למערער טען עו"ד קוצאי גנאיים.

למשיבה טענה עו"ד מירה רווה.

פתח-דבר:

1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 15/07/12, על ידי השופט משה גינות בתיק פל"א 1397-03-12.

2. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

ההליך בבית משפט קמא:

3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח - חדש] תשכ"א-1961, (להלן: "הפקודה"), עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (רישיון הנהיגה פקע בספטמבר 2005) - עבירה לפי סעיף 10 לפקודה, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל- 1970.

4. בכתב האישום נטען כי בתאריך 04/03/12, נהג המערער ברכב במושב גבע הכרמל ועוכב על ידי המשטרה לבדיקה שגרתית. הבדיקה העלתה כי המערער נפסל ביום 01.01.12, במעמדו, מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, על ידי בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בתיק 8617-07-10, (להלן – "תיק בימ"ש פ"ת"), לתקופה של עשרה חודשים ואף הפקיד את רישיונו. בנוסף הוטלו עליו 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, (להלן – "עונש המאסר המותנה").

5. ביום 05/03/12, הודיעו הצדדים לבית משפט קמא כי הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום המקורי יתוקן באופן שסעיפים 3- 4 לעובדות, ימחקו ובסעיף 5 יצוין כי המערער נהג בעוד הפסילה בתוקף.

כתב האישום תוקן והמערער הודה בעובדותיו, הורשע ובהתאם להחלטת בימ"ש קמא, המערער הופנה לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר קצין מבחן.

6. ביום 24/06/12, טענו הצדדים לעונש ותסקיר שירות המבחן הונח על שולחנו של בית משפט קמא.

7. ביום 15/07/12, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים:

7 חודשי מאסר לריצוי בפועל, הפעיל עונש המאסר המותנה של 7 חודשים, (עונש שהוטל בתיק 8617-07-10 על ידי בית משפט השלום לתעבורה פתח תקווה), באופן חופף, 6 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, פסילה בפועל של 36 חודשים שהחלה ביום מתן גזר הדין ופסילה על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים.

בית משפט קמא לא חייב את המערער בתשלום קנס, זאת עקב מצבו הכלכלי הקשה.

8. כאמור הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

נתונים חשובים לצורך הדיון בערעור:

9. לצורך הדיון בערעור נזכיר כי גזר הדין בתיק בימ"ש פ"ת (תת"ע 8617-07-10) של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה ניתן מיום 01/01/12. גזר הדין כלל עונש מאסר מותנה של 7 חודשים.

עשרה ימים לאחר מתן גזר הדין בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, הוגשה בפניו בקשה להפעלת מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגד המערער ואשר הוטל עליו ביום 19/06/08, על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחדרה בתיק פ"ל 110/08.

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת רות רז) קיבל את בקשת המדינה והטיל ביום 07/03/12 על המערער עונש מאסר בפועל של שישה חודשים והפעיל בחופף את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגד המערער בהתאם לגזר הדין בתיק פ"ל (חדרה) 110/08 ואף אפשר לו לרצות את עונשו במסגרת עבודות שירות.

החלטה זו השלימה את גזר הדין של בימ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה.

טענות הצדדים:

10. המערער טוען כי היה על בית משפט קמא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולתת למערער הזדמנות לשקם את עצמו.

המדובר במערער שלמד את הלקח ושירות המבחן התרשם ממנו באופן חיובי ולכן המליץ בפני בית משפט קמא להאריך את עונש המאסר המותנה, תוך חיוב המערער בביצוע של"צ בהיקף של 350 שעות.

11. המערער בן 28, נשוי ואב לשתי בנות. האחת, בת שנתיים והשנייה זה עתה נולדה.

למערער שני בנים נוספים מנישואיו הראשוניים בני 8 ו- 9 שנים שגם הם נמצאים בחזקתו וסמוכים על שולחנו.

12. לא זו אף זו, אמו של המערער מתגוררת עמו, היא אלמנה בת 68 שנים הסובלת מבעיות רפואיות וזקוקה להסעה לטיפולים רפואיים, עזרה שמושיט לה המערער ולכן יש להתחשב גם בכך.

