בעניין:

התובע ישעיה לביא

נגד

הנתבעים 1. גלעד שרוני

2. דניאל בן שטרית

ובעניין:

התובע שכנגד/הנתבע 1 גלעד שרוני

נגד

הנתבע שכנגד/התובע ישעיה לביא

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד – יחסים כספיים בין הצדדים.

כפי שיובהר להלן, המדובר ב"משולש" שאף אחת מצלעותיו איננה "טלית שכולה תכלת", וזאת בלשון המעטה.

2. "הצלע" העיקרית ב"משולש" – הוא הנתבע 2 (להלן – בן שטרית), שהיה יושב ראש מרחב ירושלים של ההסתדרות הכללית של העובדים (להלן – ההסתדרות) בתקופה שבין חודש יולי 2007 ועד חודש יולי 2011 , עת פרש מתפקידו, כאמור בסעיף 4.6 לדו"ח ביקורת בנושא מרחב ירושלים, שהוכן על ידי המבקר הפנימי של ההסתדרות מר עדי קנדל (להלן – הדו"ח ת/1).

נגד בן שטרית ונגד הסגן שלו, מר משה נימני (להלן – נמני), הגישה ההסתדרות תלונה למשטרה ביום 24.8.11 בנושא נכס של ההסתדרות המכונה מתחם עין כרם.

יצוין, כי נמני פוטר מעבודתו בהסתדרות ביום 12.12.11, ואילו בן שטרית נפטר ממחלת הסרטן בחודש אוקטובר 2013.

בדו"ח ת/1 מפורטים "מעלליהם" השונים של בן שטרית ושל נמני בתקופת עבודתם , למעט הנושא שהועבר למשטרה.

בין היתר, מדובר בהשכרה ומכר נכסים ללא ידיעת ההסתדרות, נטילת כספים לכיסו של בן שטרית, וכן עשייה בחשבונות ההסתדרות ובחשבונות העמותות הקשורות אליה כבתוך שלו, וביניהם – העברה של 100,000 ₪ למועדון כדורת (באולינג) מישור אדומים (להלן – הבאולינג) , שהיה בתקופה הרלבנטית בבעלותו של הנתבע 1/התובע שכנגד (להלן – שרוני), שהוא הצלע השנייה ב"משולש", ואשר שם נהג בן שטרית לבלות בתדירות גבוהה.

3. שרוני הורשע בעבירות סמים ביום 6.5.09 (ת.פ. (באר שבע) 1398/08) , ובסביבות אוקטובר 2010 הכיר, לטענתו, את בן שטרית, במסגרת בילוייו של בן שטרית בבאולינג , ואף קיווה כי בן שטרית יסייע לו למנף את עסקי הבאולינג.

4. "הצלע" השלישית ב"משולש" הוא התובע/הנתבע שכנגד (להלן – לביא) , אשר היה בעברו מנהל סניפי בנק, ואשר הודה כי נהג לשחק קלפים (פוקר) עם בן שטרית (פרוטוקול מיום 14.11.14 עמ' 6 שורה 24 ועמ' 7 שורות 12 – 17).

לדברי שרוני, בן שטרית אמר לו במפורש כי לביא "גמר לו את החיים בקלפים" (פרוטוקול עמ' 30 שורה 24).

5. ביום 22.8.10 נחתם הסכם, שצורף כנספח א' לתצהירו של לביא (להלן – ההסכם) בין מועצת פועלי ירושלים של ההסתדרות (להלן – המוכר) לבין לביא, לפיו רכש לביא זכויות בדירה במתחם עין כרם (להלן – הנכס) בסכום של 740,000 ₪.

יצוין, כי בהגדרת ה"מוכר" בהסכם נאמר שהמוסמכים לפעול בשמו ומטעמו של המוכר הם בן שטרית יחד עם מר אהרון (רוני) כהן או נמני (להלן – הנציגים).

