה שהמושכר היה בשכירות של הנתבע ואחרי שנתקלנו בתלונות של הלקוחות הקבועים אשר היינו פוגשים ביום יום ואור הידיעה כי הם התחילו לעזוב את המקום התחלנו אני והתובעים עוד בשנים הראשונות לשים לב שהמקום, לאט לאט, עובר למצב של הזנחה, תחזוקה לקויה ובעייתית והתחלנו לבקר במקום ולראות דעיכה הדרגתית למקום שטיפחנו ובנינו בעשר אצבעות. חרף הערותינו והביקורת שהפנינו לנתבע ולאשתו אשר ניהלו את המקום דעך ודעך עד שהחלטנו לשים סוף להזנחה הקשה שהייתה בחנות והתחלנו בהליכי פינוי הנתבע מהמושכר, על מנת להציל את מה שנותר ממנו ומהמוניטין שצבר במשך השנים בזמן שניהלנו את העסק. הליך הפינוי היה ארוך ומייגע והנתבע נאחז בקרנות המזבח והערים קשיים רבים על עניין הפינוי עד שלבסוף החלטנו להגיש תביעה לפינוי כנגדו" (פס' 8 לתצהירו של יבגני דובניקוב).

התובעים הגישו תביעת פינוי נגד הנתבע אשר הסתיימה בפשרה, לפיה הנתבע יפנה את המושכר עד יום 31.12.2007. יבנגני הצהיר כי הנתבע לא פינה את הנכס עד אותו יום "ורק ביום 10/01/2008 מסר את מפתחות המושכר לפני שביצענו בלית ברירה כניסה בסיוע מנעולן" (שם, פס' 10). באותו יום הגיעו הוא, התובעים, השמאי, פורץ מנעולים, ואדם נוסף בשם דוד שקולניק כדי לתפוס את החזקה בחנות. התובעים מפנים לחוות דעת השמאי מטעמם, אשר נכנס יחד עמם לחנות כמפורט לעיל, אשר קבע כי "...השוכרים עזבו את הנכס, תוך שהם מותירים אחריהם הרס וחורבן רב הגובל בונדליזם..." (נספח ג' לתצהיר יבגני, ע' 3).

י"א. הנתבע – לא הגיש חוות דעת נגדית. מועד הפינוי בפסק הדין בתביעת הפינוי היה 31.12.2007. הנתבע הדגיש כי ה-31 לדצמבר הוא מועד חשוב למכירות לאוכלוסיית יוצאי חבר העמים החוגגים את השנה האזרחית החדשה; הוא התכוון להפעיל את החנות באותו יום ולהעבירה לחברה החדשה למחרת. אלא שתכנית זו לא יצאה לפועל, שכן הנתבע היה מעורב תאונת דרכים קשה ביום 30.12.2007, בה רכבו הושמד באופן מלא (תצהיר הנתבע, פס' 33). לטענת הנתבע, ביום 1.1.2008 הוא, בני משפחתו וחברים הוציאו מהחנות את הציוד של החברה, אולם התובעים סירבו לקבל אותו. לטענת הנתבע, התובעים ביקשו ממנו לשלם להם 12,000 ₪ בגין תיקונים ופינוי פסולת. ביום 8.1.2008 אשת הנתבע, דריה שמה, הוציאה סכום זה מחשבון הבנק ושילמה לגנאדי דובניקוב במזומן וכן העבירה לו מפתח לחנות. נטען, כי ביום 10.1.2008 התקשר אל הנתבע ואשתו אלכס דובניקוב וביקש להביא את שאר המפתחות לחנות; דריה הביאה את המפתחות הנוספים לחנות (שם, פס' 36-39).

י"ב. הנתבע צירף לתצהירו העתק גיליון רפואי מיום 30.12.2007 בדבר ביקורו בחדר המיון בעקבות תאונת דרכים, אסמכתא משמאי רכב הנושא תאריך 2.1.2008 בו נקבע כי הרכב הוא בגדר אבדן כללי והעתקי אישורי ימי מחלה עד חודש פברואר 2008 (כלומר, עד לאחר המועד שבו הושבה החזקה לתובעים). דא עקא, העובדה שהנתבע אכן היה מעורב בתאונת דרכים אינה יכולה להוות תירוץ לכך שהנתבע, אשר פינה את החנות בצל סכסוך משפטי עם התובעים בו ניתן נגדו בהסכמתו פסק דין לפינוי, לא הביא עמו שמאי מטעמו למעמד העברת החזקה. הרי הנתבע עצמו הצהיר כי ביום לאחר התאונה, 9 ימים לפני כניסת התובעים לנכס עם השמאי מטעמם, הנתבע עצמו הגיע לחנות והוציא, יחד עם אחרים, ציוד מהחנות (פס' 36 לחוות הדעת מטעם הנתבע). הנתבע בחר, לאחר מועד זה, לשלוח את אשתו להחזיר מפתח לתובעים – פעמיים – במקום שיבוא בעצמו ובליווי שמאי, ואין לו בענין זה להלין אלא על עצמו. הנתבע ודריה טענו כי ניסו מספר פעמים למסור את החנות לתובעים תוך עריכת פרוטוקול, אך התובעים סירבו לכך עקב טענותיהם לגבי מצב החנות (ראו פס' 37-38 לתצהירו של הנתבע; כן תצהירה של דריה החל מפס' 11). בנסיבות אלה ובצל סכסוך משפטי שכבר שרר בין הצדדים כאמור, שליחת אשת הנתבע פעמיים להעביר מפתחות, ללא ליווי של שמאי, או למצער עדים נוספים שיוכלו להעיד על מצב החנות באותה עת וללא צילום תמונות מטעמם – היא בעוכריו של הנתבע.