13. עוד נטען כי המערער סיים זה עתה ריצוי תקופת מאסר בפועל בת 6 חודשים, עונש שריצה במסגרת עבודות שירות. המאסר הוטל עליו בתיק תת"ע 8617-07-10, ע"י בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה על ידי כב' השופטת רות רז וריצויו החל ביום 01/04/12 - ראו סעיף 3ה' להודעת הערעור.

בא כוח המערער המשיך וכתב בסעיף 3ו' להודעת הערעור כי המערער סיים את ריצוי עונש המאסר במסגרת עבודות שירות בתאריך 30/09/12 ואמור להתחיל לרצות את עונש המאסר של 7 חודשים נשוא ערעור זה ביום 01/10/12.

יצוין כי ביצוע עונש המאסר נשוא ערעור זה עוכב עד למתן פסק דין בערעור בהתאם להחלטתי מיום 24/09/12.

14. בא כוח המערער מבקש שבית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן ויעדיף את התהליך השיקומי על פני הענישה בה נקט, תוך שהוא מפנה לפסה"ד שניתנו בעפ"ת 625-08-12, אזולאי נ' מדינת ישראל, עפ"ת 32806-02-12, כוכבי נ' מדינת ישראל, עפ"ת 18758-10-11, מדינת ישראל נ' מלכה ועפ"ת 21354-01-12 מדינת ישראל נ' פנחס.

15. באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, תוך שהיא מפנה לפסיקה ממנה עולה כי על נאשמים שביצעו עבירות מסוג העבירות בהן הורשע המערער, הוטל עונש מאסר בפועל לתקופות ארוכות יותר מזו שהוטלה על המערער.

16. המשיבה ציינה כי בית משפט קמא אומנם הורה על הפעלת עונש המאסר המותנה, אך הקל במידה רבה עם המערער, כאשר הורה על חפיפת העונש שהטיל יחד עם העונש שהופעל; כך שבפועל בגין העבירות החדשות לא הוטל על המערער כל עונש.

17. עוד הפנתה המשיבה לפסיקה האומרת כי ערכאת הערעור תתערב בצמצום בעונש שהטילה הערכאה הדיונית וההתערבות תהיה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת.

עניינו של המערער נימנה עם אותם מקרים.

תסקיר שירות המבחן:

18. שירות המבחן התייחס בהרחבה למערער, למשפחתו הרחבה והגרעינית, לרקע ממנו בא והסביבה בה גדל, לאמו ומצבה הבריאותי, לעברו התעבורתי והפלילי.

בסופו של יום פירט שירות המבחן את התרשמותו מהמערער ובא בהמלצה להאריך את עונש המאסר המותנה, תוך חיובו בביצוע עבודות של"צ והעמדתו במבחן במשך שנה.

דיון והכרעה:

19. לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית משפט קמא, בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה מיום 01/01/12 והחלטתו מיום 07/03/12, המשלימה את גזר הדין, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור כפי שיפורט להלן.

שאלת הפעלת עונש המאסר המותנה:

20. אומנם הצדדים לא התמקדו בטענה שתפורט במסגרת פרק זה של פסק הדין, אך מצאתי לנכון להתייחס לכך לאור חשיבות העניין והסוגיה המשפטית שחייבה בדיקה ובחינה.

בחנתי האם לא ניתן לראות בעונש המותנה שניתן ע"י בימ"ש השלום לתעבורה בפ"ת ביום 01/01/12, כעונש שאינו חל על עבירה שבוצעה ביום 04/03/12, משום שביום 07/03/12 נתן אותו בימ"ש החלטה המשלימה את גזירת הדין, אך כאמור לאור פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה דומה, במידה מסוימת, מצאתי כי אין מקום להתערב בכך וכי הפעלת המאסר המותנה הייתה כדין - ראו ע"פ 271/01 טולדנו נ' מ. י. - פ"ד נה (3) 831, (להלן – "פס"ד טולדנו".