עוד יצוין, כי בסופו של ההסכם מופיעה הסכמה וכתב ערבות של ההסתדרות, שבה נאמר כי ההסתדרות, באמצעות הנציגים, "מסכימים למכירה הנ"ל וערבים לכל התחייבויות המוכר על פי הסכם זה".

6. ב"הואיל" הראשון להסכם, הצהיר המוכר כי הוא המחזיק ובעל זכות דיירות מוגנת בנכס, שרשום על שם עמידר.

ב"הואיל" השני הצהיר המוכר כי הוא קיבל את הסכמת עמידר לרכישת זכויות החכירה באופן שמעמדו עם סיום הליכי רכישת הזכויות יהיה מעמד של חוכר לדורות.

ב"הואיל" השישי הצהיר המוכר כי הוא יבצע את כל הפעולות הדרושות לצורך רישום והעברת הזכויות בנכס על שמו של הקונה (לביא).

7. על פי סעיף 4 להסכם, התחייב המוכר להעביר את החזקה לקונה, לאחר קבלת מלוא התשלומים, ביום 30.8.11.

על פי סעיף 5.6 להסכם , המוכר התחייב למשכן את זכויותיו בנכס לטובת הקונה, אולם הותנה כי הקונה לא יוכל לעשות בו שימוש אלא לאחר סיום רישום הזכויות על שם המוכר בעמידר או לאחר יום 30.8.11, לפי המוקדם.

8. בסעיף 6 להסכם נקבע, כי סכום של 600,000 ₪ מתוך סכום התמורה ישולם במעמד החתימה על ההסכם, והיתרה בסך של 140,000 ₪ תשולם בצ'ק בנקאי ביום 30.8.11.

9. בסעיף 9.1 להסכם נקבע פיצוי מוסכם בסכום של 100,000 ₪, אשר ישולם על ידי הצד שיפר את ההסכם או הוראה יסודית שבו.

התביעה

10. בכתב התביעה, שהוגש ביום 6.3.12, טוען לביא כי בן שטרית הונה אותו במסגרת ההסכם, הציג בפניו מצגי שווא, זייף מסמכים, ונטל את כספו של לביא "כאחרון הגנבים הקטנים".

11. לביא צירף לכתב התביעה, כנספח א', תביעה שהגיש בסדר דין מקוצר ביום 4.8.11 כנגד בן שטרית וכן נגד המוכר (מועצת הפועלים) ונגד ההסתדרות בקשר להסכם (ת.א. 8914-08-11) על סכום של 914,933 ₪ .

סכום זה כולל את הסכומים ששולמו על ידי לביא על חשבון העסקה וכן את הפיצוי המוסכם על פי ההסכם .

לטענת לביא, מתוך הסכום של 600,000 ₪ ששולם על ידו עם החתימה על ההסכם שולם סך של 220,000 ₪ ב – 5 המחאות לפקודת "עצמי", בהוראותיו של בן שטרית, וביום 11.1.11 שולמה אמנם היתרה בסך 140,000 ₪, לאחר שהעסקה דווחה למס שבח, אולם לביא קיבל הודעה מרשויות מס שבח כי העסקה בוטלה.

על אף שביום 9.3.11 נחתם הסכם לביטול העסקה, שעל פי הוראותיו היה לביא זכאי להשבת מלוא הסכום ששולם על ידו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין לא יאוחר מיום 1.7.11 –נמנע בן שטרית מלהחזיר ללביא את הסכומים אשר שולמו על ידו, ולכן הגיש לביא את התביעה ת.א. 8914-08-11.

עוד טען לביא, במסגרת התביעה 8914-08-11, כי הוא נתן הלוואה לבן שטרית בסכום של 35,000 ₪ שלא נפרעה, למרות שבן שטרית התחייב להחזירה עד ליום 5.1.11.