י"ג. העולה מן האמור לעיל הוא שאין הצדקה להעדר ראיות נגדיות מטעם הנתבע בענין מצב הנכס בעת הפינוי, אשר תעמודנה מול חוות דעת המומחה שהוגשה בידי התובעים. כאמור, בהתאם לקביעותיי לעיל, בכל הנוגע לחנות עצמה – החלק במרתף אשר היווה חלק מהחנות היה בחזקתו ובשימושו של הנתבע במשך שנות השכירות, ועל כן היה עליו לשמור גם על מצבו של חלק זה של הנכס; בכל הנוגע לציוד (שאינו בגדר מחוברים), אחריותו של הנתבע מצטמצמת לפריטים ברשימת הציוד בחוזה.

י"ד. אעיר, כי אמנם חוות הדעת מטעם התובעים היא חוות הדעת היחידה העומדת בפני בית המשפט; עם זאת, בית המשפט הוא אשר פוסק. לכך אוסיף, כי שוכנעתי כי יש לבחון את חוות הדעת מטעם התובעים במבט מידתי. זאת, מן הטעם כדלקמן: הנתבע אישר בחוזה שבין הצדדים כי הוא קיבל לידו את החזקה בחנות "במצ[ב] תחזוקה טוב" (סע' 9 לחוזה). כאמור לעיל, המומחה מטעם התובעים תיאר את החנות כמצויה במצב של "קטסטרופה" במעמד החזרת החזקה בה לידי התובעים. עם זאת, יבגני הצהיר כי התובעים מסרו את החנות לשוכר חדש שקיבל אותה לאחר "תיקונים קלים" (פס' 17 לתצהירו של יבגני דובניקוב). לא נעלמו מעיני הסבריו של יבגני לפיו בוצעו תיקונים קלים בלבד עקב אילוצי השוכר החדש שעזב נכס קודם ועקב מצבם הכלכלי של התובעים. אולם, עצם העובדה שניתן היה להעביר את החנות לידי שוכר חדש לאחר תיקונים קלים בלבד, ועוד בדמי שכירות בסך 12,000 ₪ לחודש (הדומים עד זהים לדמי השכירות לאחר העלאה בתקופת השכירות של הנתבע), נושא משקל לא מבוטל. מתח זה בא לידי ביטוי בעדות המומחה:

"ש. כל הזוועות שאתה מתאר בחוות דעתך, אפשר היה להשכיר נכס לשוכרים אחרים בלי לבצע הפיכה

ת. לא.

ש. כלומר לפני השכרת הנכס התובעים היו צריכים לבצע שיפוצים.

ת. תלוי בכמה תיקונים מדובר. אתה לא חייב לתקן את הכל מייד. אפשר לעשות תיקון קטן ולהכניס שוכרים בינתיים" (פרוטוקול 14.6.2011 ע' 22 ש' 27-32).

אוסיף, כי המומחה לא התייחס בחוות דעתו לשאלה האם מדובר בבלאי סביר. בחוזה השכירות שבין הצדדים, לא הוחרג בלאי סביר מחובתו החוזית של הנתבע, לתקן כל קלקול; אך בהסכם הפשרה בתביעת הפינוי שהגישו התובעים נגד הנתבע לפני שהנתבע פינה את החנות בפועל, הוסכם כי הנתבע יחזיר את המושכר לידי התובעים כפי שקיבל אותו, "למעט בלאי סביר" (נספח 10 לתצהיר הנתבע). על כן שאלת הבלאי הסביר היא חשובה בענייננו. לא נעלמה מעיני עדותו הכללית של המומחה לפיה "לא נראה לי שהתייחסתי לבלאי סביר.... אין פה הצדקה לבלאי סביר, אין הצדקה לבלאי סביר, זה הרס מוחלט מה שנעשה שם" (פרוטוקול 14.6.2011 ע' 14 ש' 12-15). ואולם, חוות הדעת מתייחסת בנפרד ליותר מ-50 רכיבי נזק שונים, ואין באמירה כללית לפיה לא מדובר בבלאי סביר – בעדות ולאחר שלא היתה התייחסות לשאלת הבלאי הסביר בחוות הדעת – כדי לפטור מן הצורך לבחון, בקשר לכל רכיב נזק נטען אשר ממילא קיבל התייחסות נפרדת בחוות הדעת, את השאלה אם אותו נזק נטען חורג מבלאי סביר. זאת, במיוחד כאשר מדובר בענייננו בבניין שנבנה מספר שנים לפני תחילת השכירות ובתקופת שכירות בת כ-7 שנים.

כעת אפנה לבחינה פרטנית של רכיבי הנזק והאבדן הנטענים בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, לפי הסדר שבטבלה בחוות הדעת מטעם התובעים.

1. פרגולה

המומחה מצא את הפרגולה בחצר האחורית שרופה לחלוטין. הצדדים חלוקים בשאלה מי בנה את הפרגולה. הנתבע הציג חשבונית מס/קבלה מיום 1.11.2000 בגין בניית פרגולה + רעפים, לכבוד "מפל הבניאס (לאון)" (תצהיר הנתבע, נספח 20). החברה ניכתה פחת בגין בניית הפרגולה (נספח 2, מספר נכס 41 בדו"ח פחת לשנת 2006). הנתבע רכש את מפלי הבניאס לפני מועד זה (13.9.2000, ראו תצהיר הנתבע, נספח 1), בעת שכבר היתה רק מכולת אחת, זו החנות מושא ענייננו. מאחר ומפל הבניאס מימנה את הפרגולה, ולא התובעים, התביעה בענין רכיב זה נדחית.

