בפני תביעת התובעים בגין נזקים שהנתבעת מס' 2 סרבה לשלם בעקבות תאונה שארעה ביום 6.9.11, ובה היו מעורבים רכב התובעים מ.ר. 23-678-68, ורכב הנתבעת 2, מ.ר. 29-946-69, שהיה נהוג במועד התאונה על ידי נתבע מס' 1.

אין מחלוקת באשר לאחריות הנתבע 1 לארוע התאונה, אשר התרחשה בעת שרכב התובעים חנה בחניון מסודר ברחוב חואן מירו בקרית אתא, ורכב הנתבעים פגע בו מאחור.

דרישת התובעים כלפי הנתבעים היתה על סך של 16,815 ₪ הכוללים: 12,148 ₪ נזק ישיר בהתאם לחוות דעת שמאי, 1,044 ₪ בגין שכ"ט שמאי ו-3,623 ₪ בגין ירידת ערך, בהתאם לחוות דעת השמאי.

הנתבעים שילמו לתובעים סך של 13,500 ₪ בלבד כאשר מסכום הדרישה הופחתו הסכומים הבאים:

825 ₪ בגין מע"מ שלא נכלל בחוות דעת השמאי (אם כי נכלל בחשבונית התיקון)

1,098 ₪ בגין נזק למוקד קדמי שלא הוכר על ידי הנתבעים בשל העובדה שלא נזכר בהודעת התובעים על ארוע התאונה ולא נראה בתמונות נזק כזה.

1,392 ₪ הפחתה מירידת הערך שנתבעה, הן בשל הפחתת שיעור ירידת הערך ל-3.5% במקום 5% שנתבעו, והן בשל הפחתת שווי הרכב מ-72,453 ₪ כפי שקבע שמאי התובעים לסך של 66,596 ₪ כקביעת שמאי מטעם הנתבעים.

לאחר שמיעת מלוא טיעוני הצדדים בפני ועיון במסמכים שהוצגו, לרבות "דו"ח בקרה לחוות דעת" שהגישה הנתבעת במהלך הדיון בפני, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים סכום נוסף של 1,392 ₪ וזאת מהטעמים הבאים:

א. אני מקבלת את טענת הנתבעים שהתובעים לא הוכיחו כי בארוע נשוא התביעה נגרם נזק לגלגל קדמי של רכבם, והדבר עומד בסתירה ברורה להודעה שמסרו על התאונה למבטחם, ממנה עולה ברורות כי קיימת טענה לנזק אחורי בלבד. טענת התובעים כי השמאי הוא שהסב ליבם לקיומו של נזק לגלגל קדמי שמאלי שלא הבחינו בו קודם לכן, איננו עולה בקנה אחד עם תוכן ההודעה שניתנה יום לאחר התאונה ולאחר שהיה בידי התובעים סיפק לבדוק את רכבם. מה גם שלא ניתן כל הסבר מצד התובעת בדיון ממה נגרם הנזק לגלגל והנזק שנראה בתמונות יכול היה להגרם בכל עת שהיא כתוצאה מהתחככות קלה במדרכה.

ב. אני מקבלת את טענת הנתבעים כי אין לחייבם בתשלום המע"מ בסך של 824 ₪ (ולא 825) וזאת לאור קביעת שמאי התובעים כי אין לכלול סכום זה כמפורט בחוות דעתו.

ג. אני דוחה טענות הנתבעים באשר להפחתת שיעור ירידת הרכב ושווי הרכב. הנתבעים לא הגישו חוות דעת מטעמם אלא "דו"ח בקרה" בו מציין השמאי מטעם הנתבעים, כי ככל שקביעתו לא תתקבל "יש לבדוק את הרכב". דהיינו ששמאי הנתבעים מודע בעצמו לכך שקביעותיו, שנעשו ללא בדיקה של הרכב, אינן יכולות לעמוד כנגד קביעות שמאי שבדק בעצמו את הרכב וקבע את ירידת הערך.

אמנם נכון כי בתמונות הנזק שצילם השמאי לא ניתן להבחין במדויק בנזק לרצפת תא המטען שעלה צורך ביישורו, אולם ניתן לראות כי קיים נזק משמעותי לפניה ימנית אחורית של הרכב, ואין זה בלתי סביר כי נגרם נזק גם לרצפת תא המטען בגין נזק זה. הנתבעים לא עמדו על חקירת השמאי מטעם התובעים, ולפיכך אינני רואה בסיס לטענותיהם בהקשר זה.

גם באשר לשווי הרכב, בהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים, לא מצאתי לאמץ דווקא את קביעת השמאי מטעמם באשר לשווי הרכב ולבכרה על פני חוות דעת השמאי מטעם התובעים.

אוסיף ואציין בהקשר זה כי הנתבעים הפחיתו סכום גבוה מזה שהוערך על ידי השמאי מטעמם (ב-100 ₪) וגם לכך לא ניתן כל הסבר.

משכך אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים את הסך של 1,392 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 350 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.