<#1#>

עו"ד גוֹטפריד: בעיקרי הטיעון אומר חברִי: "לא דרשו את הבונוס מעולם". אני רוצה להבהיר: ההסכם בין הצדדים הוא חד משמעי. יש להחזיר את הבונוס, כן דורשים לא דורשים. בניגוד לטענתו, אני מפנה לנספח ה.5 לעיקרי הטיעון של המשיבים, מכתב של בא-כוח סקאל מה‑12.3.06. הרי רק אז היו הדו"חות הכספיים של 2005, אי אפשר לפני זה לבקש. ושם אני מבקש ברחל בִּתך הקטנה.

אני רוצה להדגיש דבר נוסף, וזה באמת דבר שלדעתי לא עושים. בעיקרי הטיעון מצטט חברִי שלוש שורות מדברי סקאל. מפנה לסעיף 24 לעיקרי טיעון המשיבים. הוא מצטט שלוש שורות, ועוצר.

הוא משמיד את המשפט "אני בכל מקרה רציתי להתחשבן איתו על הבונוס ללא קשר". אני דרשתי, ולא התכוונתי לוותר, ואת השורות האלה הוא משמיד. וחבל.

עו"ד חברוני: אני מפנה את אדוני לסעיף 23 לעיקרי הטיעון שלי, ששם אני מצטט מעמ' 38-39 לפרוטוקול מיום 12.10.08, ש' 4-32 (מוצג 13). שם אני חוקר אותו בדיוק בעניינים האלה. אני שואל אותו: "האם יכולתם לדעת?". אני מראה לו שבכל מועד ששילמו את הבונוס הם ידעו שהמשיב 2 לא עומד ביעדים. אני שואל אותו: "באיזשהו שלב מקבל יריב בונוס בינואר 2005?" והוא משיב שכּן. שאלתי מתי ידע שהבונוס לא מגיע לו...

השופטת אמרה שלא צריך דו"חות כספיים מבוּקרים....

"למעשה, אתה אומר שבסביבות מאי-יוני כבר אפשר לדעת מה המצב בפועל של 2004" והוא משיב שנכון (מצטט).

הוא, כאיש הכספים, הבן-אדם שיודע אם צריך לשלם את הבונוס או לא.

כל הערעור הזה נסב סביב השאלה של גירסאות. כב' בית-משפט קמא קיבל גירסה. אין מחלוקת ואנחנו מסכימים לאמוּר בחוזה בכתב. הטענה היא לא כנגד החוזה בכתב....

גם השופטת קובעת שאין מחלוקת שהמשיב 2 לא עמד ביעדים.

הטענה היא אחרת. חרף העובדה שלא עמד ביעדים, הגיעו לסיכום שמאחר ולא ניתן להגיע ליעדים בגלל עניינים שקשורים בסקאל, הוא יקבל את הבונוסים גם אם לא יעמוד ביעדים, והשופטת מקבלת את הגירסה הזאת חד-משמעית.

אני מפנה ל-עמ' 14 לפסק-הדין, סעיף 5.

אנחנו חושבים שהערעור אין בו כלום.

עו"ד גוֹטפריד: כרגע התביעה של סקאל מול המשיב 2. במרכיב הבונוסים, זה 87 אלף שקל נכון ל-2006. זה הדבר היחיד שעומד על הפרק.

אני מפנה לשני פסקי-דין: ב-ת.א. (מחוזי-ת"א) 2733/04 ו-ת.א. (מחוזי-ת"א) 1539/04. שניהם באותו עניין של טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב.

לשאלת בית-המשפט מתי בפעם הראשונה דרשנו החזר בונוסים אני משיב: לגבי 2004 דרשנו החזר ב-2005, מפנה לעדוּת אייל שוורץ סמנכ"ל סקאל, עמ' 39, ש' 11 לפרוטוקול.

אני מפנה למוצג 12 לתיק המוצגים שלנו. יש אסמכתא למכתב שהוא מתחילת 2005, שבו המשיב 2 מבקש שיידחו לו ברבעון כאשר הוא נעתר לדחייה.

ואני מפנה למכתב, מה-12.3.06, שבו אני מפנה לסעיף 5, שזה מוצג ה.5 לתיק המוצגים של המשיבים. שם, ברחל בִּתך הקטנה, מיד כשנודעו התוצאות הכספיות של שנת 2005, דרשנו את זה.

ואני רוצה לומר, כי בהסכם שבין הצדדים, סקאל לא הייתה מוגבלת בזמן לדרוש את זה, אבל היא דרשה את זה בהקדם האפשרי שניתן היה לדרוש.

עו"ד חברוני: ראשית, הפעם הראשונה שהגיעה דרישה להחזר הבונוסים, הייתה זמן רב לאחר פיטורי המשיב 2, ורק לאחר הגשת התביעה העיקרית.

