06 מאי 2015

רקע כללי

1. האם יש לכלול את תוספת משמרות הלילה (להלן: "תוספת משמרות") בבסיס חישוב הפנסיה המשולמת לתובעת. זוהי השאלה לה אנו נדרשים.

2. התובעת עבדה בבית חולים שערי צדק כאחות מחודש נובמבר 1978 ועד פברואר 2011, עת פרשה לפנסיה. התובעת מקבלת פנסיה תקציבית מהנתבעת. התובעת עבדה למעשה במהלך שנות העבודה הארוכות, במשמרות לילה. בגין עבודה במשמרות הלילה שולמה לה תוספת משמרות. היקף עבודתה השתנה במהלך השנים. בגין תוספת המשמרות הפרישו עבור התובעת לקופת גמל הואיל ותוספת זו לא נלקחה בחשבון הפנסיה התקציבית, המשולמת על ידי הנתבעת. הסדרי הפנסיה הקיימים אצל הנתבעת מעוגנים במסגרת הסכמית, ובפרט בהסכמים הקיבוצים מיום 7.10.99 ומיום 1.1.03.

טענות הצדדים

3. לטענת התובעת עבודתה הרגילה היתה במשמרות לילה. התוספת ששולמה לה בגין משמרות אלה היתה אפוא חלק מהשכר הרגיל לו היתה זכאית. לנוכח האמור בהסכם הקיבוצי משנת 1999 הרי שזכאית היתה לפרוש בהתאם לכללים הנהוגים בבתי חולים ממשלתיים. בבתי חולים ממשלתיים אחות שעובדת באופן קבוע, כמותה, רק במשמרות לילה זכאית שתוספת המשמרות תובא בחשבון הפנסיה לה היא זכאית.

לנוכח זאת אף היא זכאית שתוספת המשמרות תובא בחשבון הפנסיה לה היא זכאית. כמו כן טענה כי בהתאם להסכם הקיבוצי משנת 99 ובפרט סעיף 13.1.3 עובד המועסק לפחות 10 שנים בנתבעת ברציפות במשמרת מוגדרת, לא יועבר לעבוד במשמרת אחרת אלא בתיאום עם הוועד. הואיל ועד אותה עת עבדה למעלה מ-10 שנים במשמרת לילה הרי שלא ניתן היה להעבירה למשמרת אחרת ובכך היא שונה מאחיות אחרות. הואיל ולא ניתן היה להעבירה למשמרת אחרת הרי שקמה לה זכאות שתוספת המשמרות ששולמה והיתה מרכיב מרכזי בשכרה, וחלק מעבודתה הרגילה, תובא בחשבון הפנסיה לה היא זכאית.

עוד טענה כי יש לדחות את טענות הנתבעת לפיהן הועסקה במשמרות לילה מתוך התחשבות במעמדה במסגרת המחלקה. היה זה מכוח מחויבות חוזית בהסכמים הקיבוציים. העובדה שאין הגדרה של "אחות משמרת לילה" מדגישה את מחויבות הנתבעת, לנוהג לפיו נהגו הצדדים במשך שנים ארוכות (עוד בטרם נחתמו ההסכמים הקיבוצים וזה הפך להיות זכות אישית שלה) - לעבוד רק משמרות לילה. היא זכאית לקבל עבור משמרות הלילה תוספת משמרות, שאותה יש לראות כחלק מהשכר הרגיל הואיל וזו היתה עבודתה הרגילה להלכה ולמעשה.

ההפרשות שהפרישו לקופת גמל ביחס לתוספת המשמרות, נעשו בטעות, הואיל ויש להביא בחשבון הפנסיה התקציבית, רכיב זה – של תוספת משמרות. לפיכך מודה התובעת כי יש לקזז את הסכום שהופרש ממה שיפסק לה.

