בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובעת בתאונה שארעה ביום 17/10/10, שעה שרכב התובעת נפגע כתוצאה ממחסום שהיה מצוי במקום.

בבית המשפט העידו נהג רכב התובעת והש.ג. בבסיס בתקופה הרלוונטית, הוגשו תמונות, חוות דעת שמאי ומסמכים נוספים.

הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

לאחר ששמעתי את עדויות העדים, בחנתי את תמונות המקום והשער, את אופי הנזקים שנגרמו לרכב התובעת, את העובדה שמדובר במחסום שהוא בשליטת הנתבעת, כאשר חובתה לדאוג לתקינותו ולאזהרה ראויה של הנהגים הימנו, את העובדה שבדיקת הרכב נעשתה שלא בקו העצירה אלא בסמוך מאוד למחסום דבר שהגביל את שדה הראיה של רכב התובעת, כאשר הש.ג. יצר את הרושם, כי נהג התובעת יכול להיכנס ומאידך את העובדה שנהג התובעת נמנע מלהתייחס לרמזור המצוי במקום ולמחסום, אף שהמקום והמחסום היו מוכרים לו, את אופי הנזקים ברכב התובעת שכוללים גם את הפגוש הקדמי והעובדה שלא הוכח שמדובר היה בהרמת המחסום בשוגג כפי ששיער נהג התובעת, אני קובעת, כי האחריות לתאונה נחלקת בין הצדדים, כך של הנתבעת מוטלת אחריות של 50% לקרות הארוע.

משכך, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 13,245 ₪, צמוד מיום 13/10/10, אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכ"ט בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ג, 28 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.