חברִי התייחס לאותו עֵד וטען שיש לו מסמך בכתב על הבונוסים, ואני מפנה לעמ' 39 לפרוטוקול, ש' 14. אני אומר לו: "יהיה נכון להניח שאם אתה היית דורש את ההחזר הייתה לזה איזושהי אסמכתא בכתב?", והוא משיב: "אני מניח שכן". הצגתי בפניו כי אם אין אסמכתא בכתב כנראה שלא ביקש, והשיב בחיוב.

באיזשהו שלב עלה מכל עדויות הצדדים, שאין סיכוי שהמשיב 2 יגיע לבונוסים הנדרשים. לא בגלל הפעילות שלו כמנהל, אלא בגלל עניינים אחרים כמו נושאים של עלויות מימון, החזרי ציוד וכאלה. באיזשהו שלב, המשיב 2 ואדון סקאל, שהוא הבעלים של המערערות, מגיעים להסכמה לפיה הבונוסים ישתלמו, ללא קשר להוראות ההסכם. ואז, הבונוסים משתלמים באופן שוטף למשיב 2, מבלי שהוא נדרש להחזירם, כאשר כבר בידי סקאל מלוא הנתונים על מצב הרווחיוּת וכשהם יודעים מפורשות שאין עמידה ביעדים.

ואז, מגיעים לאותו סיכום ומעולם לא התכוונו לבקש את הבונוסים האלה חזרה.

אומר זאת מפורשות בעדותו מר סקאל. מפנה לעמ' 56-58 לפרוטוקול מיום 3.9.09 (מצטט). ואז, במהלך כל התקופה, לא מבקשים את הבונוסים. זה לא בא לידי ביטוי כהלוואה בספרים של סקאל, ופתאום, כשהוגשה התביעה, על-מנת לשמש עילה שכנגד, הגישו תביעה.

בית-משפט קמא הביע דעתו בעניין זה, שָׁקל עדויות, קיבל גירסה.

לסיום - לא מדובר פה בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. זו לא הטענה המשפטית. טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, היא טענה כנגד מה שכתוב באותו מסמך. אנחנו לא טוענים זאת. הטענה שלנו היא, שבשלב יותר מאוחר הגיעו להסכמה מאוחרת יותר, שהיא שונה מההסכמה בכתב....

כאן אין שום טענה שלנו כנגד המסמך הכתוב. אכן, הבונוסים היו צריכים להשתלם כפונקציה של הצלחה. אכן, אין מחלוקת שהמשיב 2 לא עמד ביעדים, וכב' בית-משפט קמא מציין זאת מפורשות ומכאן הוא יוצא לדרך, שעה שקיבל את גירסתנו.

מפנה לשלל פסקי-הדין שפורטו בעיקרי הטיעון.

אני חוזר על כל טענותיי בעיקרי הטיעון.

<#2#>

פסק-דין

המחלוקת

1. בין בעלי-הדין נחתמו הסכמים בכתב, שעניינם מתן שירותים מאת המשיבים למערערות. הצדדים הסכימו כי "אופי היחסים... הם יחסי קבלן- מזמין", סעיף 3.1 להסכם מ-15.6.2004. בתוספת להסכם, מיום 12.10.2004, הסכימו הצדדים כי המשיבים יהיו זכאים לקבל, בנוסף לתשלומים על-פי ההסכם, תגמול נוסף "בסכום השווה ל-10% מהגידול ברווח הנקי השנתי...". תגמול נוסף זה הוגדר כ"הבונוס השנתי", שם, סעיף 2.1. עוד הוסכם כי תשולמנה מקדמות על-חשבון הבונוס השנתי, וּלפי סעיף2.3, שם, נקבע כי "במידה ובתום השנה יתברר כי לא חל גידול ברווח הנקי השנתי או כי הגידול ברווח השנתי הינו נמוך מסכומי המקדמות ששולמו לחברת הייעוץ בגין אותה שנה... תשיב חברת הייעוץ [קרי: המשיבים] לחברה [קרי: המערערות] את הכספים ששולמו ביתר...".

2. המשיבים אינם חולקים על כך שקיבלו מקדמות על-חשבון "הבונוס השנתי", כי הגידול ברווח הנקי השנתי, בשנים 2004 ו-2005, היה נמוך מסכומי המקדמות ששולמו בפועל, וכי, לכן, לפי המסמך הכתוב, לכאורה, תביעת המערערות בדין יסודה. טענתם, שבעיקרה התקבלה על-ידי השופטת המלומדת, היא שההסכמים הכתובים שׁוּנוּ בהסכמות מאוחרות להם, בעל-פה.