2. החלפת חלונות שבורים בקיר החיצוני

מדובר בחלונות בצד האחורי של החנות (סעיף 2 בע' 4 לחוות הדעת). לטענת הנתבע נפל טיל בסמוך לחנות במלחמת לבנון השניה, אשר ניפץ את החלונות. עוד טען הנתבע, תוך צירוף מסמך מרשויות מיסוי מקרקעין התומך בטענה, שהתובעים קיבלו פיצוי בסך 5,197 ₪ עבור נזקי איבה/מלחמה בין נזק לתריסים וחלונות בכתובת החנות (נספח 114 לתצהיר הנתבע). התובע 1 אלכסנדר דובניקוב אישר בעדותו כי נגרם נזק לחלונות במלחמת לבנון השניה וטען כי תיקן את החלונות, אך "קשה לי להגיד שיש לי קבלות" (פרוטוקול 7.2.2011 ע' 7 ש' 22). התביעה בענין רכיב זה נדחית.

3. פינוי ערימות פסולת בחצר האחורית, למיכל איסוף והעברתה למקום מאושר לשפיכת פסולת

הסכום הנתבע בגין רכיב זה עומד על סך 800 ₪. עם זאת, החנות היתה בהיקף 270 מ"ר מתוך 400 מ"ר בבנין, ולא הוכח חלקו של הנתבע בהשלכת פסולת לחצר האחורית. התובעים לא הוכיחו את טענתם שבמהלך שנות השכירות הם התלוננו פעמים רבות על רמת תחזוקת החנות; לא צורף בענין זה ולו מכתב אחד לנתבע בנושא במהלך השנים. התובעים צירפו מסמך הנחזה להיות כתוב בידי מדביר, אשר תיאר מצב תברואתי קשה מאד; אך מדביר זה לא הובא לעדות. על כן הנתבע ישלם לתובעים בגין הפסולת בחצר האחורית של הבנין את החלק היחסי, לפי שטח החנות, של הסכום המבוקש –540 ₪.

4. תיקון צנרת ביוב שבורה בחצר

לא נטען בחוות הדעת כי מדובר בצנרת ביוב המשרתת אך את חנות המכולת, במובחן מהחנות הנוספת. הנתבע התחייב בחוזה השכירות לתקן כל נזק או קלקול בחנות (סעיף 11 לחוזה), ולא הוטל על המשכיר לשאת בתיקונים לרכוש משותף ככל שישנו. בלאי סביר לא הוחרג מחובתו של הנתבע, בחוזה שכירות זה לצורך עסקי, לתקן כל קלקול; אך בהסכם הפשרה בתביעת הפינוי הוסכם כי הנתבע יחזיר את המושכר לידי התובעים כפי שקיבל אותו, "למעט בלאי סביר" (נספח 10 לתצהיר הנתבע). צנרת שנשחקה יכולה להיות בגדר בלאי סביר; בענייננו מדובר בצנרת שבורה ומקובל עלי שהדבר חורג מעבר לבלאי סביר. על הנתבע לשלם את החלק היחסי, ביחס בין שטח החנות לשטח המבנה, של הסכום הנתבע (1000 ₪), קרי – 675 ₪.

5. עלות מדפי לחם שזרוקים וניזוקו בחצר האחורית

הנתבע טוען כי מדפי הלחם שייכים לתובעים אשר הפעילו בעבר מאפיית לחם במקום, ואשר נזרקו שם על ידי התובעים; התובעים לא צירפו אסמכתא לרכישתם ובטפסי הפחת שלהם לא קיים פריט כזה. לטענת הנתבע, ייתכן ומדובר במדפים השייכים לאחד הספקים (סעיף 47.1.6 לתצהירו של הנתבע). ברשימת הציוד מופיעים חמישה מדפים מתקפלים; מדף רשת עם חמישים סלסילות וארבעה מדפים של קריסטל לשתיה (פריטים 34-36 לרשימת הציוד בחוזה). בחוות הדעת לא הוסבר האם "מדפי לחם" הם מדפים שצוינו ברשימת הציוד. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

6. יחידת מדחסי קירור חיצוניים

המומחה מפנה לענין זה להצעת מחיר של "בונן קירור". אלא שאותה הצעת מחיר אינה ערוכה כחוות דעת לפי פקודת הראיות, והתובעים לא הביאו את עורך הצעת המחיר לעדות. המומחה מטעם התובע אינו מתיימר להיות מומחה בתחום הקירור ועל כן לא מדובר בעדות מומחה שלו עצמו. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

7. בדיקת 2 מטפי כיבוי שנמצאים במחסן האחורי והשמשתם

ציוד כיבוי אש הנדרש על פי חוק – נכלל ברשימת הציוד שבחוזה (פריט 37). אך לא נקבע בחוות הדעת שהמטפים תקולים (אלא שהם "זרוקים" במחסן). בדיקת מטפים לאחר שכירות בת כ-7 שנים היא אולי רעיון טוב, אך בהעדר קביעת המומחה המצביעה על נזק שנגרם להם, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

8-11. תיקון גרם המדרגות בכניסה למבנה, מדרגות שבורות; תיקון מעקות בטון שבורים; תיקון מעקות ברזל בחזית; תיקון דלת חמרן (אלומיניום) בכניסה למבנה בחזית, כולל השלמת בולם לדלת

לטענת הנתבע, כל הליקויים הנטענים הללו היו קיימים במועד תחילת השכירות ו/או נגרמו מפגיעת טיל במהלך מלחמת לבנון השניה והתובעים קיבלו בגינם פיצויים ו/או מהווים ליקויי בניה ו/או בלאי סביר של הבניין. הנתבע טוען כי ליקויים אלה אינם באחריותו, ומבלי לגרוע מהאמור הוא מעולם לא גרם במכוון או שלא במכוון נזקים נטענים אלה.

