1. זוהי בקשת רשות להגן שהוגשה על ידי המבקשים, כנגד תביעה שהגיש המשיב, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), בסדר דין מקוצר על סך של 585,295 ₪.
2. התביעה הוגשה על ידי הבנק נגד המבקשים ונגד חברת קאי טק אלקטרוניקס בע"מ (להלן: "החברה"). לא הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעם החברה וביום 1.5.12 ניתן פסק דין נגדה בהתאם לכתב התביעה.
3. על-פי הנטען בכתב התביעה, צברה החברה בחשבונה המתנהל אצל המשיב יתרת חובה בסך של 585,295 ₪ (להלן: "החוב") אולם החוב לא שולם על אף דרישות המשיב ומכאן התביעה. המבקשים 1 ו-2 חבים בסכום החוב מכוח חתימתם על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום להבטחת פירעון חובה של החברה למשיב.
4. המבקשים נחקרו על תצהיריהם והוגשו סיכומים בכתב.

רקע עובדתי

1. החברה הינה בעלת החשבון בו נצברה על פי הנטען, יתרת החובה בהתאם לכתב התביעה, והמבקשים 1 ו-2 חתמו על כתב ערבות להבטחת חובה.
2. המבקשים 1 ו-2 מחזיקים בחברה באמצעות חברה בשליטת המבקש 1 באופן הבא: המבקש 1 מחזיק ב- 99% ממניות חברת פרחי אחזקות בע"מ (להלן: "פרחי אחזקות") והמבקשת 2 מחזיקה ב-1% ממניות פרחי אחזקות, ופרחי אחזקות מחזיקה ב- 100% ממניות החברה.
3. נגד החברה ניתן צו פירוק ונגד המבקש 2 ניתן צו כינוס, ולפיכך בשלב זה מעוכבים כל ההליכים נגדם.
4. לאור עיכוב ההליכים נגד המבקש 1, נדונה הבקשה ביחס למבקשת 2 בלבד (להלן: "המבקשת").

טענות המבקשת

1. כעולה מבקשת הרשות להתגונן, במסגרת פתיחת החשבון אצל המשיב, קיבלה החברה מסגרת אשראי לפעילות השוטפת בסך של 200,000 ₪ בנוסף להלוואה בסך של 200,000 ₪ לחמש שנים. אלו הנתונים שנמסרו למבקשת, לטענתה, בעת שחתמה על כתב הערבות.
2. כחודש לאחר פתיחת החשבון, פנה המבקש 1 לבנק, בשם החברה, לקבלת הלוואה לרכישת שבע מכוניות מסוג רנו פלואנס שנת 2011. הבנק הסכים למתן ההלוואה כאמור בתנאי שהמכוניות יירשמו על שם המבקש 1. סכום ההלוואה, שעמד על 735,000 ₪ (80% משווי המכוניות שנרכשו), הועבר לחשבון החברה והחזרי ההלוואה ירדו באופן חודשי מחשבון החברה. החברה שילמה סך של 17,109 ₪ על חשבון ההלוואה (להלן: "הלוואת המכוניות").

המכוניות שנרכשו שועבדו לטובת הבנק, אולם מעבר לכך הבנק לא נטל בטחונות נוספים להבטחת ההלוואה.

