רקע

בפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי לרישום המקרקעין הידועים כדירת מגורים הבנויה בגוש 13990 חלקה 26 בגודל של 1,266 מ"ר ביישוב יסוד המעלה (להלן: "המקרקעין") על שם המבקשים, בהתאם להסכם מכר שנכרת בין המבקשים לבין המשיב 2 (להלן: "אורן") ביום 02/06/10.

המשיב מס' 1 (להלן: "אייל") הגיש כנגד אורן תביעה בתיק אזרחי מס' 171315/09 בבית המשפט השלום בתל אביב ובמסגרת בש"א 220164/09 הוטל ביום 09/07/09 עיקול על כל זכויותיו של אורן במקרקעין נשוא התובענה.

העיקול נרשם אצל רשם המקרקעין ביום 14/07/09.

במסגרת דיון בבקשה לביטול עיקולים, ניתנה החלטה ביום 11/08/09 על ידי כב' הרשם יוחנן גבאי לפיה, צו העיקול שהוטל על זכויות אורן במקרקעין לא יחול על זכויות שנמכרו עוד קודם להטלת העיקול לבני הזוג חיים ושושנה רביד.

במהלך חודש 11/2009 נמחק העיקול שהטיל אייל על המקרקעין דנן מפנקסי המקרקעין.

ביום 12/10/09 הורה בית המשפט על רישומו החוזר של העיקול.

העיקול נרשם שוב לבקשת אייל ביום 18/10/09.

ביום 16/05/10 הוצא מסמך על ידי מזכירות בית המשפט הממוען אל רשם המקרקעין המודיע כי על פי החלטת הרשם מיום 11/08/09 בוטל צו העיקול מיום 09/07/09.

הסכם מכר המקרקעין בין המבקשים ובין אורן נחתם ביום 02/06/10. במועד זה היה רשום במירשם המקרקעין עיקול על המקרקעין לטובת אייל.

ביום 14/02/11 נמחק שוב העיקול שהטיל אייל על המקרקעין מפנקסי רשם המקרקעין.

במהלך חודש נובמבר 2011 התגלה על ידי בא כוחו של אייל כי העיקול שנרשם על ידי אייל נמחק מהרישום. ביום 27/11/11 השיב הרשם לשאלת בא כוחו של אייל כי העיקול נמחק לאור ההחלטה מיום 16/05/10.

על פי בקשת ב"כ של אייל ניתנה הודעת הבהרה על ידי בית המשפט כי העיקול מיום 12/10/09 לא בוטל באמצעות החלטה שיפוטית.

ביום 01/01/12 נרשם שוב בפנקסי המקרקעין צו העיקול מיום 12/10/09 (נספח ט"ו לתשובת אייל).

על העובדות הנ"ל העולות מכתבי הטענות ומצורפיהם, אין מי מהצדדים חולק.

אציין כי בתיק זה הגיעו הצדדים להסדר דיוני מיום 25/06/12 לפיו, הצדדים מוותרים על חקירת המצהירים וכן מסכימים כי יוגשו סיכומים בכתב שעל יסודם יינתן פסק דין.

טענות המבקשים

לטענת המבקשים, ביום 02/06/10 נחתם הסכם המכר בינם ובין אורן וכן נחתם הסכם בין המבקשים ובין עו"ד ערן אסלן, שמונה ככונס נכסים במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח עקב פסק הדין שניתן לטובת אייל כנגד אורן.

ביום 24/06/10 נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשים על יסוד הסכם המכר.

לטענת המבקשים, הם חתמו על ההסכם לאחר שהוציאו נסח רישום עדכני שצורף כנספח להסכם המכר, ממנו עולה כי על המקרקעין רשומים מס' עיקולים וכן הערה בדבר ניהול על ידי כונס הנכסים. בהתאם להערות הרשומות בנסח הרישום פעלו באי כוח הצדדים לרישום מלוא ההערות הרשומות בנסח הרישום והדבר אף צוין בהסכם המכר בס' 2.2.6 להסכם (סעיף שהנו תנאי המתלה את העברת הכספים מהמבקשים למשיב 2 ולגרושתו).

לטענתם, מנסח הרישום היה ידוע להם על מכלול ההערות הרשומות בו נכון למועד החתימה.