אני דוחה את הטענה שליקויים אלה היו קיימים בתחילת השכירות, שכן נקבע בחוזה כי החנות במצב תחזוקתי טוב (סעיף 9 לחוזה). כן דוחה אני את הטענה שמדובר בנזקים שנגרמו במלחמה, שכן בידי הנתבע מסמך מרשויות מיסוי מקרקעין בענין פיצוי התובעים בגין נזק לחלונות ותריסים בעקבות המלחמה, אך אין בפיו טענה שהתובעים – או הוא – פנו לפיצוי דומה בקשר לליקויים נוספים בעקבות הטיל, ואם לא פנו – מדוע פנו רק לגבי חלונות ותריסים ולא לגבי נזקים נוספים נטענים בעקבות הטיל. מאחר והנתבע התחייב "לתקון בכל פעם ומייד על חשבונו כל נזק אבדן או קלקול שייגרמו בחנות ו/או לציוד בתקופת השכירות" (סעיף 11(א) לחוזה), האחריות לתיקון ליקויים אלה – גם בהנחה שלא מדובר בנזקים מכוונים – חלה על הנתבע. על אף דחיית טענות הנתבע, בענין המעקים והדלת, וכן בענין המדרגות בכניסה לבנין (במובחן מהמדרגות לקומה התחתונה, ראו להלן) – המומחה לא התייחס באופן פרטני בחוות דעתו או בעדותו לשאלה האם נזקים אלו יכולים להיחשב בלאי סביר. התביעה בענין רכיבים אלה נדחית.

12. "התקנת מערכת אזעקה הכוללת רכזת וגלאים, מערכת התראה וכיבוי אש הכוללת רכזות, גלאים, מערכת ספרינקלרים וצנרת, העבודה צריכה להתבצע בהתאם לתקן הנדרש ולקבל את האישורים הנדרשים על פי חוק".

לטענת הנתבע, המפורט בסעיף זה אינו נכלל ברשימת הציוד (סעיף 47.3.1 לתצהיר הנתבע). רשימת הציוד כוללת "ציוד כיבוי אש הנדרש על פי חוק" (פריט 37). לטענת הנתבע, מאחר ובחנות היה רק ציוד כיבוי אש בסיסי, מטף וגלגלת עם צינור לכיבוי אש, החברה רכשה בשנת 1999 על חשבונה מערכת לגילוי ולכיבוי אש, ובשנת 2007 הנתבע רכש ציוד נוסף. הנתבע הפנה לענין זה לחשבוניות (נספח 6 לתצהירו). החשבונית שצורפה בגין רכישת מערכת גילוי אש אינה נושאת שם נמען או תאריך; לא ניתן ללמוד ממנה מי רכש מערכת גילוי ומתי. חשבונית נוספת בגין ציוד נוסף, בסך 988 ₪, נושא שם נמען "דוברובה" ותאריך 26.4.2007. רשימת הציוד אינה מפרטת באיזה ציוד כיבוי אש מדובר, והתובעים לא טענו לענין דרישת התקן בעת חתימת החוזה (מידע שיכול היה להשלים את המידע החסר). כאשר המומחה נשאל מהו ציוד כיבוי אש על פי תקן בשנת 2000 השיב כי בכל חדר בגודל 35 מטר חייב שיהיה מטף בכניסה לחדר וגם גלגלון לכיבוי אש (פרוטוקול 14.6.2011 ע' 22 ש' 9-10). הוא לא ציין מערכת גילוי אש. התובעים לא עמדו בנטל להוכיח שהנתבע נטל עמו מערכת גילוי אש שהיתה בחנות בעת ההשכרה. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

13. מערכת מצלמות במעגל סגור

מערכת כאמור אינה מופיעה ברשימת הציוד בחוזה. לא מקובל עלי שברשימת ציוד אשר ירדה כאמור לרמה של סכין בודדת לא תציין מערכת מצלמות במעגל סגור בשווי של כ-3000 ₪ (על פי הערכת המומחה מטעם התובעים). יצוין בנוסף כי מיטלטלין יקרים נוספים אשר בדרך כלל מקובעים לנכס נכללו ברשימה (כגון מזגנים – פריט 23). התביעה בגין רכיב זה נדחית.

14. מראה פנורמית למניעת גניבות בכניסה

הפריט אינו נכלל ברשימת הציוד. התביעה בגין רכיב זה נדחית.

15. שלטי הכוונה מוארים "יציאה"

הפריט אינו נכלל ברשימת הציוד. התביעה בגין רכיב זה נדחית.

16. וילון פלסטיק ביציאה אחורית

הפריט אינו נכלל ברשימת הציוד. התביעה בגין רכיב זה נדחית.

17. השלמת חיפוי אריחי קרמיקה ליד דלת יציאה אחורית

המומחה לא התייחס לשאלה האם האריחים החסרים יכולים להיות תוצאה של בלאי סביר. על כן התובעים לא עמדו בנטל בקשר לרכיב זה והתביעה בעניינו נדחית.

18. השלמת מדף עץ בקיר המערבי

מדף חסר הינו באחריות הנתבע, אשר ישלם לתובעים בגינו את הסכום שנקבע בגנו בחוות דעת – 300 ₪.