1. טענתה העיקרית של המבקשת הינה, כי לא ידעה על נטילת הלוואת המכוניות, כי הבנק לא יידע אותה על כך ולא קיבל את הסכמתה לכך על אף שהיה מחובתו לעשות כן. לפיכך, משסכום החוב הנטען בכתב התביעה נובע לטענתה מהעמדת הלוואת המכוניות לפירעון מיידי (ולא ממסגרת האשראי שניתנה בעת פתיחת החשבון ואשר נפרעה בשלמותה) - נשמט הבסיס לתביעה נגדה.
2. המבקשת טוענת כי הליך בקשת וקבלת הלוואת המכוניות התנהל כולו בין המבקש 1 לבין הבנק, מבלי שהבנק או המבקש 1 יידעו אותה על כך. כמו כן, הבנק לא יידע את המבקשת כי הוא זקף את סכום הלוואת המכוניות כאשראי נוסף לחברה - מעבר לאשראי בסך 400,000 ₪ שניתן לחברה במסגרת פתיחת החשבון. גם כאשר החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לפירעון הלוואת המכוניות לא יידע על כך הבנק את המבקשת.
3. זאת ועוד. לטענתה, הבנק מכר את שבע המכוניות בתמורה לסך של 507,000 ₪ (לאחר שהופחתו 35% ממחירן, על אף שהמכוניות היו בנות שלושה חודשים בלבד), מבלי ליידע את המבקשים, ואף לאחר שנמכרו המכוניות המשיך הבנק לפרוע ללא צורך את סכומי ההלוואה בסך כולל של 846,687 ₪. לפיכך, נטען כי סכום התביעה אינו מהווה את יתרת חובה של החברה.
4. עוד נטען, כי הבנק הוא שגרם להעמדת הלוואת המכוניות לפירעון מיידי, בכך שהקטין באופן חד צדדי את מסגרת האשראי של החברה מ-200,000 ₪ ל-147,000 ₪, על אף שלא הייתה הרעה בפעילות העסקית של החברה. כתוצאה מכך, נוצרה חריגה מיידית של החברה ממסגרת האשראי, שהביאה לכך שהבנק העמיד את הלוואת המכוניות לפירעון מיידי.
5. הבנק, בפעולותיו ומחדליו הנ"ל, הפר הפרה יסודית של התנאים בחשבון החברה בניגוד לנהלים ותוך חריגה מנהלי בנקאות תקינים. לאור האמור טוענת המבקשת כי כתב הערבות עליו חתמה אינו בתוקף.
6. הבנק אפשר לחברה לנהל את חשבונה ביתרת חובה גבוהה מאד, מעבר למסגרת המאושרת ומבלי שנטל ביטחונות ממשיים. כל זאת מבלי ליידע על כך את המבקשת ומבלי לקבל את הסכמתה. לטענת המבקשת, שינוי תנאי הסחר והאשראי בחשבון החברה באופן חד צדדי מהווה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערבים שהסתמכו על תנאי הסחר והאשראי המקוריים במועד חתימת כתבי הערבות.
7. במסגרת הסיכומים נטען כי בדיון ההוכחות אף התברר שהבנק שינה באופן חד צדדי את שיעורי הריבית.