21. אומנם בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה גזר את דינו של המערער ביום 01/01/12, והטיל עליו עונש מאסר מותנה, אך המערער, התעלם מכך ושב וביצע עבירה נוספת כעבור זמן קצר, כשביום 4.3.12 הוא עבר עבירה נשוא הערעור שבפני.

אכן בימ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה השלים את ההליך שבו נתן גזר דינו ביום 1.1.12, וכעשרה ימים אחרי מתן גזר הדין ולאחר שהוגשה בפניו בקשה חדשה להפעלת עונש מאסר מותנה, שב ודן בעניין הפעלת המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגד המערער ונתן את החלטתו ביום 07/03/12, שם כתב את הדברים הבאים:

"לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי יש מקום להפעלת המאסר על תנאי כמבוקש על ידי התביעה. הבקשה להפעלת התנאי הוגשה עשרה ימים בלבד ממועד מתן גזר הדין".

השופטת רז המשיכה וכתבה כי: "יתר רכיבי גזר הדין אשר ניתנו בתאריך 01/01/12 יישארו על כנן", משמע, שמלאכתו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה הסתיימה עם מתן החלטה זו, קרי, ביום 07/03/12 ומכאן שלכאורה זכות הערעור של המערער עמדה לו מיום מתן גזר הדין וגם מיום מתן ההחלטה, זאת בהתאם לסעיף 60 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בהקשר זה ראוי להפנות לע"פ 1100/91 מ"י נגד ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418, שם התייחס בית משפט העליון לעקרון סופיות הדיון בכל הקשור לצו הפעלת מאסר על תנאי בהתאם לתקנות העונשין (מאסר על תנאי), וקבע כי:

"בתקנות אלו, הנגזרות מהוראות סעיף 55(ג) לחוק העונשין, קבע המחוקק חריג מפורש לעקרון סופיות הדיון. חריג זה מצומצם לצו הפעלה או לצו הארכה של מאסר על תנאי, שבהם מצומצם ממילא שיקול דעתו של בית המשפט (ראה סעיפים 55 ו- 56 לחוק)".

בית משפט העליון התייחס גם לעניין נשיאת המאסר בדרך של עבודות שירות, לאחר מועד מתן גזר הדין וקבע שאומנם מדובר בשינוי בגזר הדין מבחינת אופן ביצוע המאסר, אך שינוי זה נמנה עם "התחום הצר" שבו איפשר המחוקק לחרוג מעקרון סופיות הדיון.

הגם שפס"ד טולדנו דן במקרה דומה, בהקשר לעבודות שירות, נראה כי המקרה של המערער דומה למקרה זה וההלכה הקובעת כי עונש המאסר המותנה חל מיום גזירת הדין הולמת על פי פסיקת בית המשפט העליון את ענייננו, כך שעל אף שההחלטה המשלימה את גזר הדין ניתנה ביום 07/03/12 והעבירה בוצעה ביום 04/03/12, מניין תקופת התנאי בהקשר לעונש המותנה, יחל מיום מתן גזר הדין ביום 01/01/12, כך שהמערער הפר את התנאי והפעלתו התבקשה על פי החוק.

22. בימ"ש עליון קבע בפס"ד טולדנו כי התכלית של זכות הערעור הניתנת אחרי ההחלטה המשלימה את גזר הדין, לאפשר הגשת ערעור הן על גזר הדין והן על ההחלטה המשלימה, כך שאין בזכות זו כדי לשנות את מועד תחילת מניין תקופת התנאי, ושהיא מיום מתן גזר הדין ולמה? כי מטרת העונש המותנה היא:

"להרתיע את הנאשם לעתיד לבוא, לאחר שנמצא כי הוא חטא בפלילים ועקב כך הוא הורשע. והרי דחיה זו משמעה הוא להעניק לנאשם פרס שאינו ראוי לו, לאמור: בתקופה שבין מתן גזר הדין ועד להכרעה בסוגיית עבודת השירות הוא יהיה פטור מאימתו של המאסר על תנאי. ונדמה שתוצאה זו היא בלתי סבירה, מחטיאה את מטרת החיקוק, ואף עלולה לגרום לנאשם לחזור לסורו בתקופת הביניים"

דברים אלו הולמים את המקרה שבפני ואף מה שנקבע בהמשך:

" ... שהרי כל שנדרש ממנו (מהנאשם) הוא לנהוג כאזרח מהוגן, דרישה שרוב הבריות ממלאים אחריה גם בלי שיעמוד נגדם עונש מרתיע." – פס"ד טלדנו עמ' 836.