12. מנספח ג' לכתב התביעה שלפנינו עולה, כי ביום 26.12.11 ניתן פסק דין כנגד בן שטרית בתיק 8914-08-11 על מלוא סכום התביעה בנוגע לביטול ההסכם, לאחר שבקשתו של בן שטרית למתן רשות להתגונן נדחתה על ידי כב' הרשם (דאז) א. פוני (להלן – פסק הדין לטובת לביא).

13. בסעיף 8 לכתב התביעה שלפנינו טוען לביא , כי במסגרת ההליכים למימוש פסק הדין שניתן לטובתו התברר לו כי ביום 16.8.11 הגיש שרוני תביעה בסדר דין מקוצר נגד בן שטרית (תא"ק 27620-08-11), על סכום של 365,000 ₪, וכן בקשה לעיקול כספים של בן שטרית המוחזקים בהסתדרות.

במסגרת התביעה תא"ק 27620-08-11 טען שרוני כי הוא נתן הלוואה לבן שטרית על סך של 365,000 ₪, בהתאם להסכם הלוואה שנחתם ביום 3.10.10 (להלן – הסכם ההלוואה), וכי התביעה הוגשה על ידו לאחר שבן שטרית לא פרע את ההלוואה כפי שהתחייב בהסכם ההלוואה.

ביום 12.9.11 ניתן פסק דין בתיק 27620-08-11 כנגד בן שטרית, בהסכמת הצדדים (להלן – פסק הדין לטובת שרוני), וכן ניתן צו עיקול זמני על סך של 365,000 ₪, שנמסר להסתדרות.

14. במסגרת התביעה שלפנינו טוען לביא, כי שרוני הפך כביכול ל"נושה" של בן שטרית, ובכך הוא מבקש לנגוס מכספי הנשייה של לביא, במסגרת פסק הדין שניתן לטובתו בנושא עסקת המכר, וזאת כתוצאה מקנוניה בין שרוני לבין בן שטרית.

לטענת לביא, כל המהלך המשפטי שננקט על ידי בן שטרית ושרוני או מי מהם, הוא למראית עין בלבד , לצורך הברחת נכסים ועל מנת ליטול לידיהם חלק מהכספים של בן שטרית, המוחזקים על ידי ההסתדרות.

15. עוד נטען, כי הסכם ההלוואה נשוא פסק הדין לטובת שרוני הוא מעשה תרמית, שכן אין מאחוריו הלוואה כלשהי, ושרוני ובן שטרית ניצלו לרעה את הליכי בית המשפט על מנת שיינתן פסק דין לטובת שרוני, אשר נסמך על טענות כזב ועל מסמך שהינו בגדר תרמית של ממש.

לטענת לביא, תוצאותיו של פסק הדין לטובת שרוני פוגעות בזכויותיו של לביא לממש את פסק הדין שניתן לטובתו , ומפחיתים את סיכוייו להיפרע מבן שטרית.

לפיכך, מבקש לביא במסגרת התביעה שיינתן פסק דין הצהרתי המבטל את פסק הדין שניתן לטובת שרוני, ושייקבע כי בן שטרית אינו חייב דבר לשרוני.

16. בכתב ההגנה מטעם שרוני ובן שטרית נטען כי ההלוואה בסך של 365,000 ₪ שניתנה על ידי שרוני לבן שטרית הינה אמתית, וזאת בניגוד להסכם הפיקטיבי שנחתם בין לביא לבין ההסתדרות לגבי הנכס במתחם עין כרם, נכס שבו הייתה ההסתדרות דיירת מוגנת ולא הייתה יכולה ממילא למכור אותו.

17. לגבי ההלוואה טען שרוני כי היא ניתנה לבן שטרית, על בסיס חברי, על מנת לסייע לו בטיפולים במחלת הסרטן שבה לקה.

שרוני הודה כי הואיל ולא היה ברשותו הסכום האמור – גייס את הכסף בעזרת חברו, שלום איטח, אשר הפנה אותו לאיתמר זר, בעל צ'יינג', שנתן סכום של 200,000 ₪, ואת היתרה גייס שרוני מאביו.