19. מדפי שתיה הרוסים

לטענת הנתבע, מדפי השתייה אינם שייכים לו אלא לחברות קוקה-קולה וקריסטל. בסעיף 10(א) לחוזה נכתב כי ידוע לשוכר כי חלק מהציוד ברשימת הציוד אינו שייך למשכירים אלא הוא של חברות שונות אשר מספקות מוצרים לחנות. נקבע, כי "יחד עם זה השוכר מתחייב להחזיר את הציוד לחברות להם הוא שייך לפי דרישה הראשונה של אותה החברה ו/או המשכרים". לצד זאת נקבע בסעיף 13(א) לחוזה כי השוכר מתחייב להחזיר את החנות למשכירים יחד עם הציוד כשהחנות והציוד במצב טוב כפי שקיבל לידו. משמעות הדברים היא כי למרות שחלק מהציוד הוא בבעלות חברות אחרות, השוכר התחייב כלפי המשכירים להחזירו אליהם במצב טוב (אם לא יושב במישרין לחברות). הסכמה זו אינה חסרת הגיון. ככל שמדובר בציוד של חברות אחרות, שאותו ייתכן ויצטרכו המשכירים להחזיר לאותן חברות, הרי למשכירים, אשר יכולים למצוא את עצמם חייבים לחברות אלה בגין נזק לציוד החברות, ענין לקבל התחייבות מהשוכר שאליו ציוד זה מועבר, שהשוכר יחזירו במצב טוב. הנתבע מפנה לחוזה השכירות עם השוכר החדש וטוען כי מדפי שתיה אלה הועברו כפי שהם לידי השוכר החדש. בכך אין כדי לגרוע, שכן, אם המדפים פגומים, המשכירים עדיין יכולים למצוא עצמם אחראים כלפי החברה הרלוונטית בגין כך. הנתבע ישלם לתובעים את הסכום המוערך בחוות הדעת בגין הנזק למדפי השתיה, בסך 2000 ₪.

20. התקנת כיור וברז לשולחן עבודה מנירוסטה שהיה מותקן בקיר המערבי, כולל העברת צנרת מים וביוב

בחוות הדעת נקבע כי הכיור נעקר ממקומו ונמצא באמצע הנכס (חוות הדעת מיום 26.1.2008 ע' 5 ש' 21). הנתבע טוען לענין זה כי כל השינויים שבוצעו במושכר בוצעו באישור התובעים (סעיף 47.3.9 לתצהיר הנתבע). אין בידי לקבל טענה זו. בסעיף 11(ב) לחוזה נקבע כי השוכר לא ייעשה כל שינוי אלא אם קיבל לכך אישור המשכירים מראש ובכתב, והנתבע לא הצביע על אישור שכזה. הנתבע ישלם לתובעים בגין רכיב זה את הסכום המוערך בחוות הדעת – 1,000 ₪.

21. תיקון מערכת חשמל

המומחה קבע כי קווי חשמל נעקרו (חוות דעת מיום 26.1.2008 ע' 5 ש' 22), וחווה דעתו כי נוכח רכיב זה ורכיבים נוספים, נדרשת בדיקה כללית של מערכת החשמל. עקירת קווי חשמל אינה בגדר בלאי סביר. הנתבע לא הצהיר כי לא עשה כן (אלא טען שהתובעים היו צריכים לטפל במערכת החשמל במהלך תקופת השכירות). הנתבע ישלם לתובעים את הסך המוערך בחוות הדעת בגין בדיקת מערכת החשמל – 3500 ₪.

22. מקרר חשמל שנעקר ממנו המדחס, מקררים רקובים המשמשים לתצוגה למוצרי חלב, בכל המקררים חסרות אמבטיות מנירוסטה

המומחה הפנה לענין זה להצעת המחיר בענין קירור, שאינה, כאמור בגדר חוות דעת מומחה (ראו פסקה 6 לעיל). שקלתי להטיל פיצוי בגין עלות רכישת הפריטים (מדחס, אמבטיות מנירוסטה) אך בהצעת המחיר הנזכרת אין אפילו פירוט המחירים של אותם רכיבים. התביעה בענין זה נדחית.

23. וילונות המיועדים לשמירת קור במקררי תצוגה נתלשו ואינם שמישים

הנתבע טוען כי וילונות אלה כבר לא היו במקררים בתחילת השכירות (סעיף 47.3.10 לתצהיר הנתבע). מאחר והוסכם בחוזה כאמור כי המושכר והציוד הם במצב טוב, אני דוחה את הטענה. הנתבע ישלם לתובעים בגין רכיב זה את הסכום המוערך בחוות הדעת – 2,400 ₪.

24. 13 מדפים להצגת סחורה מעל המקפיאים שעמדו במרכז החנות חסרים

ברשימת הציוד צוינו 35 מדפים מתקפלים (פריט 34). המומחה קבע כי נותרו בחנות 22 מדפים בלבד (חוות הדעת מיום 26.1.2008, ע' 6 סע' 26)). הנתבע טען כי המדפים שמעל המקפיאים לא היו שייכים לתובעים מעולם (סעיף 47.3.12 לתצהיר הנתבע), אך הוא לא הסביר היכן ישנם 13 מדפים חסרים אחרים. הנתבע ישלם לתובע את הסכום המוערך בגין רכיב זה בסך של 10,400 ₪.

25. מדפים גדולים המעוגנים בקיר, הזמנה מיוחדת ממסגריה

מדפים מסוג זה אינם מופיעים ברשימת הציוד. ככל שההנחה היא שמדובר במחוברים, התובעים לא הביאו הוכחה לתשלום בגין התקנתם. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

26. תיקון חיפוי ריצוף שבור וחסר בקומת הכניסה

במובחן מאריחים חסרים – דבר אשר יכול להוות בלאי סביר – מקובל עלי כי ריצוף שבור אינו עניין של בלאי סביר. הנתבע הכחיש רכיב נזק זה, אך לא הביא חוות דעת נגדית וטענותיו בענין נסיבות אי הבאת חוות הדעת נדחו על ידי לעיל; התובע גם לא הביא ראיה אחרת לענין זה. המומחה מטעם התובעים לא הפריד בין הריצוף החסר לבין הריצוף השבור. אני פוסק, מתוך סך 4000 ₪ אשר הוערך לענין זה, סך של 2000 ₪.