פסק-הדין בבית-משפט השלום

3. השופטת המלומדת קבעה, עמ' 13 למטה, עמ' 14 למעלה לפסק-הדין, כי אין הסבר מדוע נדרש החזר של הבונוסים ששולמו ביתר בשלב מאוחר, וכן אין הסבר לכך ששולמו בונוסים שעה שכבר היה ידוע למנהלי המערערות, כי הן זכאיות לקבל השׁבה של בונוס קודם. בסיכום נושא זה, ציינה השופטת המלומדת כי היא: "מקבלת את גירסת התובע [קרי: המשיב 2] לפיה הוסכם בעל-פה... כי יקבל את הבונוסים למרות שלא עמד ביעדים שנקבעו כתנאי להם בהסכם. אין מדובר בהסכמה שלפני כריתת ההסכם, שאז ההסכם שבכתב הוא שמגבש כל אותן הסכמות, אלא בהסכמות בעל-פה שהוסכמו לאחר חתימת ההסכם".

דיון והכרעה

4. אחרי ששמעתי בהרחבה את טענות הצדדים בכתב וּבעל-פה, אינני מקבל את עמדת המשיבים ואת המסקנות של השופטת המלומדת בבית-משפט השלום. כפי שציין השופט י' דנציגר ב-רע"א 7186/12 י ש י את שדי חברה לעבודות בניה נ' עיריית מודיעין עילית (9.12.12) התערבות של בית משפט מחוזי בקביעותיו של בית משפט שלום מוצדקת כאשר מדובר בקביעות שאינן עוסקות בממצאי מהימנות אלא בשיקולי הגיון והערכה, לגביהם אין יתרון משמעותי לערכאה הדיונית, בעקבות: ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים פ"ד מז(3) 240, 249 (1993); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה בעמ' 1317-1320 (2007).

גם לפי העמדה שהוּבּעה על-ידי המשיבים, כמפורט לעיל, ברור שהנטל להוֹכחת טענת "הסכם בעל-פה מאוחר", רובץ על שכמם של המשיבים, ונטל זה לא הורם על ידיהם.

עיון בפרוטוקול העדויות אינו תומך במסקנה ש"מנהלי הקבוצה לא זקוקים לדו"חות מבוקרים על-מנת לדעת את מצב החברה". עדי המערערים הכחישו בעדויות בעל-פה את ההסכם בעל-פה המאוחר, הנטען. סולי סקאל ציין בעדותו, כי כוונתו היתה לערוך התחשבנות עם המשיב 2 (עמ' 58 שו' 19-20).

זאת ועוד, הובא בפני בית-משפט השלום מכתב הדן בבקשה של המשיב 2, לאוֹרכּה להחזר של הבונוסים, בקשה שניתנה לה הסכמה של בעל-הדין שכנגד, ראו: מוצג 12 לעיקרי הטיעון של המערערות, שהוא מכתב מיום 8.6.05, של אייל שוורץ, מנהל פיתוח עסקי של המערערות, בו הוא מאשר, שלבקשת המשיב 2 לא נעשה קיזוז משכר שקיבל בתוספת בונוס, בגין שנת 2004 "וזה יקוזז מתשלום הבונוס הבא". אם היה ממש בטענת ההסכמה בעל-פה המאוחרת, מדוע לא מופיע זכרה של הסכמה זו במסמך משנת 2005? מדוע - אם הייתה הסכמה מאוחרת לתשלום בונוס ללא תנאי - לא אומר זאת המשיב 2 בתגובה למכתבו הנ"ל של אייל שוורץ? מדוע לא נכתב מסמך כלשהו מטעם המשיבים המתעד את ההסכמה המאוחרת בעל-פה הנטענת על-ידיהם?

5. גם הטענה, כי המערערות עיכבו באופן בלתי-סביר את דרישתן להחזר בונוסים ששולמו ביתר, אינה מבוססת די הצורך. באי-כוח המערערות ציינו במפורש את הדרישה להחזר בונוס שנתי, כאמור, במכתב מיום 12.3.06.