כן נטען כי מלוא ההערות שהופיעו בנסח הרישום קיבלו ביטוי מפורט בס' 2.2. להסכם המכר באופן שבו נתבקשו הזוכים להמציא מכתבי כוונות, שבהתאם להם בלבד שולמה התמורה שאפשרה את מחיקת ההערות שנרשמו לזכותם מנסח הרישום על ידי רשם המקרקעין.

לטענתם, רשם המקרקעין לא מנע את רישום הערת האזהרה ולא דרש את הסרת צו העיקול שהוטל על המקרקעין . באשר לצו העיקול הוצג על ידי המבקשים צו לביטול עיקול.

לטענתם, במעמד כריתת הסכם המכר בינם ובין אורן הציג אורן למבקשים מסמך לביטול צו עיקול מקרקעין מקורי, בו צוין כי ביטול זה ניתן בעקבות החלטת כבוד הרשם יוחנן גבאי ונושא תאריך 16/05/10. בעזרת צו ביטול זה מחק רשם המקרקעין את ההערה הרשומה לטובת תיק 171215/09 מנסח הרישום ביום 14/02/11.

לטענת המבקשים, הם שילמו כספים לאורן ולגרושתו רק לאחר שרשם המקרקעין מחק את כלל ההערות ורק לאחר שכונס הנכסים אישר להם לפעול כאמור ותוך הסתמכות על מרשם המקרקעין.

לטענתם, הם רכשו את המקרקעין בתום לב בתמורה מלאה וזכותם אף עומדת בהתאם להלכת תקנת השוק ולמבחני הפסיקה.

לטענתם, הם השקיעו את מיטב כספם וחסכונותיהם בעסקת המכר וכעת הם ניצבים בפני שוקת שבורה ללא אפשרות לרשום את הנכס על שמם בטאבו עקב קיומו של צו עיקול הרשום על נכסי אורן, עקב סכסוך עסקי שיש לו עם אייל.

לטענתם, הם הסתמכו על צו בית משפט מקורי בתום לב עת ניגשו ביום 21/12/11 לבצע את העברת הזכויות בממכר על שמם. במועד זה רשם המקרקעין השיב כי אינו יכול לבצע את הרישום מאחר שקיים עיקול על המקרקעין.

כן נטען כי ביום 05/02/12 הודיע רשם המקרקעין לב"כ המבקשים כי ביטול העיקול נשוא בקשה זו בוצע בטעות וכן צירף את הודעת מזכירת בית המשפט הגב' מירי עמיר מיום 29/12/11 המסבירה אודות העיקולים שהוטלו בתיק בית המשפט.

לטענת המבקשים חלה טעות במזכירות בית המשפט בהוצאת צו ביטול העיקול אל רשם המקרקעין מיום 16/05/10.

ביום 29/12/11 הוציאה מזכירת בית המשפט, הגב' מירי עמיר הודעה בה פירטה עובדות בדבר צווי עיקול שונים וביטולם כך שרישום העיקול מחדש בוצע ללא החלטה שיפוטית על ידי הודעת מזכירות שאין לה תוקף משפטי. לטענתם, הגב' מירי עמיר התרשלה שהוציאה תחת ידה ביום 16/05/10 ביטול צו עיקול מקרקעין ללא ציון העובדה כי יש להותיר צו עיקול מאוחר שניתן ביום 12/10/09. מכאן שהמבקשים לטענתם היו תמי לב והסתמכו על החלטות בית משפט ושבהסתמך עליהם פעל גם הרשם ומחק את צו העיקול ביום 14/02/11.

לטענתם, אייל פעל בחוסר תום לב עת בחר רק בחודש 01/2011, כעבור כשנה וחצי מיום כריתת הסכם המכר לברר את סוגיית רישום המקרקעין אצל רשם המקרקעין וטרם מועד זה לא עשה מאומה.

בסיכומיהם הוסיפו וחזרו המבקשים על טענתם כי ככל שאירעה תקלה או טעות בצו השיפוטי שביטל את העיקול הזמני (שכן היה קיים עיקול בתוקף מיום 12/10/09 אך עובדה זו לא צוינה), לא הייתה התקלה בידיעתם ובשליטתם ולא הייתה להם סיבה להטיל ספק בנכונותו של הצו השיפוטי.

כן הם טענו כי אייל היה חסר תום לב כשלא פנה לכונס הנכסים בבקשה לקבלת כספים או בבקשה לעיקול הכספים שברישום על אף שידע כי מונה כונס ואף שידע כי הושלמה עסקה למכירת המקרקעין.