27. תיקון משקל אוטומטי

משקל אוטומטי נזכר ברשימת הציוד (פריטים 16-17). הנתבע טוען כי המשקל לא היה שבור, כי הוא נמסר לשוכר החדש כפי שהוא וכי לא הוצגה אסמכתא לביצוע התיקון (סעיף 47.3.14 לתצהיר הנתבע). יבגני דובינקוב הצהיר כי לא ניתן היה לתקן את המשקל אך התובעים תבעו רק עלות תיקון (סעיף 18.3 לתצהירו). אני מקבל את חוות הדעת בענין הצורך בתיקון, אך אני דוחה את הצהרתו של יבגני שלא ניתן היה לתקן: עיון ברשימות הציוד בחוזה בין הצדדים ובחוזה עם השוכר החדש מעלה כי המספר הסידורי של כל משקל בשתי הרשימות זהה. מאחר וטענתו של יבגני הוא שלא ניתן היה לתקן את המשקל, הוא ממילא אינו טוען כי התובעים שילמו על התיקון. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

28. השלמת מדפי לחם הרוסים וניזוקים

ראו לעיל בענין מדפי לחם. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

29. השלמת זכוכית שבורה בקיר החיצוני הצפוני

הנתבע הצהיר כי גם חלונות אלה נשברו בעקבות נפילת הטיל במלחמה (סעיף 47.3.16). ראו לעיל בענין חלונות. לא נעלמה מעיני עדותו של יבגני בענין פגיעת הטיל מאחורי הבנין (פרוטוקול 7.2.2011 ע' 12 ש' 18-22), לא מלפניו. אותה עדות התייחסה למעקה בטון, והשאלה אם הדף מטיל יכול לפגוע בחלונות בדפנות אחרים של הבנין היא שאלה אחרת. מאחר והתובעים פוצו בידי רשויות מיסוי מקרקעין בגין נזק לחלונות, התביעה בענין רכיב זה נדחית.

30. 10 עגלות סופר לקטנים

הנתבע הצהיר כי מדובר בעגלות של מפל הבניאס (סעיף 47.3.17 לתצהירו) גב' פודים הצהירה בתצהירה (פס' 5 תצהיר מרינה פולישוק) כי לפני שכירותו של הנתבע היו כעשר עגלות במכולת; אך היא לא הצהירה דבר לגבי השאלה למי עגלות אלה היו שייכות, וכאמור מפל הבניאס הפעילה את המכולת לפני תחילת השכירות, והנתבע רכש את מניות מפל הבניאס ושכר את החנות. על כן אין בהצהרתה של גב' פודים כדי לסתור את טענת הנתבע, או להוות תחליף להופעתן של עגלות ברשימת הציוד. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

31. תיקוני טיח כלליים וביצוע צביעה לקומה העליונה עד לקבלת כיסוי מלא

המומחה העיד כי, מעבר לכך שצריך לצבוע אחרי כמה שנים, "במקרה הזה עשו שינויים, הרס של טיח, קדחו שם". הנתבע ישלם לתובעים את הסכום המוערך בגין רכיב זה בסך 3,500 ₪.

32. ביצוע פוליש קריסטל לרצפת הקומה העלינה

במובחן מעדותו של המומחה בענין המצב הקשה במיוחד בקומה התחתונה, הוא לא התייחס, בקשר לקומה העליונה, האם הצורך בביצוע פוליש חורג מבלאי סביר. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

33. תיקון מדרגות לקומה התחתונה

בענין המדרגות לקומה התחתונה, הנתבע טען טענות שנדחו לעיל (שהמרתף לא היה חלק מהחנות ושתיקונים למבנה עצמו הם באחריות המשכיר ולא השוכר). המומחה העיד כי "לא מדובר בבלאי טבעי. מישהו העמיס על זה ציוד או נתן לזה מכה" (פרוטוקול 14.6.2011 ע' 22 ש' 5-6). הנתבע ישלם לתובעים את הסכום המוערך בגין רכיב זה, בסך 1500 ₪.

34. החלפת חלונות שבורים בקומה התחתונה

ראו לעיל, לרבות בענין שבירת חלונות בדפנות שונים של המבנה. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

35. תיקון מכונה חשמלית מסור לחיתוך נקניק – דיסק חיתוך חסר

הנתבע שתק בענין רכיב זה. הוא ישלם לתובעים את הסך המוערך בגין רכיב זה – 1000 ₪.

36. שולחנות עבודה מנירוסטה שהיו ממוקמים בקיר הצפוני והדרומי חסרים

הנתבע טען כי שולחנות אלה לא היו חסרים וכי הם הועברו לידי השוכר החדש. יבגני לא טען כי נרכשו שולחנות חדשים. טענת הנתבע מעוגנת ברשימות הציוד: אותו פירוט של שולחנות נירוסטה מופיע ברשימת הציוד בחוזה שבין הצדדים (פריט 22) ובחוזה עם השוכר החדש (פריט 14). התביעה בענין רכיב זה נדחית.

37. החלפת שקעי חשמל שבורים

הנתבע טען ששקעים סדוקים מהווים בלאי סביר. קביעת המומחה היא שקעים שבורים. הנתבע ישלם לתובעים את הסכום המוערך – 150 ₪.