נוכח העובדה שמדובר בפער שנים לא גדול בין מועדי התשלום למועדי דרישת ההחזר (מדובר בסדר גודל של כשנתיים), לא ניתן להסיק מעצם הפער, את שהסיקה השופטת המלומדת, דהיינו שהצדדים שִׁינוּ בהסכמה בעל‑פה את ההסכמה בכתב. התוספת להסכם הדנה בנושא נחתמה ביום 12.10.04, וכבר ביום 1.1.05 שולם למשיב 2 בונוס בגין החדשים ספטמבר – דצמבר 2004, עוד בטרם הובהר אם היתה הצדקה לכך, עניינית, בהתאם לתנאי ההסכם. ההסכם הכתוב אינו קוצב מועד לדרישה להחזר בונוס ששולם ביתר. גם אם בראשית הדרך שילמו המערערות למשיבים בונוס בטרם עריכת חשבון מדויק המפרט את זכאותו לבונוס, עדין לא ניתן ללמוד מכך, בהעדר כל ביסוס נוסף, את שלמדה מכך השופטת המלומדת, דהיינו שהיתה הסכמה בעל-פה המשנה את ההסכם הכתוב. מדוע לא ניתן לצאת מההנחה, שהמערערות, בידיעה שיש הסכם כתוב המעגן זכותן להחזר בונוס ששולם ביתר, אפשרו למשיבים קבלת בונוס, בהנחה שזכותן להחזר, במקרה מתאים, שמורה?

עוד ראוי לציין, שדווקא הנקודות אותן הדגיש בטענותיו בא-כוחם המלומד של המשיבים, דהיינו שכבר בשלב מוקדם של היחסים העסקיים בין הצדדים ניתן היה להבין שאין סיכוי שהמשיבים יצליחו לעמוד בתנאים לקבלת הבונוס, וכן שבהמשך הדרך נעכרו היחסים בין הצדדים, תומכות בקו המחשבה של המערערות, דהיינו, אין זה סביר, שבנסיבות אלה לא היה עיגון בכתב להסכמה הנטענת בעל-פה. מסקנות השופטת המלומדת בדבר סבירותן הנמוכה של פעולות המערערות, לא יכולות לבוא כתחליף לראייה של ממש שלא היתה בפניה. ההחלטות העסקיות של מנהלי המערערות נתונות לשיקול דעתם, ואפילו, בחכמה שלאחר מעשה, ניתן לקבוע היום שראוי הייה להגיע להחלטה אחרת, הרי לא היה פסול בקבלתן ולא היה בהן כדי לגרוע מזכות חוזית של המערערות. למעשה מעוגנת טענת המשיבות רק בעדות בעל-פה של המשיב 2, בעל דין המעוניין כמובן בתוצאות ההליך. השופטת מבססת את קביעתה המנוגדת לעדויות של עדי הנתבעת, על "התנהגות הצדדים (ה)תומכת בגרסת התובע" (עמ' 13 לפסה"ד שו' 7 מלמטה). ההתנהגות האמורה היא, למעשה, איחור מסוים בדרישת ההחזר ותשלום בונוס כאשר אפשר היה, לסברת השופטת, כבר לנבא מראש את העדר הזכאות של המשיבים לקבלתו. כפי שניסיתי להראות לא די בהתנהגות זו כדי לאיין את הכתוב.

מסקנתי היא, שלא היו די ראיות בפני בית-משפט השלום כדי לבסס את הקביעה בדבר הסכם בעל-פה שׁוֹנה מזה הכתוב.

סעד

6. בשים-לב לשיקולים דלעיל אני מקבל את הערעור לגבי אותו חלק של פסק-הדין שעניינוֹ התביעה הנגדית של המערערות בגין החזר מקדמות בעבור בונוס שנתי בסך 87,750 ₪. דחיית התביעה שכנגד בנושא זה מבוטלת. לא הייה ערעור לגבי כל יתר חלקיו של פסק-הדין. אין מחלוקת בין בעלי-הדין לגבי סכום ההחזר.

7. בשׂים לב לכך שאין מחלוקת בין הצדדים כי החיובים הכספיים שנקבעו בפסק-הדין מושׂא הערעור, מיום 16.1.12, קוימו; וכן שלא הוגש ערעור לגבי רכיב נוסף של התביעה שכנגד - המסקנה המתבקשת מקבּלת הערעור בנושא הנ"ל היא חיוב המשיבים, ביחד ולחוד, בתשלום של 87,750 (שמונים ושבעה אלף שבע מאות וחמישים) ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד (17.5.06), ועד הפירעון המלא בפועל. כן יישאו המשיבים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשפט בתביעה שכנגד (חישוב אגרת תביעה לעניין זה לגבי הסכום הנפסק עתה בפועל בלבד), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בגין כל פריט, מיום הוצאתו בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד (בשתי הדרגות), בסך 20,000 (עשרים אלף)ׂ ₪, להיום.

העירבון בערעור יוחזר למערערות באמצעות בא-כוחן.

<#3#>

ניתן והוּדע בפומבי היום, כ"ו בכסלו התשע"ג, 10/12/2012, במעמד הנוכחים. טיוטה של הפרוטוקול נמסרה לב"כ בעה"ד במעמד השימוע. העתק לאחר עריכה והגהה נשלח לצדדים באמצעות נט המשפט ביום 11.12.12.

הוקלד על ידי סוניה דוננפלד-לדר