טענות אייל בכתב תשובתו

לטענת אייל, העיקול שהוטל ביום 09/07/09 על זכויות המשיב 2 במקרקעין, לא בוטל מעולם , אלא רק הוחרג מזכויות של צדדים שלישיים (ה"ה רביד) שרכשו זכויות במקרקעין קודם למתן אותו צו, וזאת על פי הסכמה דיונית שהושגה במסגרת דיון בבקשה לביטול העיקולים שהתקיים ביום 11/08/09.

לטענתו, המבקשים אינם יכולים ליהנות מהגנת ס' 9 לחוק המקרקעין (עסקאות נוגדות) מאחר שרכשו מראש מקרקעין מעוקלים שלא בתום לב. הצו שקיבלו לידיהם כלל לא היה בו כדי לבטל את העיקול שהיה רשום לטובת אייל ברישומי פנקס רשם המקרקעין בנצרת.

לטענתו, על יסוד ההחלטה מיום 11/08/09 של הרשם יוחנן גבאי הצליח אורן לקבל בעורמה ממזכירות בית משפט השלום בתל אביב צו המורה על ביטולו המוחלט של העיקול מיום 09/07/09. משנתברר הדבר ובעקבות בקשה דחופה שהגיש אייל הורה בית משפט השלום בתל אביב על רישום מחדש של צו העיקול שנרשם שוב בתאריך 12/10/09. כמו כן פנה אייל ללשכת רישום המקרקעין ביום 13/10/09 והפנה את תשומת ליבם לכך שהעיקול על נכסי אורן נמחק שלא כדין.

ביום 18/10/12 נרשם שוב העיקול לטובת אייל.

בחודש 11/2011 , לתדהמתו ,גילה כי שוב נמחק העיקול שנרשם ביום 18/10/09 על זכויות אורן ובתשובה לשאלתו השיב הרשם כי הדבר נעשה בהתאם להחלטה שיפוטית מיום 16/05/10.

ביום 29/12/11 פנה ב"כ המשיב לרשם המקרקעין והסב את תשומת ליבו שההחלטה מיום 16/05/10

(מסמך שהוצא על ידי מזכירות בית המשפט) מתייחסת בכל מקרה לצו עיקול שניתן בחודש 07/2009 בעוד שבינתיים ניתנה החלטה מיום 12/10/09 המורה על חידוש רישום העיקול ובעקבותיה נרשם העיקול ביום 18/10/09.

לאחר בירור עם מזכירות בית משפט הוצאה הודעת הבהרה ללשכת רשם המקרקעין לפיה, לא ניתנה מעולם החלטה שיפוטית המבטלת את צו העיקול שניתן ביום 12/10/09.

לטענת המשיב , אורן הצליח ככל הנראה שוב באמצעות פרוטוקול הדיון מיום 11/08/09 (נספח ד' לתצהיר המשיב) לקבל את המסמך מיום 16/05/10 ובאמצעותו להטעות את הרשם ולהביא למחיקת העיקול מיום 18/10/09.

העיקול נרשם בשלישית ביום 01/01/12.

עוד נטען כי ביום 06/05/12 ניתנה החלטה של כבוד השופטת אביגיל כהן המבהירה כי צו העיקול שניתן ביום 12/10/09 לא בוטל מעולם, אלא כל אשר נעשה הוא החרגת זכויותיהם של צדדי ג' ממנו.

מאז אותה החלטה שניתנה ביום 12/10/09 המורה על רישומו מחדש של העיקול, לא ניתנה כל החלטה שיפוטית שמשנה או מבטלת את תוקפו של העיקול.

לטענתו, מנתונים שמעלים המבקשים עצמם בתובענה עולה כי על פי נסח רישום המקרקעין המיום בו רכשו את המקרקעין מאורן (02/06/10) הייתה רשומה הערת אזהרה בגין צו העיקול (לטובתו) שניתן ביום 12/10/09 (הערה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין עוד ביום 12/10/09). המבקשים ידעו היטב על העיקול מנסח המקרקעין אך בחרו להתעלם ממנו ולהסתמך על "מסמך ביטול העיקול" שלטענתם הוצג להם במועד חתימת ההסכם על ידי אורן.

כן נטען כי אפילו לשיטת המבקשים, לא הוצגה החלטה או מסמך המבטל את צו העיקול מיום 12/10/09 ועל כן אין הם יכולים ליהנות מהגנת תום הלב.