4. לטענת הנתבעת היא אינה בית חולים ממשלתי ואין זכאות לזכויות פנסיה בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל – 1970 (להלן: "חוק שירות המדינה גמלאות"). הזכאות הינה מכוח ההסכמים שיש בין הצדדים. מדובר בהסכמים הקיבוציים משנת 1999 ומשנת 2003. ההסכם משנת 2003 קובע את המעבר לפנסיה צוברת, ביחס לעובדים חדשים. ביחס לעובדים ותיקים, כמו התובעת, הרי שיש הסכמה בהסכם הקיבוצי משנת 2003 מהם הרכיבים הפנסיונים שיובאו בחשבון הפנסיה התקציבית ולעומתם רכיבים אחרים שאינם מבוטחים בפנסיה התקציבית יופרשו עבורם הפרשות, לפנסיה צוברת או לקופת גמל כפי שנעשה ביחס לתובעת. הסכם 2003 קובע כי הוראותיו גוברות על הסכמים קודמים והוא ממצה את תביעות הצדדים בקשר להכללת רכיבי שכר לפנסיה. הואיל ואותה עת לא נחשבה "תוספת המשמרות" כרכיב שיש להביאו בחשבון הפנסיה התקציבית, הופרש בגינה לקופת גמל ולפנסיה צוברת. התובעת עצמה ביקשה בכתב כי תבוצע עבורה הפרשה לפנסיה צוברת, בגין אותם רכיבים שלא נכללו בפנסיה התקציבית ובתוכם תוספת המשמרות.

עוד טענה הנתבעת כי התובעת חתמה על הסכמה להיקרא לכל משמרת שתידרש, בהתאם לאופי העבודה בבית החולים הכולל שלוש משמרות. בכל אופן קבלת טענתה זו של התובעת, אם תתקבל, עשויה להיות לה השלכה משמעותית על כלל העובדים לנוכח העובדה שפעילות בית החולים משתרעת על פני כל שעות היממה.

ההליך

5. התובעת נדרשה להגיש כתב תביעה מתוקן. בין הצדדים גובשה רשימת מוסכמות ופלוגתאות כמפורט בפרוטוקול מיום 18.12.13. הצדדים הגישו תצהירים. הצדדים ויתרו על חקירות בהמשך לרשימת המוסכמות והפלוגתאות כמפורט בהודעה שמסרו לבית הדין ביום 1.9.14 וביקשו לבטל את הדיון שנקבע ליום 4.9.14. להסכמתם זו ניתן תוקף של החלטה והצדדים הגישו סיכומיהם מבלי שקוימה למעשה פרשת הוכחות הואיל והמחלוקת בעיקרה הינה משפטית.

הכרעה

6. נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את התביעה מהנימוקים שפירט ב"כ הנתבעת ובפרט לנוכח העובדה שסבורים אנו שתוספת המשמרות, ששולמה לתובעת, במהלך עבודתה, אינה רכיב שיש להביאו בחשבון בשכר הקובע לפנסיה תקציבית לו זכאית התובעת.

7. הזכאות לפנסיה תקציבית מאת הנתבעת מעוגנת במסגרת הסכמית ולא חל על הנתבעת חוק שירות המדינה גמלאות. אכן במסגרת ההסכמות ניתן לאמץ חלקים מכוח חוק שירות המדינה גמלאות. בדידן חלים שני הסכמים קיבוציים. ההסכם הקיבוצי הכולל מיום 7.10.99 שצורף כנספח לסיכומי הצדדים (נספח 1 לסיכומי התובעת, נספחים א' ו- ו' לסיכומי הנתבעת) והסכם קיבוצי ספציפי העוסק רק בנושא הפנסיה מיום 1.1.03 (שצורף כנספח א לסיכומי הנתבעת ויקרא להלן "הסכם הפנסיה"). לית מאן דפליג שהסדרי הפנסיה אצל הנתבעת טובים מאלה שנקבעו בצו ההרחבה בענין פנסיית חובה. הזכאות של התובעת אפוא צריכה להיגזר אך מהסכמים קיבוציים אלה משנת 1999 ומשנת 2003 כאמור.