38. תיקון עמוד תומך האמצעי בקומה התחתונה

הנתבע טען בענין זה, מעבר לטענות שנדחו לעיל, כי מדובר בבלאי סביר. המומחה קבע בחוות דעתו כי התיקון נדרש "עקב בנייה ותלישה". עוד העיד המומחה כי "לא טענתי שהעמוד לא בסדר או עקום אלא יש שם נזק שנגרם כתוצאה ממישהו שפגע בו או הזיז את העגלה והרים ארגז וזה גרם לקילוף ויש לתקן אותו. עבור התיקון ניתן מחיר סביר של 800 ₪" (פרוטוקול 14.6.2011 ע' 21 ש' 19-21). הנתבע ישלם לתובעים סך זה של 800 ₪.

39. תיקון מקררי גלידות שנמצאים בחדר הקירור

הנתבע טען, בקשר לכל המקררים, כי בוצע טיפול שוטף במקררים במהלך תקופת השכירות בסך 36,581 ₪. עוד טוען הוא כי מדובר בציוד שנרכש בשנת 1998 שצבר בלאי; כמו כן, התובעים קיבלו החזר מס בגובה 10% מעלות המקררים לכל שנת מס, המשקף הפחתת שווים, כך שבשנת 2008 שווי המקררים היה אפסי. אמנם עיון בחשבוניות אליהן הפנה הנתבע לענין טיפול שוטף במהלך השכירות מעלה כי המאפיין אותן הוא שהן מופנות ל"מפל הבניאס" בתקופת השכירות. אולם, המומחה מטעם התובעים העיד כי "אם יש מקרר שמשמש את החנות במשך 12 שנים הוא לא צריך להיות שבור או חלוד, כל הציוד שם לא עבד שם בכלל, אין דבר סביר. כשהציוד שמיש במצב טוב יש שימוש סביר אין סיבה שיתקלקל... מקרר חדש לא עולה כמו מקרר בן 15 שנים. פה דרשנו לתקן ולא להחליף" (פרוטוקול 14.6.2011, ע' 17, ש' 12-17). המומחה אישר בחקירתו כי בענין המקררים הוא מסתמך על "חוות הדעת" של "בונן קור", שאין מקום להסתמך עליה, כפי שקבעתי לעיל. עם זאת, מקובלת עלי עדות המומחה לפיה מצא שהמקררים לא עבדו והיו חלודים. על כן אני קובע, על דרך האומדנה, כי הנתבע ישלם לתובעים בגין רכיב זה, מתוך סך של 1,500 ₪ שנתבע, סך של 1000 ₪.

40. החלפת וונטה בקיר המערבי

המומחה קבע כי הוונטה לא תקינה (חוות דעת מיום 26.1.2008 ע' 7 ש' 43), אך לא פירט אם מדובר בענין החורג מבלאי סביר. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

41. השלמת אריחי קרמיקה בקירות וברצפה בקומה התחתונה כולל בחדר עיבוד בשר

המומחה לא התייחס לשאלה האם מדובר, בקשר לרכיב זה, בענין החורג מבלאי סביר. התביעה בענין רכיב זה נדחית.

42. תיקון צנרת גז כולל השלמת מתג/מפסק

הנתבע לא התייחס לענין זה, וישלם לתובעים את הסך המוערך – 400 ₪.

43. בדיקת מערכת הניקוז כולל פתיחת סתימות במערכת הביוב

המומחה קבע כי מערכת הניקוז "סתומה לגמרי" (חוות דעת מיום 26.1.2008 ע' 7 ש' 47). הנתבע ישלם לתובעים את הסך המוערך של 800 ₪.

44. תיקון מסור לחיתוך בשר קפוא; המסור אינו עובד ואינו מטופל ונמצאים עליו שאריות בשר שנרקב

הנתבע לא התייחס לענין זה, וישלם לתובעים את הסך המוערך – 1,800 ₪.

45. תיקון מטחנת בשר, המטחנה אינה עובדת ואינה מטופלת ונמצאים עליה שאריות בשר שנרקב

הנתבע טען כי החזיר את המטחנה במצב תקין לחלוטין והושכרה לשוכרים החדשים, מבלי שהתובעים צירפו אסמכתא על תיקונה (סעיף 47.4.7 לתצהיר הנתבע). יבגני הצהיר כי התובעים תיקנו את המטחנה בכוחות עצמם (סעיף 18.4 לתצהיר יבגני). לאור זאת אינני פוסק את הסכום שהוערך לתיקון מקצועי (1000 ₪) אלא – 300 ₪.

46. תיקון מקרר נוסף בחדר עיבוד בשר

ראו לעיל בענין מקררים. אני פוסק על דרך האומדנה סך של 250 ₪ מתוך 500 ₪ שנקבעו לענין זה בחוות הדעת.

47. מערכת לחימום מים מהיר מדגם אטמור, שבור וניזוק

הנתבע לא התייחס לענין זה, וישלם לתובעים את הסכום המוערך בסך 500 ₪.

48. השלמת נורות ובתי נורות פלורסנט בקומה התחתונה

הנתבע לא התייחס לענין זה וישלם לתובעים את הסך המוערך – 800 ₪.

49. משקלים אלקטרוניים שהיו מונחים בקומה התחתונה מושחתים ואינם בני שימוש

הנתבע לא התייחס לענין זה. דא עקא, ברשימת הציוד צוינו רק 2 משקלים, ולאחד מהם כבר התייחסתי לעיל. על כן אני פוסק את הסכום המוערך עבור משקל בודד – 1200 ₪.