אין למבקשים כל זכות עודפת על זכות המשיב שגובשה בעיקול שנרשם לטובתו זמן רב לפני שהמבקשים רכשו כל זכות הנכס ועל כן יש לדחות את התובענה.

עמדתו של אורן

אורן הגיש מסמך לבית המשפט הנושא כותרת "תצהיר תשובה ...". בהחלטתי מיום 23/07/12 קבעתי כי מסמך זה אינו מהווה תצהיר ערוך כדין ועל אורן להגיש תצהיר עד ליום 05/08/12, אולם תצהיר זה לא הוגש.

כמו כן, על אף החלטתי בדבר הגשת סיכומים, לא טרח להגישם.

טענות המבקשים בסיכומי התשובה

לטענת המבקשים, אייל פעל בחוסר תום לב וטענה זו מתחזקת נוכח האמור בסיכומיו.

לטענתם, בסיכומיו טען אייל כי שמר על קשר רציף עם כונס הנכסים שמונה אך נמנע לכל אורך הדרך לפנות אל המבקשים בטענה כלשהי ושמר על מסתורין עד אשר הודיע לו כונס הנכסים כי תיק הכינוס נסגר.

לטענתם, היו הם תמי לב והסתמכו על צו ביטול עיקול של בית משפט שלום ואף רשם המקרקעין הסתמך על החלטה שיפוטית זו.

כן טענו כי אייל ידע שנרשמה הערת אזהרה, בניגוד לקבוע בצו העיקול, אך לא העלה כל טענה כנגד הרשם בעניין זה. כן טענו כי היה עליו לפנות אל המבקשים ולהתריע בפניהם כי מחיקת העיקול תהיה בכפוף להעברת יתרת הכספים אליו לאחר התשלום לכונס בהתאם לצו העיקול אך הוא לא עשה דבר בעניין זה.

דיון

המבקשים רכשו את הנכס ביום 02/06/10 ולטענתם, הוצגה להם במועד החתימה על הסכם המכר החלטה מיום 16/05/10 המבטלת את העיקול שהטיל אייל על המקרקעין והם הסתמכו עליה ועל כן חלה בעניינם תקנת השוק וזכותם גוברת.

טענה זו אין בה כדי להועיל להם בתובענתם. שכן, ככל שהוצגה בפניהם החלטה כלשהיא, לא היה בה כדי להועיל להם לקיום תנאי תקנת השוק. להלן ביתר פירוט.

סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 קובע:

"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו ...".

נוסחו של סעיף 125 (א) הנ"ל הינו חד - משמעי וגורף, ומאחר שמדובר במקרקעין מוסדרים, אין אחרי הרישום ולא כלום.

יפים לעניין המחלוקת דנן הדברים האמורים בספרו של אריה איזנשטיין, "יסודות והלכות בדיני מקרקעין" (חלק 1) בעמוד 193:

"בפנקסי המקרקעין יש מערכת מידע מקיפה ואמינה על מצבם המשפטי של המקרקעין, אשר מצויים בתחום המדינה ... ההכרה בצורך להנהיג רישום מסודר של מקרקעין, נובעת היום, כמו גם בתקופות קדומות, מן ההבחנה הברורה בין מטלטלין למקרקעין ... הרי שבמקרקעין תפיסת החזקה בהם אינה מעידה בהכרח על בעלות ...יש להדגיש שהרישום בפנקס מעניק, ברוב המקרים, למי שרשום בהם, לא רק את הערך ההוכחתי בדבר קיום זכותו בנכס, אלא גם, בעיקר, את זכותו הקניינית".

תחולת ס' 10 לחוק המקרקעין

לטענת המבקשים חלה במקרה דנן תקנת השוק, המגולמת בסעיף 10 לחוק המקרקעין.

ס' 10 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969, קובע:

"מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון". (ההדגשה בקו שלי - י.א.).