טענות המשיב

1. המבקשת רשומה ברשם החברות כמנהלת החברה ולפיכך הינה בעלת עניין בחברה.
2. המבקשת חתמה על כתב ערבות מתמדת לכל חובותיה והתחייבויותיה של החברה, ללא הגבלה בסכום. כאמור בכתב הערבות, התחייבות זו תקפה הן לגבי חובות הקיימים במועד החתימה על כתב הערבות והן לגבי חובות עתידיים.
3. המבקשת חתמה אף על טופס הודעה לערב בו נקבע, כי הערבות תחול על כל אחד מחיובי החייב לבנק, ללא יוצא מן הכלל, לרבות חיובים עתידיים לבוא מכל סוג שהוא. ככל שבחרה המבקשת שלא לקרוא את כתב הערבות ואת טופס ההודעה לערב עליהם חתמה, אין לה להלין על כך אלא על עצמה.
4. הטענה לפיה נאמר למבקשת כי ערבותה מוגבלת לסך של 400,000 ₪, הינה טענה בע"פ נגד מסמך בכתב שנטענה באופן סתמי וכללי, ללא פירוט כנדרש – לרבות זהותו של האומר לכאורה. לפיכך, טענה זו מהווה הגנת בדים של ממש.
5. על פי מסמך הרשאת החתימה בחשבון, עליו חתומה המבקשת, כל אחד מהמבקשים לבדו יכול לחייב את חשבון החברה בחתימתו בצירוף חותמת החברה. לפיכך לא הייתה מניעה לכך שהחברה נטלה את האשראי לרכישת המכוניות מהבנק באמצעות חתימתו של המבקש 1 בלבד וחותמת החברה. כלומר, בכל הנוגע למתן האשראי לצורך רכישת המכוניות פעל הבנק כדין ובהתאם למוסכם בחשבון.
6. על פי הוראות ניהול בנקאי תקין על הבנק לשלוח לערב אשר חתם על ערבות ללא הגבלה בסכום הודעות אחת לשנה. במקרה דנן חלפה פחות משנה מעת חתימת הערבות ועד הגשת התביעה, לפיכך לא היה מחובתו של הבנק לשלוח למבקשת הודעה כלשהי.
7. לגבי מכירת המכוניות המשועבדות טוען הבנק כי המכירה נעשתה על ידי המפרקת הזמנית שמונתה לחברה וכי המבקש 1 קיבל הודעה על כך בינואר 2012. כמו כן, הטענה המכוניות נמכרו במחיר הנמוך משוויין, מהווה טענת קיזוז אשר נטענה באופן סתמי וכללי ולכן אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס מתן רשות להתגונן. נספח ז' לתצהיר המבקש המתיימר להציג את שווי המכוניות על פי מחירון לוי יצחק, הינו דף אינטרנט הלקוח מאתר WIN-WIN ואין בו אינדיקציה כי האמור בו תואם את המכוניות אשר נמכרו בפועל ואין לקבלו ולו כראיה לכאורה. כמו כן, מימוש מהיר של מכוניות משועבדות כרוך ממילא בהוצאות ומניב תמורה הנמוכה ממחיר המחירון.
8. הבנק מבהיר כי מסגרת האשראי בחשבון הוקטנה מ-200,000 ₪ לסך של 147,000 ₪ לאחר שהוגשה נגד החברה בקשה לצו פירוק. לפיכך, נהג הבנק כדין וכפי שרשאי היה לנהוג במסגרת המוסכם בין הצדדים כאמור בסעיף 13 לבקשה להקצאת מסגרת אשראי בחשבון, וכן על פי ההלכה הפסוקה.
9. הטענה לפיה הבנק שינה באופן חד צדדי את שיעורי הריבית בהסכם מסגרת האשראי היא טענה עובדתית חדשה שנטענה לראשונה בסיכומים ודינה להידחות. המסמך עליו מבססים המבקשים טענה זו הוצג להם במהלך החקירה הנגדית, והיה ביכולתו של בא כוחם לחקור לגביו בחקירה חוזרת. משוויתר על כך, אין לאפשר לו להעלות טענה בעניין במסגרת הסיכומים.

דיון והכרעה

1. מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).

הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403). לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149).

אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. לא תינתן רשות להתגונן למבקש, אשר לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו. כן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70).

על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט בפרטי פרטים את מהות הגנתו ולא להסתפק בטענות בעלמא (ע"א 18/66 חפץ נגד אוצר הקבלנים בע"מ פ"ד כ (3)265; ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ, פסק דין מיום 18.2.08 (פורסם בנבו)).

כמו כן, על המבקש להגיש תצהיר, המגובה במסמכים במידת הצורך, המבסס בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו (ע"א 5063/08 מ.ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסק דין מיום 21.12.11 (פורסם בנבו)).

הנטייה בפסיקת בית המשפט היא ככלל לתת רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו,עמ' 11 וההפניות שם).

מן הכלל אל הפרט

1. המקרה דנן הוא מקרה גבולי בו ניתנת רשות להתגונן על סמך הגנה משתמעת, כאשר על פניו, טענות ההגנה של המבקשת לא פורטו כדבעי באופן המציג תשתית עובדתית מבוססת ומגובה באסמכתאות. יחד עם זאת, אני סבורה כי ניתן לומר שמתוך כלל טענותיה של המבקשת עולות שאלות המצדיקות ליתן למבקשת את יומה בבית המשפט, כמפורט להלן.
2. ראשית אציין, כי המבקשת אינה חולקת על כך כי חתמה על כתב הערבות. אמנם בחקירתה חזרה שוב ושוב על כך, שלא קראה את הטפסים עליהם היא חתמה, אך בעניין זה ההלכה ברורה ולפיה, חזקה על מי שחותם על מסמך בשפה המובנת לו שקרא אותו והבין על מה הוא חותם: (ר' למשל רע"א 8242/05 הרצל דואק ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח', (פס"ד מיום 14.11.05, פורסם בנבו), וההפניות שם).