50. מכונת ניילון נצמד חסרה

לטענת הנתבע המכונה יצאה מכלל שימוש "לפני כמה שנים" בעקבות בלאי. כן טען כי אין בסיס להעריך את שוויה ב-1000 ₪, שכן המכונה נרכשה בשנת 1998 בעלות 944 ₪ (סעיף 47.4.8 לתצהיר הנתבע). טענת הנתבע בענין שווי המכונה אינה ברורה: הוא מפנה לטופס הפחת של מפעל הבניאס, אך אינו טוען שהמכונה לא היתה בבעלות התובעים. ואכן, מכונה לאריזה בניילון מופיעה ברשימת הציוד (פריט 19). הנתבע ישלם לתובעים את הסכום המוערך בסך 1000 ₪.

51. סדן לחיתוך בשר – גזע עץ חסר

הנתבע לא התייחס לענין זה, וישלם לתובעים את הסכום המוערך – 600 ₪.

52. ערכה (סט) לחיתוך בשר חסרה, הכוללת גרזנים וסכינים מסוגים שונים

הנתבע לא התייחס לענין זה. סכינים וגרזן נמנו על הפריטים ברשימת הציוד (פריטים 29-30). הנתבע ישלם לתובעים את הסכום המוערך – 2000 ₪.

53. חסרות 6 קערות גדולות בקיבולת של 15 ליטר, 6 קעריות בינוניות בקיבולת של 7 ליטר, 6 קערות קטנות בקיבולת של 3 ליטר

הנתבע טען כי מדובר בקערות ישנות מאד שלאחר שנים כה רבות של שימוש יצאו מכלל שימוש כתוצאה מבלאי סביר וחלקם אף אבדו. נטען, כי השווי הכולל של הקערות לא עולה על 100 ₪. אני דוחה את טענות הנתבע. הנתבע התחייב להחזיר קערות (פריטים 26-28 לרשימת הציוד). על כן גם אם מדובר היה בבלאי היה עליו לקבל אישור התובעים לסילוקן של אותן קערות אשר יצאו משימוש כתוצאה מבלאי. בענין ערך הקערות, המומחה העיד כי מדובר בקערות נירוסטה וכי הוא בדק עם ספק לגבי מחירה של קערה כזו (1,200 ₪; פרוטוקול 14.6.2011 ע' 20 ש' 16-20) הנתבע לא הביא חוות דעת נגדית. הנתבע ישלם לתובעים את הסכום המוערך – 4,500 ₪.

54. תיקוני טיח כלליים וביצוע צביעה לקומה התחתונה עד לקבלת כיסוי מלא

המומחה קבע לענין זה סכום של 3500 ₪. טענתו של הנתבע בענין זה היא, שאשתו שילמה לתובעים סך של 12,000 ש"ח. טענה זו נדחית להלן. אני מחייב את הנתבע לשלם בענין רכיב זה סך של 3,500 ₪.

55. ביצוע פוליש קריסטלי לרצפת הקומה התחתונה

המומחה העיד בענין הקומה התחתונה: "ירדתי למטה והיה ברור מאד שהמקום היה בפעילות, זה מקום שעשו בו עיבוד בשר, המקום משמש כמחסן, היו שם שאריות בשר, גועל נפש, לא אמרתי להחליף את הריצוף שהיה חלוד ושבור אמרתי לעשות פוליש קריסטלי, לעשות ניקיון ופוליש לפני שמחליפים ריצוף" (פרוטוקול 14.6.2011 ע' 20 ש' 10-12). עדות זו מצביעה על מצב קשה בקומה תחתונה ועל כך שהמלצת המומחה בענין ביצוע פוליש היא המלצה מידתית, תחת החלפת הריצוף כליל. הנתבע ישלם לתובעים את הסך המוערך בסך 1200 ₪.

56. בדיקת מערכת חשמל כללית

פסקתי לתובעים את הסך המוערך בענין זה לעיל.

57. ביצוע נקיון כללי כולל פסולת ואשפה למקום פינוי מאושר;

58. ביצוע ניקיון המקררים, חיטוי, וחיטוי מבנה כללית

נוכח עדות המומחה כפי שהובאה לעיל ונוכח התמונות שצורפו לחוות הדעת, ישנה הצדקה לחייב את הנתבע בגין רכיבים אלה – 2000 ₪ בגין ניקיון כללי ו-2500 ₪ בגין ניקיון מקררים וחיטוי.

ט"ו. סך הסכומים אותם פסקתי בגין הנזקים הנטענים עומד על 54,115 ש"ח

אין מקום לקיזוז בגין תשלום 12,000 ₪.

ט"ז. לטענת הנתבע ואשתו דריה, לאחר שהנתבע היה בתאונת דרכים ביום 30.12.2007, יום לפני יום הפינוי המוסכם, הוא שלח את אשתו להעביר את המפתחות לתובעים, ונוכח טענות הנתבעים באותו מעמד בענין מצב החנות, הנתבעים דרשו סך של 12,000, אותו שילמה דריה במזומן וללא קבלה. אני דוחה את הטענה. צודקים התובעים כי אין זה סביר שאדם המנהל עסק אשר מצוי בסכסוך משפטי מול משכיר עסקו יעביר סך של 12,000 ₪, אשר לטענתו מהווים סילוק מלא של טענות המשכיר בענין נזקים לחנות, במזומן ומבלי לקבל קבלה. כבר דנתי לעיל בכך שהנתבע עצמו אישר כי לאחר התאונה הוא עצמו הגיע לחנות והעביר, יחד עם אחרים, ציוד. על כן, אין מקום לראות בתאונת הדרכים נסיבה ההופכת את הטענה בדבר שליחת דריה ותשלום במזומן לטענה סבירה.

י"ז. סוף דבר: הנתבע ישלם לתובעים סך של 54,415 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום 26.1.2008 (יום עריכת חוות הדעת השמאי בענין הנזקים והאבדן בחנות) ועד התשלום בפועל.

י"ח. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעים 1340 ש"ח בגין חלק מהאגרה, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ה, 06 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.