בע"א 599/77 שמואל קורצפלד נ' יוסף אדלר (מאגר משפטי נבו), בדונו בסעיף 10 לחוק המקרקעין אמר מ"מ הנשיא, הש' לנדוי:

"הוראה מפליגה זו הוחקה במגמה לבצר את אמינות הרישום בפנקסים כמסמכים פומביים הפתוחים לעיונו של הציבור. אבל עצם אופיה המפליג של ההוראה מחייב הקפדה על קיום אותם תנאים שהמחוקק קבע להקניית זכות קנין לרוכש, למרות המקור הפסול שממנו באה לו הזכות. לשם זה אין די במתן תמורה ובתום לבו של הרוכש אלא תנאי הכרחי נוסף הוא שהרוכש רכש את הזכות 'בהסתמכו על הרישום', והסתמכות זו בתום לב צריכה להתקיים בשעת הרכישה". (ההדגשות בקו שלי - י.א).

הוכחת הרישום הנדרש נעשית על ידי הצגת נסח המשקף את הרישום בנוגע למקרקעין הנמכרים.

אפילו לפי גרסת המבקשים לא הייתה במועד כריתת ההסכם הסתמכות שלהם על נסח הרישום, שאין חולק כי במועד הסכם המכר היה רשום בו עיקול על המקרקעין לטובת אייל מיום 12/10/09, אלא המבקשים הסתמכו על "מסמך הביטול". על כן אין כלל תחולה לס' 10 לחוק המקרקעין. , לאור הילכת קורצפלד הנ"ל.

אין חולק כי העיקול נרשם לפני עשיית עסקת המכר עם המבקשים ולפני רישום הערת האזהרה לטובת המבקשים בגין עסקת המכר הנ"ל.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו במאמרו של מיגל דויטש נפילתה ועלייתה של הזכות שביושר במשפט הישראלי המשפט בעקבות המציאות, עיוני משפט כד, 313 בעמו 336:

"פני הדברים שונים כאשר קיבל הנושה צו עיקול לטובתו ביחס לנכס בטרם נחתם חוזה המכר. צו עיקול אוסר על החייב לבצע דיס פוזיציות בנכס, ובכך נוצרת זיקה מסוימת בין המעקל ובין הנכס, אף לא זיקה קניינית. אם צו העיקול נרשם בפנקסי המקרקעין פשיטא שהוא פועל כלפי כולי עלמא , והרוכש יוכפף לעיקול .

על הניגוד בין החיוב על פי דין להימנע מעסקה לבין ביצוע עסקה למרות החיוב, חלים דיני העסקאות הנוגדות (ס' 9 לחוק המקרקעין וס' 12 לחוק המיטלטלין בהתאמה), זאת על דרך ההיקש מכאן שאם ידע הרוכש על צו העיקול, זכויותיו כפופות לעיקול".

יתר על כן, הוכח בפניי כי בהחלטה, שעל יסודה הוצאה פקודת ביטול העיקול (ע"י מזכירת בית המשפט), פקודה עליה הסתמכו המבקשים שתוכנה יפורט להלן, כלל לא בוטל העיקול שהוטל לטובת אייל אלא סוייג העיקול שבאופן שלא יחול על זכויות שרכשו צדדים שלישיים (ה"ה רביד) טרם הטלת העיקול לטובת אייל ביום 09/07/09.

ראה נספח ד' לתצהיר המשיב 1 - החלטת כבוד הרשם יוחנן גבאי בית משפט השלום בתל אביב - יפו מיום 11/08/09:

" החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה ועל יסוד הסכמת התובע הנני מורה בזאת על ביטול העיקול על זכויות הנתבע במקרקעין שנמכרו לאדונים הנכבדים: חיים ושושנה רביד, לאחר העברת הזכויות לקונים יירשם עיקול על ייתרת הזכויות של הנתבע בנכס.

למען הסר ספק, מובהר בזאת כי החלטה זו אינה מתייחסת לשאר העיקולים שהוטלו ואין לבטל אותם". (הדגשות בקו שלי - י.א).

הנה כי כן, ככל שהסתמכו המבקשים על ההחלטה הנ"ל (שבעקבותיה נמחק העיקול מהרישום על ידי רשם המקרקעין בשגגה) ממילא לא היה בה דבר וחצי דבר לעניין ביטול צו העיקול שהוטל על המקרקעין שרכשו.

הדבר אף עולה מהודעת בית משפט השלום בתל אביב בתיק 171315-09 מיום 06/05/12 (נספח י"ז לתצהיר המשיב):

" הודעה

לכב'

לשכת רישום מקרקעין נצרת

על פי החלטת כב' הרשם גבאי מיום 11.8.09 יבוטל העיקול על זכויות הנתבע במקרקעין שנמכרו לחיים ושושנה רביד.