אלא, שלטענת המבקשת בכל מקרה, היה על הבנק ליידע אותה על ההלוואה בסכום כה גבוה אשר ניטלה כחודש לאחר פתיחת החשבון ומבלי שהייתה מעורבת בנטילתה, ולקבל את הסכמתה לכך.

1. המדובר בטענת הגנה דחוקה. המבקשת רשומה ברשם החברות כדירקטורית בחברה. גם אם כטענתה לא הייתה מעורבת בניהול החברה והרישום הינו פורמלי בלבד, הרי שלא נטען ולא הוכח כי הבנק ידע על כך.
2. מנגד, נטילת הלוואת המכוניות נעשתה ע"י המבקש זמן קצר (כחודש) לאחר חתימת הערבות. מדובר בסכום ההלוואה גבוה אשר הגדיל משמעותית (ותוך זמן מאד קצר) את היקף התחייבותה של המבקשת כערבה לבנק. נסיבות אלה מצדיקות בחינתן של טענות המבקשת בדרך של בירור התובענה לגופה. המבקשת טוענת כי התחייבותה הייתה מוגבלת להיקף האשראי במועד החתימה. אכן מדובר בטענה בע"פ כ נגד מסמך בכתב. עם זאת מדובר בשלב בו ניתן להסתפק אף בטענה בע"פ כאמור.
3. המבקשת אף טוענת כנגד סכומה של התביעה. לשיטתה, לא ייתכן כי לאחר שהתמורה שהתקבלה מרכישת המכוניות בסך של 507,000 ₪ הופקדה לחשבון, המשיך הבנק לפרוע את סכומי ההלוואה בסך כולל של 846,687 ₪. זאת, כאשר סך ההלוואה הכולל עמד על 735,000 ₪ בלבד.
4. אמנם טענת המבקשת אינה מפורטת ומבוססת דיה והיה עליה להציג חישוב נגדי מטעמה מגובה באסמכתאות המסביר מדוע החישוב שנעשה על ידי הבנק אינו נכון. אולם יחד עם זאת עלה בידי המבקשת להטיל ספק, אפילו קטן, באשר לסבירות גובהו של סכום החוב הנטען. זאת, באשר עולה ממסמכי החשבון כי לאחר שנתקבלה לחשבון החברה תמורת מכירת המכוניות, בתוך כחודש עבר החשבון מיתרת זכות של 330,470 ₪ ליתרת חובה של 584,166 ₪. יתכן כי הטעם לכך הינו סכומים נוספים שהועמדו לפרעון ואינם מוצגים בנספחי התביעה אשר אין בהם התמונה הכוללת של מצב החשבון.
5. לפיכך אף טענה זו מצדיקה ליתן למבקשת את יומה בבית המשפט.

סוף דבר

לאור האמור, ניתנת למבקשת רשות להתגונן כנגד התובענה.

תצהיר המבקשת ישמש ככתב הגנתה.

הצדדים יבצעו גילוי ועיון הדדי במסמכים באופן שתצהירי גילוי מסמכים יומצאו הדדית בתוך 30 ימים עיון יתבצע בתוך 30 ימים לאחר מכן.

דרישות לשאלונים וכן הליכים מקדמיים נוספים לפי דרישת מי מהצדדים יומצאו בתוך 30 ימים. תשובות ימסרו בתוך 30 ימים לאחר מכן.

נקבע לישיבת קדם משפט ליום 6/1/13 בשעה 09:30.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.