8. כעולה מהסכם הפנסיה משנת 2003 הרי שזה בא להסדיר את הזכאות לפנסיה אצל הנתבעת. בהסכם זה נקבע (סעיף 4.2) כי המשכורת הקובעת לפנסיה התקציבית כוללת את רכיבי המשכורת שנהוגים אצל הנתבע כרכיבים שמחושבים לפנסיה ביום חתימת ההסכם (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א). לא הוכח כי אותה שעה רכיב תוספת המשמרות היווה רכיב שנלקח בחשבון לצורך קביעת גובה הפנסיה התקציבית. נהפוך הוא. לטענת הנתבעת רכיב זה לא היה רכיב שנלקח בחשבון לצורך חישוב הפנסיה התקציבית. התובעת אף לא טענה שרכיב זה נלקח בחשבון ביחס לעובדים אחרים אותה עת. הצדדים להסכם הפנסיה 2003 חזרו והדגישו (בס' 4.4 להסכם 2003) שרק רכיבים שהובאו בחשבון לפנסיה התקציבית ימשיכו להיכלל בבסיס החישוב של הפנסיה התקציבית. לעומת זאת רכיבים שלא נכללו בבסיס הפנסיה התקציבית יופרש בגינם לפנסיה צוברת. הסכם הפנסיה 2003, בסעיף שכותרתו "ההסכם מטרתו ותוקפו" מבהיר כי הוראותיו גוברות על הוראות ההסכם הקיבוצי הכולל - הסכם 1999 (כמפורט בסעיף 3.6 להסכם הפנסיה). עוד נאמר כי בסעיף 3 הוסכם שעם חתימת הסכם הפנסיה "מוצו תביעות הצדדים בכל הקשור... להכללת רכיבי השכר לפנסיה". ניתן לראות אפוא כי כוונת הצדדים היתה ברורה ומפורשת – לסיים את המחלוקות הארוכות והקשות שהיו אותה שעה, בקשר לזכויות הפנסיה בנתבעת ולשאלה אלו רכיבים יילקחו בחשבון לצורך קביעת השכר שממנו תיגזר הפנסיה.

זכויות התובעת לפנסיה התגבשו עובר ליציאתה לפנסיה – בתחילת שנת 2011. אותה עת היה בתוקף הסכם הפנסיה 2003 שביטל למעשה את האמור בהסכם הקיבוצי הכולל משנת 1999 בקשר לזכויות הפנסיה. הסכם 2003 מגבש למעשה את הזכויות לפנסיה תקציבית ובפרט את דרך חישוב הקצבה – בהתאמה למה שהיה בפועל אותה עת. אף אם לפני הסכם 2003, היה מקום לבחון את הפנסיה של עובדי המדינה ואת המושג "משכורת קובעת" וכיצד זו פורשה במדינה, הרי שלפי הסכם הפנסיה 2003, לא היה עוד מקום לעשות כן ואין להיזקק לחוק שירות המדינה גמלאות ולפרשנות המונחים הקבועים בו, שאינם רלבנטיים אפוא משנת 2003. ההסכם הקיבוצי המאוחר (הסכם הפנסיה משנת 2003) משנה אפוא את ההסכם הקיבוצי הכולל משנת 1999, שמזכיר את ענין הפנסיה. זכאותה של התובעת קמה לה רק עובר לפרישתה בשנת 2011. אותה עת הוראות הסכם 2003 קבעו את הזכויות לפנסיה תקציבית ואת הקצבה.