מהחלטה מיום 12.10.09 יש לרשום עיקול בחלקה 26 בגוש 13990 כי העיקול הנ"ל, העיקול שהוטל על זכויות הנתבע אורן טובול ת.ז 023783285 בגוש 13990 חלקה 26 לא יחול על חלק מזכויותיו שכבר נמכרו לחיים ושושנה רביד. העיקולים על זכויותיו של הנתבע במקרקעין יוסיפו לחול ולא יבוטלו". (הדגשות בקו שלי - י.א).

מכאן שאין ולא הייתה כל החלטה שיפוטית המבטלת את העיקול שהוטל לטובת אייל ביום 12/10/09, ובמועד החתימה על ההסכם (02/06/10) היה העיקול שריר וקיים.

הובהר גם שביטול הרישום של העיקול לא נעשה על פי החלטה שיפוטית, אלא עקב שגגה של פקיד.

מעיון במסמך שלטענת המבקשים הוצג להם עולה, כי מדובר במסמך שהוציאה מזכירת בית המשפט בעקבות החלטת כבוד הרשם יוחנן גבאי ונושא תאריך 16/05/10 (ראה נספח י' לתצהיר המשיב). מדובר במסמך שמונפק על ידי מזכירות בית המשפט וחתומה עליו הגב' מירי עמיר, מזכירת בית משפט, הוא מוען לרשם המקרקעין.

ברם, בעוד שהחלטת הרשם יוחנן גבאי סוייג ביטול העיקול אך בנוגע לזכויות שרכשו ה"ה רביד, לא כללה פקידת בית המשפט סייג זה במסמך שהפיקה אלא הפיקה מסמך ביטול שגוי, לפיו לכאורה ביטל הרשם את העיקול בכללותו.

גם במסמך זה אין להועיל למבקשים.

שכן, הסתמכותם עליו אינה הסתמכות בתום לב "על הרישום" (במרשם המקרקעין).

כאמור, אין חולק שאפילו לאחר הפקת המסמך הנ"ל נותר העיקול רשום במרשם המקרקעין נכון למועד העסקה.

גם דינה של טענת המבקשים כי משנרשמה לטובתם הערת אזהרה, על אף רישום העיקול, הרי שזו מבססת להם מעמד עדיף על מי שלטובתו נרשם העיקול, אין בה מאומה.

באשר לשלילת מעמדה של הערת אזהרה כמבססת זכות קניינית נאמר בע"א 552/86 באסם זוהיר קניני נ' מחמוד נאסר פד"י מג' (2):

"אין הערת האזהרה בבחינת זכות במקרקעין , כי כל עיקרה אינו אלא שיטת מחסום בפני רישום עסקות במקרקעין למען שמור על כוחו של החיוב החוזי לרישום עסקה פלונית".

נקודת הזמן הקובעת לענייננו, הינה מועד ביצוע העסקה. במועד זה מנוע היה, לפי צו העיקול, אורן, מלהעביר זכויותיו למבקשים והם ידעו על כך נוכח רישום צו העיקול.

אמנם צו העיקול אינו מונע רישום הערת אזהרה, אך אין ברישומה המאוחר כדי לבסס עדיפות על צו העיקול שרישומו קדם לה.

תום ליבו של אייל

יש לדחות את טענת המבקשים בסיכומיהם כי אייל נהג בחוסר תום לב שעה שלא פנה אליהם להודיע להם על זכויותיו מכוח צו העיקול או לברר זכויותיהם לאחר שנרשמה הערת אזהרה לטובתם (לאחר 02/06/10).

אינני סבור שחובת תום הלב משתרעת למימדים שכאלה. המבקשים אשר במועד בו התקשרו בעסקה ידעו היטב שישנה הערה בדבר עיקול לטובת אייל הם אלה שהיו צריכים לפנות אל אייל על מנת לברר כיצד ניתן להסיר את העיקול לטובתו מהנכס אותו ביקשו לרכוש, אם בכלל.

מקובלת עליי טענת אייל כי הוא הסתמך על צו העיקול שהיה רשום לטובתו וניתנה לו פומביות ולא היה לו כל יסוד לחשש כי צו זה ייעלם לפתע ללא כל החלטה שיפוטית מתאימה.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, התובענה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב 1, אייל, הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 20,000 ₪.

להמציא לצדדים

ניתן היום, ט"ו חשון תשע"ג, 31 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.