עוד טען שרוני, כי היה לו אמון בבן שטרית שיחזיר את ההלוואה במועד, וכך יוכל שרוני להחזיר את הכסף לאחרים, אך משהתברר שההלוואה לא הוחזרה – הגיש שרוני את התביעה נגד בן שטרית (תא"ק 27620-08-11), שבמסגרתה ניתן פסק הדין לטובת שרוני.

התביעה שכנגד

18. במסגרת התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי שרוני ביום 25.5.12, נגד לביא ונגד בן שטרית (כנתבע פורמלי), טוען שרוני כי ההסכם לרכישת הנכס במתחם עין כרם מעלה תהיות רבות, במיוחד כאשר מדובר בדיירות מוגנת, שמעולם לא ניתן היה למכור ו/או לרכוש אותו.

שרוני טוען כי לביא, שהכיר את בן שטרית "במועדוני קלפים חשוכים", כדבריו, ניסה להסתיר ולהסוות חובות בלתי חוקיים שהיה חייב לו בן שטרית על ידי רכישה פיקטיבית של הנכס במתחם עין כרם.

19. כתוצאה מכך מבקש שרוני פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם למכירת הנכס בעין כרם אינו אלא זיוף, ומשכך – אין לחייב את בן שטרית בסכום כלשהו לטובת לביא.

טענותיו של לביא בסיכומיו

20. לביא טוען בסיכומיו כי אין ליתן אמון בגרסתו של שרוני לגבי נסיבות ההלוואה לבן שטרית, שמעולם לא ניתנה.

לטענתו, בשל מצבו הכלכלי של שרוני בתקופה הרלבנטית אין זה סביר שהוא יתגייס "לטובת חבר ", אותו הכיר זמן קצר בלבד, וילווה לו סכום גדול של 365,000 ₪.

לביא טוען כי שרוני קיבל את החזקה בבאולינג ביום 1.10.10 ושם רק הכיר את בן שטרית, ולכן אין זה סביר שביום 3.10.10, שלושה ימים בלבד לאחר ההיכרות עם בן שטרית , כבר ייתן לו הלוואה בסכום כה משמעותי ויחתום על הסכם ההלוואה.

21. לביא טוען כי הואיל ושרוני טען במסגרת הליך אחר כי בן שטרית פנה אליו בבקשת הלוואה בינואר 2011 – ברי כי אין כל קשר בין הכספים שנתן בעל הצ'יינג', איתמר זר, ככל שאכן נתן, לבין "ההלוואה" לבן שטרית, שלא הייתה ולא נבראה.

22. עוד נטען, כי שרוני משקר, בודה מלבו ראיות, ואף שכנע את אחיו, אהרון שרוני , ליתן עבורו עדות שקר לפיה היה נוכח במעמד העברת הכסף מאת שרוני לידי בן שטרית.

23. לביא טוען כי גם הימנעותו של שרוני מהליכים לגביית "החוב " של בן שטרית בהתאם לפסק הדין לטובת שרוני מצביעה על הפיקטיביות של כל נושא ההלוואה לבן שטרית, אשר מטרתה להבריח את נכסיו של בן שטרית מפני נושים שלו, ובמיוחד מפני לביא.

24. לטענת לביא, היה זה דווקא בן שטרית שנתן כספים (100,000 ₪) למועדון הבאולינג של שרוני, ולא להיפך, ומשכך, ועל רקע דברים אלה – לא ברורה כלל הטענה כאילו ניתנה על ידי שרוני הלוואה לבן שטרית בסכום של 365,000 ₪.

לטענתו, מהדו"ח ת/1 עולה שעסקו של שרוני שימש כמקום להימורים, בו הימר בן שטרית, ויתכן מאד שהכספים שהעביר בן שטרית לידי שרוני ולעסק הבאולינג היו קשורים בפעילות פלילית זו.