על כן, ומשהמערער לא נרתע מלבצע עבירה נוספת לאחר שדינו נגזר, אך אותו הליך ראשון שהתנהל נגדו טרם הסתיים ואף המשיך להתנהל נגדו במסגרת ההליך המשלים להליך הקודם ושתכליתו הכרעה בבקשת המאשימה להפעיל עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו, משדר חוסר רתיעה וחוסר כבוד לרשויות אכיפת החוק ומגלה זלזול כלפי הענישה המרתיעה, לכן לא ברור מדוע בנסיבות שכאלה, יש להעדיף את דרכי השיקום, כשהוא אינו מפנים את חומרת התנהלותו ומתעלם ביודעין מהענישה המרתיעה הצופה פני העתיד שהוטלה עליו זה רק עתה, ושב ומבצע את העבירה הנוספת בטרם יבש הדיו על פסק הדין של בימ"ש בפ"ת, עבירה שהביאה להפעלת המאסר המותנה שהוטל עליו מספר חודשים, לפני כן.

23. עוד יש להזכיר כי בימ"ש בפ"ת הפעיל נגדו מאסר מותנה משום שהפר את התנאי שנקבע לשם הפעלת מאסר מותנה. הוא שב והפר את התנאי שהוטל עליו על ידי אותו בימ"ש, כך שהענישה המרתיעה לא גרמה לו להפנים את חומרת מעשיו, ולכן יש לשאול: מדוע הענישה המקלה תגרום לו לשנות את דרכיו?

24. כידוע התערבות ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי ערכאת הערעור, מצומצמת למקרים החריגים שבהם הוטל עונש חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים . בע"פ 6809/09 ויאצסלב מלינובסקי נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 31/03/11), נאמר:

"כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לגזירת דינו של נאשם אלא בנסיבות חריגות, כאשר נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית הבולטת על פניה או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (לא פורסם, 18.11.2009); ע"פ 420/07 הנ"ל, בפסקה 94]. "

לגוף העניין לא ניתן לומר כי העונש שהושת על המערער חורג לחומרה ודורש התערבות ערכאת הערעור. בימ"ש קמא הפעיל כדין עונש מאסר מותנה בן 7 חודשים ולמרות שהטיל עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, הוא הורה על חפיפת העונשים, כך שבפועל לא הטיל על המערער עונש נוסף לזה שהיה תלוי ועומד נגדו כעונש מותנה שלא הרתיעו כלל ועיקר.

25. על כן ולאחר שעיינתי בתסקיר שירות המבחן, בעברו של המערער, התנהלותו השונה לחלוטין מהמקרים אליהם הפנה בא כוח המערער, ( ראו סעיף 14 לפסק הדין ), ואשר ניתנה על ידי, לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית. העונש שהוטל עליו אף נוטה לקולא ואינו חמור כלל ועיקר, כך שאין כל מקום להתערב בו.

26. על כן, הערעור נדחה ועל המערער להתחיל לרצות את עונשו ביום 23.12.12. במועד זה ובשעה 09:00 יתייצב המערער במזכירות בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה, ומכאן שצו עיכוב ביצוע העונש בטל בזה. על המערער לקיים את גזר הדין, כפי שקבע בימ"ש קמא, כשמניין הזמן יהיה מיום מתן פסה"ד הדין.

ניתן היום, י"ח כסלו חשון תשע"ג, 02 דיצ' 2012, במעמד המערער, בא כוחו, עו"ד קוצאי גנאיים וב"כ המשיבה עו"ד אלעד בורובסקי.