9. בהתאם להסכם הפנסיה 2003, החלה הנתבעת להפריש לקופת גמל, ביחס לרכיב תוספת משמרות. הפרשות אלה לקופת הגמל נעשו לבקשתה המפורשת של התובעת כאמור במכתב שנחתם על ידה (והוגש כנספח ב' לסיכומי הנתבעת). נספח זה עליו חתמה התובעת מפנה לסעיף 4.6 להסכם הפנסיה משנת 2003. הפרשות אלה לקופת גמל ביחס לרכיב זה מלמדות אף הן על כי הוסכם שרכיב זה – תוספת המשמרות – לא יהווה רכיב שיילקח בחשבון הפנסיה התקציבית. בעניין זה נפנה לפסק הדין תע"א (י-ם) 3588/09 נעמי צחי – המרכז הרפואי שערי צדק ירושלים (ניתן ביום 3.11.11) (להלן: "פסק דין צחי"), בסעיף 8 לפסק הדין.

הנשיא אדלר (כתוארו אז) בענין ע"ע (ארצי) 1398/02 ד"ר גולדשטין – המרכז הרפואי שערי צדק לט 618 (2004) אומר את הדברים הבאים, היפים גם כאן:

"סוגיית ההכנסה הלא-פנסיונית בבית החולים אינה חדשה והיא מצאה ביטויה, כמו גם מענה, בהסכמים קיבוציים שונים שנחתמו בין הצדדים. כאמור לעיל, לגבי חלק מהכנסתם של עובדי בית החולים הוחלט להפריש כספים לקרן צוברת במטרה שהעובד יקבל פנסיה על רכיבים נוספים של הכנסתו, לרבות תוספת כוננות. נדגיש את הכלל כי בתחום תקצוב הפנסיה העובד אינו זכאי לפנסיה עבור רכיבים שלגביהם לא הופרשו כספים במהלך השנים. עיקרון זה יפה גם לגבי פנסיה תקציבית, אף שלגביה אין המדובר בהפרשות. חיוב בית החולים בתשלום דוגמת זה שבו עסקינן, יטיל עליו עלויות שלא הוסכם לגביהן מראש ואשר לא הובאו בחשבון לגבי הכספים שהופרשו".

10. התובעת מפנה לפסק הדין בענין נעמי ארליך, ע"ב (י-ם) 1355/01 ארליך – המרכז הרפואי שערי צדק (ניתן ביום 2.3.04). בפסק הדין צחי הנ"ל נכתב ביחס לפסק הדין נעמי ארליך, כי זה בוטל על ידי בית הדין הארצי לעבודה וראוי היה לציין זאת ולא להביאו מבלי לציין עובדה זו. אף כאן נכון היה לעשות כן.

11. הצדדים להסכמים הקיבוציים רשאים היו לקבוע ביחס לאיזה רכיבים יופרש לפנסיה צוברת וביחס לאיזה מרכיבי השכר המשולם על ידי הנתבעת תשולם פנסיה תקציבית. לא הוכח לנו שהיתה הסכמה לפיה תוספת משמרות תובא בחשבון לצורך חישוב הפנסיה התקציבית.

12. הצדדים האריכו בסיכומיהם הרבה מעבר לנדרש, בקשר לשאלה האם מדובר בחלק מהשכר הרגיל, האם מדובר בתוספת שמותנית בתנאי. הרושם שלנו במקרה זה הינו כי מדובר בתוספת ששולמה בגין תנאי ברור – עבודה במשמרות לילה. אכן התובעת עבדה במשמרות לילה וכנגד עבודה זו שולמה לה תוספת המשמרות. התשלום ששולם היה אפוא נגזרת של משמרות הלילה שעבדה, כפי שטען הנתבע בפרק ד' לסיכומיו עמ' 16 ואילך, וכפי שנטען בכתב התביעה.

13. התובעת היתה עובדת ותיקה, שזכאית לפנסיה תקציבית מהנתבעת. זכותה לפנסיה התגבשה עם פרישתה לפנסיה בחודש פברואר 2011. בהתאם להסכם הפנסיה 2003 (בסעיף 4.7 לו), לא יקבל עובד פנסיה תקציבית, בגין רכיבים אשר הופרש עליהם לקרן פנסיה או לקופת גמל. במקרה דנן אין חולק כי בגין "תוספת המשמרות", הופרשו כספים לקופת גמל ביחס לתובעת. ההפרשות שהפרישה הנתבעת עבור התובעת לקופת הגמל, נעשו מידי חודש בחודשו במשך כשמונה שנים, תוך שהיה ברור כי מדובר ברכיב שאינו נלקח בחשבון הפנסיה התקציבית.