25. לעניין התביעה שכנגד טוען לביא, בפרק ט' לסיכומיו, כי הואיל והוא תובע את השבת כספו ששולם במסגרת עסקת המכר של הנכס בעין כרם , וזאת מכוח ההסכם לביטול העסקה –אין שום רלבנטיות לטענות שרוני בתביעה שכנגד לפיהן הסכם המכר עצמו (שבוטל) אינו יותר מאשר זיוף.

26. לביא טוען כי הואיל והוצגו ראיות שפסק הדין אשר ניתן לטובת שרוני הושג במרמה – הרי שניתן לומר, בסבירות גבוהה, שאילו לבית המשפט אשר דן בתיק תא"ק 28620-08-11 בין שרוני לבן בן שטרית הייתה מוצגת התמונה המלאה - הרי שפסק הדין לטובת שרוני לא היה ניתן מלכתחילה, ולאחר שניתן – דינו להתבטל.

טענותיו של שרוני בסיכומיו

27. שרוני טוען כי הסכם ההלוואה משקף את מציאות הדברים כהווייתם – דהיינו, שרוני הושפע ממצבו הבריאותי של בן שטרית וכן הושפע מכוחו בהסתדרות, עד כי לא סבר שיש לעגן את ההלוואה בהסכם, ופעולה משפטית זו באה דווקא מצדו של עו"ד אסף בוטח, שייצג את שני הצדדים על בסיס חברי, ועל כן הטענה כי מדובר בחוזה למראית עין אין לה על מה שתסמוך.

לטענתו, בוודאי היום, כאשר בן שטרית הלך לעולמו בטרם העיד בבית המשפט – לא נותר כי אם הסכם ההלוואה , החתום כדין.

28. לעניין פסק הדין שניתן לטובתו , טוען שרוני כי אין כל פסול בכך שבן שטרית, שלא הייתה לו הגנה, הסכים למתן פסק הדין כדי למזער את נזקיו.

עוד נטען בהקשר זה, כי אילו היה מדובר בתרמית - הרי שהצדדים לא היו מחכים חודשים רבים כדי לממש את זממם, וגם היו מסכמים על סכום גדול יותר.

29. שרוני דוחה את טענות לביא בדבר אי נקיטת הליכים לגביית החוב על פי פסק הדין שניתן לטובת שרוני, וטוען כי עיקל את כספי הפנסיה של בן שטרית וכן רשם משכון על זכויותיו בדירת מגוריו.

30. אשר לתביעה שכנגד טוען שרוני, כי לביא עשה עסקים עם רוני כהן ועם נמני, שפוטרו על רקע ליקויים קשים בעבודתם, ואותם, שלכאורה "עקצו" אותו בחר לביא שלא לתבוע, ומאידך בחר "להסית את האש" אל הקורבן (שרוני) , אשר "נעקץ" בעצמו על ידי בן שטרית.

לטענת שרוני, לביא נהג כך כדי להכשיר את המעשים הבלתי חוקיים והפליליים שעשה על מנת לנשל את עמידר מנכסיה.

שרוני טוען כי ביטול פסק הדין שניתן לטובת לביא כנגד בן שטרית יש בו כדי לשרת את שרוני על מנת שיוכל להיפרע מבן שטרית באשר לסכום ההלוואה, וכי ביטול פסק הדין יש בו כדי לשרת מטרה ציבורית לפיה לא ייהנה בעל דין מעילה בת עוולה ולא יוכל לקבל סעד בגינה.

לפיכך, מבקש שרוני לקבל את התביעה שכנגד במלואה ולבטל את פסק הדין שניתן לטובת לביא.

31. לטענת שרוני, אין ללביא כל הצדקה, משפטית או עובדתית, להתערב בפסק הדין שניתן לטובת שרוני , והיה עליו לעמוד בתנאים שנקבעו בפסיקה לביטולו של פסק דין, במיוחד כאשר יסודה של עילת הביטול היא טענת תרמית.

דיון והכרעה

32. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים) קובע כי חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל, ועל פי סעיף 61 (ב) לחוק החוזים, חלות הוראות אלה, בשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה.

33. אף כי אין בדין הוראה בדבר הדרך בה יש לבטל פסק דין שהושג במרמה, נפסק כי לבית המשפט סמכות טבועה לבטל פסק דין כזה , והדרך לביטולו היא על ידי הליך של תקיפה ישירה של פסק הדין על ידי בקשה לביטולו (ראה ע.א. 417/89 אעבריה נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים פ"ד מה (4) 641).

34. בע.א. 6019/07 משה טורג'מן נ. אחים עופר (ניהול) בע"מ פ"ד ס"ג (3) 612 , מיום 25.2.10 (להלן – פרשת אחים עופר) נקבעו שני תנאים לביטולו של פסק דין שהושג במרמה:

א. אמינות לכאורית, דהיינו - שהראיות להוכחת התרמית יהיו "אמינות לכאורה" או שיהיה בהן משקל ממשי על מנת לבסס את טענת המרמה.

ב. חיוניות הראיה, דהיינו - על בית המשפט להתרשם כי יש בכוחן של הראיות שהובאו להוכחת התרמית להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה.

35. ההליכים שלפנינו הם אכן בקשות לביטול פסקי דין:

במסגרת התביעה מבקש לביא לבטל את הפסק הדין שניתן לטובת שרוני בנוגע להלוואה לבן שטרית, ואילו במסגרת התביעה שכנגד מבקש שרוני לבטל את פסק הדין שניתן לטובת לביא בנוגע לביטול הסכם הרכישה של הנכס במתחם עין כרם.

36. ברוח הפסיקה המתייחסת לביטול פסק דין שהושג במרמה – השאלות שעומדות בפנינו בתיק זה הינן:

א. לגבי התביעה – האם הסכם ההלוואה לפיו הלווה שרוני לבן שטרית סכום של 365,000 ₪ ושעל פיו זכה שרוני בפסק הדין לטובתו הינו אמתי, או שמא מדובר בפיקציה ולכן יש לבטל את פסק הדין לטובת שרוני הואיל והושג בתרמית, כפי שמבקש לביא, על מנת שלא לפגוע בזכויות הנשייה שלו מכוח פסק הדין שניתן לטובתו בקשר לביטול עסקת המכר של הנכס בעין כרם.

ב. לגבי התביעה שכנגד – האם ההסכם למכירת הנכס בעין כרם, נשוא פסק הדין לטובת לביא, הינו הסכם אמתי, או שמא מדובר בפיקציה ויש לבטלו, כפי שמבקש שרוני במסגרת כתב התביעה שכנגד.

37. כבר כעת ייאמר, כי ההכרעה בשאלות האמורות תהיה על סמך הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ואין רלבנטיות למידת מוסריותם של הצדדים, היותם או אי היותם נוכלים, מהמרים, קלפנים, עבריינים מורשעים ומשך תקופת מאסרם , וכיוצאה באלה.

זו גם הסיבה שבקשתו של שרוני להגשת ראיה נוספת בדבר משך תקופת מאסרו נדחתה בהחלטה מיום 26.11.15.

38. כמו כן יצוין, כי הואיל ו"השחקן הראשי", בן שטרית, שמעורב הן בהסכם ההלוואה והן בהסכם לרכישת הנכס בין כרם, אינו עוד בין החיים , ואינו יכול לשפוך אור על העובדות – על בית המשפט לבחון בזהירות יתרה את העדויות שנשמעו, בכל הנוגע ליחסים שבין בן שטרית לבין שרוני, וכן בנוגע ליחסים שבין בן שטרית לבין לביא, שכן מה יותר קל מאשר "להפיל" עובדות שאינן נוחות לצדדים על המנוח?