14. העובדה שעובדי בתי חולים ממשלתיים, שעבדו כאחות כללית ערב/לילה זכאים שתוספת המשמרות תילקח בחשבון הפנסיה התקציבית אינה מחייבת את הנתבעת. כאמור על עובדי הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי הכולל (בס' 20 יש התייחסות לזכויות הפנסיה) והסכם הפנסיה מכוחו זכאים הם לפנסיה תקציבית. חוק שירות המדינה גמלאות אינו חל עליהם, אלא אם כן היתה הסכמה ספציפית לאמצו וכזו לא הוכחה בענין "תוספת המשמרות". נהפוך הוא. כאמור עצם ההפרשות לקופת גמל ביחס לרכיב זה, מלמדת על כי הוסכם שרכיב זה – "תוספת משמרות" – לא יהווה רכיב שיילקח בחשבון הפנסיה התקציבית.

15. לטענת התובעת הייתה זכאית להמשיך לעבוד במשמרות לילה בלבד לאור סעיף 13.1.3 להסכם הקיבוצי הכולל משנת 1999. נציין שלפי סעיף 13.1.3 אכן נקבע כי מי שעבד 10 שנים ברציפות במשמרת מוגדרת, לא יועבר לעבור במשמרת אחרת אלא בתיאום עם הוועד. ניתן היה אפוא להעבירה למשמרות אחרות בתיאום עם הוועד. לא נדרשה הסכמה שלה ואף לא אישור הוועד כי אם תיאום בלבד. בכל אופן לענין זה אין נפקות באשר לזכאות להבאתו בחשבון של רכיב תוספת המשמרות לפנסיה התקציבית. התובעת חתמה על התחייבות לעבוד במשמרות ותורנויות בהתאם לצרכי העבודה (כפי שעולה מנספח ו' לתצהירו של מר הררי). בכל אופן אף אם היתה לה זכות לעבוד רק במשמרות לילה, וספק בעינינו אם היתה זכאות כזו, הרי שענין זה אינו מכריע באשר לשאלה שבפנינו. כאמור רשאים צדדים להסכים איזה רכיבי שכר יהיו הבסיס לחישוב פנסיה תקציבית. במקרה זה, לא הוכח כי הוסכם שתוספת המשמרות תבוא בחשבון לצורך חישוב הפנסיה התקציבית. נהפוך הוא. הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים קבעו מפורשות בהסכם הפנסיה 2003, שהרכיבים שבגינם לא שולמה פנסיה תקציבית אותה שעה, יופרשו עבורם הפרשות לקופת גמל וכך נעשה לגבי תוספת משמרות. משמעות ההסכמה הינה שרכיב תוספת משמרות לא יובא בחשבון לצורך קביעת הפנסיה התקציבית אך יופרשו בגינו (כפיצוי מסוים) הפרשות לקופת גמל. לפנינו אפוא הסכמה מפורשת ולא טעות, אודות תוספת המשמרות. הנתבעת פעלה בהתאם והפרישה לקופת גמל. אין מקום כיום לאחר שנים רבות לשנות הסכמה זו. הפתרון של הפרשה לקופת גמל, חלף חישוב הרכיב לפנסיה תקציבית, מקטין את הפגיעה שיש לעובד שפורש לפנסיה וקצבתו נמוכה משכרו (אף שאינו מבטל לחלוטין את ההפרש שנוצר).

16. סוף דבר – התביעה נדחית.

לנוכח העובדה שהתובעת הינה גמלאית אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ה, (06 מאי 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.