האם ניתנה ההלוואה מאת שרוני לבן שטרית

39. אף כי לא הועלתה כל טענה שהסכם ההלוואה עצמו , אשר נערך על ידי עו"ד אסף בוטח, הוא מזויף – לא שוכנעתי כי ההסכם נחתם על סמך העובדה שבפועל ניתנה הלוואה מאת שרוני לבן שטרית.

נראה כי הסכם ההלוואה נערך מחמת זהירותו של עו"ד בוטח לנוכח הודעתו של שרוני י הוא ילווה סכום של 365,000 ₪ לבן שטרית.

עו"ד אסף בוטח, שכאמור ערך את הסכם ההלוואה, העיד כי שרוני הודיע לו "שהוא מתכוון לתת הלוואה לצורך מימון טיפולים לדני בן שטרית שחלה לפי מה שנאמר לי במחלת הסרטן" (פרוטוקול עמ' 17 שורות 2-3), וזו הסיבה שהוא הציע לערוך הסכם בכתב, ואף הוסיף הוראה בסעיף 4 לפיה בחתימתו על המסמך הורה בן שטרית לכל יורשיו לכבד את ההסכם ולקיים את הוראותיו (שם, שורות 8-10).

עם זאת, עו"ד בוטח אמר באופן מפורש כי לא היה נוכח בעת העברת הכסף משרוני לבן שטרית, ולא היה מעורב בכך (פרוטוקול עמ' 19 שורות 16-23).

לפיכך, אין בעדותו של עו"ד בוטח כדי לסייע בשאלה האם, על אף קיומו של הסכם ההלוואה, אכן ניתנה בפועל ההלוואה מאת שרוני לבן שטרית והכסף הועבר לידיו של בן שטרית, או שהסכם ההלוואה נערך ונחתם על סמך עובדות פיקטיביות שנאמרו לעו"ד אסף בוטח.

40. עדותו של שרוני עצמו עוררה תמיהות.

ראיתי להעדיף את עמדתו של לביא לפיה שרוני קיבל חזקה בבאולינג ביום 1.10.10 ואז הכיר את בן שטרית, על פני עמדתו של שרוני לפיה היה זיכרון דברים קודם לחתימת הסכם השכירות (שלא הוכח), ולכן ההיכרות ביניהם הייתה ארוכה יותר לפני מתן ההלוואה ביום 3.10.10.

אין זה סביר שאדם אשר מכיר את בן שטרית במשך 3 ימים בלבד "ייצא מעורו" על מנת לסייע לו על בסיס הומניטרי בסכום של 365,000 ₪, כאשר לו עצמו היו חובות שאביו נאלץ להסדיר, ובידיו סכום זעום של 5000 ₪ בלבד והוא נאלץ ל"קושש" את הסכום המלא מחברים בעלי צ'יינג', וכן מאביו, מבלי לומר לו מה הסיבה להלוואה (ראה פרוטוקול עמ' 26-28).

נראה כי שרוני חשש שאביו לא יתן לו את הכסף, וזה אכן היה חשש מבוסס, שכן אביו אמר בעדותו כי כאשר נודע לו כעס, ורק לאחר מכן , כנראה על מנת לסייע לבנו , ציין כי הוא גאה בבנו על מניעיו ההומניטריים...

41. הואיל וההסכם עם לביא בנוגע לנכס בעין כרם נחתם ביום 22.8.10 , וסביר להניח שבן שטרית ידע באותה עת כי לאור התנהלותו בעניין לא יהיה מנוס מלבטל את ההסכם לאחר שיודעו העובדות להסתדרות ולעמידר, והוא יחויב להחזיר כספים ללביא – סביר להניח שבן שטרית יזם את "ההלוואה" מאת שרוני וחתם ללא היסוס על הסכם ההלוואה ביום 3.10.10 , מבלי לקבל כסף בפועל , וזאת על מנת למנוע מלביא, בבוא העת, לנסות לגבות את הכספים.

42. זאת ועוד, לא שוכנעתי מעדותו של אחיו של שרוני, אהרון שרוני, כי אכן היה עד להעברת הכספים מאת שרוני לבן שטרית במשרדי הבאולינג.

מעבר לעובדה שמדובר בעדות של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, שיש לו מטבע הדברים אינטרס לעזור לאחיו - הרי שהעד העיד כי לא ראה את בן שטרית סופר את הכסף (פרוטוקול עמ' 35 שורות 17-18) למרות ששרוני עצמו העיד כי ספירת הכסף לקחה כ- 40 דקות (פרוטוקול עמ' 27 שורה 3).

כלום לא התעניין אהרון מה עושה שרוני במשך פרק זמן זה עם בן שטרית?

כלום סבירה הגרסה שאהרון לא ידע כלל על המחווה ההומניטרית, לכאורה, של שרוני כלפי בן שטרית? אתמהה...

43. ראיתי לקבל את גרסת לביא, כפי שהוצגה בפרק ג' סעיף 29 לסיכומיו כי הסכם ההלוואה הוא למעשה פיקטיבי , אשר נערך למועד הרלוונטי והנדרש לצורך העניין.

העדים איתמר זר ואיטח אמנם העידו כי נתנו את הכסף לשרוני , אולם אף אחד מהם לא העיד כי הכספים אכן הועברו בפועל לבן שטרית.

נראה שדי בכך כדי לקעקע את גרסתו של שרוני.

44. לפיכך, אני קובעת כי פסק הדין שניתן לטובת שרוני הושג למעשה במרמה ועל כן דינו להתבטל.

האם יש מקום לבטל את פסק הדין שניתן לטובת לביא

45. יש לזכור כי פסק הדין לטובת לביא ניתן לאחר שבן שטרית נחקר על תצהירו , שהוגש בתמיכה לבקשתו למתן רשות להתגונן , ולאחר שבקשתו למתן רשות להתגונן נדחתה.

בהחלטתו מיום 19.12.11 קבע כב' הרשם (דאז) א פוני כי בנסיבות המקרה לא רק שבן שטרית לא הניח תשתית עובדתית להיות התנהגותו של לביא בלתי חוקית ובלתי מוסרית , אלא שבן שטרית , במו פיו, לא התכחש לעובדה כי עליו להשיב ללביא את הכספים שנטל ממנו והשתמש בהם לצרכיו.

כב' הרשם קבע בפסקאות 8-9 להחלטתו קביעה אשר נראה כי כל המוסיף עליה – גורע:

"לא הוכח כל מעשה עוולה מצד התובע. מדוע יש לשלול מהתובע לקבל את כספו כאשר הנתבע, הוא ולא אחר, מסכים שהוא חייב בהשבתו?... המדובר בהודעת בעל דין שמצהיר כי הינו חייב בהשבת הכספים על מנת לקבוע כי די בכך לדחות את הבקשה לרשות להגן".

46. לאור הקביעה החד משמעית האמורה, ולאור העובדה שלא נמצא כל פגם בהסכם לביטול העסקה (גם אם בהסכם עצמו לרכישת הנכס היה ספק אם ניתן בכלל למכור את הנכס מלכתחילה) – לא מצאתי כל פגם בפסק הדין שניתן לטובת לביא, ולכן דין התביעה שכנגד להידחות, ופסק הדין לטובת לביא נותר על כנו.

סוף דבר

47. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

א. התביעה מתקבלת.

מוצהר בזאת כי פסק הדין לטובת שרוני , במסגרת תא"ק 27620-08-11, שניתן ביום 12.9.11 - דינו להתבטל.

ב. התביעה שכנגד נדחית.

מוצהר בזאת כי פסק הדין לטובת לביא , במסגרת ת.א. 8914-08-11 , שניתן ביום 26.12.11 - ניתן כדין והוא נותר על כנו.

48. הנתבע/התובע שכנגד (שרוני) ישלם לתובע/הנתבע שכנגד (לביא) , תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 40,000 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ח' בטבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.